לע"נ
הרב משה בן הרב מנחם רייניץ ז"ל
רבקה רחל בת ר' מרדכי רייניץ ז"ל
ר' אליהו שמואל בן ר' יוסף זאב קאלא ז"ל
עטל בת ר' שלמה אריה הלוי קאלא ז"ל
רבקה רחל בת ר' מרדכי רייניץ ז"ל
ר' אליהו שמואל בן ר' יוסף זאב קאלא ז"ל
עטל בת ר' שלמה אריה הלוי קאלא ז"ל
נשמתם יעלו מעלה מעלה על כנפי השכינה!
במדרש אלקי הרוחות לכל בשר ברוך חכם הרזים כו'. פי' שאלקותו ית' חל על כל ברי' באופן אחר כמ"ש אל שדי שיש די באלקותו לכל בריה פי' במדה מיוחדת ומצומצמת כפי כח הכנת כלי המקבל. וכן כל המתנות שנתן הקב"ה לנו הם בכלל ובפרט. כדאיתא נשמה יתירה יורדת בש"ק לכלל ישראל. ומ"מ בפרט יש לכל א' חלק כפי השייך לו. וכמו כן א"י שניתן לכלל ישראל. ובפרט לאלה תחלק שהי' חלק מיוחד לכל איש. וזהו שרמזו שהגורל הי' צווח כו' פי' שהי' מיוחד ונרגש כל חלק לבעליו. והנה מרע"ה הוא בחי' קהלת יעקב בכלל ולכן נמשל לאור החמה. אבל בחי' יהושע שחילק הארץ הוא בחי' פרט לכן נמשל ללבנה שהיא עם הכוכבים בחי' התחלקות האור לפרטים כנ"ל:
בענין המנין בפרשה זו. דבתחלת המדבר הי' המנין לצורך קבלת התורה. וזה המנין הי' לענין ארץ ישראל. דכמו שיש לכל איש ישראל חלק מיוחד בתורה כמו כן יש לכל א' חלק בארץ ישראל כמ"ש לאלה תחלק הארץ. כי הנה א"י הוא בחי' התורה שבע"פ דהתורה כולל כל הג' בחי' עולם שנה נפש. וכמו שנבחרו בנ"י להיות נפשותם מוכנים אל מצות התורה כמו כן א"י כדאיתא מצות התלויות בארץ שאין נוהגין בחו"ל. והיינו שאין הארות מצות אלו יכולין להתגלות רק בארץ ישראל. וכמו כן בזמן יש מ"ע שהזמן גרמא שא"י ג"כ להתגלות רק בזמנים אלו שבתות וימים טובים. וזמנים אלו ומקומות אלו מיוחדים רק לבנ"י. וכל המנינים שבתורה הוא להעמיד לכל א' בשורשו וז"ש לחנוך משפחת החנוכי כו' פי' לחנוך שלמטה נמשך משפחת החנוכי הידועה שהוא שורש השייך לו. וז"ש חז"ל שזה השם מעיד עליהם. פי' שיש להם התדבקות בעולם הנעלם שזה השם רומז על זה:
במדרש כי אתם באים כו' זאת הארץ אשר תפול לכם כו' לגבולותי' כו'. הה"ד הדור אתם ראו דבר ה' המדבר הייתי כו' אם ארץ מאפלי' כו' א"ת המדבר אלא המדבר וכי דברתי ולא קיימתי כו' ע"ש כל המדרש. כי הנה הקב"ה וב"ש הבטיח לנו ולאבותינו כמה פעמים להנחיל לנו ארץ ישראל א"כ הוא דבר גדול. וע"ז כתיב מה רב טובך כו'. וכ' זאת הארץ אשר תפול כבר פרשנו כי בכניסת בנ"י לשם נתגלה שם הקדושה שירדה משמים. וז"ש ראו דבר ה'. ואיך שייך ראי' על הדיבור אך כמו שנתן הקב"ה התורה בקול ודיבור כן נתן להם התורה בבחי' עשי' בא"י ובביהמ"ק שנתגלה הקדושה בפועל ובעובדא וזה הי' עבודת ביהמ"ק. וז"ש המדבר הייתי כו' כי נתקיים גם בעשי' לבד הדיבור. ובנ"י בא"י ובמקדש הרגישו הקדושה ונתדבקו כל אחד בשורש השייך לו כמ"ש במד' בפסוק חבלים נפלו כו' אף נחלת שפרה עלי פי' שראו והתדבקו בנחלה זו. וזהו עיקר השמחה שהי' בירושלים משוש כל הארץ. כמו שמח בחלקו. שכשכל אחד מכיר מקומו ושורשו זה מביא שמחה. לכן אמר אם ארץ מאפלי'. כי א"י האיר לכ"א לידע את מקומו ושורשו וז"ש חז"ל לכך פתח התורה בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו. פי' שזה בחי' התורה (רז) אור הגנוז במעשה בראשית. והוא שהתורה משבחת עצמה ואהי' כו' אמון כו' שהוא הארת התורה בעובדא כנ"ל:
[מסעי תרמ"ה ב']
במדרש ג' רגלים רמז לו שביקש לעקור אומה החוגגת ג' רגלים. ולמה דוקא מצוה זו. אך דהג' רגלים שעלו בנ"י לרגל הי' עדות שהמה מיוחדים לירושת הארץ וביהמ"ק כדכ' יראה כל זכורך כו' במקום אשר יבחר. וכ' ששם עלו שבטים כו' עדות לישראל. וכן אמר אותו רשע כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו. לפי פשוטו שראה בנבואה כי כל צור וגבעה בא"י מיוחד לבנ"י. וארץ ישראל אשר הנחיל השי"ת לאבותינו ולנו אינו במקרה רק כשברא העולם והי' יסוד העולם ארץ ישראל וביהמ"ק. כמו כן בנ"י יסוד הנפשות וכל הציור של א"י וביהמ"ק הוא מכוון לציור של בנ"י דאיתא ישראל קנין אחד כו' שמים וארץ כו' ביהמ"ק כו' וכל אלה הקנינים שייכים זה לזה. ולאשר אמר ואגרשנו מן הארץ הראה לו הקב"ה כי הארץ מיוחד להם. וכ' מי מנה עפר יעקב מצות שעושין בעפר. פי' מצות שהם חובת קרקע ונוהגין בארץ כי הם תקונים השייכים לא"י ואין מי שיתקן זאת רק בנ"י. וכ' והי' זרעך כעפר הארץ ומי שאמר והי' העולם הכין עפר הארץ לזרע יעקב. וכמו שנתן מדה ומנין לעפר הארץ כדכ' מי מדד כו' וכל בשליש עפר הארץ כן מי מנה עפר יעקב ולכל גרגורי עפר מארץ ישראל מיוחדים נפשות פרטיות מישראל:
בפסוק זאת הארץ אשר תפול לכם כו' במד' לכם היא ראוי'. דאיתא במד' מטות ג' מתנות זכה בא' זכה בכולן כו' בזמן שהן מתנת שמים ובאים בכח התורה דכ' שבתי וראה תחת השמש כו' לא לקלים המרוץ כו'. פי' העשירות והגבורה מצד הטבע אין בו תועלת. רק אם הוא בכח השורש שלמעלה מן השמש מתנת שמים ובאין בכח התורה כי בכל דבר יש חלק לתורה ואז יש לו קיום. וז"ש אל יתהלל כו' כי אם בזאת כו' השכל וידוע אותי. פי' אם במתנה יש ג"כ התקשרות ודביקות בשורש. וזה הי' מתנת ארץ ישראל שהבטיח להם הכתוב זאת הארץ אשר תפול. פי' שכמו שנכנסו למטה לא"י כך נתדבקו בשורש א"י למעלה כ"א במקומו כמ"ש המד' לכם הוא ראוי'. ולזה היו הגורלות שהראו משמים לכל אחד חלק המיוחד לו והי' מתנה למעלה ולמטה. וכן מבקשים שתעלנו לארצנו ותטענו בגבולנו פי' חלק השורש שלמעלה. ובאמת כשבאו בנ"י לא"י נתחדשה הארץ וירדה קדושה לא"י כאשר עתה בעונותינו יצאה הקדושה מא"י. וע"ז אנו מתאוננים ערי קדשך היו מדבר שפנה הודה זיוה הדרה של א"י ובעת שנכנסו אבותינו לא"י ירדה הארת הקדושה לא"י. ובזמן ההוא נמשך הקדושה גם לעבר הירדן. וז"ש במד' הנ"ל שע"י שחטפו להם נחלתן נק' נחלה מבוהלת כו' ע"ש. והיינו שכ"ז שלא נתקדשה הארץ לא הי' מקום להקדים עבר הירדן וז"ש שעשו מטפל עיקר ע"ש. ולא הי' אז עדיין הזמן להיות נחלת ה' עד שניתן ארץ ישראל לכל השבטים כנ"ל:
בפסוק טובה הארץ מאוד מאוד אם חפץ בנו ה' והביא אותנו כו'. כי באמת ארץ ישראל מוכן רק לבנ"י ולהם נגלה אור הטוב הגנוז בתוכה. ובמד' מסעי חבלים נפלו לי כו' אף נחלת שפרה עלי א"י נאה להם והם נאים לה ע"ש. כי בנ"י נתקנו ע"י הארץ וא"י נתקן ע"י בנ"י כשהצדיק בעיר הוא הודה זיוה. ובנ"י עמך כולם צדיקים לכן לעולם יירשו ארץ. פי' לעולם אעפ"י שהוא נסתר ונעלם הקדושה שבתוכה הם כלים להוציא מן הפועל אור הגנוז בתוכה. וכ"כ והארץ היתה תוהו כו' אח"כ ויאמר אלקים יהי אור לכן קודם שנכנסו בנ"י לתוכה לא הי' נראה טוב הגנוז בתוכה. והמרגלים אמרו אוכלת יושבי' היא ומזה עצמו הי' להם להבין כי א"י מוכן רק לבנ"י לכן קאה את הגוי אשר לפניהם כמ"ש בתורה ולא תקיא כו' אתכם כו' כאשר קאה כו' הגוי כו'. ולכן כלב ויהושע אמרו טובה הארץ כו' אם חפץ בנו כו' והביא כו'. אז יתגלה הטוב הגנוז בתוכה. וארץ ישראל הוא כמו השבת דלא אשתכח בי' מנא וכל ברכאן בי' תליין כמ"ש בזוה"ק. כמו כן אין ניכר שבח א"י מבחוץ אבל שורש כל הברכות בא"י תליין כי שם צוה ה' את הברכה. ונראה כי שליחות מרגלים שהי' על פי הדיבור כדי שיראו באמת שאינם מוכנים לזה כמ"ש מרע"ה לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת כו'. ומ"מ בשביל השבועה שנשבע הקב"ה לאבותינו היו נכנסים כמ"ש במד' יבש חציר כו' ודבר אלקינו יקום ע"ש המשל. והכוונה כי הקב"ה כרת ברית עם אברהם אע"ה כמ"ש ומצאת את לבבו נאמן כו' וכרות עמו הברית. שהי' זוכה לפנימיות א"י שהיה לבבו נאמן. אבל הברית והשבועה היו אעפ"י שלא יזכו בנ"י להמשך אחרי מעשה אבותיהם. לכן כתיב ב"פ לתת לתת לזרעו. ולפי שלא הי' בזכותם לא זכו לראות ולהבין שבח א"י הפנימיות כנ"ל:
 |
| from Ellis Island |
 |
| to Woodmere |
I think that July 4th is a GREAT day. How can we not celebrate the Independence of the great USA which was a safe haven for millions of Jews. We have freedom of religion and a healthy capitalistic economy. That has enabled Jews to be really frum [or as frum as they choose - from "Williamsburg, Flatbush and Lakewood frum" to the various levels of "modern frum" with all of it's pros and cons] and become really wealthy. Go to Teaneck, Passaic, the Five Towns, Hancock Park, West Rogers Park etc. etc. etc. and see how Jews whose grandparents or great grandparents came to the US with enough money that today would barely buy you a drink at Starbucks [or less] are now living in mansions with multiple cars and such an affluent lifestyle to which we have become so accustomed that we don't always appreciate how affluent we have become. "Affluent" is a fancy word. Rich. Flat out super rich. Limitless comforts. Enough food and drink that we could afford to eat 20 meals a day if we so desired. Clothing galore. Open your closet and see how much clothing you have that you don't need. See how many pairs of shoes your wife has. Just two feet and so many shoes for them!! And this is thanks to the freedoms afforded by the USA, hard work and plenty of help from Above. [It helps that we get an education, get married, build strong families, and promote healthy values].
And look at the unbelievable blossoming of Jewish life in so many places! Shuls, yeshivos, kollelim, mikvaos, kosher food and the list goes on and on. On Shabbos I walk down the street in Manhattan wearing my tallis [I don't carry] and nobody says a bad word or tries to stop me in any way. This is still not the case in many countries [don't try that in Saudi Arabia or even Paris].
So celebrate, thank Hashem and li-havdil our founding fathers for all they have done.
But you know - it is like someone elses wife. She can be a great person. She can be someone to whom you owe your life [maybe she was your doctor or the like]. She can be beautiful, kind and holy. But she is still not your wife. Your true allegience and connection are reserved for your own wife.
We love and appreciate the USA but our true home is Israel.
Hashem dwells on every person according to the level of his preparation. The more we make ourselves a vessel for Hashem's light and goodness, the more we assimilate G-dliness into our being.
The same applies to Eretz Yisrael. It is not just a general kedusha but rather every person has a special place in Eretz Yisrael. Your "wife", your "true beloved", your deepest spiritual and emotional connection is with the Land Of Israel. The Sfas Emes expresses this idea in many different places. Let us see [if you don't understand these essays on your own - please find someone who does. These are fundamental principals]:
[פנחס תרמ"ז]
[פנחס תרמ"ו ב']
במדרש כי אתם באים כו' זאת הארץ אשר תפול לכם כו' לגבולותי' כו'. הה"ד הדור אתם ראו דבר ה' המדבר הייתי כו' אם ארץ מאפלי' כו' א"ת המדבר אלא המדבר וכי דברתי ולא קיימתי כו' ע"ש כל המדרש. כי הנה הקב"ה וב"ש הבטיח לנו ולאבותינו כמה פעמים להנחיל לנו ארץ ישראל א"כ הוא דבר גדול. וע"ז כתיב מה רב טובך כו'. וכ' זאת הארץ אשר תפול כבר פרשנו כי בכניסת בנ"י לשם נתגלה שם הקדושה שירדה משמים. וז"ש ראו דבר ה'. ואיך שייך ראי' על הדיבור אך כמו שנתן הקב"ה התורה בקול ודיבור כן נתן להם התורה בבחי' עשי' בא"י ובביהמ"ק שנתגלה הקדושה בפועל ובעובדא וזה הי' עבודת ביהמ"ק. וז"ש המדבר הייתי כו' כי נתקיים גם בעשי' לבד הדיבור. ובנ"י בא"י ובמקדש הרגישו הקדושה ונתדבקו כל אחד בשורש השייך לו כמ"ש במד' בפסוק חבלים נפלו כו' אף נחלת שפרה עלי פי' שראו והתדבקו בנחלה זו. וזהו עיקר השמחה שהי' בירושלים משוש כל הארץ. כמו שמח בחלקו. שכשכל אחד מכיר מקומו ושורשו זה מביא שמחה. לכן אמר אם ארץ מאפלי'. כי א"י האיר לכ"א לידע את מקומו ושורשו וז"ש חז"ל לכך פתח התורה בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו. פי' שזה בחי' התורה (רז) אור הגנוז במעשה בראשית. והוא שהתורה משבחת עצמה ואהי' כו' אמון כו' שהוא הארת התורה בעובדא כנ"ל:
[מסעי תרמ"ה ב']
[בלק תרמ"ח]
[מסעי תרמ"ד ב']
[שלח תרס"א]
[כל המקורות הובאו בס' שערים אל הפנימיות פ' ל"ו]
