Rav Elyashiv ztz"l was saved from the pogroms of Europe by Rav Kook who sent his family a certificate to make aliyah [back then one needed a special certificate to enter Israel. As Chief Rabbi, Rav Kook was able to provide these certificates for people in need]. Rav Elyashiv was a great admirer of Rav Kook. Here are some anecdotes.
קשר שלא זכה לפרסום רב הוא הקשר המיוחד בין הרב אלישיב זצ"ל לבין הראי"ה קוק זצ"ל. פרטים על הקשר הזה נשמרו ככל הנראה בחשאי מטעמים כאלה ואחרים, ואולם בהוצאת הספרים 'אור האורות', שם מלקטים בתקופה האחרונה עוד ועוד סיפורים על חייו של הרב קוק התאספו עוד ועוד עדויות על הקשר המיוחד בין הרב אלישיב זצ"ל לראי"ה קוק אותו הכיר בצעירותו ועל ההערכה הרבה שאותה חש הרב אלישיב כלפי הרב.
אנו מביאים כאן בפרסום ראשון לקט מהסיפורים שלוקטו ב'אור האורות', סיפורים ואמירות שבקרוב יצאו גם בחוברת מיוחדת. חלק מהסיפורים טרם ראו אור ופרסום ומקורם בעדויות מוקלטות ונדירות:
ההכרות בין משפחת אלישיב לבין הראי"ה קוק התחילה כבר אצל הסבא, הגאון המקובל ר' שלמה עלישוב בעל ה'לשם שבו ואחלמה'. רבי שלמה עלישוב, מגזע האר"י הקדוש, למד בישיבת טלז ולאחר שרכש בקיאות וחריפות בספרות התלמוד, בבלי וירושלמי, וספרי ההלכה הראשונים והאחרונים, התחיל קובע עתים בלילה לתורת חכמת הנסתר ובמשך הזמן היה לאחד מגדולי מסביריה של קבלת האר"י. בהיותו בעיר שוול התוודע לראי"ה ששימש באותה שעה כרב בזוימל, ומעת לעת נפגשו והיו רגילים להיות נעורים כל הלילה ולעסוק בכתבי האר"י.
עליית הגרי"ש בעזרת הראי"ה:
לעת זקנתו, פעל הראי"ה שתתאפשר עלייתו של הרב שלמה לארץ, עם בני משפחתו – בתו, חתנו ובנם הקטן יוסף שלום אלישיב – הגרי"ש.
במכתב שכתב בעל ה'לשם' לראי"ה בשנת תרפ"ב, הוא מבקש:
"...אמנם ידידי, הנה חתני הרב הגאון מורנו הרב אברהם שליט"א, אשר הוא משתמש פה זה איזה שנים בכתר הרבנות בתוך שאר הרבנים המובהקים דפה, וזה ערך ט"ו שנה אשר כבוד גאונו שליט"א היה מכיר לו היטיב ע"י שהיה עמו איזה פעמים בדובלין הסמוך לריגא על הרחצה בים, והוא מוסמך מכבודו. והנה קשה לי מאוד להפרד ממנו, ולזאת בבקשתי הוא לשלוח נא ונא היתר כניסה גם אליו, הוא עתה בן חמישים שנה, בתי היא בת מ"ח שנה, שמה הוא חיה מושא, ולהם בן יחיד שמו הוא יוסף שלום. ואני מבקש מכבודו היתר כניסה עבורם ג"כ".
במידה רבה, העלאתם ארצה הצילה אותם מהפוגרומים הנוראים שהיו באותה תקופה בהומל, מקום מגורם. כך עולה גם ממכתב שקיבל הראי"ה באותם ימים מרבי יצחק אלישיב זצ"ל, בנו של בעל ה'לשם', ובו כתוב כך:
"אנא בשם ולמַען השם להשתַדל בזה במהרה – כי עוד מעט כבַר כָלה הקַיץ והחורף ממַשמש – והצָרות רודפים והרוחות סוערים והחזיונות הומים רח"ל – ומי יודע יומו של מָחר – והנסיונות הורוּנו שלא לחַכות וכל המַקדים מוּקדם למנוּחה ושַלוה".
ואכן, כשהראו פעם לגרי"ש את האגרת של סבו בעל ה'לשם' אל הראי"ה, חייך ואמר (בתרגום לעברית): "בזכותו של הרב (כך מכנה הגרי"ש את הראי"ה) זכינו להגיע לארץ ישראל ולהינצל מהרציחות שהיו באותה תקופה ברוסיה".
האדרת של הרב קוק:
לאחר שעלה בעל ה'לשם' ארצה, היה נפגש פעמים רבות עם הראי"ה, והיו השנים לומדים ביחד קבלה. על הביקורים ההדדיים ביניהם, מספר ר' יצחק אריאלי זצ"ל (עיטורי כהנים אלול תשס"ד):
"בהזדמנות ליויתי את הרב [קוק] לבית הרב אלישיב [בעל ה'לשם'], וכשהרב הופיע שם כיבדו הרב אלישיב שהרב יישב על מקומו. הרב סירב. אמר לו הרב אלישיב: כהן ונזיר. הסכים הרב וישב. הראה לו גליונות דפוס מספר 'לשם' ח"ג. התחילו להתפלפל בהערות של הרב.
ושמעתי כשבא הרב אלישיב לביקור בבית הרב, זה היה בחורף, וכשהרב ראה שאין לו לבוש חם הוציא האדרת שיער שלו והלבישו ונתן לו במתנה. הרב הכירו עוד מימי צעירותו ונסע אליו לעיר שעוול, וכשבא ספרו ליד הרב אמר שהבית נתמלא אורה. כשנפטר שמעתי מפי הרב בהספדו שאילו זכינו היינו רואים עמודא דנהורא. ואמנם יש כאלו שלווהו לבית הקברות שראו עמוד בהכניסו לקבר.
ברבות הימים עבר מעיל-האדרת בירושה לנכדו – הגרי"ש, ומאז נוהג היה הגרי"ש בימות החורף להתעטף במעיל קדוש זה.
קשר אישי עם הראי"ה:
סיפר הגרי"ש אלישיב לת"ח אחד שבצעירותו זכה לקשר אישי עם הרב קוק, והיה זה בנושאים הלכתיים בהם עסק בימי בחרותו. וכך זכה להיפגש עמו מספר פעמים. פעם אחת כשחזר הראי"ה מתפילה בכותל המערבי, הצטרף הגרי"ש לחבורת מלוויו של הראי"ה, וצעד עמו לביתו.
מתוך הכרותו של הראי"ה את אופיו הנעלה של הגרי"ש ועמידתו על שקידתו המיוחדת בתורה, דאג לשדכו לבתו של מקורבו הצדיק ר' אריה לוין זצ"ל.
השידוך והחתונה:
לסיפור השידוך (שהיה בחורף שנת תרפ"ט) יש שתי גרסאות, אך בשתיהן מוסכם שהראי"ה היה זה שהכריע את קיום השידוך. להלן את שתי הגרסאות:
גרסא א':
כשהגיעה העת ובתו של ר' אריה לוין זצ"ל הגיעה לפרקה, חיפש האב אחר חתן ראוי, תלמיד חכם ובר אוריין, וחשב לפנות לבחור יוסף שלמה אלישיב שהיה נודע כעילוי שקדן בירושלים. ר' אריה לוין הכירו אישית, מביקוריו אצל רבו בעל ה'לשם', סבו של הבחור. פנה ר' אריה לר' אברהם אלישיב, האבא, והציע את בתו לבנו. אמר לו ר' אברהם שיפנה לבנו ויחזירו למשפחת לוין תשובה בהקדם.
שמח ר' אריה בליבו. המתין יום יומיים, חודש ואף יותר, אך לא הגיעה כל תשובה. לאחר כחצי שנה של המתנה, נואש ר' אריה מלחכות. גם בגלל שבאותה תקופה חלתה בתו במחלת הטיפוס, וחשב ר' אריה שאולי זוהי הסיבה לעיכוב בתשובה. (יש מבני המשפחה המספרים שהגרי"ש חיכה להצעות מסוג אחר, ויש שטוענים שבאותה תקופה הוא עדיין לא רצה להתחתן)
היה זה בימי חג הפסח, ור' אריה כהרגלו ניגש להקביל את פני רבו הראי"ה ברגל. ובערב שביעי של פסח נכנס לביתו של הראי"ה זצ"ל, ומיד ראה הראי"ה שפניו של ר' אריה אינם כתמול שלשום, ושאלו לסיבת הדבר.
בצערו גולל ר' אריה את כל ענין השידוך לפני הראי"ה. מיד פנה אליו הראי"ה ואמר: תאמר להם שה'ווראט' אצלנו בבית במוצאי החג. הלך ר' אריה ולא ידע מה לעשות... כשלעצמו התבייש לדפוק על דלתם של משפחת אלישיב, אך חזקה עליו מצוות רבו, וכך עשה. בהגיעו מחוץ לביתם, מיד ראוהו והזמינוהו פנימה. לאחר שאילת שלומו, שאל ר' אברהם אלישיב לפשר בואו. סיפר ר' אריה את הקורות אותו. מיד ענה ואמר ר' אברהם: מסכים אני לשידוך, אך נשאל את פי הנער לרצונו. לאחר בירור קצר, הסכים יוסף שלום הצעיר לשידוך. לפי אחת הגירסאות, ביקש הראי"ה שיקראו לר' יוסף שלום שיבוא לביתו, וכשהגיע, המליץ לו הראי"ה לקבל את ההצעה, ואכן בסופו של דבר הסכים ר' יוסף שלום.
אך עתה נתקלו הם בבעיה, שהרי הלכה היא, שחתן יראה את כלתו לפני הנישואין, וכאן אפילו זה לא היה. פתרון לדבר הציע החתן הטרי בעצמו, שלאחר תפילת שחרית בבוקרו של חג, לאחר שכל קהל המתפללים יתפזר לביתו, ימתין הוא בביהמ"ד והיא אף תבוא לשם. וכך היה: לאחר התפילה נשאר העלם לבדו ללמוד. ולפתע שמע את וילון המחיצה נפתח, ראו אחד את השני לרגע, ותיכף שוב נסגר הווילון. ובאותו מוצאי החג, קולות השמחה והששון יצאו מבית מרן הרב באירוסי השנים.
גרסא ב':
יש שמספרים שדווקא ר' אריה לוין הוא זה שהתלבט בקשר לשידוך, משום שחשש שהגרי"ש יהיה כל כך שקוע בתורה ושמא לא יעניק מספיק יחס לאשתו. וכלפי חששותיו אמר לו הראי"ה: כזה חתן לא תשיג בשום מקום.
לפי גירסא דומה, בתו של ר' אריה לא רצתה להינשא, או משום שהגרי"ש מיעט בדיבור במהלך הפגישות, או בגלל מהירות הענין בו רצו לקיים את התנאים.
הרב אריה לוין הי"ו, הקרוי על שם סבו הצדיק, מוסר גירסא דומה לסיפור: "באחת הפעמים שהגיע סבי לרב קוק, הוא הציע לו שידוך לבתו, אך ר' אריה לא שש כל כך להיענות להצעה זו.
בהגיע ליל שבת, עברו כל הבאים לפני הרב קוק כדי לאחל לו 'שבת שלום' וכאשר הגיעו תורו של ר' אריה, השים עצמו הרב קוק כאילו לא הבחין בו ולא ענה לו לברכתו. ר' אריה נפגע, ותהה מה קרה? הוא נשאר לאחר התפילה בבית הכנסת וניסה לברר מפי הרב קוק מדוע הוא מקפיד עליו. אמר לו הרב קוק: איני מבין מדוע אינך מסכים להצעת השידוך שלי. הרי מדובר פה במשפחה מצוינת. שמע זאת ר' אריה ובמוצאי שבת השידוך קם והיה. ומי היה החתן שהרב קוק כל כך רצה לשדך לבתו של ר' אריה? הגרי"ש אלישיב זצ"ל.
ר' אריה לוין לא שכח אף פעם להכיר טובה לרב קוק על החתן המופלא וגאון הדור שהביא לביתו, אף שנים ארוכות לאחר אותו מעשה. כהוקרה לכך, הקפיד להתפלל תמיד בכל שנה ושנה בליל שביעי של פסח ובליל ראש השנה בבית הכנסת של הרב קוק, ולהביע לו בכך תודה".
יש מספרים שגם הגרי"ש היה מצטרף אל חותנו באותם מועדים, ומתפלל אף הוא אצל הרב קוק.
האירוסין והחופה:
האירוסין של הגרי"ש היו אצל הראי"ה בביתו, ותמונה מאותו אירוע הייתה תלויה עד לפני מספר שנים בביתו של הגרי"ש, עד אשר כמה מבאי ביתו הסירו אותה.
את ה'תנאים' ערך הראי"ה והוא גם סידר את הקידושין. סיפר הרב אליעזר מלמד: שמעתי מתלמיד חכם חשוב, מיוצאי "מרכז הרב", שפעם נכנס אצל הרב אלישיב בשאלה. ותוך דבריו השתבח הרב אלישיב בכך שהרב קוק ערך את חופתו.
לימים, כיבד הגרי"ש את הראי"ה בעריכת פדיון הבן של בנו הגדול, רבי משה אלישיב.
סעודה שלישית אצל הראי"ה:
סיפר הגאון ר' אברום שפירא זצ"ל, שכשהרב אלישיב אומר "הרב" הוא מתכוון לרב קוק. כששאל אותו אחד התלמידים: היכן הרב אלישיב למד אצלו? ענה: הרב אלישיב היה מגיע באופן קבוע לשיעור שהיה בסעודה שלישית אצל הרב קוק, שם היה הרב דורש בפרשת השבוע ומענייני דיומא.
אגב: גם גיסיו של הגרי"ש – ר' חיים יעקב לוין, ר' רפאל לוין, וכן ר' אלחנן יעקבוביץ, שנודעו לימים כגאוני ישראל, היו מגיעים בשבתות לסעודה שלישית אצל הראי"ה.
הערצתו לראי"ה:
מקורביו של הגרי"ש מוסרים כי הערכתו כלפי הראי"ה הייתה כאל גאון וצדיק נשגב מיחידי הדור. בעיניו, מרן הראי"ה הוא 'קודש קודשים'. כשהגרי"ש מספר בשבחו של הראי"ה הוא כולו אש להבה, ומדבר בהערצה גלויה. במיוחד על גבי שולחן השבת נוהג היה מדי פעם הגרי"ש לספר על דמותו המופלאה של הראי"ה.
סיפר לנו אחד הרבנים, כי פעם אחת עלה שמו של הראי"ה בחדרו של הגרי"ש, ומייד נעמד הגרי"ש ממקומו לכבודו של הראי"ה. ת"ח אחר סיפר לנו כי שמע כמה פעמים דברים של הגרי"ש בשם 'הרב', בסתמא, וכוונתו הייתה למרן הראי"ה קוק.
"הוא הגדול מכולם"
את הסיפור הבא שמענו מפי הרב ישראל משה סלומון שליט"א (בנו וממשיך דרכו של הרב ברוך שמעון סלומון זצ"ל, רבה בעבר של פתח תקווה) במעמד שירת הים בשביעי של פסח:
"מסורת חשובה היא המעמד הזה של אמירת שירת הים בליל שביעי של פסח במנגינות המקובלות מבית מרן הרב זצ"ל והרב חרל"פ זצ"ל. פעם נכנסתי עם אבא זצ"ל אצל מרן הרב אלישיב והיה זה בעידנא דחדוותא והם דיברו מעניינים שונים ולא כמו הכובד ראש הרגיל שהיה ביניהם כשהיו מדברים בדברי תורה. ואז שאל אבא את מרן הרב אלישיב על ההכרות שהייתה לו עם הרב קוק זצ"ל והוא אמר "הוא היה גאון וצדיק ראשו בשמים, די גרעסטע פון אלע" (תרגום: הוא הגדול מכולם).
והמשיך הרב ישראל: מי שמבין את משמעות הביטוי הזה יכול להבין עד כמה גדול הוא היה.
מחאותיו כנגד הפוגעים בכבודו של הראי"ה:
"תראו לו את אגרות הראי"ה"
הרב יצחק דדון שליט"א מספר על שני בחורים חרדים שהיו מתנגדים גדולים לספר 'דת הציונות' (ובו דברי בלע והשמצות נגד הראי"ה קוק ורבנים נוספים), ויזמו פנייה לכמה רבנים מגדולי העולם החרדי: לרב קנייבסקי שהתנער מהספר, ולרב אלישיב ולעוד אחד מגדולי העולם החרדי, ודנו איך לעצור את הספר הזה. הרב דדון מחזיק ברשותו הקלטה של אותו מפגש נדיר שבו הם דנים איך לעצור את הספר. ההקלטה נמצאת בתרגום מאידיש אבל מתרגום ראשוני נשמע הרב אלישיב אומר: "הוא לא יודע מי זה הרב קוק? תראו לו את אגרות הראי"ה שיראה את מי הוא משמיץ ככה". הרב דדון מספר כי הרב אלישיב אמר 'אם אני אצא נגדו אז יקראו אותו יותר ואני אעשה לו פרסום' אבל הוסיף שצריך לעצור את הספר דרך ההפצה.
הרב דדון מסר כי נפגש אישית עם ההערכה העצומה של הרב אלישיב לרב קוק: "אני אישית הייתי אצל הרב אלישיב והראיתי לו את הספרים שלי עם דברים של הרב קוק והוא התעניין מאוד ושמח מאוד, בירך אותי מכל הלב, התעניין אם יש פה דברים חדשים ועודד אותי להמשיך ולהוציא עוד מכתביו".
מוסיף הרב דדון ומספר: "הרב יהושע רוזן סיפר לי שהחתן שלו היה עד ראיה שכשהזכירו את הרב קוק הרב אלישיב עמד וכששאלו אותו מדוע ענה: "כשמזכירים אצלנו בבית את הרב קוק אז עומדים". עוד הוסיף ואמר כי בבית הרב אלישיב יש גם ספרים של הרב קוק.
"ומה עם הרבים שהיו עמו?"
סיפר הגאון רבי שריה דבליצקי שליט"א: פעם אחת באו לגרי"ש אלישיב כמה אנשים, ודיברו עמו בעניין מרן הראי"ה קוק. תוך כדי הדברים, אמר אחד האנשים: הרי היו שחלקו על הראי"ה, והתנגדו לו. מייד ענה הגרי"ש אלישיב ואמר: "ומה עם הרבים שהיו עמו?! והוא גם סידר לי את הקידושין!".
ההשמטה ב'עיניים למשפט':
מקרה נוסף בו הגן הגרי"ש אלישיב על כבודו של הראי"ה, היה בשנת תש"ס, כשיצא הספר החשוב 'עיניים למשפט' של הגאון הרב יצחק אריאלי זצ"ל (ובו ביאורים מהגמרא עד להלכה) בהוצאה מחודשת, תוך השמטת הדברים שכתב הרב המחבר (המופיעים במהדורה המקורית) על הרב קוק זצ"ל.
הגר"י אריאלי היה מתלמידיו המובהקים של מרן הרב קוק זצ"ל, ואף שימש כאחד מראשי ישיבת "מרכז הרב", ואעפ"כ מלאם ליבם של המדפיסים להשמיט את דבריו על אודות רבו המובהק.
וכך כתב שם בהקדמתו הגר"י אריאלי: "וכמה מהחידושים נאמרו לפני גדולי ישיבתנו הקדושה "מרכז הרב", היא הישיבה החופף עליה הוד רוחה של מחוללה, גאון ישראל וקדושו מרנא ורבנא רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, אשר גידלה וטיפחה בלימודים במסלולם הישר והאמיתי היא ההלכה, באהבת השי"ת, תורתנו הקדושה, עם הקודש וארץ הקודש. וברוב חסדי ה' הייתי מהזוכים לייסד ולהקים את הישיבה הקדושה בעבודה מאומצת, בהשקעת כוחות רוחניים וגופניים, ומאת מרן הרב זצ"ל הוטל עליי הנהלת הישיבה בתפקידיה השונים, והנני מנושאי הארון במשך כל זמן קיומה".
בעקבות השמטה מכוערת זו, הושמעה ביקורת חריפה על האחראי על מהדורה זו, והוא הלך לשאול את הגרי"ש אלישיב האם עשו המהדירים כשורה כשהשמיטו את דמותו של הרב קוק. כמובן, הרב אלישיב שלל את מעשיהם לחלוטין (קיימת עד היום הקלטה של הרב אלישיב בעניין זה).
כשהצטדקו לפניו עורכי הספר וטענו שישנם בני ישיבות חרדיים שימנעו מרכישת הספר בשל אזכורו של הרב קוק, ענה הרב אלישיב: "וכי בגלל כמה אנשים שלא יודעים, נשמיט את הרב קוק?".
בעקבות זאת הוחזרו הספרים לכריכיה, הגיליון הראשון הודפס מחדש, והכניסוהו במקום הגיליון המוטעה, וכך הספר נמכר היום.
ביטל דעתו מול הראי"ה:
פעם אחת כתב הגרי"ש פסק הלכה בעניין מסוים, וכשסיים לכותבו, הראה לו אחד הנוכחים את דברי הראי"ה באותו עניין, ובהם פסק הלכה שונה. מייד קרע הגרי"ש את פסקו שלו, וביטל דעתו כלפי דעת מרן הראי"ה.
מחאתו נגד 'יתד נאמן':
העיתון 'יתד נאמן' פרסם סילופי דברים נוראיים על הראי"ה, בקשר לנאומו בפתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים, ומיד לאחר הוצאת העיתון התברר שהדברים שנכתבו היו שקריים ומגמתיים. גדולי ישראל (ביניהם הגר"נ קרליץ) ביקשו והתחננו ממערכת העיתון שתפרסם התנצלות, אך היא התחמקה. כשהגיעו עורכי העיתון לביתו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, הוא מחה בחריפות על השקרים הנ"ל, וצעק בכאב: "מדוע לא בדקתם את הדברים לפני שפרסמתם אותם?", ומובן שהורה להם לפרסם התנצלות מיידית, אך הם לא שמעו בקולו.
גאב"ד ירושלים:
בפעם אחרת, כשעשו כתבה בעיתון 'יתד נאמן' על איזה עניין, והוזכר בדרך אגב מרן הראי"ה, הם כתבו: "הראי"ה" ללא תואר נוסף. כשהגיע השמועה על כך לאוזני הגרי"ש, מחה בתוקף, וציווה על בעלי העתון לגנוז את כל העותקים שהודפסו, ולעשות עותק חדש של העיתון שבו יהיה כתוב: 'הראי"ה קוק, גאב"ד ירושלים'.
הרב מבריסק היה איש אמת!
סיפר הרב שמעון יוסף מלר הי"ו, מחבר הספרים על בית בריסק, כי לפני שנים רבות הגיעו לידיו מכתבים אותם שלח הגרי"ז מבריסק אל הראי"ה, ובהם תארי כבוד והערכה מרובים. כך למשל במכתב אחד הוא פונה אל הראי"ה: "הרב הגאון הגדול המפורסם, תפארת ישראל..." ובמכתב אחר מכנהו בתואר "פאר הדור".
ביקש הרב מלר לפרסם המכתבים בספר האגרות של הרב מבריסק, והנה באו אנשים ואמרו כי הרב מבריסק עשה כך רק מפני שנזקק לעזרתו של הרב קוק, ולא משום שבאמת העריץ אותו. נכנס הרב מלר אל הגרי"ש אלישיב ושאלו בדבר. שמע הגרי"ש את הטענות, והשיב כי הרב מבריסק היה איש אמת וכתב רק אמת, וממילא ברור שבאמת העריץ מאוד את הראי"ה. ואכן בסופו של דבר נדפסו מכתבים אלו בספר אגרותיו של הרב מבריסק.
"הרב קוק היה גדול ממנו":
פעם אחת, כשהזכיר הגרי"ש דבר מסוים שאמר הראי"ה, שאלו אחד הנוכחים: "הרי ת"ח פלוני, אחד מגדולי הדור (ונקב בשמו) אמר אחרת!" וחשב להקשות בכך על הרב קוק. ענה הגרי"ש בפשטות: "נו, הרב קוק היה יותר גדול ממנו".
"אשרי שזכיתי..."
מספרים, שפעם אחת באו ואמרו לגרי"ש אלישיב שיש פשקווילים ברחובות שכתוב בהם 'אלישיב=קוק'. לשמע הדבר חייך הגרי"ש ואמר: "אשרי שזכיתי בסוף ימי להידמות לרב קוק...".
"לא להשמיט שום דבר"
אחד הסופרים החרדיים ביקש לכתוב ספר ביוגרפי על הצדיק ר' אריה לוין. וכבר כשהתחיל לאסוף את החומר על ר' אריה, גילה להפתעתו עד כמה היה ר' אריה בוק במרן הראי"ה. הרבה מן הסיפורים שהונחו על שולחנו, היו קשורים בצורה כזו או אחרת לראי"ה. התלבט אותו סופר כיצד לנהוג. אם יפרסם הדברים כהוויתם, הציבור החרדי לא יקנה הספר, ומה תועלת בעבודתו. ולשנות את הסיפורים – לא מלאו ליבו. בצר לו החליט לגשת אל הגרי"ש אלישיב, חתנו של ר' אריה, ושאל אותו מה לעשות.
שמע הגרי"ש את ספקו, והורה לו בצורה ברורה שלא להשמיט שום מילה מקשריו של ר' אריה עם הראי"ה. והוסיף הגרי"ש בזו הלשון: אתה רוצה לכתוב ספר על ר' אריה לוין, או שאתה רוצה לכתוב בשביל הציבור, איך שהציבור רוצה?...
"הוא היה אדם קדוש, ומתנגדיו לא הבינו אותו"
מספר הגר"י בוקסבוים זצ"ל, מנהל מכון ירושלים, תלמידו של הגרש"ז אויערבך זצ"ל:
"היה עורך אחד במכון שלנו שמצא קטע שהרב קוק הוציא והדפיס בקובץ תורני. לאחר שהכניס אותו לאוצר מפרשי התלמוד, עורך פלוני הוציא אותו. אחד מהעובדים התלונן על כך. קראתי לעורך ואמרתי לו: אני רוצה שאתה תלמד איתי את הקטע. אם יש לך קושיה ודבריו של הרב צריכים עיון אז בבקשה'. הוא ענה לי: "בכלל לא נכנסתי לעניינים. אני חושב שקטע מכתבי הרב קוק לא מתאים לאוצר מפרשי התלמוד". אמרתי לו: "מרגע זה אתה מפוטר". הוא לא קיבל את הדברים, והלכנו לדין תורה אצל הרב אלישיב. הרב אלישיב היה מזועזע. הוא אמר לאותו עורך: "אתה הכרת את הרב קוק? דע לך? הוא היה קדוש. הוא לא היה שייך לתקופה שלנו, ולא הבינו אותו טוב. בוודאי שר' יוסף רשאי לפטר אותך. אני הייתי עושה אותו דבר".
"שהמחאה תבוא מהציבור!"
לפני מספר שנים יצא לאור ספר בהלכות השמיטה, ובספר הופיעו דברי ביזוי על הראי"ה. ניגשו כמה אנשים אל הגרש"ז אויערבך זצ"ל ויבדלחט"א הגרי"ש אלישיב שליט"א, וביקשו מהם לפרסם מחאה כנגד הספר. אמרו להם הגרש"ז והגרי"ש: "אם אנו נמחה זה לא יעזור, אנשים יגידו, טוב, הם הרי אוחזים מהרב קוק. צריך שהמחאה תבוא מהציבור, שהציבור יכאב על הביזוי, ויפרסם מחאה נמרצת על כך!".
"המחלות הנוראות הם בגלל ביזוי ת"ח!"
בזמנו התפרסמו דבריו הנוקבים של הגרי"ש אלישיב בעניין גודל העונש על ביזוי ת"ח וכבוד התורה. "מה הפלא שבזמן האחרון מתפשטת המחלה שאין לה תרופה, שהרי זו מידה כנגד מידה" – אמר הגרי"ש, וכהוכחה לכך ציטט את מאמר חז"ל הידוע: "כל המבזה ת"ח אין לו רפואה למכתו" , וכן את הפסוק "ויהיו מלעיבים במלאכי האלוקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו, עד לאין מרפא".
דעת הגרי"ש על בעלי מחלוקת
את דעתו של הגרי"ש אלישיב ביחס לקנאים המרבים מחלוקות, נוכל ללמוד מדברים שמסר בשמו חתנו הגאון ר' יצחק זילברשטיין שליט"א, ואלה הם דבריו:
"הגמרא בגיטין מספרת על רב הונא ורב חסדא שישבו ולמדו, ולפתע עבר במקום גניבא, אדם המוזכר בש"ס כמה פעמים. אמר אחד האמוראים לחברו: הבה נקום מפניו משום שהוא בר אוריין, ואילו השני הגיב שאין צורך לקום משום שגניבא הוא 'פלגאי', איש מחלוקת, 'בעל מריבה' כהגדרתו של רש"י.
הגרי"ש אלישיב הדגיש באוזניי את חשיבותו של רב הונא, וכפי שהגמרא אומרת שאפילו רבי אמי ורבי אסי, 'חשיבי דארעא דישראל' התכופפו לפניו, ולמרות גדולתו העצומה – הוסיף מורי חמי – הוא היה מוכן להתכופף לפני גניבא. הרי לנו מושג ברום ערכו של גניבא, ואלמלא היה בעל מריבה היה רב הונא מכבדו ביותר. הרב אלישיב הדגיש עוד שהסיבה שרב הונא לא קם, היתה רק מפני פלגנותו, ולא בשל זלזולו של גניבא במצוות, כי אם היה איש המוני שאינו חרד על קיום מצוות הרי נפסק בשו"ע שאסור לקום מפניו. פלגנות זו הביאה אותו לבסוף אל עמוד התלייה, כמובא בגמ' . מורי חמי הצביע בפניי על המאירי במקום האומר: "תלמיד חכם – כל שאינו מצויין במידותיו וטכיסיסיו, אין שאר חכמים חייבים לנהוג בו כבוד של תלמידי חכמים". "מצויין במידותיו וטכסיסיו" – גם כאשר לפעמים צריך לעשות מחלוקת, יש לנהוג בטכסיסים, כדי לא לגרום לחילול השם וחילול כבוד התורה, ומי שאינו נוהג כך לא צריך לכבדו".
הגרי"ש: "שטן הפירוד מרקד בכל כוחו"
ועוד על סלידתו ממחרחרי המחלוקות - בשנת תש"ח הוציא הרב ד"ר טוביה גוטמן ז"ל ספר בשם 'המבנה הרוחני של עמנו היהודי' [הוצאת 'אביר יעקב' ירושלים תש"ח]. בהקדמת הספר כותב המחבר:
"העבודה שלפנינו היא קול קורא למלחמה נגד פירוד הלבבות של כוחותינו ולטובת אחדות אחינו בני ישראל באידיאל היהודי שלנו. השתדלתי לסלול כביש להגשמת האידיאל הזה. יהי רצון מלפני הקב"ה שכל חוגי עמנו ישאפו להגיע למטרה הזאת ויתאחדו על ידי השאיפה הזאת לאגודה אחת.
רבון העולמים, מודה אני לפניך שנתת לי את הכוח ואת הזכות לכתוב את הספר הזה לכבודך ולכבוד עמנו הישראלי".
בפתח הספר מופיעה הסכמה של הגרי"ש אלישיב זצ"ל (יתכן וזו ה'הסכמה' הראשונה שנתן בחייו) והרי היא לפניכם:
"יוסף שלום עליאשאוו
רב "תפארת בחורים"
בעיה"ק ירושלים ת"ו
ב"ה, כ"ט מרחשוון, תש"ח, פעה"ק ירושלים ת"ו
ידידי הרב ד"ר טובי' גוטמן הי"ו, שהי' מידידי אאמו"ר זצ"ל, רחש לבו לחבר ספר ע"ד הרעיון הנשגב והחשוב של התאחדות ההדדית של עם ד', להשיב לב אבות ולב בנים למקור ישראל.
אם כי לא עיינתי במאמריו, אבל כפי שתיאר לי את עבודתו, היא חשובה מאוד בפרט לעת כזאת אשר שטן הפירוד מרקד בכל כוחו.
ראוי מאוד לאוהבי עמנו להפיץ את ספרו לחזק עי"ז את רעיון האיחוד והשלום, ולהשיב לעם ד' את כבודו ותפארתו אשר הי' לו מימי קדם.
ודי"ת שהשלום שלו יפרוש סוכת שלומו על עמו ישראל.
כעתירת
יוסף שלום עליאשאוו".
Rav Shlomo Zalman Aurbach was also a tremendous admirer of Rav Kook. Here are some anecdotes:
הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, שנפטר בכ' אדר תשנ"ה, היה מגדולי הפוסקים שבדור. לפסקיו וחידושיו בענייני שבת, רפואה וטכנולוגיה ישנה חשיבות עצומה. ספרים חשובים נתבססו על פיהם - המפורסם שבהם הוא "שמירת שבת כהלכתה". על גדולתו התורנית יעידו ספרי ההלכה. על זוך נפשו אביא מעט סיפורים מחייו האישיים.
כמה ספרים נכתבו אודותיו, אחד מהם קראתי - 'התורה המשמחת' מאת הרב יוסף ורות אליהו. אמרו לי כי הוא הטוב שבהם. בתוך הסיפורים, המתוארים ברגישות, מתבארים ענייני הלכה והנהגות טובות. בנוסף לכך יש לספר זה עוד מעלה: הוא לא מסתיר את מקומו של מרן הרב קוק זצ"ל, שכפי הנראה היה הדמות הנערצת ביותר על משפחת הרב אוירבך.
לימוד מוסר מראיית פני מרן הרב קוק
למשל מובא שם (עמ' 96) סיפור מאת הגאון הרב חיים יעקב לוין זצ"ל, שלמד בחברותא עם הרב אוירבך, וכך סיפר: "כשלמדנו יחדיו - לא היה לנו זמן לשום דבר בעולם, רק ללמוד וללמוד ש"ס! אבל איך אפשר בלי ללמוד מוסר? הרי לעתים יש לאדם התרופפות כלשהי...
לבסוף, מחוסר זמן, סיכמנו שכך יהיה לימוד המוסר שלנו: פעם בשבועיים-שלושה היינו סוגרים את הגמרות, ורצים לחדר שבו למד הרב קוק זצ"ל. דרך חור המנעול היינו מציצים ומביטים כיצד הוא יושב ולומד תורה. כל אחד בתורו, היה מביט ברב במשך דקה אחת - ומיד היינו חוזרים בריצה אל הגמרות. המוסר הזה שספגנו במשך דקה היה מפרנס אותנו למשך השבועיים-שלושה הבאים, ושווה יותר מכל לימוד בספרי מוסר!". את העצה ללמוד מוסר בדרך מיוחדת זו נתן הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל, שהיה אביו של רבי חיים יעקב.
הרב אוירבך היה נוהג לבוא עם אביו לשמוע בכל שבת את שיחתו של הרב בסעודה שלישית. גם את קידושיו ערך הרב קוק.
כמו כן מובא בספר בשם הרב אביגדר נבנצאל, כי היה גדול בתורה אחד שהרב אוירבך לא הסכים לשמוע את פסקיו, כיוון שזלזל בכבוד הרב קוק (עמ' 308).
בכל אותן שנים שהיה הרב קוק רבה של ירושלים, רובם של היראים ותלמידי החכמים בירושלים, ובכללם משפחת הרב אוירבך, חיו בצלו של מרן הרב קוק, שמעו לפסקיו ולמדו מאורחותיו. הרב קוק היה מסדר קידושיו של הרב אוירבך.
הבחנתו המפוקחת והמעמיקה ויחסו לרב קוק
ביקש הרב משה צבי נריה זצ"ל מבנו הרב פתחיה, שיתעניין אצל הרב מרדכי אוירבך על מה ששמע מאביו הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל ביחס לרב קוק. ואלה היו דבריו, כפי שכתבם הרב פתחיה נריה:
"יחסו של אבא לכל אדם היה יחס של כבוד. כל הבאים אליו מכל החוגים התרשמו מאוד מהיחס החם והלבבי שלו. אולי בזכות מידה זו זכה לכבוד הגדול שניתן לו מכל החוגים. מאידך, יש צד שאנו הכרנו בו, שלא היה מתפעל מאנשים, רבנים וגדולים, לא לטוב סוחף ולא להיפך.
"יש שנוטים לראות אנשים בצבע אחיד. אם הוא גאון, אז הוא גם צדיק ובעל מידות וכו'. אם הוא צדיק, אז הוא גאון וחכם וכו'. אם הוא מגלה גאונות או צדיקות בתחום מסוים - כנראה שהוא גאון וצדיק בכל התחומים. וכן להפך, אם יש חיסרון בתחום מסוים, רואים כאילו חסר בכל התחומים. לאבא היה הכושר המיוחד - ראיה מפוקחת מאוד, הרואה את המעלות מצד אחד אך מבחינה גם בחסרונות וגם בדרגות השונות, בכל תחום בפני עצמו. דהיינו, לכולם התיחס בכבוד ובלבביות, אך לא התפעל גם מכאלה שאחרים התפעלו מהם מאוד.
"אחד שהוא היה מלא התפעלות ממנו - היה הרב קוק. "הוא ראה בו איש אשכולות. מאיזה צד שלא תתבונן בו, תראה את יחידותו, את גדלותו. "מיוחד בגדלותו בתורה בנגלה ובנסתר, בדקדוקי ההלכה ובכוחות ההתמדה, שולט בכל מכמני התורה". הרב אוירבך מתפעל מדרכיו של הרב קוק
עוד סיפר הרב מרדכי אוירבך שהוא "זוכר שאביו היה מתאר בהתפעלות את הרב בחג השבועות. איך במהלך הלילה היה עומד ודורש כל הלילה בלא הפסק על ספר המצוות לרמב"ם. הלימוד היה מתפשט לכל המרחב התורני, והיה כמעין המתגבר בתורה (בשנתו האחרונה, הגיע בלימוד רק לשורש השלישי...).
ולאחר הלימוד כל הלילה - תפילה, סעודת חג, קבלת פני אורחים שבאו לברך ולהתברך לכבוד החג עד שעות אחר הצהרים, ואז הלך לדרוש דרשת חג בחורבת ר' יהודה החסיד בלא הפסק ויגיעה".
"כשבא (הרב אוירבך) לרב לקבל הסכמה על ספרו, 'ננזף' קצת על ידי הרב (שהתפעל ממנו) מדוע איננו מגיע אליו יותר".
"בתחומים שונים ניסו גורמים שונים להפעיל עליו (על הרב אוירבך) השפעות בכיוונים שונים. בתחום הזה של יחסו אל הרב, למדו מהר שעל כך אין על מה לדבר..."
"היה (הרב אוירבך) בהתפעלות גדולה מהדיקדוק שלו (של הרב קוק) במצוות. כדוגמא הביא את הסיפור על כך שבט"ו באב שלפני פטירתו, אף שהיה חולה מאוד, הזכיר את ההלכה המובאת ברמ"א שיש להוסיף בלימוד הלילה מיום זה ואילך, שכן הלילות מתארכים, התחזק במיטתו וביקש להביא לו גמרא כדי להוסיף בלימוד".
"סיפר בשם הרב בנגיס: לעת זקנותו של הנצי"ב היתה התייעצות בין גדולי וולוז'ין מי יוכל להיות הממשיך בראשות ישיבת וולוז'ין, והיתה הסכמה בין כולם כי הרב קוק הוא המתאים להיות ראש הישיבה" (בעת פטירתו של הנצי"ב בתרנ"ג, היה הרב קוק בן עשרים ושמונה).
סעודה שלישית ובקיאות ועמקות בחכמת הנסתר
עוד סיפר הרב מרדכי אוירבך כי אביו "לא היה יכול ללכת הרבה אל הרב, כי מצד אמו היו מגדולי המתנגדים לרב. אבל לסעודה שלישית, כשהחשיך, היה הולך.
פעם שם ליבו לכך שלא כרגיל, אין הרב הולך מבית המדרש למקום הסעודה דרך הפרוזדור, אלא עוקף חלק מן הפרוזדור על ידי מעבר דרך מרפסות וחדרים. עניינה אותו סיבת העיקוף, ואז ראה שבתחילת הפרוזדור עמד ילד קטן בתפילת שמונה עשרה והרב לא רצה לעבור לפניו..."
עוד על ההתרשמות של הרב אוירבך מגאונותו המופלאה של הרב קוק, סיפר ר' יהושע הרשקוביץ, יו"ר המועצה הדתית ברמת הגולן, ששמע מהרב אברהם דוב אוירבך אב"ד טבריה, שאביו, הרב שלמה זלמן אוירבך אמר על הרב קוק ש"ידע את הזוהר מילה במילה". עוד סיפר: "בשבת פרשת כי תבוא, האריך הרב בדרשת סעודה שלישית. במוצאי שבת לאחר ההבדלה בא אחד (הלמדנים החריפים) ב'טרוניה' אל הרב, מה החידוש בדרשתו, הלא כך דרש כבר לפני שנתיים, ובכלל דבריו הם דברי ה'ליקוטי תורה' (של האדמו"ר הזקן מחב"ד, שספרו היה מונח תדיר על שולחן מרן הרב).
"הרב חזר על דברי ה'ליקוטי תורה' מילה במילה, אח"כ חזר על דרשתו מלפני שנתיים ועל דרשתו האחרונה, ושאל האם הדרשות הן אותו דבר?".
עוד סיפר כי אביו, הרב אוירבך, "אמר על הרב קוק שהיה היחיד שידע ללמוד את חכמת הקבלה ואת חכמת ההגדה לעומקה של הלכה".
צער על חסרון ההכרה בגדלותו של הרב קוק
גם הרב משה צבי נריה כתב בליקוטי הראי"ה חלק ג' (עמודים 97-104) על יחסו של הרב אוירבך לרב קוק.
"בהזדמנויות שונות הביע הגרש"ז ז"ל את צערו על שהציבור החרדי אינו מתייחס כראוי לשמו ולזכרו של הרב, והדור הצעיר שבישיבות אינו יודע כלל על גדולתו. כיוצא בזה הצטער גם על אלה שנתפסו לצד הרעיוני-הגותי של הרב, והסיחו דעתם מצדו הרבני התורני, מהיותו גאון מיוחד ופוסק מובהק, וכן מיראת השמים המופלגת שלו" (ע' 98). דברים אלו אמר בקיצור גם הרב מרדכי אוירבך.
עוד סיפר הרב נריה, כי בשיחה האחרונה שהיתה לו עם הרב אוירבך דיברו על הרב איסר זלמן מלצר, שבכמה מקומות כינה את הרב קוק 'שר התורה'. הוסיף הרב אוירבך בהתרגשות: "רבי איסר זלמן איז דאך גיווען דעם רב'ס אחסיד" (הגרא"ז הלא היה חסיד של הרב). (שם ע' 104).
אין בידי ידיעה ברורה האם כך היה תמיד, אבל ישנן מספר עדויות שהרב אוירבך אמר סתם "הרב" כשהתכוון למרן הרב קוק זצ"ל.
עוד חמש עדויות
שמעתי עדות אישית מקרוב משפחתי, ששמע בעצמו מהרב אוירבך זצ"ל שאמר: "אני מפחד מיום הדין על שלא מחיתי על ביזוי כבוד הרב (קוק) זצ"ל." ואח"כ הוסיף דוגמא: "היה מקרה מסוים שהתפרסמה חוברת (השמצות) כנגדו, והכרתי את העניין וידעתי שזה לא היה נכון, אבל לא מחיתי... ". אח"כ הוסיף שאין לו כוח לזה.
בהקשר לזה יש להוסיף: הרב זקש ראש ישיבת בית זבול סיפר, כי פעם פגש את הרב חיים קרויזווירט זצ"ל (שימש ברבנות בבלגיה, והיה אחד מגאוני הדור) בצאתו מביתו של הרב אוירבך, וסיפר לו הרב קרויזווירט כי הוא משתומם למשמע דברי ההערכה המופלגים שאמר הרב אוירבך על הרב קוק, והוסיף כי לא הכיר עד כה את גדולתו של הרב קוק זצ"ל.
הרב יהודה שביב הוסיף כי בחוברת 'סיני', כרך מ"ז אלול תש"כ, שהוקדשה לזכרו של מרן הרב זצ"ל במלאות עשרים וחמש שנה להסתלקותו, מובאים שמונה מאמרים, מרבנים גדולים, וביניהם הרצי"ה, הרב גרשוני, הרב ראובן כץ מפתח תקווה, וגם הגאון הרב שלמה זלמן אוירבך כתב מאמר בעניין "תנאי שלא נעשה כמשפט התנאים". ובפתח מאמרו כתב: "לזכר נשמת רבנו הגדול מרא דארעא קדישא, מרן הגאון מוהרא"י הכהן קוק זצ"ל, למלאת כ"ה שנה לפטירתו".
עוד הגיעה אלי ידיעה נאמנה מכמה אנשים, שסתם "הרב" בפי הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל היה מרן הרב קוק זצ"ל.
עוד העיד אדם נכבד מאוד, ששמע מפי הרב חיים שלום פרוש, מזכיר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, שהרב אוירבך שוחח עמו על גדולתו של מרן הרב קוק זצ"ל, ואח"כ אמר לו שלצערו בעקבות השפעת בעלי המחלוקת הקנאים אינו יכול לדבר כך עם הצעירים. וכך סיפר לו עוד תלמיד חכם ששמע דברים אלו במו אוזניו מהרב אוירבך (אמנם ריככתי מעט את הדברים כדי שלא לאפושי פלוגתא).
מרן הרב קוק ערך את חופתם של הרב אורבך והרב אלישיב
אציין את יחסיהם של כמה מגדולי התורה לרב קוק. כבר כתבתי שכשהיה הרב הגאון שלמה זלמן אורבך זצ"ל אומר "הרב" סתם, התכוון לרב קוק. בנוסף לכך הרב קוק ערך את חופתו, וגם את חופתו של הפוסק הגדול הרב הגאון אלישיב שליט"א.
וכן שמעתי מתלמיד חכם חשוב , מיוצאי "מרכז הרב", שפעם נכנס אצל הרב אלישיב בשאלה. ותוך דבריו השתבח הרב אלישיב בכך שהרב קוק ערך את חופתו.
הרב ולדנברג על מרן הרב קוק זצ"ל
עוד סיפר לי הרב ראם הכהן ראש הישיבה ורב הישוב עותניאל, כי פעם נכנס אצל הפוסק החשוב הרב הגאון אליעזר ולדנברג שליט"א, בעל השו"ת המפורסם "ציץ אליעזר", לשאול ממנו בדברי תורה. בתוך הדברים חזר הרב וולדנברג ואמר כמה פעמים "הרב אמר" כך, ו"הרב אמר" כך. שאלו: "מי הוא הרב"? השיב: "אתה לא יודע? זה הרב קוק!"
והוסיף לספר שאחר פטירת מרן ה"חפץ חיים", בא מרן הרב קוק זצ"ל להספידו במאה שערים, והיו קנאים שהפריעו לו לדבר. אמר הרב אז בסערת רוח: "מקובלנו מהאר"י הקדוש, שישנם שני צינורות מן השמיים, צינור אחד של תורה וצינור שני של כבוד התורה (ושניהם תלויים זה בזה). במקום שאין כבוד תורה גם תורה אין". כשהרב ולדנבדרג סיפר זאת, היה שרוי בעצמו בסערת רגשות.
One of Rav Kook's closest talmidim who learned with him bi-chavrusa and who was a maggid shiur in Mercaz HaRav, was Rav Yitzchak Arieli, the author of the Einayim La-mishpat. His grandson is probably the most popular maggid shiur in any Yeshiva in the world - Rav Asher Arieli Shlita from the Mir Yeshiva. See here.
My point is - two of the poskei ha-dor became who they were thanks in part to Rav Kook. The grandfather of the most popular maggid shiur in the most chashuv Yeshiva in the world was heavily influenced by Rav Kook [and his was influence passed on to his son and to his son].
So wouldn't it be great if the "Yeshivishe Velt" followed their Gedolim and allowed themselves to be influenced by the great Oros of Maran HaRav Kook???!!!
