אל תבכו למת בכו בכו להולך
רגשות דורנו בזמן הזה נטמטמו כל כך בשל המאורעות הנוראים עד שאינו מוכשר עוד להרגיש בכאב שגורם מות היחיד למקורביו ולקרוביו בני משפחתו. בשעה שרואים בחורבנן של מדינות ובאבדן אומות שלימות איך אפשר לבכות מות יחידים. ובכל זאת יודע אנכי שאינני היחידי מי שהכאב נגע עד לבו ומובטחני שיחד אתי יבכו את האבדה כל יהודי ליטא שמוצאם מסביבת הנפטרת. כי לא יחיד סתם הלך מאתנו אלא דמות מיַצגת את הדור הישן והנאה שבליטא מתרחקת בזה ונעלמת מנגד עינינו.
הנפטרת לא היתה אשה בת ישראל סתם, אלא אחת דמויות הנשים הנאוות שרק היהדות הליטאית זכתה להוציא אותן מקרבה. הרבה העולם יודע כבר עכשיו על היהדות הליטאית, אודות ישיבותיה הגדולות ורבניה ולומדיה הגדולים וגאוניה המפורסמים. אבל קלושות הן עדיין הידיעות שנתפרסמו על בעלי הבתים שלה ועל נשיה הגדולות וגבורות הלב. בעלי בתים שעסקו במסחר על מנת להשתמט מן העסקים ולמען יוכלו לשבת על התורה, מי ששאפו להרויח כסף אך ורק כדי שיוכלו להרבות בקנית ספרים, מי שרק לכבוד אחד התאוו כל ימיהם הלא הוא להתפלפל עם הרב בדברי תורה. והנה האשה? בחפץ לב קבלה על עצמה כלכלת המשפחה, הביאה את צוארה בעול דאגת פרנסה ומשכה בו למען תהיה דעת בעלה פנויה לגמרא, למען יהיה בעלה לתלמיד חכם גדול והיא - אשת תלמיד חכם. וכלום יש איפוא לתמוה על זה שזכתה ליטא להיות מדינת התורה? נשים צדקניות עשוה למה שהיתה. וכלום יש איפוא לתמוה שנפלו בחלקה של ליטא רבנים גדולים כל כך? בעלי הבתים שלה גדלו אותם. ומה שנתנו ההורים מן הדור הישן בליטא למשפחתם, מה שהיו לבניהם הם את זה אולי מיטיבים אנחנו לדעת מאשר אחינו בליטא גופה. אנחנו יהודי ליטא מרגישים את עצמנו זרים בגרמניה, לבלי מולדת. גרמניה החפשית עם אפשרויות הפרנסה שלה הנוחות ועם תנאי חייה הטובים ומשופרים אינה יכולה להיות לנו תמורה בעד ליטא העניה והמשועבדה עם אפשרויות הפרנסה שלה המצומצמות ועם תנאי חייה הגרועים.
בלעדי שני דברים ראשונים במעלה אי אפשר לו לאדם להתקיים, והיינו: מולדת ואהבת אם. צריך הוא למקום קבוע שבו הוא מרגיש את עצמו איתן בטוח ומושרש. צריך הוא לנקודת ארכימידס בתור יסוד לתנועה. וגם ללב צריך הוא, ללב חי זולתו שאוהב אותו אהבה בלתי תלויה בדבר ושלפניו הוא יכול לשפך את שיחו כאות נפשו.
לנו היהודים אבדה המולדת במשמעותה העצמית של קרקע מוחשית וחיי מדינה ממשיים, ואולם כלום אפשר היה לנו לשאת את עול הגלות, להתגבר על כל הצרות והתלאות ולהתקיים לולא המולדת שניתנה לנו בבית ההורים ובבית המדרש שלנו, לולא מולדת שניה זו?
ידידי היקרים! העולם מספר בשבחכם והעולם גם קנא יקנא בכם. לשבח יחשב לכם קיום מצות כבוד אב ואם. את הורים הזקנים שבלו כל ימי חייהם בעירה יהודית קטנה הבאתם לברלין הגדולה והשכנתם אותם במעונכם המפואר המרווח והנוח. הניתם אותם מכל הנוחיות שברלין משפיעה על תושביה - אמנם בשל כך זה אין אתם ראויים לשבח מיוחד, כי על כן מלאתם רק את חובתכם והניתם מן המוכן. אבל בצדק יזכר שמכם לטובה על שלא הסתפקתם בקיום מצות כבוד אב ואם כפי שורת הדין בלבד, להנות אותם מן המוכן, אלא עזרתם להם בכל כחותיכם להסתדר בגרמניה בטעמה של ליטא והכנסתם את שאקי לברלין ולזה דרושה אמנם התאמצות יוצאת מגדר הרגיל ולפום צערא יש מדות במצוות, דוגמת מה שאמרו בירושלמי (קידושין דף כ ע"א) "אמו שלר' טרפון ירדה לטייל לתוך חצרה בשכם ונפסק קורדיוקון שלה והלך ר' טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והיתה מהלכת עליהן עד שהגיע למטתה. פעם אחת נכנסו חכמים לבקרו, אמרה להם התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי בכיבוד יותר מדאי. אמרין לה מה הוא עושה ליך ותניית להן עובדא אמרין לה אפילו הוא עושה אלף אלפיים עדיין לחצי הכיבוד שאמרה התורה לא הגיע."
והנה ר' טרפון עשיר מופלג היה ולא היה צריך לשמש את אמו בעצמו אלא משרתים ומשרתות למדי היו ברשותו מן המוכן שישאו את אמו למטתה ואעפי"כ לא סמך עליהם אלא השתדל לדאג לאמו בכבודו ובעצמו, לא רק להעניק לה מעשרו שבו חונן ולהקים ע"י מתווכים קיר מבדיל בינה ובינו, אלא נשאר במחיצתה והתאמץ לשרתה בפשטות ובטעם הימים מקדם בעודנו נער בביתה.
אבל לפי זה קשה טפי המענה שהשיבו לה חכמים ולכאורה יש בו משום טמטום הרגש: אֵם מרת נפש וחרדה לשלום בנה מתחננת לפניהם שיתפללו על בנה החולה והנה הם באים עליה בטענה קשה וקפדנית ומקשיחים את לבם ודוחים אותה, אתמהה! ברם באמת אין כאן דחוי אלא הרכנת ראש בפני אם גדולה זו וכך פירוש הדברים: דבריה עשו רושם עז מאד בנפשם והיו תמהים לשמוע תהלת הבן יוצאת מפי האם באופן מוזר כך כך. אשה צנועה וענותנית זו לא ספרה בשבח תורתו וצדקתו וגדולתו במדות וכשרונות, לא ספרה בשבח התנא והנדיב הגדול אלא תלתה את כל זכותו במאורע פשוט ולוקח לב זה ולאורו ראתה את בנה. אז הוברר להם לחכמים מי היא אמו של ר' טרפון, מי גידל אותו ועשה אותו למה שהוא. אז ידעו למי הוא אסיר תודה בעד גדולתו בתורה ובמדות, ומתוך יראת כבוד לגבי אשה פשוטה וגדולה זו קראו: אפילו הוא עושה כן וכו', כלומר: אשריך ר' טרפון, ראוי אתה להתקנא בך שזכית לאם כזו.
גם אתם ראויים להתקנא בכם, כי אמנם זכיתם לאושר שאף אחד מאתנו לא זכה לו. כולנו כגרים נחשבנו פה בעינינו ואתם את ליטא הכנסתם לברלין, את ליטא הישנה הצנועה והנאוה לתוך ברלין החדישה הסואנת והעשירה. כלום לא היה חדר הספרים של אביכם החדר הכי יפה שבמעונכם? וכלום לא היה זה רגש מרומם לראות בהתהלך במעונכם יהודי ליטא הישנים הדורי הפנים, סהדי היהדות הליטאית הגדולה? וכלום לא היה חדר הוריכם בית מקדש מעט ואמכם הנוטרת הנאמנה שבו?
והנה נפטרה הנוטרת ותפלתנו שלא יחרב בית מקדש זה כולו, שהקב"ה יאריך את ימי אביכם, שקול תורתו לא ימוש מביתכם עוד ימים רבים. הסתייעו בשנים שיתן עוד הקב"ה בחסדו לאביכם, אולי יעלה בידכם ותצליחו להחזיק ולבצר את בית המקדש שבניתם לכם בתוך ביתכם, לבצר אותו במדה שגם בניכם יזכו לראותו ולהנות מאורו.
אין תמורה לאבדן אם, אבל אפשר לו לאדם להשתדל להיות לבניו הוא מה שאבד לו במות האם. ויהי רצון שה' יהיה בעזרתכם.
הגיי"ו ז"ל
