זו הייתה אמורה להיות עליה לתורה שגרתית של נער בר מצווה. לא חשבנו שהיא תסתיים בסערת רגשות של קהילה שלימה.
על הבמה עלה נער, שאינו דתי, מלווה בסבא שלו. הסב פנה אל הקהל וסיפר שזו הפעם הראשונה בחייו שהוא עולה לתורה: "כשהייתי בגיל של הנכד שלי, חייל גרמני כיוון אל ראשי אקדח. ניצלתי רק כי החייל היה שיכור ולא הצליח ללחוץ על ההדק. זו הייתה הבר-מצווה שלי".
דמעות זלגו מעיניו של הסב, ויחד איתו דמעו האנשים בבית הכנסת. ואז מישהו התחיל לשיר "יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים" והקהל כולו הצטרף "וראה בנים לבניך שלום על ישראל". ולרגע יכולנו לחוש ממש את המילים "עם ישראל חי".
