"I am not shomer negiya".
What bothers me isn't only the disregard for halacha. When someone tells me that he doesn't do shnayim mikra vi-echad targum or he doesn't say korbanos every day it doesn't bother me nearly as much, even though both are also halachic obligations. It also makes sense to me that one would choose not to keep the laws of separation as I was created not from plastic nor am I an angel and can understand human desires. Dovid Hamelech reached the point where he killed his yetzer hara, as the pasuk says לבי חלל בקרבי which Chazal explain to mean that he liquidated his yetzer hara. I am not on that level and I assume most people are not [unless they happen to own a huge hotel in Jerusalem named in their honor and have sons with names like Avshalom and Shlomo].
What bothers me is this: Are people animals? They can't control themselves? They are powerless in the face of their base desires?? We at Mevakesh are not big fans of people who willingly, openly, often-proudly, jettison the holy human characteristic of self control and submit to their desires. If a person stumbles once that is understandable. He does teshuva and moves on. But to have a PHILOSOPHY of animalism is not acceptable, especially when it flies in the face of many other things the person does, such as eating kosher and keeping shabbos. Same Torah.
The Omer offering brought on Pesach is from barley, which Chazal call primarily animal food. After leaving Egypt we were on the level of animals, as the pasuk describes the Egyptians בשר חמורים בשרם. We work on ourselves and by the time we get to Shavuos we are ready to bring a wheat offering. The gemara says that wheat gives a child da'as to call out to his parents. The gematria of חטה - wheat, is 22. This is an allusion to the 22 letters of the Torah. At Shavuos we are ready to intelligently speak words of Torah. To be Jewish is to elevate oneself from his base animalism to the heights of human achievement. When one truly has Torah he is no longer a slave to his desires.
This was put beautifully by Rav Kook ztz"l:
הגבהנו את היסוד של נפש הבהמית, שלנו ושל כל העולם כולו, אז בצאתנו ממצרים, לאט לאט, ממועד יציאתנו, משיעבוד עם שבשר חמורים בשרם, והננו הולכים ועושים זה תמיד בפרק זה. מתחילים אנו עם העומר, מאכל הבהמות המקור שהם שואבים ממנו כח החיים שלהם, ונפשנו הבהמית ונפש העולם כולו מתרוממה, לאט לאט מתרוממת, מטהרת מטומאתה, מזדככת ומתעלה, יוצאת מצורת בהמה לקבל אור צורת אדם, יוצאת מתכונת שעורים לתכונת חיטים. ואנו באים לחוג את חג השבועות, יום אשר עמדנו בקומה הרוחנית הגמורה שלנו, וזיו הקוממיות מתחדש עלינו בכל שבועות. חמושים אנו בכל כח עז החיים של נפש הבהמה והיא בעצמה עלתה, נתעדנה ונזדככה, ועז לה, ויפעה לה, נטהרה וצוחצחה, והיא מוכנת להתחבר בחיבור אמיץ לצורת האדם השלמה, שאור הדעת העליון, האצילות הגמורה, שורה עליו, הדעת העליונה, בשני ערכיה הכלליים, הדעת המעשית והדעת השכלית הרוחנית העיונית. שתיהן בחוברת עולים ברוממותם, בשתי הלחם של חיטים, מאכל אדם, מאכל הנותן דעת. גם התינוק אינו יודע לקרא אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן, אבל הדעה המובלטת בבירורה - בחטה היא, שכוללת כ"ב אותיות הדיבור במספרה, ותחת האלמות הבהמית, קול התור של תורה, הדיבור המלא, נשמע בארצנו
