(שבת צז.): "אמר, אלו הן מאמינים בני מאמינים, אתה אין סופך להאמין".
האמונה האלהית העליונה אינה מתדמה כלל לשום רישום של ידיעה והכרה בעולם, כי היא הסגולה של כל יסוד החיים, של אורם, של חיי חייהם, של זיום ותפארתם. והסגולה הזאת מצד ערכה הפנימי, שאין לה שום הערכה בשום צד המתדמה לה בתואר חיצוני, הוא ענין סגולי בישראל, לא מצד בחירת נפשם בפרט, אלא מצד מחצב הקדושה וסגולת ירושת אבות שלהם. ודוקא בסגולה הפנימית הזאת, אין שום הפרעה יכולה לשלוט, וגם במורד היותר גדול של התוארים החיצוניים של החיים המעשיים, ההרגשיים וההכריים, חיה היא סגולת הקודש של נחלת ד' זאת, אמונת אומן בכל זיקוק סגולתה.
ולאידך גיסא, אם נבא להעריך את כח האמונה מצד התגלותה החיצונית, מצד זה החלק שאפשר לו להגלות בפועל, בהכרה, ברגש, בביטוי ובמעשה, כיון ששם אין האור הגנוז של שלמות חיי האמונה זורח, על כן אפשר שיפול שם איזה כשלון, גם אצל גדול שבגדולים, גם אצל ארזי הלבנון של נושאי הקדושה העליונה. וזה היה סוד חטא מי מריבה, שכמעט רגע הפנו עיני הקודש של רועי ישראל האיתנים אל הבחינה של הצד המתגלה שבאמונה, וכיון שנפגם אז אצל ישראל, בא הרועה הנאמן לכלל כעס, ודוקא מצד המבט החיצוני של האמונה המבוטאת, נפל איזה ענין מפריע מהארתו הגדולה הנשמתית של אור הקודש. עד אשר המאמר בא, שהן מאמינים בני מאמינים , מצד הסגולה העליונה, המתנה הכפולה ששרשה באבות וסעיפיה הם בבנים, באומץ קדשי קדשים, אבל אתה , שפנית את לבך עתה לשפיטתה של גדולת האמונה ביחש לצד המתגלה מבחוץ, בזה תבחן, שאין סופך להאמין. אע"פ שלא זז חלילה אפילו כרגע יסוד הקודש של חסינות קדושת האמונה מאותו צדיק, רק כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו, אבל זה הוא אבן בוחן, שערך האמונה, ברומה, לא בחיצוניותה ובאופן הבטאתה המילולית והמעשית, היא שרויה. הם מאמינים בני מאמינים אתה אין סופך להאמין. ומזה עצמו אנו יודעים, כמה נשגב וחזק הוא כח יסוד אמונת הנצח של מאמינים בני מאמינים, תלמידיו של חסין האמונה עדי עד, איש האלהים אדון הנביאים ע"ה.
Appearing in a burning bush, God charged Moses with the task of leading the Jewish people out of Egypt. Moses, however, had doubts about the feasibility of the mission:
“They will not believe me and they will not listen to me, because they will say, ‘God did not appear to you.'” (Ex. 4:1)
In fact, Moses was wrong. The Hebrew slaves did believe him. Why did Moses doubt God’s plan? How could the “master of all prophets” so gravely misjudge his own people?
Another curiosity is the nature of the miraculous signs God provided Moses to prove his authenticity — a staff that transforms into a snake, a hand that becomes leprous, and fresh water that turns into blood. None of these are particularly auspicious omens!
Hidden Treasure of the Soul
What is faith? The wonderful trait of emunah (faith), in its purest form, is a hidden quality of the soul. It is unlike any other wisdom or intellectual awareness. It is an integral part of the inner soul, forming the very basis for life, its light and splendor.
However, this source of happiness and eternal life is not always discernible to the outside world. We are not even fully aware of the magnitude of our own resources of faith. Certainly, its true dimensions are concealed from others.
The Israelites in Egypt had sunk to the lowest levels of corruption and idolatry. Outwardly, they were indistinguishable from their Egyptian masters. The two nations were so similar that the Torah describes the Exodus from Egypt as “taking a nation from the midst of a nation” (Deut. 4:34). It was like removing a fetus encapsulated in its mother’s womb.
In such a state of affairs, even the penetrating eye of Moses failed to detect the people’s inner reserve of faith. Too many masks and covers concealed the holy light of their inner faith. This hidden treasure of the Jewish people, their eternal heritage, was only revealed to God. The Sages taught in Shabbat 97a,
“God knew that Israel would believe. He told Moses, ‘They are believers, the children of believers. But you will lack faith in the future!’ As it says (Num. 20:12) [regarding the incident at Mei Merivah, the Waters of Dispute], ‘You did not believe in Me, to sanctify Me in the presence of the Israelites.'”
Unquestionably, the inner fire of faith always burns in the soul. It is an intrinsic aspect of the Jewish soul, regardless of choices made and paths taken. If we judge only according to external actions, however, there may not be any outward expression of this inner spark. This was God’s message to Moses: if you measure faith only by what occurs in the outer realm of deed, then even the greatest and most perfected individuals — even spiritual giants like Moses — can stumble, and fail to act upon their inner faith.
The Message of the Signs
The Sages explained that the various signs were a punishment for being unjustly suspicious of the people. The sign of leprosy was particularly appropriate for the message that God wanted to impart to Moses. Leprosy afflicts the skin, the outer layer of the body. This sign hinted to Moses: there may occur imperfections on the exterior, and the external expression may not match the inner holiness, but the holy light of divine faith is always safeguarded within the inner soul.
One cannot claim that the Jewish people will not believe the word of God, even when their lives appear dark and tarnished. This discoloration is only superficial, as it is written, “Do not look upon me [disdainfully] because I am black; for [it is only] the sun that has darkened me” (Song of Songs 1:6).
(Gold from the Land of Israel, pp. 103-105. Adapted from Ein Eyah vol. IV, pp. 241-242)
