Ten million bucks!!!!😊😊😊
רש"ר הירש בראשית י"ד:י"ד
וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָ֔ם כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה אָחִ֑יו וַיָּ֨רֶק אֶת־חֲנִיכָ֜יו יְלִידֵ֣י בֵית֗וֹ שְׁמֹנָ֤ה עָשָׂר֙ וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֔וֹת וַיִּרְדֹּ֖ף עַד־דָּֽן׃
אחיו – לפני הפרידה, אמר אברהם: "אנשים אחים אנחנו" (לעיל יג, ח), היינו: אנחנו אנשים שצריכים להיות אחים. אך בעת ששמע על האסון שפקד ללוט, מיד נעשה לוט האומלל אחיו.
וירק את חניכיו – "הריק" נאמר בקשר לכלי נשק, במובן של שליפת החרב: "אריק חרבי" (שמות טו, ט). משום כך בפסוקנו מבארים כמה מהמפרשים ש"וירק" פירושו: "הוא נתן להם כלי נשק". ולפי זה הם מפרשים ש"חניכיו" הם "לוחמיו המאומנים". אולם קשה לפרש כן, מכיון שבכל מקום בו "הריק" מתייחס לכלי נשק, הרי שהמושא הוא כלי הנשק, ולא האדם האוחז בנשק: "הריק חרב", "הריק חנית". יתירה מכך, "חנך" לעולם לא הוזכר בנוגע לדבר כה ריק מתוכן כתרגילים צבאיים.
"הריק" פירושו "לרוקן". כמו המילה "מלא", הוא יכול להתייחס גם לכלי וגם לתכולתו [למה שבתוך הכלי]: "הריק שק", "הריק חרב". כאשר "הריק" מתייחס לתכולה, פירושו: להוציא את התכולה, כדי שהכלי ייעשה ריק.
בפסוקנו המושא של "וירק" הוא "חניכיו". נמצא שפירוש "וירק את חניכיו": הוא הוציא את חניכיו החוצה מהתחום בו היו עד עכשיו, הווי אומר: אל מחוץ לבדידות בה היו שרויים. וכיוצא בזה אומר הכתוב בהשאלה על מואב: "שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשֹׁקֵט הוּא אֶל־שְׁמָרָיו וְלֹא־הוּרַק מִכְּלִי אֶל־כֶּלִי" (ירמיהו מח, יא). "חנך" משמעותו תמיד: להקדיש ולהכין דבר (בית או אדם) לייעודו האנושי הטהור והקדוש. בפסוקנו מתייחס "חנך" לאנשים; נמצא שפירוש "חניכיו" הוא: אנשים שהוכשרו ע"י אברהם לייעודם האנושי הטהור.
קישור "חניכיו" ל"וירק" מגלה לנו מדוע, עד לרגע זה, נמנע אברהם מכל מגע עם אחרים. וכך הם הדברים:
לא הייתה לאברהם ושרה כל סיבה לחשוש על עצמם שייעשו מושחתים; אך תחת אחריותו של אברהם עמדו שלוש מאות ושמונה עשר חניכים, שלוש מאות ושמונה עשרה נפשות טהורות אותם חינך בתוך תוכה של שחיתות, שהיה מוטל עליו עכשיו להגן עליהם, ולשמר אותם לייעוד אליו הכשיר אותם. למענם ביקש אברהם בדידות.
הם היו "ילידי ביתו", ורק משום כך יכלו להיות "חניכיו". לא היה ביכולתו להשיג מטרה זו אצל לוט, שכן הלה בא אליו רק כאדם בוגר. חינוך חייב להתחיל בלידה, בפרט אם מטרת אותו חינוך היא – כמו בבית אברהם – להכשיר את היחיד לייעוד של "עברי" – שכל העולם עומד בעבר אחד והוא בעבר אחד.
עד כה נמנע אברהם מכל מגע עם העולם החיצוני – מתוך דאגה לשלום חניכיו; והוא שמר עליהם במסגרת ביתו. אך עתה, שעה שחיי אדם נתונים בסכנה, הסיח אברהם דעתו כליל מהסכנות הרוחניות; ובמקום זאת, "וירק את חניכיו", כביכול "עירה אותם החוצה" מתוך ביתו. וכך משפחת אברהם אשר התבודדותה הושמה ללעג על ידי לוט ואנשי סדום, נחפזה עתה לצאת להצלתם.
הקירבה שבין "חנך" ל"חנק" מעוררת תמיהה. לעיל מצאנו כבר (י, י) קירבה דומה בין "מלך" ל"מלק". אין "מלך" אלא צורה מרוככת של "מלק". הוראת "מלך" מבחינה שכלית ומוסרית, דומה להוראת "מלק" מבחינה גופנית ומכנית. השערתנו היא שקיים יחס דומה בין "חנך" ל"חנק". אברי הנשימה והתזונה – הווי אומר, אלה של כלל פעילות החיים – מתחילים בתוך הצוואר. ה"חונק" מהדק אותם יחד בנקודת התחלתם המשותפת, ובכך מגיעים החיים לקיצם. קרוב לכך, "אנק" – זעקת האימה של ה"נחנק". ל"ענק" יש מובן רך וחיובי יותר: א. "ענק" הוא מחרוזת המקיפה את הצוואר ומייפה את כל הגוף. ב. ה"מעניק" תומך בעבד המתחיל שוב "לנשום" ולתמוך בעצמו – הווי אומר, לצאת לחיים עצמאים. "ענג" צועד צעד נוסף: הוא מציין את הרגשת הנעימות של כל החיים.
כל המשמעויות האלו מתאחדות בביטוי "חנך", שנתרכך וקיבל משמעות לוואי שכלית ומוסרית. ה"מחנך" מרגיל את האדם הצעיר להגביל את הכחות שבתוכו שמתעוררים לחיים. הגבלה זו נחוצה לשלמות ייעודם; וה"חניך" לומד לפתח את כחותיו במסגרת גבולות אלה. "חינוך" אינו אמור לעכב ולבלום התפתחות; אלא להוות מעין לבוש רוחני בו יוכל האדם לנוע ולגדול. חינוך אמיתי דומה ל"עונג". ברור שחינוך כרוך בהגבלה של הכחות, אך הוא מותיר עבורם שטח נרחב ראוי ומספק. (השווה לעיל ב, יח, "עזר".)
זאת גם משמעות "חנוכה", כאשר היא מתייחסת לבית. היא פותחת בהגבלה ומניעה, ומסיימת בפעילות מוגברת. לפני "חנוכת הבית", ראוי הבית למטרות רבות, אך אין הוא מיועד בלעדית לאחת מהן. אך עם "חנוכת הבית", מתייחד הבית למטרתו הבלעדית, ובכך הוא מתקדש. "חנוכת הבית" דומה ל"חינוך" האדם. הנוער שלנו לא מתקדש על ידי דרשות ותוכחות מוסר, או חגיגות בר מצוה, אלא באמצעות "חינוך" במובנו הפשוט: מכשירים ומרגילים את האדם הצעיר לקיים את המצוות הלכה למעשה. וכן הדבר לענין "חנוכת הבית". קדושת בית הכנסת אינה חלה על בית על ידי טקס הקדשה. אלא התפילה הראשונה שנערכת שם מקדשת את המקום כבית תפילה.
"חניכיו ילידי ביתו" אלה, קרויים בפסוק הבא "עבדיו". יש בכך להאיר את עינינו על טיב ה"עבדות" בעם אברהם. הייתה זו דרך להציל נשמות מההשחתה האלילית, ולקרב אותם לאמת הברורה של אברהם. עבדים הקנויים ליהודי נעשו ליהודים; ילדיהם נולדו לתוך בית אברהם, והתחנכו לפי דרכו. עבד יהודי נעשה "בן ברית". יחס זה מהווה ניגוד חריף לעבדות של העת החדשה, בה נשלל מהעבד כל חינוך רוחני ומוסרי.
