אהה, רבינו, אבינו, רוענו, נזר השקדנים, אמן ההגדרה והבהירות, נושא דגל כבוד התורה וחכמיה, אשר כולו אומר כבוד - כבוד התורה וכבוד הבריות.
בשעה זו כשהנפטר הגדול מוטל לפנינו, הלב שותת דם, והעיניים נוטפות דמע.
דומה, כי מדן ועד באר שבע לא ימצא תינוק שלא יודע לומר איזה קנייטש למדני, תירוץ מבריק על קושיא חזקה, מחשבת מוסר נוקבת, או סתם איזו אמירה שנונה מר' ברוך מרדכי, זה האיש שדומה שאין שום אפשרות להגדיר אותו מלבד שמו "רֶבּ ברוך מרדכי", זה הוא וזה שמו, וזה מבטא את כל הוויתו.
דברי תורתו העמוקים והמתוקים מתבדרין בי מדרשא, הן בשיעוריו ושיחותיו שאמר בכל קצוי ארץ ותבל, והן בספריו המיוחדים והייחודיים, הן מבחינת התוכן, הן מבחינת העומק, הן מבחינת ההיקף, והן מבחינת הסדר והצורה, ספרים שממזגים בטבעיות פשטות וחידוש גם יחד, הפשוט נאמר כחידוש, והחידוש נמסר בפשיטות.
ספריו ותורתו - כמוהו, מלאי חן, נוטפי אהבה וחיבה של תורה כי רֶבּ ברוך מרדכי, ותורתו שבכתב ושבעל פה, יחד מתמזגים לכדי סימפוניה נעימה ושירה ערבה של מתיקות התורה.
זה חסרון גדול לכל כלל ישראל.
אבל, יש גם את האבל יחיד, של כל תלמידיו הרבים מעשרות רבות של שנות הרבצת תורה, והיותו כאב ממש לכל אחד ואחד מאלפי תלמידיו, שכל אחד הרגיש ש רֶבּ ברוך מרדכי משתתף בשמחתו בשלמות, וחלילה בשעת צרה צר לו גם, זהו רֶבּ ברוך מרדכי שבחלאק'ה לבן של תלמיד, הרגיש ונתן תחושה באמת של מחותן ראשי.
גם אני אבל יחיד אעשה לי, על מורי ורבי, עטרת תפארת ראשי, על האיש שאהבתי ואף הוא השיב לי באהבה ללא גבול, האיש שזכיתי להתקרב אליו, ואף הוא כביכול התקרב אלי.
כי זה היה רֶבּ ברוך מרדכי, בהדר ובפשטות ירד הוא מן ההר אל העם, ממרומי ההר של שקידה מופלאה, של חתירה ללא ליאות לקצה קצהו של נקודת האמת בכל דבר תורה, אל העם, אל היום יום של כל אחד ממשחרי פניו, ואני הקטן בתוכם, והכל בטבעיות ובנינוחות. רֶבּ ברוך מרדכי מעולם לא היה צריך להסביר מהי ''גדלות האדם'', רֶבּ ברוך מרדכי כל כולו זעק ''גדלות האדם'', כל כולו, הוא, אישיותו, הוויתו, הנהגתו בכל דרכיו והליכותיו, זעקו לכל מי שבא בד' אמותיו, גְּדַל במשך כל חייו גדל וגידל.
זה עומק סוד כוח תורתו ושיחותיו, וזה סוד ההצלחה המופלאה של מפעל הקירוב האדיר "מחנה בני תורה", רֶבּ ברוך מרדכי בגדולתו, בפשטותו, ובנעימותו, ידע לרדת למטה למטה כדי לגדל.
כי במקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא נעימותו, תחושת הלב בעת הזו היא "צר לי עליך מורי ורבי, נעמת לי מאד", כי מלבד גדלותו, הייתה חברתו נעימה לכל מי שבא עמו במגע.
זכיתי בחסדי שמים, במשך שנים רבות לצקת מים על ידיו, להתלוות אליו במסעותיו, לעמוד על ימינו, לבקר בהיכלו, בחדרי חדריו, בבתי גוואי. ובכל מקום ובכל מצב, היה הוא "רֶבּ ברוך מרדכי", עם כל החיות ועם כל הגישמאק, עם מידת ההטבה המופלאה לכל יציר נוצר, ועם הערצתו העצומה והנדירה לגדולי התורה, הערצה שהייתה לשיעור מפעים לעיני כל ישראל ברוממות כבוד התורה וחכמיה.
ממרום גדולתו הוא לימד אותנו, ללא קול וללא מילים, איך להתאבק בעפר החכמים, ובעינינו ראינו התגשמות דברי חז"ל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות, ואיזהו מכובד המכבד את הבריות.
ומשמת רֶבּ ברוך מרדכי בטל כבוד התורה, ובטלה הנכבדות וגדלות האדם.
גדולה האבדה ואין לה תמורה, מאד מאד צריכים אנו את רֶבּ ברוך מרדכי שיעמוד, להעריך, לתנות, לספוד וּלְבַכּוֹת את גודל האבדה.
כותב בדמע
הקטן שבתלמידיו שמואל יעבץ.
