01
חבר שמכיר את אהבתי לעם ישראל ולחיבור לזהות היהודית שלו, שלח לי סרטון של יובל שם טוב. יובל, המוכר בשל עיסוקו כמבדר ילדים תחת השם "יובל המבולבל", שיתף בסרטון אישי מרגש במיוחד.
יובל נשוי, אב לשבעה ילדים, ואף שירת כלוחם וקצין בחטיבת הנח"ל. בסרטון הוא מספר על החיבור העמוק שלו לבורא עולם, על נפילה קשה שחווה במהלך חייו, ועל ההבנה שהכול מגיע מאת ה'. לדבריו, בגלל שהיה שקוע בגאווה והרגיש שכל העולם שלו, הקב"ה – מתוך אהבה אליו – נתן לו "סטירה מצלצלת", כדי להחזיר אותו למסלול הנכון.
ואז יובל אמר משפט עוצמתי: ראיתי שכתוב "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" – כלומר, אדם צריך כל הזמן להרגיש ולראות שבורא עולם נמצא איתו בכל מעשיו, ולשאול את עצמו: מה בורא עולם היה רוצה שאעשה עכשיו?
הוא הביא כמה דוגמאות כדי להמחיש את הגישה הזאת:
יובל מקפיד תמיד להביא איתו צידנית קטנה שבה כמה פחיות קולה זירו – המשקה האהוב עליו. אחד האנשים שהיו איתו באחת ההופעות, שידע על החיבה שלו לקולה זירו, ראה שבחדר האומנים יש פחיות כאלו, ובלי לבקש – הכניס כמה מהן לצידנית של יובל. כשיובל הבחין בכך, הוא מיד ביקש להוציא את הפחיות ואמר: "זה גזל". בעיניו, גם בפרטים הקטנים ביותר – כמו גם בגדולים – עלינו לחיות מתוך תחושת נוכחות תמידית של בורא עולם.
הוא המשיך ואמר שאם אתה רואה את בורא עולם תמיד מול עיניך, אתה מרגיש אותו הולך איתך – פשוטו כמשמעו.
02
עוד סיפור ששיתף נוגע לרכישת הבית שלהם. למרות שהם ירושלמים, הם חיפשו בית באזור המרכז, כי שם מתקיימות רוב הופעותיו. הם לא חיפשו דירה בבניין, אלא בית קרקע עם גינה. באחת הנסיעות הם נכנסו למושב במרכז, יובל הביט סביב ואמר: "נראה לי שהבית הזה מתאים לנו". הם עצרו, ניגשו אל הבית, דפקו על הדלת וזוג מבוגר פתח להם. הם שאלו אם הבית למכירה, והזוג השיב: "בדיוק היום החלטנו למכור את הבית". העסקה נסגרה, ומאז ועד היום הם מתגוררים באותו בית, מתנה מבורא עולם.
03
סיפור נוסף שהמחיש את החיבור הבלתי נתפס הזה לבורא עולם התרחש כאשר היה עם חבורה של חברים במחנה קיץ בניו ג'רזי, ארה"ב. בתום המחנה נפרד מהם מדריך הקבוצה, ניו-יורקי במקור. הוא מסר את כתובתו ומספר הטלפון שלו ואמר: "אם תגיעו לניו יורק, אשמח שתבואו, תתארחו ותישנו אצלי". אחד מהחבר'ה רשם את הפרטים על פתק והכניס לכיסו. לאחר כמה ימים הם אכן הגיעו לניו יורק – אך אז התברר שאיבדו את הפתק.
הם החליטו לטייל בעיר ברכבת התחתית, עלו וירדו בתחנות שונות, וכאשר התחיל ללחוץ עליהם הצורך להתפנות, הם עשו את מה שצעירים ישראלים רבים עושים – דפקו על דלת אקראית באחד הבתים וביקשו להשתמש בשירותים. מי שפתח להם את הדלת היה לא אחר מאשר המדריך שלהם מהמחנה! הוא קיבל את פניהם בחיוך ואמר: "שמח שהגעתם, ממש חיכיתי לכם".
• • •
כשאני מצליח להישאר בתנועה הזו – של חיבור לבורא עולם וההכרה שהוא הולך לצידי – מספר הסיפורים הבלתי הגיוניים שקורים לי פשוט גדל באופן מדהים.
04
כשכתבתי את הספר שלי, אחד החתנים שלי עבר עליו, הוריד כמעט חצי מהסיפורים ואמר לי: "אנשים פשוט לא יאמינו לך, יחשבו שאתה לא נורמלי".
ובכל זאת, אני מרגיש צורך לשתף בשתי דוגמאות מהשבוע האחרון. שתיהן לא הגיוניות בעליל:
הראשונה: פגישה שקיימתי עם חבר במסעדת מוזיאון ישראל. שוחחנו במשך כשעה על נושאים שונים, ובמהלך הפגישה עלה הצורך בגיוס מלגות לפרויקט מסוים. החבר שאל אותי אם אני מכיר מישהו שמתעסק ומבין בגיוס כספים. אמרתי לו: "יש לי חבר שהוא מהטובים בארץ בתחום, אתקשר אליו עכשיו". התקשרתי, סיפרתי לו מה אנחנו צריכים, ושאלתי איפה אפשר להיפגש. החבר ענה: "אני יושב עכשיו ברשות העתיקות – צמוד למוזיאון ישראל..."
הסיפור השני – פגישה עם אב שכול שבנו נרצח בשביעי לאוקטובר. הוא רצה להתייעץ איתי בנושא מסוים. במהלך הפגישה היו רגעים של בכי לצד רגעים של צחוק. לאחר שעה ארוכה של שיחה, רגע לפני שנפרדנו, הוא העלה שאלה נוספת – בנושא שאני פחות מבין בו, ולא ממש מחובר אליו. כשהבין את זה, הוא שאל אותי אם אני מכיר מישהו שיכול לייעץ לו. אמרתי שיש לא מעט, והוא ביקש שם של איש אחד שראוי בעיניי. אמרתי את השם, והוא חייך ואמר: "לא יאמן – אני נפגש איתו מחר ב-8:30 בבוקר".
מקרה? ממש לא.
כמו שאמר יובל "הלא מבולבל": כתוב "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" – ככל שתרגיש יותר את בורא עולם לידך, כך תזכה לראות אותו בפועל – הולך איתך, מלווה אותך, יום-יום. ■
---
תקציר השיעור
א. "כל דברינו ומקרינו ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם"
הרמב"ן בדבריו הידועים בסוף פרשת בא, קבע במסמרות את ההשקפה הברורה, שכל דבר נעשה בעולם בהשגחה פרטית, נעיין בהם היטב. הרמב"ן חזר על יסוד מוסד זה, גם בדבריו בפרשת וארא.
יש לכך מקור נאמן בדברי חז"ל "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה".
ב. "יש נספה בלא משפט" – דרך ההשגחה ש"גם בני אדם מונחים בו למקרים"
מאידך גיסא, בדברי הרמב"ן בפרשת וירא ובפירושו לספר איוב מבואר כי "השגחתו בעולם השפל היא לשמור הכללים, וגם בני אדם מונחים בו למקרים עד בא עת פקודתם".
דברי הגמרא במסכת חגיגה, בביאור לשון הכתוב (משלי יג, כג) "וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט".
דברי הגר"א "כי יש כמה חילוקים ומדרגות בענין וסדר ההשגחה", ויש השגחה מיוחדת לצדיקים.
ומעתה צריך להבין מה פשר מסירת ההשגחה ל"מקרים" – והלוא "אין לאדם חלק בתורת משה עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים ואין בהם טבע ומנהגו של עולם", וזו תמיהה רבתי.
ג. "גם המקרה במהלך" – הנהגת הסתר פנים ומנהגו של עולם
ההשגחה על "המקרים" – מהלך של הסתר פנים מן האדם מחמת חטאיו, שבו הוא נמסר להנהגת הטבע וה"מקרים" המסורים למנהגו של עולם.
לעומת זאת, הצדיקים תמיד בבחינת השגחה בהארת פנים • ביאור דברי חז"ל "רבנן לא בעי נטירותא".
ד. השגחה פרטית מדוקדקת והשגחה בדרך של "אי השגחה" ומסירה ל"מקרים"
בהסברת הדברים והטעמתם, נוסיף להתבונן בדרכי ההשגחה של הקב"ה:
לדון בדקדוק המשפט כל אדם כפי פרטי מעשיו.
למסור את רוב בני אדם להנהגת הטבע וה"מקרים" בעולם, אך את "רגלי חסידיו ישמור" מהשגחה מסוג זה. וקודם שבא האדם למקום סכנה טבעית, רק אם הוא צדיק, ינצל מצער ומנזק.
ה. דרכי הטבע – הנהגת השי"ת בהסתר פנים
מיסודות הדברים שנתבארו לעיל, נגזרו הדרגות השונות והשלבים הרבים בחובת ההשתדלות באמצעים טבעיים להתרחק מסכנות • "לא בחרב ובחנית יהושיע ה' כי לה' המלחמה" • "צינים ופחים בדרך עיקש שומר נפשו ירחק מהם" • "כיוון שניתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים".
פרשת בא – השגחה פרטית וכללית (פירוש הרמב"ן)
א. "כל דברינו ומקרינו ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם"
הרמב"ן בדבריו הידועים בסוף פרשת בא (1א), קבע במסמרות את ההשקפה הברורה, שכל דבר נעשה בעולם בהשגחה פרטית: "ומן הניסים הגדולים והמפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצוות יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו הכל בגזירת עליון". וכוונתו לומר, שכל מה שנראה לנו טבעי לכאורה, אינו אלא גזירת עליון כגמול שכר ועונש על פעולות האדם, והכל נעשה בהשגחה פרטית ומדוקדקת על האדם כפי מעשיו – יעויין היטב בכל דבריו המופלאים, ובמה שהוסיף בביאורם מו"ר הגרש"ז ברוידא זצ"ל, ראש ישיבת חברון, בספרו שם דרך (1ב).
הרמב"ן חזר על יסוד מוסד זה, גם בדבריו בפרשת וארא (2א) "כי לא תבוא על האדם טובה בשכר מצוה או רעה בעונש עבירה רק במעשי הנס. ואם יונח האדם לטבעו או למזלו לא יוסיפו בו מעשיו דבר ולא יגרעו ממנו, אבל שכר כל התורה ועונשה בעולם הזה הכל ניסים והם נסתרים, יחשוב בהם לרואים שהוא מנהגו של עולם והם באדם עונש ושכר באמת".
ויש לכך מקור בדברי חז"ל במסכת חולין (2ב) "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה".
ב. "יש נספה בלא משפט" – דרך ההשגחה ש"גם בני אדם מונחים בו למקרים"
ברם עיקר היסוד המבואר בדברי הרמב"ן לעיל, שיש להאמין שכל דברינו ומקרינו מושגחים בהשגחה פרטית, לכאורה נסתר מדברי הרמב"ן עצמו בפרשת וירא (2ד) שכתב "כי ידיעת ה' שהיא השגחתו בעולם השפל היא לשמור הכללים, וגם בני אדם מונחים בו למקרים עד בא עת פקודתם, אבל בחסידיו ישום אליו ליבו לדעת אותו בפרט, להיות שמירתו דבקה בו תמיד לא תפרד ממנו הידיעה והזכירה ממנו כלל, כטעם (איוב לו, ז) לא יגרע מצדיק עיניו". ומבואר בדבריו, שהקב"ה משגיח רק באופן כללי על קיום והמשך הבריאה, ובאמת "גם בני האדם מונחים בו למקרים", זולת הצדיקים עליהם פוקח ה' עיניו ומשגיח על מעשיהם ומקריהם בהשגחה פרטית מיוחדת. ודבריו נתבארו בתוספת נופך בפירושו של רבנו בחיי שם. יסוד זה נמצא גם בפירוש הרמב"ן על ספר איוב (3א). [וראה גם בדברי הגר"א בסידור אשי ישראל (3ב) שכתב יש כמה חילוקים ומדרגות בענין וסדר ההשגחה", ויש השגחה מיוחדת לצדיקים האמורה בלשון הכתוב "הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ"].
הרי שכאן לכאורה סותר הרמב"ן את דבריו בפרשת בא, ומבאר ש"השגחתו בעולם השפל היא לשמור הכללים" – דהיינו השגחה רק באופן כללי, ומשמע שכביכול אין השגחה על הפרטים, ו"גם בני האדם מונחים בו למקרים", ורק על הצדיקים יש השגחה פרטית מיוחדת. ומעתה צריך להבין היאך יתכן דבר זה, והלוא "אין לו חלק בתורת משה עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים ואין בהם טבע ומנהגו של עולם", וזו תמיהה רבתי.
ולמעשה מהלך ההשגחה ש"בני אדם מונחים למקרים" ו"אין להם מציל מן הנזק", מפורש בדברי הגמרא במסכת חגיגה (4א) שאכן "וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט" (משלי יג, כג) ו"איכא דאזיל בלא זמניה", ואפילו שלוחו של מלאך המות הרג בטעות אשה אחרת, וכששאל השליח האם להחיותה, ענהו מלאך המוות, שמאחר ונהרגה אין להחזירה לחיים. כלומר, במצבים מסויימים, אפילו חיים ומוות תלויים ביד המקרים, וכביכול, אין בהם השגחה. וצריך להבין היאך יתכן דבר זה, והלוא "אין לאדם חלק בתורת משה" עד שנאמין שכל דברינו ומקרינו כולם ניסים", וצ"ע.
ג. "גם המקרה במהלך" – הנהגת הסתר פנים ומנהגו של עולם
רבותינו בעלי המחשבה ביארו את גדרי ההשגחה על "המקרים" – שהיא מהלך של הסתר פנים מהאדם מחמת חטאיו, שבו הוא נמסר להנהגת הטבע וה"מקרים" המסורים למנהגו של עולם.
רבי יהונתן אייבשיץ, כתב בספרו יערות דבש (4ב) כי "העונש נחלק לב' אופנים: [א] כי העונש מגיע לאדם בכוונה מה' לעונשו על חטאיו ולהטיבו באחריתו. [ב] כאשר יחטא ה' מסלק השגחתו, ומניחו למנהגו של עולם תחת כוכבי השמים". וכעין זה מבואר בדברי הסבא מקעלם, בספרו חכמה ומוסר (4ב) "אי אפשר לומר ח"ו כי המקרה היא בלי רצונו ית', חלילה וחלילה, ואין בעולם שום מציאות מעצמו בלי רצון ממציא המציאות, בכלל ובפרט, מהחל עד כלה. אמנם ברא הוא ית' שתי הנהגות בעולם: מהלך הטבעי ומהלך הנסי, ומי שאינו מקיים התורה כהלכתה יעזבנו בדרך הטבע כפי שיעור ענשו, הן רב הן מעט, וזהו בחינת הסתר פנים כפי משפט השגחה העליונה. אמנם הצדיקים המה תמיד בבחינת הארת פנים, הנהגתם בכל רגע ורגע בהארת פנים על ידו יתברך".
ובפירוש חזון יואל על ספר הגמול (5) הביא מדברי ראשונים ואחרונים "שיש הנהגה שהקב"ה מסתיר פניו מן האדם מחמת חטאיו, ונותן אותו תחת הטבע והמקרה. וגזר דין זה הוא כפי שיעור שנתחייב בו" [וראה שם דברי החזון איש בביאור דברי חז"ל "רבנן לא בעי נטירותא"].
ד. השגחה פרטית מדוקדקת והשגחה בדרך של "אי השגחה" ומסירה ל"מקרים"
בהסברת הדברים והטעמתם, ביאר בספר שם דרך (6)-(7) את אופני דרכי ההשגחה של הקב"ה:
[א] בדרך של השגחה פרטית על כל מעשי האדם, באופן שהקורה לו נקבע לאחר שדנוהו והכריזו בשמים את המגיע לו בדינו כפי פרטי מעשיו. ובהכרזה זו מפרטים את כל פרטי גזר הדין, המקום, הצורה, המצב והזמן שבו ינתן השכר או העונש על מעשיו, וכמש"כ רש"י הנ"ל בחולין (2ב) "מכריזין עליו מלמעלה" – גזרו עליו". וכל מעשה ומקרה שיקרה לו נפעל בהשגחה פרטית באופן ישיר ע"י הקב"ה [וכפי שמסופר בגמרא (סוכה נג, א) "רגלוהי דבר נש אינון ערבין ביה, המעשה בעבדי שלמה]. ועל דרך זו של השגחה נאמר בגמרא ש"אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה", ונאמרו דברי הרמב"ן "שאין לאדם חלק בתורת משה עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצוות יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו הכל בגזירת עליון".
[ב] דרך של השגחה על "מקרים" – כאשר משאיר הקב"ה את גורלו של האדם ליד המקרים, כלשון הרמב"ן "וגם בני אדם מונחים בו למקרים". כלומר, לאדם ניתנה בחירה חופשית במעשיו הפשוטים לעשות פעולות כפי רצונו, ולאן שרגליו יוליכוהו ילך, ובמעשי בחירה אלו ניתן גורלו ל"השגחת המקרים", כי אמור לקרות לו מה שיהיה על פי ענין המקום הזה, לטוב או למוטב. ואמנם קודם שבא האדם למקום זה, דנים בבי"ד של מעלה עליו, ורק אם הוא צדיק יפסקו שצריך להצילו מהמקרה. ודבר זה הוא נס ושינוי מה שהיה אמור לקרות לו בדרך הטבע, מצד השגחת ה' על המקרה. נמצא איפוא כי בדרך זו של ההשגחה שבה מתחילה מונח האדם ונמסר בבחירתו לידי המקרים, וכשנמצא תחת השגחה זו נידון בה בעת המקרים לפי זכויותיו, ורק אם ראוי שיעשה לו נס יזכה וינצל מיד המקרה, אולם אם לא ימצאו לו זכויות הרי שימסר ליד המקרה וינזק ממנו.
ומעתה דברי הרמב"ן בפרשת וירא ובפירושו לספר איוב "וגם בני אדם מונחים בו למקרים", הם במהלך השני של ההשגחה על מעשי האדם בדרך השגחה שנמסר למקרים. ועל זה כתב הרמב"ן שמהלך זה של ההשגחה מצוי אצל רוב בני האדם, אולם על הצדיקים הכתוב אומר "רגלי חסידיו ישמור", ושום מקרה לא יקרה להם מבלי השגחה מיוחדת המגינה עליהם מפני אותם מקרים. ורק מי שאינו צדיק מזומן להשגחת ה"מקרים". וזהו עומק דברי הכתוב "ויש נספה בלא משפט", כי מיתתה של מרים מגדלא דרדקי לא היתה על ידי משפט גזור בגדרי שכר ועונש הנקבע על פי מעשי האדם – כאופן הראשון של ההשגחה הפרטית הישירה, כנ"ל, אלא מחמת שהונחה ל"מקרים".
וראה עוד בשם דרך (8) ביאור ענין השגחת הקב"ה על ה"מקרים" בפרשיות נוספות.
ה. דרכי הטבע – הנהגת השי"ת בהסתר פנים
מיסודות הדברים שנתבארו לעיל, נגזרו הדרגות השונות והשלבים הרבים בחובת ההשתדלות באמצעים טבעיים להתרחק מסכנות, ראה בהרחבה בשפתי חיים (9)-(10) ובמה שכתב בביאור דברי הכתוב (משלי כב, ה) "צינים ופחים בדרך עיקש שומר נפשו ירחק מהם" – שהסיבה למיתה בדרכי הטבע יכולה להיות בגלל שלא נשמר ולא השתדל להינצל מה"מקרים". וכן בביאור למאמר הגמרא במסכת בבא קמא (10) "כיוון שניתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים".
עולמות
