פעם שוחח מרן אודות אדם אחד שלא היה מתנהג כראוי, וכדרכו בקודש נשמר מאד בלשונו והיפך בזכותו. נענה אחד הנוכחים ואמר, כי מכיר הוא את אותו אדם והוא פושע ישראל שאינו מניח תפילין. השיב לו מרן בהאי לישנא: "אין 'פרי מגדים' שטייט פארקערט פון דיר... שטייט אין 'פרי מגדים' (או"ח סימן לז) 'הירא להניחם משום דבעי גוף נקי ושמא לא יזהר בקדושתם כראוי, לא הוי בכלל פושעי ישראל'. ער איז א וודאי איינער וואס איז חושש אז עהר האט נישט קיין גוף נקי" (= ב'פרי מגדים' כתוב להיפך מדבריך. ב'פרי מגדים' איתא, שהירא להניחם מחשש שמא לא יישמר בגוף נקי, אינו בכלל פושעי ישראל. אותו אדם בוודאי הוא מהחוששים שמא אין לו גוף נקי).
סמוך לעזיבת מרן את פעסט, לקראת עלייתו לארץ ישראל, הלך לבקר בביתם של הרבנים דמתא, וביניהם בא לבקר אצל הראב"ד הגאון רבי יונתן שטייף זצ"ל. תוך כדי שטיפס במדרגות לדירת מגוריו של הראב"ד, נזקק לעצור ולפוש בקומה הראשונה, וכדרכו בקודש הביאו המשמשים בקודש את כסאו מביתו. בין מלווי מרן היה אחד העסקנים שלא היה בקי בגינוני שמירת הלשון, וכשישב מרן לנוח אמר הלה כי בית זה שייך ליהודי שהשתמד. על אתר נענה מרן ואמר: "אה, ער איז דאך פון די רמב"ם'ס חסידים" (= הלא הוא מחסידיו של הרמב"ם), וציין כי כן פסק הרמב"ם (פ"ד מהלכות אישות, הלכה ט"ו), שיהודי מומר אינו יכול להוציא עצמו מכלל ישראל, ולכן "ישראל משומד שקידש, אף על פי שהוא עובד עבודה זרה ברצונו, הרי אלו קידושין גמורין וצריכה ממנו גט".
פעם נכנס אצל מרן כ"ק הגה"צ בעל ה'ויחי יוסף' מפאפא זצ"ל, וסח, כי בצאתו מעיר מגוריו לנסוע לבעלזא, ביקש ממנו יהודי פלוני שיזכיר אצל מרן את בנו שסר מדרך הישר רח"ל. שמע מרן את הזכרתו ונענה: "אבי ז"ל (-מרן מהרי"ד זי"ע) היה רגיל לכנות אנשים כאלו בתואר דעם רמב"ם'ס חסידים", בהזכירו כי פסק הרמב"ם (פ"ג מהלכות תשובה הלכה ה) כי ישראל אף על פי שחטא - ישראל הוא. דימה הגה"צ מפאפא כי מרן אינו מבין עד היכן מטו רגליו של הנער, והחל להרחיב ולתאר כי הלה הגיע לדיוטות נמוכות ומצוי בשפל המדרגה ממש. נענה מרן
ואמר: "אויב אזוי, ער איז נאך מער פון די רמב"ם'ס חסידים" (=אם כן, הלא הוא שייך יותר לחסידיו של הרמב"ם) ---
גם אם היה נשמע דבר גנאי מפי אדם על עצמו, אף אם נאמרו הדברים בדרך צחות, לא היו אזניו מסוגלות לקלוט את מילות הגנות ומזדרז היה לתקנן ולהעמידן באופן אחר. הגיע פעם יהודי ממקום מרוחק, וכשנכנס ליטול ברכת שלום שאלו מרן היכן הוא מתאכסן. נקב האיש בשמו של מלון פלוני, ומרן שיבחו לאותו מקום כי הוא מקום אכסנייתם של כמה רבנים חשובים. הפטיר האיש בבדיחותא, כי אם זהו מקומם של רבנים חשובים, נצרכים איפוא גם ל'חלבנה' שישלים את סממני הקטורת... לא מצאו דבריו חן בעיני מרן, ועל אתר השיבו: "אבי ז"ל ביאר את לשון הפסוק (שמות ל, לד) 'חלבנה סמים ולבונה זכה', שכאשר ה'חלבנה' מסתובב אצל ה'לבונה', יכול הוא להיעשות 'זכה'" --- (מרשימות הרה"ח רבי לייבל וויינשטאק ז"ל). זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.
