From the archives:
Maran HaRav Hutner was asked by a student how we can say that a machlokes in metziyus - concrete reality, falls under the rubric of אלו ואלו. I mean, it was either one way or another. We can accept that IDEAS have variant yet equally true perspectives. But when the subject of the dispute is the nature of a concrete reality - how can we say that both sides are right? The student was bothered by the argument in the gemara about how the beams in the mishkan were shaped which has practical halachic implications [see Shabbos 98a]. Now, the beams were either this way or that way - they couldn't have been both.
Rav Hutner [אגרות פחד יצחק עמ' נ - thanks to Rabbi Shlomo Einhorn Shlita for reminding me of this source] first notes that his question clearly relates to all arguments about מציאות but since the example he used was the beams of the mishkan, he will answer using that argument as a paradigm.
בנוגע להשאלה מקרשי המשכן, הנה בודאי יודע אתה כי סוגיות כאלו נמצאות הן בתלמוד במספר מרובה, ועל כן הנני דן בפשיטות דנקטת סוגיא דקרשי המשכן בתור דוגמא, וממילא מובן שהתשובה תהא כללית מקפת כל הסוגיות הדומות. אלא שמכיון שאתה העמדת את קרשי המשכן לדוגמא, גם דברי יתיחסו לאותה עובדא בתור משל.
הנה ידוע לך שהיו בישראל כמה וכמה גניזות נגנזו הלוחות, נגנז המשכן נגנז הארון וכו' ובודאי שמכל גניזה היו תוצאות בדרכי התורה ועבודה, ומפורש היא הדבר בכתוב בדברי יאשיהו המלך בשעת גניזת הארון שאמר שגניזת הארון הולידה חידוש באופיה של תורה ועבודה. והוא הדין והיא המדה בכל הגניזות. והנה כשם שאפשר לגנוז חפץ כמו כן אפשר להסתיר ידיעה, ועליך לדעת כי בשעה שפלוני אלמוני סובר כי קרשי המשכן נעשו באופן ידוע שונה מכפי שהיתה המציאות באמת הרי זה אינו אלא טועה. אבל בשעה שחכם מחכמי המסורה של תשבע"פ "שהתורה ניתנה על דעתם" [ל' הרמב"ן] שהם הם אנשי עצתו של יוצר בראשית כשהוא סובר שקרשי המשכן נעשו באופן שונה מכפי שהיתה המציאות באמת הרי אין זה אלא גניזה בכוח הדעת.
כשם שגוף המשכן נגנז לפי רצונו של מקום, כמו כן יש מהלך שגם הידיעות על ענינו ובנינו של משכן ידונו לגניזה. אלא שבזמן שמקום גניזתו של גוף המשכן הוא בחללא דעלמא, הרי גניזת הידיעה על אודות המשכן הוא בכוח הדעת של חכמי המסורה, וממילא במקום שהידיעה על אודות פרט אחד מבנין המשכן נוגעת לנו היום להלכה כגוונא דסוגיא דשבת דקרשים שעליך הנך דן, אז אם חכם מחכמי המסורה של תשבע"פ לא כיון אל מציאותו של גוף הבנין, הרי דוקא ע"י זה כוון לרצונו של מקום מפני שבאופן זה רצונו של מקום הוא לצרף את גניזת הידיעה לגניזת הגוף. וממילא ההלכה היוצאת מסברתו של חכם זה היא היא ההלכה האמיתית וכל מציאות יש לה "אמת" שלה. וגם המציאות של תורה יש לה אמת משלה והאמת של מציאות תורה הוא הכוון לרצון השם. וכששני האמוראים חולקים באופן עשייתם של קרשי המשכן, פירוש מחלקותם הוא כיצד נגלתה לפנינו עכשו תמונת קרשי המשכן מפני שההלכה היוצאת מפלוגתא זו אינה תלויה לגמרי במציאותם של קרשי המשכן אלא באופן גילויים. [גניזת קדשי כנס"י היא היא גופה של תורה מפני שכל גניזה פועלת היא על מהלך חיי הקדושה בישראל].
ומחלוקת האמוראים היא כיצד עלינו לדרוש את הפסוקים הדנים בענין זה מפני שדרשות הפסוקים אצל חכמי תשבע"פ הוא הוא רצונו של מקום. בגילוי ענין זה בכוח הדעת וכל פרט ממציאות גופו של משכן שחכמי תשבע"פ לא מצאו מקום לדרוש אותו מן הכתובים או מן סברתם אינה אלא גניזה וכשיעמוד ב"ד גדול בחכמה ובמנין מן ב"ד הקודם אשר ע"פ דין יש לו כוח לבטל את דברי הב"ד הקודם וידרוש את הפסוקים באופן אחר המהפך את תמונת הענינים מן הקצה אל הקצה, אז נאמר כי רצונו של מקום הוא עכשיו לגלות את מה שנגנז מקודם, ואלו ואלו הם דברי אלקים חיים.
כמובן שמקומם היחידי של גניזות אלה וגילויים אלה אינם אלא בכוח הדעת של חכמי תשבע"פ לבד. כל דעת אחרת הנמצאת בעולם מופקעת היא מכל המהלך הזה של גילוי וגניזה וממילא אין אנו אומרים עליה אלא אחת משתים, או שזה טעות או שזה נכון אבל כל סברותיהם דעותיהם ודרשותיהם של חכמי המסורה של תשבע"פ מופקעים הם מעצם ההבחנה של נכון ובלתי נכון ואין אנו מבחינים בזה אלא הופעה של גילוי או הופעה של גניזה אידי ואידי רצונו של מקום הם. אלו ואלו דברי א' חיים.
I must say - I am drunk on this man. הביאני אל בית היין says the pasuk in Shir Hashirim. Chazal darshan that the בית היין refers to Sinai. You can mamesh get drunk on Torah.
In a nutshell: Hashem decreed that the mishkan was to be stored away. This storage was also to occur in the minds of the Chachmei Hatorah. Thus, Hashem didn't want the rabbis to know how the physical beams looked. He wanted them to use their powers of analysis and expound the psukim in order to ascertain how the beams looked and pasken halacha based on that understanding. The "truth" in this instance is not how the beams were actually shaped because that doesn't concern us. What concerns us is how it appears from the psukim that the beams were shaped. Hashem gave the rabbis the authority to expound the psukim and thus whatever they conclude is willy nilly [בעל כרחך], the truth and expression of the Divine will.
Let me give an example: Let us say we read a Rambam and have a question. Then we offer an answer. Are we saying that this is what the historical Rambam, Rabbi Moshe the son of Maimon, would answer? I don't believe so. It doesn't interest me what the person would answer. What interests me is what the text says, what it implies [whether Maimonidies meant it or not] and how to resolve any difficulties [again, regardless of whether Maimonidies the Rav would agree].
The machlokes then is not a historical one - how the beams were shaped, but a textual one - how does the text imply that the beams were shaped. Two variant understandings of a text can both be correct if the Good Lord gave the rabbis free reign to expound the text as they see fit.
Example: Rav Kook gave his major talmidim the right and free reign to edit his writings as they saw fit. Can we say that he meant to say what appears in their editorial emendations? ["Edit" is often a euphemism for "changed" and "altered"]? The answer is - yes. He said that whatever they see fit to publish is what he wants published. So their changes are really his changes. [Of course, it is fascinating to compare the original with what was edited but that is besides the point].
In our case, they didn't change anything. The text of the Torah stayed the same. But Hashem wanted the mishkan to be stored away, He wanted the knowledge of how exactly the beams looked to be stored away as well and He wanted to rabbis to derive from the psukim how they should have looked. Their mandate to expound psukim makes everything they say "truth" in the sense of an expression of Divine will although not necessarily "truth" in the sense of the expression of concrete reality.
We are Jews and spiritual people. Concrete reality doesn't limit us......
Interesting. Many times we have questions that are neatly answered by an alternative text. Once the text as we have it doens't say what the writer originally wrote, the question is easily resolved. So how come we don't spend more time investigating ancient manuscripts?
The Chazon Ish answered in a letter in a similar vein to what Rav Hutner wrote in his letter. The text that we have is what Hashem wanted us to see so it doesn't matter that there might be a more accurate text. We must understand the text we have before us. If we find other manuscripts then we can understand those to the best of our ability but that doesn't give us license to ignore our accepted classical text. Once a text has been canonized its accuracy is no longer an issue.
This is predicated on a deep belief in השגחה where Hashem is guiding everything - even our errors.
Many would not accept this approach of the Chazon Ish and say that mistakes must be corrected - not sanctified....
