Regular Vidui Vs. YK Vidui

 כל מצות שבתורה וכו' כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני הא-ל ברוך הוא וכו' כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי נחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי.
ומבואר דבעיקרו של וידוי נכלל גם חרטה ובושה במעשיו הקודמים, וגם קבלה לעתיד, וכמש"כ: ולעולם איני חוזר לדבר זה. ועי' גם בפ"ב ה"ב שכתב: ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד וכו' וכן יתנחם וכו' וצריך להתודות בשפתיו ולומר ענינות אלו שגמר בלבו. ומבואר דהוידוי בפה הוא לכל הענינים שגמר בלבו. והיינו גם קבלה לעתיד, [וצ"ע למה לא הזכיר כאן: ובושתי במעשי, וכמש"כ בפ"א ה"א וכנז'].
וצ"ע דבפ"ב ה"ז וה"ח כתב: יוהכ"פ הוא זמן תשובה לכל וכו' לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביוהכ"פ וכו', הוידוי שנהגו בו כל ישראל אבל אנחנו חטאנו והוא עיקר הוידוי, וקשה דהא לעיל כתב דעיקרו של וידוי הוא חרטה ובושה וגם קבלה על העתיד וכנז', וא"כ אמאי בוידוי יוהכ"פ אינו אומר בוידוי רק: אבל אנחנו חטאנו, ועי' לח"מ, והרמב"ם עוד הוסיף וכתב: והוא עיקר הוידוי, [והוא מדברי הגמ' ביומא פז, ב], וצ"ע.
ואולי יתכן לומר, ביסוד דברי המנ"ח במ"ע שס"ד, דאף דהוידוי מעכב הכפרה, ובלי וידוי אינו מתכפר לו, מ"מ כשעשה תשובה הוי צדיק גמור, אף בלי וידוי, ויסודו מדברי הגמ' בקדושין מט, ב, דאם קידש ע"מ שהוא צדיק, אפילו הוא רשע גמור מקודשת, שמא הרהר תשובה בלבו, ומבואר שהוא צדיק, אף שלא התודה בפיו, רק הרהר בלבו, ומוכח דבתשובה לבד, הוא כבר צדיק גמור, ע"ש. [ועמש"כ לעיל], ומעתה יתכן לומר דדין וידוי של כל השנה, הוא דין אחר מדין וידוי דיוהכ"פ, דדין וידוי דכל השנה, דהוא להתכפר עי"ז, צריך אמנם להתודות בשפתיו, ולומר ענינות אלו שגמר בלבו, והיינו חרטה בושה וקבלה לעתיד, ובל"ז אין זה וידוי שיתכפר בו, ובכל השנה מצוה שיתודה כדי להתכפר, אבל ביוהכ"פ שעצמו של יוהכ"פ מכפר לשבים, וכמו שכתב הרמב"ם בהלכה ג', אם כן אין בזה דין הוידוי דכל השנה. אלא יש בזה הלכה מיוחדת של וידוי, [ואולי זה מדרבנן], ווידוי זה של יוהכ"פ הוא אמנם רק לומר אבל אנחנו חטאנו, וא"צ בזה בושה וקבלה לעתיד. ואשר ע"כ א"ש דברי הרמב"ם הנז': יוהכ"פ הוא זמן תשובה לכל וכו' לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביוהכ"פ וכו' הוידוי שנהגו בו כל ישראל אבל אנחנו חטאנו והוא עיקר הוידוי, והיינו לגבי יוהכ"פ הוא עיקר הוידוי, ומש"כ הרמב"ם: לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביוהכ"פ, היינו מדין וידוי מיוחד ביוהכ"פ, וכמש"נ, ואין זה מצד דין הוידוי הנאמר בדין התשובה של כל השנה, אלא זהו דין וידוי מיוחד ליוהכ"פ, וכמש"נ.
ועי' מש"כ הרמב"ם שם בה"ח: עבירות שהתודה עליהם ביוהכ"פ זה חוזר ומתודה עליהן בו ביוהכ"פ אחר אע"פ שהוא עומד בתשובתו וכו', ודין זה לא מצאנו בכל בעל תשובה בכל השנה, ואין זה אלא דין מיוחד ביוהכ"פ, דיש בזה דין וידוי מיוחד [אך צ"ע דהפסוק שהרמב"ם מביא: שנאמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד, לא איירי ביוהכ"פ דוקא]. וכן מש"כ שם: ומצות וידוי יוהכ"פ שיתחיל מערב היום וכו' חוזר ומתודה בלילי יוהכ"פ ערבית וחוזר ומתודה בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה וכו', וכל זה ברור הוא שזה הלכה מיוחדת ביוהכ"פ, ומעתה י"ל דכל דין הוידוי של יוהכ"פ, הוא דין מיוחד ביוהכ"פ, ואין זה מדין הוידוי של כל השנה, וכש"נ.