מתוך קונטרס "אורי וישעי", מזכרונות הרה"ח ר' אביגדור פריעד הי"ו:
שמעתי בילדותי מאת החסיד ר' ירמי' גאלדרייך ז"ל, מחשובי חסידי בעלזא באנטווערפען, שסיפר לי סיפור מופת שהיה עימו וכך הוא סיפר. בשנים שבנו את הישיבה הגיע לכאן החסיד הנודע ר' ישראל פרידמאן ז"ל וביקש ממני סכום כסף גדול מאוד כהלוואה, וכששאלתי אותו מי ערב על הסכום, ענה לי שההלוואה היא על דעת ובידיעת כ"ק מרן זי"ע. הסכמתי ונתתי לו סכום עתק של כסף שיוכלו להתחיל את בניית הישיבה. הגיע ובא שבת קודש פר' עקב תשי"ז, כ' מנחם אב, מספר' ר' ירמי', אני בביתי באנטווערפען ואין לי מושג קלוש כי אלו השעות האחרונות של צדיק יסוד עולם עלי אדמות. בשבת אחה"צ הלכתי לנוח מעט ולפתע מופיע כ"ק מרן זי"ע בחלומי ופונה אלי: "ירמי', זיי מיר מוחל אויף די געלט".
נרעשתי ולא יכולתי להוציא הגה מפי. כ"ק מרן זי"ע מבקש ממני שאסלח ואמחל לו על ההלוואה, אע"פ שלא היה ערב אבל כאמור ההלוואה היתה על דעת קדשו, וכמובן כי מיד אמרתי שהנני מוחל וסולח ואין לי כל תרעומת, והכסף נתון לצדיק לעשות בו כטוב בעיניו.
כעבור כמה שעות, הפטיר ר' ירמי' בעצב מר, אצלנו במוצאי שבת בשעה מאוחרת, נודע לנו הבשורה המרה כי כבה נר המערבי, ונר העולם איננו. או אז נרעשתי עוד יותר לראות כי הצדיק דאג גם על ענין זה, לפני עלותו בסערה לישיבה של מעלה.
יהא הסיפור הזה לעי"נ ר' ירמי' ז"ל שלא זכה להותיר אחריו דורות, רח"ל.
