הנה הצער והאבל על החורבן ממעטים ומקטינים את החורבן, כי כמה שיש זכר לדבר והוא קיים בלב האדם, הרי זה עצמו קיום וחיות הוא לו וכו'. והנה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים לא, יג) 'נשכחתי כמת מלב', אבל החי אינו משתכח, וזוהי חיות המקדש שאינו משתכח, וזוהי גם סיבה להקמתו מחדש, ושואלין לאדם ביום הדין ציפית לישועה וכו'. גם פשוט שע"י השתוקקות לקדושת המקדש - בזה מתחזקת הקדושה אצלו, וצערו על העדר ההשגות - הוא הדרך שישיג מה. גם שואב השגות מידיעות העבר, דכשמתבונן במה שהיו בבית המקדש - ולדוגמא בעבודת כה"ג ביוה"כ וההשפעה הגדולה על כל אחד מישראל בראותם לשון של זהורית מלבין, וכשהיו שומעין את השם הנכבד והנורא מפורש יוצא וכו' - הרי שואב קצת רוחניות מבית המקדש.
הגר"א קוטלר זצ"ל
