We know that it is not enough to do good deeds. We must also purify our thoughts and feelings. Secular law doesn't care what we think as long as we follow the rules. But the Torah wants us to purify our pnimiyus as well.
So it can be frustrating at times when illicit thoughts fall into our heads. If people could see through us and read our minds then we would all be humiliated. Sexual thoughts, vengeful thoughts, selfish thoughts etc. etc, all soooorttssss of wicked thoughts!!! It is seemingly IMPOSSIBLE to follow this Torah.
The Tanya saves the day. He explains that there is NOTHING WRONG with a thought that comes into our heads. It is only human. The only question is - what do we do with the thought? If we quickly remove it then we are fulfilling a GREAT mitzva in the Torah - ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. There is no reason to be sad. On the contrary - one should be THRILLED!!! Here he has an opportunity to do a great mitzva of not following his impure thoughts.
If we are sad then it could be a reflection of arrogance, as if we are so pure that we should never have improper thoughts. We are NOT superhuman creatures and must accept our weaknesses and even embrace them as opportunities for growth.
Read and rejoice:
ואם העצבות אינה מדאגת עונות, אלא מהרהורים רעים ותאוות רעות שנופלות במחשבתו, הנה אם נופלות לו שלא בשעת העבודה אלא בעת עסקו בעסקיו ודרך ארץ וכהאי גוונא אדרבה יש לו לשמוח בחלקו, שאף שנופלות לו במחשבתו הוא מסיח דעתו מהן לקיים מה שנאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם". ואין הכתוב מדבר בצדיקים לקראם זונים חס ושלום, אלא בבינונים כיוצא בו שנופלים לו הרהורי ניאוף במחשבתו, בין בהיתר וכו', וכשמסיח דעתו מקיים לאו זה, ואמרו רז"ל ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כאלו עשה מצוה, ועל כן צריך לשמוח בקיום הלאו כמו בקיום מצות עשה ממש, ואדרבה העצבות היא מגסות הרוח שאינו מכיר מקומו, ועל כן ירע לבבו על שאינו במדרגת צדיק, שלצדיקים בודאי אין נופלים להם הרהורי שטות כאלו, כי אילו היה מכיר מקומו שהוא רחוק מאד ממדרגת צדיק, והלואי היה בינוני ולא רשע כל ימיו אפילו שעה אחת, הרי זאת היא מדת הבינונים ועבודתם לכבוש היצר וההרהור העולה מהלב למוח, ולהסיח דעתו ממנו לגמרי...
ולכן אל יפול לב אדם עליו ולא ירע לבבו מאד גם אם יהיה כן כל ימיו במלחמה זו, כי אולי לכך נברא וזאת עבודתו לאכפיא לס"א תמיד, ועל זה אמר איוב, בראת רשעים, ולא שיהיו רשעים באמת חס ושלום אלא שיגיע אליהם כמעשה הרשעים במחשבתם והרהורים לבד, והם יהיו נלחמים תמיד להסיח דעתם מהם... (שם פרק כז)
