פרי צדיק ויקרא, ד׳
ברקנטי ר"פ זו. והבן כי באברהם נאמר והוא יושב פתח האהל כי לא נכנס באהל רק בפתח אמנם במשה רבינו ע"ה נאמר מאהל מועד כי נכנס באהל ומשם נסתכל באספקלריא המאירה. והיינו דאברהם אבינו ע"ה ג"כ זכה והו"א ו' ת"ת הבריח התיכון. הו"א הנעלם עתיקא סתימאה דכלא (כמ"ש אדר"ז ר"צ ע"א) אך כ' יושב פתח האהל. שאז במילה הובטח על עצמו שלא יתקלקל עוד ח"ו. ויזכה לכל שם הוי"ה עם תגו של יו"ד שמורה לכ"ע וכמ"ש (זח"ב ל"ו ע"א) דהוי אשרי בגלויא דא וכו' האהל הידוע. וכמש"נ אחר נסיון העשירי ואברהם זקן בא בימים ביומין עלאין כמ"ש בזה"ק (ח"א קכ"ט ע"א) וזכה למדת זקן ואז כ' וה' ברך את אברהם בכל בת היתה לאברהם אבינו בכל שמה בת יהבה לאברהם (כמ"ש זח"א רי"ט ע"א) והיינו שאז הובטח לו שיצא ממנו כללא דכנסת ישראל. אבל מכל מקום לא נכנס באהל רק בפתח.
אבל במשה רבינו ע"ה כ' מאהל מועד שהוא היכלא עלאה טמירא דכלא שנסתכל באספקלריא דנהרא (כמ"ש יבמות מט.) וכ' מאהל מועד לאמור ופירש"י צא ואמור להם וכו' והנראה שהדקדוק הוא על יתור הל' של תיבת לאמור בנ' אחר כך דבר אל בני ישראל וגו' וי"ל דהא לאמור היא אמירה בחשאי כד"א ואמרת בלבבך (זח"א רל"ד ע"ב) והיינו שיופיע ממדרגתו לישראל שיוכלו לזכות מעין מדרגתו. וזה זוכין רק ע"י מסירת נפש כמו שזכה אברהם אבינו ע"ה ע"י נסיון העקידה. שהיה כעין מסירות נפש. וכן הורה סדר הקרבנות שהוא שיראה א"ע כאלו הוא שחוט כאלו הוא זרוק כאלו הוא נשרף כמ"ש ברקנטי ובזה"ק. ואף שהקרבנות באים על שוגג ואינו מחויב מיתה. רק לזכות להשיג מהשורש הגבה למעלה והוא יו"ד וקיצו ש"י מכ"ע. והיינו שער הנ' שנמסר לבע"ת. שהוא מקום שהבע"ת עומדים וכו' כמ"ש (ברכות לד:) והוא מהדעת פנימיות מכ"ע. זה לא יוכלו להשיג רק ע"י מס"נ שיראה כאלו הוא נשחט וכו' ועי"ז. יוכלו לתקן אף אם שכח עיקר השבת דהוא כללא דכל אורייתא כלה. מ"מ המס"נ יוכל לתקן מהשורש. ע"י תשובה שיזכה לשבת עלאה דהוא תשובה עלאה. וזהו מעין מדרגת משה רבינו ע"ה אספקלריא דנהרא. רק שהוא זכה לזה בלא שום קלקל מעולם. והיה סוד הדעת. והבע"ת זוכה לשטר הנ' שנמסר לבע"ת שהוא גם כן מסוד הדעת (ונת' במ"א).
1. "ברקנטי ר"פ זו."
הסבר: הדברים מבוססים על פירושו של המקובל רבי מנחם רקנאטי לראש פרשה זו (פרשת ויקרא).
2. "והבן כי באברהם נאמר והוא יושב פתח האהל כי לא נכנס באהל רק בפתח אמנם במשה רבינו ע"ה נאמר מאהל מועד כי נכנס באהל ומשם נסתכל באספקלריא המאירה."
הסבר: יש להבין את ההבדל בין אברהם למשה: אצל אברהם כתוב "והוא יושב פתח האוהל" - הוא הגיע רק לפתח ההשגה האלוהית ולא נכנס פנימה. לעומת זאת, למשה ה' קורא "מאהל מועד" - משה נכנס לתוך האוהל, ושם זכה לנבואה הברורה ביותר, שנקראת בקבלה "אספקלריא המאירה" (מראה נקייה וצפה).
3. "והיינו דאברהם אבינו ע"ה ג"כ זכה והו"א ו' ת"ת הבריח התיכון."
הסבר: (אברהם אבינו עליו השלום, גם כן, והוא, אות וי"ו, תפארת). אל תחשוב שאברהם לא היה בדרגה עצומה. המילה "והוא" (בפסוק והוא יושב) רומזת להשגות גבוהות: האות ו' רומזת לספירת "תפארת" (הנקראת 'הבריח התיכון', הקו האמצעי שמחבר את הספירות).
4. "הו"א הנעלם עתיקא סתימאה דכלא (כמ"ש אדר"ז ר"צ ע"א) אך כ' יושב פתח האהל."
הסבר: המילה "הוא" רומזת גם לדרגה האלוהית הכי גבוהה ונסתרת, שנקראת בזוהר "עתיקא סתימאה דכלא" (העתיק והנסתר מכל - ספירת כתר). למרות שאברהם זכה להארה מהמקום העצום הזה, התורה מדגישה שהוא עדיין ישב רק "פתח האהל".
5. "שאז במילה הובטח על עצמו שלא יתקלקל עוד ח"ו."
הסבר: הסיבה שהוא היה רק בפתח, היא שבזמן ברית המילה (שהייתה ממש לפני אותו מחזה באוהל) אברהם קיבל הבטחה פרטית עבור עצמו, שהוא אישית לא יחטא ולא יתקלקל לעולם (חס וחלילה).
6. "ויזכה לכל שם הוי"ה עם תגו של יו"ד שמורה לכ"ע וכמ"ש (זח"ב ל"ו ע"א) דהוי אשרי בגלויא דא וכו' האהל הידוע."
הסבר: ושהוא יזכה להשיג את כל שם ה' (י-ה-ו-ה), כולל ה"קוץ של האות י'" שרומז ל"כתר עליון" (כ"ע). כפי שהזוהר כותב על כך שאברהם שרה באותו גילוי אלוהי, שנקרא "האוהל הידוע".
7. "וכמש"נ אחר נסיון העשירי ואברהם זקן בא בימים ביומין עלאין כמ"ש בזה"ק (ח"א קכ"ט ע"א) וזכה למדת זקן ואז כ' וה' ברך את אברהם בכל בת היתה לאברהם אבינו בכל שמה בת יהבה לאברהם (כמ"ש זח"א רי"ט ע"א) והיינו שאז הובטח לו שיצא ממנו כללא דכנסת ישראל."
הסבר: (וכמו שנאמר, ספר הזוהר הקדוש). בהמשך חייו, אחרי עקידת יצחק (הניסיון העשירי), נאמר עליו "ואברהם זקן בא בימים" - הזוהר דורש שהוא נכנס ל"ימים עליונים" (השגות רוחניות גבוהות של ספירות), וזכה למידת "זקן" (שזה קנה חכמה). אז נאמר "וה' ברך את אברהם בכל". חז"ל והזוהר אומרים שהייתה לאברהם בת ושמה 'בכל', והיא מסמלת את "כנסת ישראל" (נשמת האומה כולה). כלומר, אז אברהם קיבל את ההבטחה שממנו יצא עם ישראל השלם.
8. "אבל מכל מקום לא נכנס באהל רק בפתח."
הסבר: למרות כל ההשגות העצומות האלו, והפיכתו לאב האומה, אברהם עדיין מוגדר כמי שנמצא רק ב"פתח" האוהל ביחס למשה.
9. "אבל במשה רבינו ע"ה כ' מאהל מועד שהוא היכלא עלאה טמירא דכלא שנסתכל באספקלריא דנהרא (כמ"ש יבמות מט.)"
הסבר: אצל משה כתוב שה' קרא לו מתוך "אוהל מועד" - כלומר משה ממש נכנס לתוך ההיכל העליון והנסתר מכל, ושם, כדברי הגמרא ביבמות, הוא ראה את האלוהות באספקלריא מאירה (השגה נבואית צלולה לגמרי, בלי מסכים).
10. "וכ' מאהל מועד לאמור ופירש"י צא ואמור להם וכו' והנראה שהדקדוק הוא על יתור הל' של תיבת לאמור בנ' אחר כך דבר אל בני ישראל וגו'"
הסבר: הפסוק אומר "וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמור, דבר אל בני ישראל". רש"י מסביר שהמילה "לאמור" אומרת למשה לצאת מהאוהל ולומר את הדברים לעם. רבי צדוק שואל: לכאורה המילה "לאמור" מיותרת, שהרי מיד אחריה כתוב במפורש "דבר אל בני ישראל", אז למה התורה כותבת "לאמור"?
11. "וי"ל דהא לאמור היא אמירה בחשאי כד"א ואמרת בלבבך (זח"א רל"ד ע"ב) והיינו שיופיע ממדרגתו לישראל שיוכלו לזכות מעין מדרגתו."
הסבר: אפשר להשיב (ויש לומר), שהמילה "אמירה" (לאמור) בתורת הסוד מסמלת דיבור פנימי ושקט (בחשאי), כמו "ואמרת בלבבך". הכוונה כאן היא שמשה, באמצעות הדיבור הזה, מעביר ("מופיע") באופן רוחני ופנימי מהמדרגה העצומה שלו אל עם ישראל, כדי שגם יהודי פשוט יוכל לזכות למעין טעימה מהמדרגה של משה.
12. "וזה זוכין רק ע"י מסירת נפש כמו שזכה אברהם אבינו ע"ה ע"י נסיון העקידה. שהיה כעין מסירות נפש."
הסבר: איך אדם פשוט יכול לזכות למדרגה העצומה הזו? אך ורק על ידי "מסירות נפש" - מוכנות להקריב את עצמו למען ה', בדיוק כפי שאברהם זכה לדרגתו הסופית בזכות עקידת יצחק, שהייתה שיא של מסירות נפש.
13. "וכן הורה סדר הקרבנות שהוא שיראה א"ע כאלו הוא שחוט כאלו הוא זרוק כאלו הוא נשרף כמ"ש ברקנטי ובזה"ק."
הסבר: (את עצמו). זה בדיוק מה שמלמדת אותנו התורה בפרשת הקורבנות. כשאדם מביא קורבן בהמה, הוא חייב לדמיין בנפשו כאילו הוא עצמו נשחט, דמו נזרק וגופו נשרף על המזבח. העיקר הוא לא הבהמה, אלא מסירות הנפש המחשבתית של האדם.
14. "ואף שהקרבנות באים על שוגג ואינו מחויב מיתה. רק לזכות להשיג מהשורש הגבה למעלה והוא יו"ד וקיצו ש"י מכ"ע."
הסבר: קורבן חטאת מובא בדרך כלל על חטא שנעשה בטעות (בשוגג), ולכן האדם לא באמת חייב מיתה. אז למה הוא צריך לדמיין את עצמו נשחט? התשובה היא: כדי שעל ידי מסירות הנפש המחשבתית הזו, הוא יזכה לגעת בשורש הרוחני הכי גבוה שיש, שרומז לאות י' ולקוץ שלה (שמרמז לספירת כתר עליון - כ"ע).
15. "והיינו שער הנ' שנמסר לבע"ת. שהוא מקום שהבע"ת עומדים וכו' כמ"ש (ברכות לד:) והוא מהדעת פנימיות מכ"ע."
הסבר: (לבעלי תשובה). השורש הגבוה הזה הוא "שער הנון" (שער ה-50 של הבינה), מדרגה רוחנית עצומה שניתנת רק למי שחטא וחוזר בתשובה (בעל תשובה). כפי שכתוב בגמרא: "במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד". שורש המקום הזה הוא ספירת ה"דעת" הפנימית שמקורה בכתר עליון (כ"ע).
16. "זה לא יוכלו להשיג רק ע"י מס"נ שיראה כאלו הוא נשחט וכו' ועי"ז. יוכלו לתקן אף אם שכח עיקר השבת דהוא כללא דכל אורייתא כלה."
הסבר: (מסירת נפש). אל המקום הגבוה הזה, בעל התשובה יכול להגיע רק דרך מסירות נפש עמוקה מול ה' (בדמיון שחיטת הקורבן). על ידי התהליך הנפשי הזה, החוטא יכול לתקן אפילו את החטאים החמורים ביותר, כמו חילול שבת, שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה.
17. "מ"מ המס"נ יוכל לתקן מהשורש. ע"י תשובה שיזכה לשבת עלאה דהוא תשובה עלאה."
הסבר: (מכל מקום, מסירות נפש). המסירות נפש עוקרת ומתקנת את החטא ממש מהשורש שלו. בעזרת התשובה העמוקה הזו, האדם זוכה להגיע למדרגת "שבת עילאה" (שבת עליונה, מונח קבלי המזוהה עם ספירת הבינה), שהיא "תשובה עילאה" - התשובה והכפרה המושלמת ביותר.
18. "וזהו מעין מדרגת משה רבינו ע"ה אספקלריא דנהרא. רק שהוא זכה לזה בלא שום קלקל מעולם. והיה סוד הדעת."
הסבר: המקום הזה שאליו מגיע בעל התשובה - זו בדיוק טעימה ממדרגתו של משה רבנו (אספקלריא המאירה)! ההבדל היחיד הוא שמשה רבנו הגיע למדרגה העצומה הזו בטבעיות, מבלי לחטוא או לקלקל מעולם. המדרגה של משה היא סוד ספירת ה"דעת" השלמה.
19. "והבע"ת זוכה לשער הנ' שנמסר לבע"ת שהוא גם כן מסוד הדעת (ונת' במ"א)."
הסבר: ובעל התשובה שחטא ותיקן דרך מסירות נפש, זוכה להגיע ל"שער ה-50" (שער הנ'), שזהו השער שפתוח במיוחד לבעלי תשובה, והוא מחובר לאותו השורש בדיוק של משה רבנו - "סוד הדעת". (והדברים נתבארו בהרחבה במקום אחר).
סיכום הרעיון המרכזי:
אברהם אבינו היה הצדיק הראשון, אך הוא היה רק ב"פתח" ההשגה השלמה, כי הוא לא היה צריך לתקן חטאים. משה רבנו נכנס לתוך "האוהל" (השגה ישירה - אספקלריא מאירה). רבי צדוק מלמד שיהודי רגיל, שמביא קורבן על חטאו מתוך "מסירות נפש" (כלומר, מרגיש שהוא עצמו היה צריך להיות מוקרב), מגיע למדרגה של "בעל תשובה". בעל התשובה פורץ לשער ה-50 של הקדושה, ובכך הוא זוכה לטעום מהמדרגה האדירה של משה רבנו - מדרגת ה"דעת" וההשגה השלמה.
