במד"ר פרשה כ"ט סי' ד' בפסוק ונח מצא חן, ר' יוחנן אמר לאחד שהי' מהלך בדרך וראה אחד ודיבקו עד היכן עד שקשר עמו אהבה כך נאמר כאן חן ונאמר להלן וימצא יוסף חן בעיניו, רשב"ל אמר לאחד שהי' מהלך וראה אחד ודיבקו עד היכן עד שהשליטו כך נאמר כאן חן ונאמר להלן ותהי אסתר נושאת חן, רבנן אמרי לאחד שהי' מהלך וראה אחד ודיבקו עד היכן עד שנתן לו את בתו כך נאמר כאן חן ונאמר להלן ושפכתי על בית דוד ועל יושבי ירושלים רוח חן ותחנונים עד היכן עד שהי' יודע להבחין איזה בהמה ניזונית בשתי שעות ביום ואיזה ניזונית בשתי שעות בלילה, עכ"ל, נראה לפרש דהנה אמרו ז"ל לקמן במדרש פרשה ל' סי' יוד בפסוק את האלקים התהלך נח משל למלך שהי' לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן אמר לקטן הלך עמי ואמר לגדול בא והלך לפני כך אברהם שהי' כוחו יפה התהלך לפני והי' תמים אבל נח שהי' כוחו רע את האלקים התהלך נח עכ"ל, וזהו שאיתא כאן משל לאחד שהי' מהלך בדרך וראה אחד ודיבקו עד היכן וכו' היינו שראשית דבר שדיבקו ואח"כ באמצעות הדביקות זכה למה שזכה, וא"כ הי' ההתחלה מהש"י, ולא כמו שאמרו ז"ל באברהם שבחרו ולא קירבו אבל הוא קירב את עצמו, אבל נח הגיע למה שהגיע באמצעות שדיבקו מקודם, אך פליגי במה זכה, ר' יוחנן אמר שקשר עמו אהבה ומייתי לה מיוסף הצדיק, והיינו כמו שיוסף הצדיק שהי' מדתו מעולם שמירת הברית ומאס בתענוגי טנופי דהאי עלמא זכה לעומתו לקשר אהבה בעליונים ובשביל מדתו זה הי' יפה תואר ויפה מראה כבזוה"ק קפ"ט: ובודאי בשביל זה מצא חן, כן הי' בנח שדורו היו שטופים בתאוות ואהבות רעות והוא מאס בדרכיהן זכה לעומתי לקשר אהבה, והנה הוא שלימות והזדככות הגוף שאיננו מתאוה כלל לטנופי דהאי עלמא כי בעיד שיש בהאדם פסולת אי אפשר לקשור באהבת הש"י, וכמו שהגיד אדמו"ר הכהן הגדול זצללה"ה מאלכסנדר שכמו שמדבקין מתכת זה לזה צריכין מקודם להעביר החלודה ובלא"ה החלודה מפסקת ואי אפשר שיתדבקו יחד כן לב האדם בעוד יש עליו חלודה אי אפשר להתקשר בהש"י, רשב"ל אמר עד שהשליטו הוא שלימת הנפש שנקרא בלשון הזוה"ק רוח. והיינו להיות גבה לב בדרכי הש"י ושליט ברוח, וזה ג"כ מחמת שמירת הברית ובזוה"ק דשומר הברית מלכות נטרת לי', ומייתי לה מאסתר שמלכה על שבע ועשרים ומאה מדינה וכבמדרש פרשה נ"ח סי' ג' והי' מסתרת דברי' הבאה משאול המלך דכתיב ואת דבר המלוכה לא הגיד הבא מבנימין יש פה ושותק שהוא ענין שמירת ברית הלשון המכוון נגד ברית המעור, ובסיבת זה היתה נושאת חן בעיני כל רואי', ורבנן אמרי עד שנתן לו את בתו היינו שלימת השכל, וכענין שאמרו ז"ל בשלמה המלך שלא שאל אלא חכמה שאמר אני שואל את בתו של מלך והכל בכלל, הרי שכינו את החכמה בלשון בתו של מלך, וזה שמסיים המדרש עד היכן עד שהי' יודע להבחין איזה בהמה נזונית בשתי שעות ביום וכו', וגם זה בא מחמת שמירת הברית שהדבר נוגע למוח ושכל כידוע:
ויש לומר שבדוגמא זו הוא שבת דבזוה"ק דנח הוא שבת, בשבת דמעלא שבתא דכולהון מתעטרין בנשמתין חדתין הוא כעין ראה אחד ודיבקו עד שקשר עמו אהבה שלעומת שאדם משליך ממנו חשבונות הרבים כסופין דהאי עלמא בא לעומתו לקשר אהבה והוא השלימות בגוף, ובהאר"י ז"ל שסעודת ליל שבת הוא יצחק עקידה שהי' עולה תמימה, שבתא דיממא הוא זכור שלימות הרוח להיות לבי מוגבה בדרכי ה' והוא סעודתא דאברהם שהי' לו רוח איתן נגד כל באי עולם וע"כ אמרו אל עמק שוה הוא עמק המלך שהשוו כל האומות והמליכוהו עליהם וזה עד היכן עד שהשליטו, וכן הוא בכל אדם שיש לו שליטה בעצמו להטות את כל חושיו לשמים כי צדיקים לבם ברשותם והוא מושל על עצמו כענין שכתוב ומושל ברוחו מלוכד עיר, במנחה דשבתא נחלת יעקב הוא שלימות השכל, ותורה נקראה מורשה קהלת יעקב ובזוה"ק שבשמחת תורה יעקב רישא לחדוותא וזהו עד שנתן לו בתו והדבר כמבואר:
