ר' חיים שיחק מחבואים לשמח ילד

 רבי יצחק הוטנר סיפר לגרמ"ש שבילדותו היה

במקום נופש, ושהה שם הגר“ח בריסקער.

בשעות אחה“צ הלך הגר“ח ליער, והרב

הוטנר אחריו. רבי חיים נכנס קצת פנימה,

ישב על אבן שקוע בשרעפיו כמה שעות.

בידיו מולל את שרוכי הנעל. כשהשמש

נטתה לערוב, פנה הגר“ח לחזור לעיר.

בפאתי היער ראה ילד בוכה. סטה מדרכו

ופנה לילד ושאל מדוע בוכה. הילד השיב

ששיחק עם חבריו מחבואים והוא היה

ה‘עומד‘ וכולם ברחו לעיר והשאירוהו

לבדו. אמר לו הגר“ח, אז אני אשחק איתך.

ולא נחה דעת הגר“ח עד ששיחק עמו

פעמיים: ראשית הילד היה ’עומד‘ ור‘ חיים

התחבא והילד תפס אותו. אח“כ ר‘ חיים

היה ה‘עומד‘ והילד התחבא ור‘ חיים תפסו,

ואז חזר עמו לעיר.

Rav Chaim once came out of his house and saw little kids having an argument. He inquired as to what the problem was and was told that they were “playing horse” but none of them wanted to be the horse. One kid wanted to be the driver, one kid wanted to be the passenger, but no one wanted to be the horse. Rav Chaim said “I’ll be the horse.”

The kids put the rope around Rav Chaim and he was the horse. The story does not end there. The kids tied “their horse” to the tree. Then they became hungry, so they went home to have a snack, leaving Rav Chaim tied to the tree. The Gabbai came out and saw Rav Chaim tied to the tree. The Gabbai took out a pocket knife and was about to cut the rope. Rav Chaim told him not to do that because it would sadden the kids. Instead, Rav Chaim advised the Gabbai to go get the children and ask them to untie their horse.

This is an example of a “Rav Chessed” par excellence.