“When the Greeks entered the Temple, they defiled all of the oils. After the Hasmoneans defeated them, they searched and found but one cruse of oil, untouched and sealed with the seal of the High Priest. The cruse had only enough oil for one day, but a miracle occurred and they were able to light from it for eight days. The following year they established these days as a holiday for praise and thanksgiving.” (Shabbat 21b)
We may ask a number of questions on the Talmudic account of Chanukah:
The Jewish people have fought many battles in their long history. Some of these battles were accompanied by miracles, such as the walls of Jericho that fell and the sun that stood still during the battle at Givon. Why was only the Hasmonean victory chosen to be commemorated as a holiday for future generations?
Why celebrate a military conflict in which the Temple was defiled and many Jews were lost to a foreign culture?
Why is there no mitzvah to celebrate Chanukah with a festive meal, unlike other holidays? Why only ‘a holiday of praise and thanksgiving'?
What is the significance of the miracle of the undefiled cruse of oil?
Culture Clash
The military victories of the Greek empire brought about the spread of Greek culture and philosophy, and the superficial charm of Hellenism captured the hearts of many Jews. These new ideas undermined fundamental teachings of the Torah and central mitzvot. The danger was so great that this clash of cultures could have caused permanent damage to the spiritual state of the Jewish people.
The Talmud emphasizes the significance of the small cruse of oil in the rescue of the Jewish people. The sealed jar of pure oil is a metaphor for the kernel of pure faith that resides in the depths of the Jewish soul. It was this inner resource of pure holiness that guarded the Jewish people in their struggle against Hellenism.
The Sages understood that Chanukah needed to be established as a permanent holiday. They realized that the battle against an overwhelming foreign culture was not just the one-time struggle of the Hasmoneans. All generations require the strength and purity of inner faith to protect the Torah from the corrupting influences of foreign beliefs and values.
The Contribution of Hellenism
The Sages also realized that this conflict with Hellenism, despite its disastrous short-term effects, would ultimately bestow great benefits. This is a basic rule of life: those challenges that confront us and threaten our beliefs and way of life will in the end invigorate the sources of truth. Greek wisdom, after it has acknowledged the Divine nature of Torah, will serve to further honor and strengthen the Torah and its ideals. Therefore it is fitting to celebrate these days, despite the trauma of the Hasmonean period.
Significantly, the festival of Chanukah is celebrated without feasting and wine. There were two sides to Hellenism: its intellectual aspects – Greek philosophy, literature, and so on — and its popular culture of physical pleasures and crass entertainment. One might mistakenly think that Hellenism’s positive contribution also includes its hedonistic delight in wine, parties, and naked wrestling matches. Therefore we specifically celebrate Chanukah with spiritual rituals — lights and Hallel, praise and thanksgiving. For the true contribution of Hellenism is its intellectual side, that which posed such a grave challenge to the Torah in the times of the Hasmoneans. It is this aspect of Greek culture that will defend and enhance the Torah in the future.
(Silver from the Land of Israel, pp. 109-111. Adapted from Ein Eyah vol. III on Shabbat 21b (2:13).)
זאת ההתפשטות הרוחנית שנמשכה מתוך ההתפשטות המדינית של יון, שהטילה ארס בדיעותיהם של הרבה נכשלים מישראל, היה מקום לדון אותה כמאורע של תקופה רחוקה ומקרית. אמנם באמת אותה הפעולה הרעה חדרה ללבבות רבים, ובחן החיצוני שלה משכה לבבות רבים, עד שהמצב הרוחני של ישראל הי' עלול ג"כ בתמידות להיות נפגע מכח היונות, שהתפשט על דיעות רבות שהן שרשים גדולים בתורה, ומסתעפות למעשים רבים בדרכי הדת והחיים. אלא שאותו פך השמן החתום, שבמאורע הנס, שהוא רומז ג"כ על השורש היותר פנימי שבאמונה, החזק ואמוץ בעומק נפשותיהן של ישראל, שמים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, והוא עתיד לשלח אורו על כל הכחות המתפשטים להחיותם, להחיות את המעשים בפועל ואת הדיעות התוריות המתיחסות להם, ע"כ בעבור שנה, ראו שהשמירה הזאת שמיד ד' היא על ישראל, מכח האוצר הפנימי של שמן משחת קדש של יסוד האמונה, דבר זה ראוי לקבע לדורות, כי עוד לא אפסה המלחמה של התנשאות התגברות הרוח היוני, ושלעולם צריך כח השמן הפנימי, שבו אין מגע זרים שולט, להיות מגין, ע"כ קבעום.
אף גם זאת השקיפו, כי לא רק את הרע נקבל, מפגישה זו של רוח יון החודר במשכנות יעקב, עד שאין לנו כלל במה לשמח על מציאותו, כ"א כך היא מדתו של מקום ב"ה בהנהגת עולמו בכלל, והנהגתו עם ישראל בפרט, כי כל אותם הדברים המתנגדים ונראים רעים במציאותם, הם עצמם גורמים לפאר יותר את כח הטוב והאמת. ע"כ הפגישה היונית כשתגמור מהלכה להכנע כולה מפני הדר גאון ד' שהוא מעוזם של ישראל, עוד תשמש עם כל כחותיה להוסיף פאר ועצמה לתורת אמת ולגדל שם ד' אלהי ישראל בעולם, יפיפותו של יפת תיקבע באהלי שם , להרחיב ולשכלל לפאר ולרומם עוזה של תורה ויראת ד' טהורה, השתולה על הרי ישראל.
ע"כ ראויים הם הימים הללו לקבעם ימים טובים. כהלל והודאה. יש כאן שני חלקים שהם מתיחסים אל אלו הימים הטובים. הצד הטוב שישאר לעד לישראל דוקא ע"י פגישת זה המכשול העצום, החוזק הגדול של אמתת האמונה כשיוצאת אל הפועל דוקא במה שכל הדיעות הרעות יוצאות לאור והן מתפשטות מאד, עד שרבים יבהלו משאתן וידמו שהן בולעות את אמונת ישראל. וכאשר למרות כל אלה קמנו ונתעודד, ודבר אלהינו יקום לעולם, הרי דגלם של ישראל וקרנם מתרומם, גם אותם הקנינים שהם טובים לשמש את האור האמיתי של התורה, שנלקחו מאוצר הפגישה היונית, מאותן הדיעות דקריבין לארחא דמהימנותא , שנצרפו ונטהרו באש דת של תורת אמת, להסיר מהן כל סיגיהן ובדיליהן, זאת היא טובה עליונה שמאת ד' היתה זאת להכין הכל להטיב באחרית, ע"ז ראו לקבע הלל.
והודאה היא על ההצלה הזמנית מהחורבן שהיה צפוי על ישראל מידי רשע של היונים, לולא ד' שהיה לנו.
אמנם ראויה היתה המטרה של קביעות אלו הימים-טובים לקובעם ג"כ במשתה ושמחה, אבל כדי שלא יטעה הטועה, כי חמדת החיים ותענוגי בשרים שהצטיינו בהם היונים, זהו הרכוש שהוא ראוי להכנס בגבול ישראל מפגישה זאת, ובל יאמרו הנפתים אחר חומריותם, כי לזה ישמש המשתה והשמחה באלו הימים, ע"כ מפאת ההלל שמורה על ההכרה בחסד ד' וטובו על המחשבות הטובות אשר חושב על עמו ונחלתו, כי אותם הכחות עצמם הרוחניים של יון, שהתנשאו לקעקע ביצתן של ישראל, הם עצמם יהפכו לסניגורים ולאמצעיים המראים יותר בגלוי לכל העמים הודה והדרה של תורת ישראל, וכבוד שם ד' אלהי ישראל, אין נאה לערב עמו משתה גשמי וחומרי. כי הסניגוריא וההיפוך לטובה של פגישה זו, אין מוצאה בארחות החיים ההוללים של היונים, שמהם הרחיקונו חכמינו ז"ל רועי האמת בכל מיני הרחקה, כ"א יש יחש לדברים רוחניים של הרגשות שבלב, שיש בהם כבוד ותועלת. אמנם מצד חלק ההודאה, על טובתן של ישראל ההוית, ראוי הוא לשתף ג"כ שמחה חומרית, לשא כוס ישועות ולקרא בשם ד' על חסדו ואמתו אשר הגדיל לעשות. ובאמת נקבעה השמחה בימי חנוכה בצורה סעיפית, להורות שאינה ראויה להתפשט על כל היסוד של שמחת אלו הימים, להגן מפני הטועים להשריש רוחה של יון החומרי בכרם ישראל, שהם עודם שרשים פורים לענה, שלא הושרשו לגמרי עד עת קץ. אמנם יסוד התכליתי של ימי קודש אלו, להכיר את הערך הנשגב של הנהגת אדון כל ית', איך מהמון הדברים המתנשאים להשחית ולבלע כל קודש הכין רטיה למכה, עד שמלאך רע בע"כ יענה אמן. וכאשר אירע ליעקב עם שרו של עשו, שלא נפטר ממנו בעצם התאבקותו עמו עד אשר ברך אותו שם. ומזאת התכונה נצמחת ג"כ התשועה ההוית, שהיא פרטית לערך התשועה הרוחנית הגדולה ההולכת ומתפשטת להפוך את החשך לאור, ועל שניהם יחד נקבעו הימים טובים הללו, בהלל גם בהודאה ע"כ דברי הרב זצ"ל.
נפלא מאד!!! דוקא מהמפגש עם יון נתעשרנו. כדרך ניסי הקב"ה, אחרי הישועה מצאנו את עצמנו במצב הרבה יותר טוב מאשר לפני הישועה. שהרי מטרת כל צרה היא היא הישועה.
