בשבוע שעבר הלך לבית עולמו אחד מנקיי הדעת שבירושלים, הרופא מאיר איזקסון זצ"ל. על פי הכרונולוגיה היה ד"ר איזקסון בן 91 שנים במותו. על פי הסיפורים ומעשי החסד שעשה בימי חייו, דומה שחי מאות שנים.
ד"ר איזקסון נולד ברומניה. את השואה עבר כנער במחנה כפייה. בגיל 33 עלה לארץ בגפו, ובחריצות רבה פילס את דרכו בעולם הרפואה הקשה והתובעני. הוא קבע את מקומו בבית החולים 'שערי צדק', שם פתח, יחד עם ד"ר פרייר, את מחלקת הילדים.
ד"ר איזקסון היה מסור לטיפול בחוליו. זאת הייתה משימת חייו ואליה הקדיש את מרצו וזמנו. פעם, במהלך טיפול בילד חולה ניגשו אליו הורי הילד המודאגים ודחפו לכיסו מעטפת מזומנים. הד"ר כעס והוציא בחרדת קודש את המעטפה מכיסו. 'אתם לא מתביישים?', נזף בהורים ההמומים, 'אתם חושבים שאם תתנו לי כסף, הטיפול יהיה יותר טוב?'.
שנות חייו האחרונות נאלץ ד"ר מאיר איזקסון להגיע לבית החולים שערי צדק, שאותו שירת בנאמנות במשך עשרות שנים, כמטופל. הגלגל הסתובב, והרופא הנערץ והמוערך נאלץ להמתין לתורו במסדרון כאחרון החולים. אחיות ורופאים רבים חלפו באדישות על פני האיש הצנום והשקט, בלי לדעת שזהו ד"ר איזקסון הידוע.
ד"ר איזקסון דחה בתוקף כל ניסיון לפרוטקציה. 'אל תעשו שום דבר כדי לקדם את התור שלי. כלום טוב אני מהחולים האחרים? למה מגיע לי לעקוף אותם?', ענה למקורביו שניסו לדאוג לו לטיפול טוב יותר.
'בשעת פטירתו של אדם אין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות – אלא תורה ומעשים טובים בלבד.' (אבות ו:ט). ד"ר איזקסון היה אדם מיוחד ונדיר, הוא לא התעניין בכבוד ולא בממון. ד"ר איזקסון ידע היטב מה חשוב בעולמנו. מי יתן לנו תמורתו.
הרב עמיחי גורדין
