"He Made Me Angry!!"!!!

Lefties Die Hard

I just saw a video of a rabbi who *may* or may not be affiliated with a certain institution of higher learning in Upper Manhattan. He *may* or may not also wear a big black velvet kippah and black hat.

He is a Talmid Chochom and Marbitz Torah so I am obligated to honor him. But I think he would be OK with people disagreeing with him respectfully [since everybody of note does].  

He is a Lefty. His concern in this video is less for the safety of the Jewish people [although he cares about that too], the soldiers, the hostages etc. etc. and more for the rights of the so called "Palestinian" people. They must be EQUAL to Jews in Israel. 

He is disgusted by the expression of Jewish superiority ["אתה בחרתנו"?]. He can't stand עוצמה יהודית. It is not about Jewish power. We are a moral people - not a powerful one. 

His proof for his beliefs is that Avraham davened for Sodom. 

Hmmmmmm.

If the Sodomites were trying to kill Avraham and he invited them into his neighborhood and gave them equal rights  - THAT might be a proof for the present situation. 

But then Avraham would be stupid. 

And then he wouldn't be Avraham..... 

The father of the smartest nation in world history must have been an extremely brilliant man. 

Hashem picked Am Yisrael as his chosen people and gave THEM Eretz Yisrael. This shouldn't embarrass us. That doesn't mean that we should hurt anybody unnecessarily or be immoral ח"ו. But it also doesn't mean that we should be complete idiots and empower the people who profess to want to wipe us off the face of the planet. 

Also - if I held views that went against what 99.9 percent of Torah Jews believe and had no sources [or Gedolim] to support my view, I would pause before posting a video on the Internet expressing my philosophy. 

I am FLABBERGASTED. 

Sugyos Of Geulah And Moshiach In Perek Cheilek #1: Bar Nafli

 HERE!!!!:-)!!!

Rambam Hilchos Talmud Torah #7: The Obligation Of The Father To Be His Son's Zevulun/ G'zeiras Yavan Against Jewish Money And Girls

 HERE!!!:-)!!!

Renewing the Old, Sanctifying the New: The Unique Vision of Rav Kook

I didn't read the book so I can't comment. But I hope to... 

Marc B. Shapiro. Renewing the Old, Sanctifying the New: The Unique Vision of Rav Kook. London: Littman, 2025. xvi, 212 pp.

REVIEWED BY RABBI BEZALEL NAOR

The title of the book comes from a line in one of Rav Kook’s letters that has become emblematic: “The old will be renewed, and the new will be sanctified.” (In Hebrew it rhymes: “Ha-yashan yithadesh, ve-he-hadash yitkadesh.”)[1] The photo image chosen for the front cover bears out this saying. We see Rav Kook, the religious leader of the New Yishuv, seated alongside Rav Yosef Hayyim Sonnenfeld, the religious leader of the Old Yishuv of Jerusalem. Rav Sonnenfeld remains black-and-white, while Rav Kook has been color-enhanced.

The author of the present study of Rav Kook’s writings comes well-prepared for the task. He “cut his teeth” on the complex figure of Rabbi Jehiel Jacob Weinberg, whose legacy was so divided, that at his funeral, there literally broke out an altercation as to where the great man should be buried. (Finally, his alma mater, the Slabodka Yeshivah, reinvented in Jerusalem as the “Hebron Yeshivah,” won out.) The appearance years ago of Between the Yeshiva World and Modern Orthodoxy: The Life and Works of Rabbi Jehiel Jacob Weinberg (1884-1966) established Professor Shapiro’s credentials as a researcher of twentieth-century rabbinic authorities. (Rabbi Weinberg was the subject of Shapiro’s doctoral dissertation at Harvard under the late Isadore Twersky, of blessed memory.) As in the previous study, what drew Shapiro to Rav Kook is his relevance to Modern Orthodoxy.

To say that Marc B. Shapiro is extremely well read, does not do him justice. Anyone who has followed over the years his regular contributions to Seforim blog, will vouch for his encyclopedic knowledge. He brings this erudition to the present volume. To evoke the categories of Isaiah Berlin, Shapiro is a “fox,” as opposed to a “hedgehog.” In the author’s own words:

What I do not explore (and on which others more qualified than myself have had much to say) are the typical questions that intellectual historians ask about important writers, such as which earlier texts influenced them, which sources they had access to, how systematic their exposition was, and so forth.[2]

The book is divided topically. I too shall discuss various thought clusters, at times taking the liberty of floating some ideas of my own.

*

Referring to the differing conceptions of the universe of Ptolemy versus Copernicus and Galileo, Rav Kook asserts that the Torah speaks to men in the scientific idiom of their age.[3] (In a footnote, Shapiro juxtaposes my own teacher, Rabbi Shlomo Fisher’s interpretation of the verse in Zechariah 4:10 in light of the astrophysics of the prophet’s day.)[4]

It seems reasonable to apply this thinking to the interpretation of Joseph’s dream, in which the sun and the moon and eleven stars bow down to him. In the old Ptolemaic conception, the universe is geocentric, the sun revolving around the earth (as opposed to the heliocentric universe of Copernicus, in which the earth revolves around the sun). Lest we entertain any doubts, Jacob clinches matters when he asks rhetorically: “What is this dream that you have dreamed? Shall I and your mother and your brothers come to bow down to you, to the earth (artsah)?”[5] Though left unstated in Joseph’s narration, Jacob grasped that his son had envisioned himself as the earth, with the heavenly bodies bowing to him.

*

Rav Kook very much viewed himself as a defender of the faith. In this role, he gained much guidance from Maimonides. As a rosh yeshivah who was a devoted disciple of Rabbi Yitzhak Hutner, confided to me: “Rambam’s Moreh Nevukhim (Guide of the Perplexed) is a hora’at sha‘ah (literally, “a ruling of the hour,” or temporary ruling) from which one can take away many other hora’ot sha‘ah.”

The challenge to traditional faith in Maimonides’ generation was the Aristotelian theory of the pre-eternity of the universe. In the Guide, Maimonides showed a way how Judaism could survive this onslaught, by accommodating Aristotle’s conception. If need be, Genesis could be reinterpreted to conform to this world-view. (Today, several works by Orthodox Jewish scientists, such as Nathan Aviezer, have demonstrated how much more congenial the Big Bang theory is to Bereshit.)

In Rav Kook’s day (as today) Judaism was under attack by Bible criticism. The notion that the Torah is human in origin, undermines the traditional belief in Torah min ha-Shamayim (Torah from Heaven). (While Rabbi Joseph Baer Soloveitchik of Boston wrote that he was not bothered by Bible criticism, Rabbi Soloveitchik’s mentor in Berlin, Rabbi Hayyim Heller, did pitched battle with the Bible critics from Wellhausen on.) In a stroke of bold theology, Rav Kook proposed that observance of Torah and commandments could—and should—survive the erosion of the traditional axiom of Torah min ha-Shamayim. Rav Kook enunciated a new principle upon which to base adherence to the Law: kabbalat ha-’ummah (the acceptance of the nation) or haskamat ha-’ummah (the agreement of the nation). It does not matter how this corpus that we call Torah has come about. Once the nation of Israel has accepted upon itself the Torah’s authority, it is forever binding on all faithful sons and daughters of Israel. (Rivkah Schatz-Uffenheimer threw out the suggestion at a symposium that the keyword in Rav Kook’s journal entry should not be read as “emunah” [faith] but “amanah” [treaty], implying that the Torah is legally binding as a treaty or covenant.)[6]

This bold suggestion was put forth by Rav Kook in the very first work that he published in Erets Yisrael, Eder ha-Yekar (Jerusalem, 1906). On my last visit to my teacher, Rabbi Shlomo Fisher, in his home in Jerusalem, he pointed out to me that he had referenced this passage in Eder ha-Yekar in a footnote to his Beit Yishai: Derashot. (It follows on the heels of a lengthy halakhic discussion of kabbalat ha-rabbim in the responsa of Rivash [Rabbi Isaac bar Sheshet], no. 399, who, in turn, quotes Ramban [Rabbi Moses Nahmanides] in Mishpat ha-Herem.)[7]

*

Apropos of Torah from Heaven (Torah min ha-Shamayim), Shapiro quotes a paradoxical musing of Rav Kook:

There is disbelief that is like an affirmation of faith, and an affirmation of faith akin to disbelief. How so? A person affirms the doctrine of Torah from Heaven, but those “heavens” are pictured by him in such strange forms that nothing of true faith remains.

And how might disbelief be accounted as affirmation of faith? A person denies Torah from Heaven, but his denial is based only on what the person has absorbed of the form of “heaven” pictured in brains full of vain, empty thoughts. And [the disbeliever] maintains that the Torah has a source higher than that, and begins to find its foundation in the greatness of man’s spirit, in the depth of his ethics and the height of his wisdom.[8]

While Shapiro is correct that the pensée quoted refers specifically to those who would humanize the Torah, I think that it may have been inspired as well by Maimonides’ important statement in the eighth of his thirteen fundamentals of faith:

The eighth fundamental is Torah min ha-Shamayim (Torah from Heaven). And that is, that we believe that all of the Torah that is found in our hands today, is the Torah that was given to Moses, and that it is all from the mouth of the Almighty, which is to say that it was conveyed to [Moses] in a manner that is called figuratively “speech,” and none know the quality of that conveyance but the one (peace be unto him) to whom it was conveyed.[9]

Later, in the Guide, Maimonides would revisit this theme of the de-corporealization of divine speech:

Some of them believe that He (may He be exalted) gives a command to a particular thing by means of speech similar to our speech—I mean through the instrumentality of letters and sounds—and that in consequence, that thing is affected.[10]

Perhaps that is what Rav Kook had in mind when he wrote that the individual in question “maintains that the Torah has a source higher than that.”

*

On the subject of heresy, Shapiro finds Rav Kook’s most significant halakhic statement to be the following:

Although a mistake in [comprehending] divine matters causes much damage, the essence of the damage that results from distorted concepts is not actualized to the point of killing a person’s soul unless it coalesces into actions, or [unless] it at least descends into [forming] viewpoints and feelings that in the end will necessarily reveal themselves in actions. But as long as the [mistake] remains in its abstract form, there is no essential uprooting.[11]

Shapiro wishes that Rav Kook’s son, Rav Zevi Yehudah Kook (1891-1982) would have published this text during his lifetime. “We might have been spared some of the heresy-hunting in the Modern Orthodox/religious Zionist world … In sum, this passage has enormous theological and halakhic significance, and deserves to be much better known.”[12]

Surprisingly, a possible reverberation of Rav Kook’s stance comes from his erstwhile protégé, Rabbi Yitzhak Hutner:

Ikh volt nit gepaskent oif emetzer az er iz an apikoros seiden Ikh volt gezehn a rei’usa in zein mitsvos ma‘asiyos. Khotsh afilu apikorsus iz nit tolui in ma‘asim, ober malle vos a mensh redt. Er alein gloibt nisht vos er redt.[13]

(I wouldn’t judge someone an apikorus [heretic] unless I saw some deficiency in his [observance of] practical commandments. Even though apikorsut does not depend on actions, what a person speaks is of little consequence. He himself does not believe what he speaks.)

Though Rabbi Hutner’s statement sounds somewhat whimsical, the thrust is that actions speak louder than words.

*

Sometimes Shapiro’s discussions take us far afield, which is not to say that they are any less fascinating. For example, the author points out that there is no precedent for Meiri’s contention that a hora’at sha‘ah, an ad hoc ruling of the Sanhedrin, must be backed up by an original derashah, an interpretation of Scripture.[14] I humbly submit that Meiri’s novelty may have been inspired by the sugya (b. Shabbat 87a, Yevamot 62a): “Three things Moses did on his own cognition, and the Holy One (blessed be He) agreed with him.” In each instance, Moses was supposed to have substantiated his innovation with a derashah. Maharal of Prague probed the problematic of the sugya in his super-commentary to Rashi, Gur Aryeh: “I do not know how to reconcile the Talmud’s question, ‘What was [Moses’] derash?’ He added a day on his own cognition, so why does the Talmud ask, ‘What is the derashah?’”[15]

*

For the record, I must say that I was chagrined by the treatment (or the lack thereof) of the subject of Lo tehonem.

The prohibition of Lo tehonem (Deuteronomy 7:2) was interpreted by the sages in three different ways: Lo titen lahem haniyah ba-karka‘ (do not grant them a parcel of land in Erets Yisrael); lo titen lahem hen (do not compliment them); and lo titen lahem matnat hinam (do not give them a complimentary gift).[16]

Professor Shapiro is appalled, and perhaps rightly so, by the ways in which he sees the prohibition applied in contemporary Centrist Orthodox society.[17] His litany takes its cue from Haym Soloveitchik’s Rupture and Reconstruction. Shapiro laments the fact that book learning has supplanted mimesis. I have no problem with that. But in a work devoted to the teachings of Rav Kook, one would have expected a robust discussion of Rav Kook’s unique contribution to this particular halakhah.

Rav Kook reasoned that just as the prohibition of giving a complimentary gift is inapplicable when the recipient does not worship idolatry,[18] by the same logic, the prohibition of granting land in Erets Yisrael to a non-Jew does not apply if the prospective landowner is not an idolater. This legal loophole enabled Rav Kook to sell land to a monotheistic Muslim for the duration of the Sabbatical year.[19]

Of course, Rav Kook’s heter mekhirah aroused considerable controversy. Notably, Rabbi Abraham Isaiah Karelitz (known as the Hazon Ish, after the title of his work) objected to Rav Kook’s permission and maintained that Lo tehonem was indeed being violated by that sale.[20]

*

While Marc B. Shapiro does not claim to be the last word on Rav Kook’s irreducibly complex system (who can make that claim?), he has certainly succeeded in presenting a thought-provoking work, one that will irk some to no end, while providing others with desperately needed spiritual succor.

[1] Iggerot ha-Rayah 1, 214.

[2] Shapiro, viii.

[3] Eder ha-Yekar, 37-38; Shapiro, 43. Cf. Kevatsim mi-Ketav Yad Kodsho 1, 133.

[4] Shapiro, 44-45, n. 56; Rabbi Shlomo Fisher, Beit Yishai: Derashot (Israel, 2004), 361, n. 4.

[5] Genesis 37:10.

[6] Rivkah Schatz-Uffenheimer in Yovel Orot, ed. Binyamin Ish-Shalom and Shalom Rosenberg (Jerusalem, 1988), 353. Schatz was reading from a manuscript later published in Kevatsim mi-Ketav Yad Kodsho 1, 133.

Cf. Nehemiah 10:1: “And for all this we make a covenant (amanah), and write [it]; and our princes, our Levites, and our priests, set their seal unto it.”

[7] Eder ha-Yekar, 39; Rabbi Shlomo Fisher, Beit Yishai: Derashot, 126, end n. 3: “Afterwards, I found the basic fundamental of kabbalat Kelal Yisrael upon themselves in S[efer] Eder ha-Yekar.”

[8] Shemonah Kevatsim 1:633; Shapiro, 83.

[9] Introduction to Mishnah, Sanhedrin, chap. 10 (Perek Helek), Kafah edition, 143, column b.

[10] Pines translation, Guide of the Perplexed II, 12 (280). This sentence may very well have been intended as a slap in the face to the anonymous author of Sefer Yetsirah.

[11] Shemonah Kevatsim 1:30; Shapiro, 72.

[12] Shapiro, 73.

[13] Rabbi Yitzhak Alster, ‘Olat Yitzhak, vol. 2 (Jerusalem, 2005), 270. And see vol. 1 (Jerusalem, 2003), 188.

[14] Rabbenu Menahem ha-Me’iri, Beit ha-Behirah, Sanhedrin 17a; Shapiro, 108, n. 77.

[15] Rabbi Judah ben Bezalel Löw of Prague, Gur Aryeh, Exodus 19:15, s.v. hosif Moshe yom ehad mi-da‘ato.

[16] b. ‘Avodah Zarah 20a.

Shapiro (123) cites two of the three interpretations: not to give a present, or compliment, to non-Jews. He omits not entitling them to land in Erets Yisrael. The author is in good company. Rashi (Deuteronomy 7:2) also lists but two of three: not giving a compliment and not granting land. Why Rashi omits the prohibition of gift-giving, is speculated by Rabbi Abraham Bacrat Halevi in his super-commentary, Sefer ha-Zikaron (Livorno, 1845; photo-offset Jerusalem, 1968), Va-Ethanan, 86b.

Maimonides (Hil. ‘Avodah Zarah 10:1) has yet a fourth interpretation of Lo tehonem (not to have compassion on them), based on the Targum. See Rabbi Yehiel Mikhel Charlop, Torat ha-Hof Yamim: Sefer Zikaron (New York, 1985), 235a, 239b; and Rabbi Joseph Kafah’s note to Sefer ha-Mitsvot, negative commandment 50 (206-7, n. 61).

[17] Shapiro, 123-126.

[18] “Rav Yehudah sent a gift to Abidarna on their pagan holiday. He said: ‘I know that he does not worship idolatry.’ … Rava sent a gift to Bar Sheshakh on their pagan holiday. He said: ‘I know that he does not worship idolatry’” (b. ‘Avodah Zarah 64b-65a).

[19] See Mishpat Kohen, nos. 58 and 63, and the endnotes of the author’s son, Rav Zevi Yehudah Hakohen Kook. Rabbi David Cohen has made the point that in no. 63, Rav Kook relied on a censored version of Rabbi Joel Sirkes’ animadversion to the Tur, Hoshen Mishpat 249:2, which would have allowed presenting a gift to non-idolatrous Muslims. However, in the uncensored version of the Bayit Hadash (BaH), there are no such grounds for permission. See Rabbi David Cohen, Gevul Ya‘bets: Kuntresim ve-Sugyot (Brooklyn, 1986), 196, s.v. Lo tehonem; idem, He-‘Akov le-Mishor (Brooklyn, 1993), 23-24.

A close reading of Maimonides, Hil. ‘Avodah Zarah 10:4 yielded a different result: Sale of land in Erets Yisrael, and paying a compliment to non-Jews, are permitted, if the recipients are not idolaters. Gift-giving to non-Jews is prohibited even when the recipients do not worship idols. (This is in conformity to the opinion of Rabbi Judah in ‘Avodah Zarah 20a, “to a ger [toshav], as a gift, and to a gentile, as a sale.”) See Rabbi Yehiel Mikhel Charlop, 242a-243a. In his youth in Jerusalem, Rabbi Charlop studied under both Rabbi Yitzhak Yeruham Diskin and Rav Kook.

See also Rabbi Moses of Coucy, Sefer Mitsvot Gadol, Part One, negative commandment 45: “And it was on this, that Rabbenu Moshe [i.e., Rabbi Moses Maimonides] relied [in order] to be a physician to the Ishmaelites [i.e., non-idolatrous Muslims] in the Land of Egypt.” See there Berit Moshe, n. 9, quoting Rabbi Joseph Karo, Kesef Mishneh, Hil. ‘Avodah Zarah 10:2.

*

Alternatively, Rav Kook attempted to make a case for according the “Ishmaelite” the status of “ger toshav” (resident alien) based on several statements of Rashi throughout the Talmud that a ger toshav need only accept not to worship idols. See also Rashi, Deuteronomy 14:21. (Unlike Maimonides, who defines ger toshav as one who accepts all seven Noahide commandments.) See Rabbi Yitzhak Arieli, ‘Eynayim le-Mishpat, Sanhedrin 96b.

This leniency was joined to Rabad’s contention that some aspects of ger toshav obtain even today when the Jubilee year is defunct. See my edition of Hasagot ha-Rabad le Mishneh Torah (Jerusalem, 1985), Hil. ‘Avodah Zarah 10:6 (p. 45), s.v. Eini mashveh lo bi-yeshivat ha-’arets, and Hil. Issurei Bi’ah 14:8; and B. Naor, Ba-Yam Derekh (Jerusalem, 1984), 81-83.

[20] “There are no grounds to allow selling to a gentile in order to remove the sanctity of the Sabbatical year; and, on the contrary, the prohibition of the Sabbatical year nowadays is rabbinic, while the sale is a Torah prohibition on a par with terefah, and meat and milk, et cetera” (Hazon Ish, Shevi‘it, 24:4). Paraphrased in Rabbi Moshe Sternbuch, Shemitah ke-Hilkhatah (B’nei Berak, 1979), 100.

After presenting the case for allowing the sale of land in Erets Yisrael to “Ishmaelites,” based on Maimonides (who vouched for their monotheism), Rabbi Sternbuch opines that nonetheless, concern lest they exert a negative theological influence upon the inhabitants of the land precludes their permanent dwelling. (See Hil. ‘Avodah Zarah 10:4; Hazon Ish, Shevi‘it 24:3.)

כ"ק באג"מ

 

The Erev Pesach On Shabbos Guide

 This year, the first day of Pesach falls on Sunday, which means that Erev Pesach falls on Shabbos. This changes many Pesach observances. Below is a simplified guide to the practices of Erev Pesach that falls on Shabbos.

Thursday

Since Erev Pesach is Shabbos, the fast of Taanis Bechoros is pushed earlier, to Thursday. A bechor or the father of a minor bechor is obligated to fast on Thursday, but he can discharge his obligation by making or attending a siyum. If attending a siyum is not a viable option because of COVID safety concerns, please consult with your LOR (=local Orthodox rabbi) as to whether you can attend a siyum online.

 

Thursday night

Bedikas Chometz

Regular bedikas chometz is performed with a bracha. After completing the bedikah, one recites the first bitul.

 

Friday

Friday morning davening is regular, without tachanun, because it is the month of Nisan. Although, on Erev Pesach, Ashkenazim do not say the chapters of mizmor lesodah and la’me’natzei’ach in shacharis, they do say these parts in the Friday davening, since it is not Erev Pesach. Since Sefardim do not recite la’me’natzei’ach on any day when tachanun is not recited, they do not recite it the entire month of Nisan.

 

Selling the Chometz

Reminder: make sure to have already attended to the sale of your chometz.

 

Burning the Chometz

We burn chometz on Friday morning, even though one may own chometz until Shabbos morning. Place the chometz that is to be eaten on Shabbos in a secure place and make a mental note where that chometz is located. We do not recite the second bitul after burning the chometz on Friday morning, but, instead, we recite it on Shabbos morning, when we finish eating the chometz.

 

Doing Melacha on Erev Shabbos

Although it is prohibited to perform certain melacha-work during the afternoon of Erev Pesach, and haircuts and shaving must be performed in the morning, there is no limitation on doing melacha-work on this Friday any different from any other Erev Shabbos, because it is not Erev Pesach.

 

Eruvei Chatzeiros 

The minhag is to renew an eruv chatzeiros with neighbors on Erev Pesach. This year, it should be renewed on Erev Shabbos.

 

Matzoh baking

Those who are accustomed to bake matzohs on the afternoon of erev Pesach usually bake them in the afternoon of this Erev Shabbos, even though it is still permitted to eat chometz.

 

Seder preparations

Ideally, all of the seder preparations should be performed on Friday, including roasting the zero’a (shankbone) and the egg, preparing the saltwater, making the charoses, checking and washing the marror, grinding the horseradish. Make sure to open the boxes of matzos and bottles of wine, as one would before every Shabbos. Although this is unusual in today’s world, if you need to separate challah from your matzoh, remember to do so before Shabbos. If you forgot to do so before Shabbos, what to do if you first discover the problem the first night of Pesach will depend on whether the matzoh was prepared in Eretz Yisroel or in chutz la’aretz. Briefly explained, although it is prohibited to separate challah on Shabbos or on Yom Tov (unless the dough was mixed on Yom Tov), someone who prepared dough in chutz la’aretz and forgot to separate challah may put aside some of the product (in this case, some of the matzoh), eat the rest of the matzoh on seder night, and separate challah from the leftovers after Yom Tov (in this case, on Chol Hamo’eid). However, someone living in Eretz Yisroel cannot use this solution, and will have to find other matzoh to use for the seder.

 

Shabbos Food Preparations

If you are preparing chometz-dik food for your Shabbos meals, do not make sticky chometz-dik food that will adhere to your pots or plates. (Presumably, most people will prepare Pesach-dik food for all meals.)

 

Shabbos Candles

Be careful not to place the Shabbos candelabra on the tablecloth on which chometz will be served, since it will not be possible to remove the candles in order to remove the tablecloth.

 

Planning three meals

Friday night meal

One should kindle the Shabbos lights near where one intends to eat the Friday night meal. 

One is required to recite hamotzi at the first two Shabbos meals, using two “breads” (lechem mishneh).

It is permissible to eat chometz hamotzi in one part of the house and the Pesach-dik meal in another, since his intent when washing and making hamotzi was to eat his meal in this way. He should return to where he made hamotzi for bensching. Each person should eat at least one kebeitzah of bread (egg size) to fulfill the mitzvah of seudas Shabbos and justify making netilas yadayim with a =bracha. (Since one may not weigh on Shabbos, one who intends to weigh his chometz, in order to determine that he is eating the correct amount, should do so before Shabbos.)

Egg or grape matzoh, or matzoh cookies (all of these qualify as matzoh ashirah) may be used for lechem mishneh at these meals. According to many authorities, Ashkenazim should eat as much matzoh ashirah as one would eat bread with this type of a meal (i.e., certainly more than the egg size mentioned above). Sefardim should eat four egg sizes of the matzoh ashirah. Please note that Rav Moshe Feinstein was more lenient than the above approaches, ruling that as long as the kevi’us seudah is on the matzoh ashirah, which presumably requires eating at least a kebeitzah, that the brocha is hamotzi.

Note that someone who has the custom to refrain from eating matzoh after Purim or Rosh Chodesh may still eat matzoh ashirah.

If using chometz plates to serve a hot meal that was cooked in a Pesach-dik pot, one should pour the hot food into a Pesach-dik plate or platter before pouring it into the chometz-dik plates. (Presumably, most people will be serving the meals on disposable dishes.)

 

Shabbos Morning

Daven early. One is required to eat one meal in the morning. There is a recommendation (hiddur) to eat two meals on the morning of Erev Pesach, separated by a brief interruption.

For those who wish to eat two meals in the morning, I suggest:

Immediately after davening, make kiddush, hamotzi, eat a piece of fish, and bensch. 

Take a break, and begin the next meal with enough time to finish eating all chometz (at least) before the latest time to eat chometz. Some poskim prefer that the main course be =completed before the latest time to eat chometz¸ and some poskim prefer that a fleishig course be eaten with the first morning meal, before breaking. One who follows this approach should not eat so much at the first meal that he cannot eat the second meal.

 

Bitul chometz

After completing the eating of the chometz, dispose of the remaining chometz into the toilet (taking care to crumble it into small pieces and only flush a small amount at one time) or into a communal garbage bin (if it is within the eruv), but do not place it inside your own garbage can. Then recite the second bitul chometz. One may continue eating the meal without new brachos, notwithstanding that he may no longer eat chometz.

 

Shabbos afternoon

Since most people follow the opinion of davening mincha before seudah shelishis, one should daven mincha early.

 

Seudah shelishis

In the early afternoon, one may serve a heavy Pesach-dik meal (meat, potatoes, fruits, vegetables, etc.) without any hamotzi at all. If you eat “gebroktz,” it is recommended to eat kneidlich at this meal. According to the Mishnah Berurah, it is permitted and recommended to eat kneidlich, even if you have a minhag not to eat matzoh from Purim or from Rosh Chodesh and there is no halachic problem with eating them on Erev Pesach.

Many poskim recommend that Sefardim serve matzoh ashirah at seudah shelishis. These matzos require netilas yadayim. The bracha before eating these matzos is hamotzi, and they require bensching, afterward. 

If one eats cooked matzoh, kneidlich or matzoh ashirah for seudah shelishis, one should complete eating seudah shelishis before the “tenth hour,” which is a half hour before “mincha ketana,” or three quarters of the day. Some authorities contend that even those who eat only fruit and vegetables this Shabbos for seudah shelishis should eat before the tenth hour. One may eat a small quantity of fruit or vegetables after this point.

It is advisable to take a nap Shabbos afternoon, but one should not mention that he is taking a nap in order to be awake for the seder. (Some poskim consider this statement to be preparing on Shabbos for after Shabbos.)

Most poskim contend that one should not move one’s seder matzos before Shabbos is over. Since many people bring their own matzoh to the seder, if they are eating at someone else’s house, they should not carry these matzos until Shabbos is over. Also, remember not to begin preparations for the seder until Shabbos is over and after saying “Baruch Hamavdil bein kodesh lekodesh.”

Chag Kosher vesomay’ach!!

 This Shiur is published also at Rabbi Kaganof's site

שורש ישי

אורו של משיח כשזורח בלב, הוא מלמד לכבד את הבריות כולם. והיה שורש ישי אשר עומד לנס עמים, אליו גויים ידרושו, והיתה מנוחתו כבוד.

Ain Meilah Ela B'Kdushas Peh

 Parts one and two.

דיני ער"פ שחל להיות בשבת

 ברכת האילנות

מקומות החייבים בבדיקה

הגעלת כלים

דרשת שבת הגדול

תענית בכורות

בדיקת חמץ וביעורו

דיני ערב שבת (י"ג ניסן) בשנה זו

דיני שבת ערב פסח

דיני יו"ט שחל במוצאי שבת

יקנה"ז

דיני ליל הסדר

הלכות נוספות הנוגעות לליל הסדר

שו"ת בעניין ערב פסח שחל בשבת

תרופות בפסח [וראה הרחבה בעניין באזמרה לשמך פסח ב]

הלכות מכירת חמץ

שטר הרשאה [מכירת י"ב וי"ג]

הלכות חול המועד

הלכות יום טוב

שו"ת בהלכות פסח

ברכת האילנות

א. מברכים על פרח העשוי להצמיח פרי, אבל פרח שלא עשוי להצמיח פרי אין מברכים עליו.

ב. אף שיש הסוברים שצריך שני אילנות ואף יש שנוהגים שצריך שיהיו משני מינים - העיקר להלכה שדי לברך על אילן אחד.

ג. אף שיש המהדרין לברך על אילנות שבשדות או פרדסים - העיקר להלכה שאפשר לברך אף על אילן שבחצר.

ד. אפשר אף להקל לברך על אילן הנטוע בעציץ נקוב.

ה. גם אם כבר נפל הפרח והפרי התחיל לגדול כל עוד שהפרי בוסר ואינו ראוי לאכילה מברך עליו לכתחילה.

ו. אם ראה ולא ברך בפעם הראשונה שראה, יכול לברך בפעמים הבאות שרואה [את אותו אילן או אילן אחר] רק אם עדיין יש פרחים באילן, אבל אם כבר אין פרחים והתחיל לגדול הפרי, אינו יכול עוד לברך.

ז. אפשר לברך בין ביום ובין בלילה אם רואה את האילנות בבירור.

ח. מעיקר הדין אפשר לברך בשבת וביו"ט, ויש הסוברים שאין לברך.

ט. גם נשים מברכת ברכת האילנות [ואין זו מצוות שהזמן גרמא].

מקומות החייבים בבדיקה

היכן צריך לבדוק חמץ, ומה גודל הפירורים החייבים בבדיקה וביעור [וראה 'אזמרה לשמך' פסח ב – הרחבה בדיני בדיקת חמץ]:

י. כל מקום שיכול להגיע אליו חמץ אפילו באקראי, חייב בבדיקה.

יא. מאחר וניקיון לבד אינו מועיל כבדיקה, וצריך לבדוק גם את החדרים שניקו אותם, ומאחר ובליל בדיקת חמץ קשה לבדוק את כל הבית כולו, לכן העצה לכתחילה היא שכל ארון וכד' שניקו באותו יום, יעברו עליו בערב עם נר [או פנס] בחורים וסדקים. וראה להלן סע' קכד, קל.

יב. פירורי חמץ פחות מכזית – אם הם מטונפים קצת, להלכה אין חייבים בביעור, ועל כן די לשים עליהם חומר ניקוי שיטנפם קצת [אע"פ שהם יישארו עדיין ראויים למאכל אדם].

יג. פירורי חמץ שבחריצים ובסדקים שקשה להגיע אליהם, וכן חתיכות שהגישה אליהם היא רק ע"י פתיחת הברגה וכד' - אינם חייבים בביעור, מפני שדינם כחמץ שנפלה עליו מפולת.

יד. פירורי חמץ שברצפה ['פירורים הנדרסים'] – אין עליהם חיוב בדיקה וביעור, ועל כן אין צורך לחפש חמץ על הרצפה. אמנם החמץ שבזוויות הבית אינו נדרס, ויש לטנפו בחומר ניקוי, וראה להלן סע' עז.

המטבח

המטבח הוא מקומו הרגיל והמצוי של החמץ בכל בית, ועל כן יש להקדיש תשומת לב מיוחדת לניקיונו והכשרתו. עוד שונה המטבח משאר חדרי הבית, בכך שבכל החדרים אנו עסוקים רק בניקיונם, אך במטבח אנו עוסקים גם בהכשרת הכיורים, משטחי העבודה והכלים השונים שרצוננו להשתמש בהם בפסח.

מכשירי הבישול והאפייה

תנור אפיה (ראה אזמרה לשמך פסח ב בהרחבה)

טו. יש המקלים שניתן להכשיר תנור לפסח ע"י שימתין 24 שעות מהאפייה האחרונה, ויחממו בחום הגבוה ביותר למשך שעה, וישתמש בתבניות אחרות [ואם הדבר אפשרי, טוב יותר לחמם בו את המאכלים כשהם מכוסים].

טז. אמנם רבים מחמירים שאי אפשר להכשיר תנור רגיל, מכמה טעמים:

[א] כדי להכשירו יש ללבנו ליבון חמור של קרוב ל-500 מעלות, ותנור רגיל מגיע לכל היותר ל300-250 מעלות.

[ב] לתנור דלת זכוכית שלדעת הרמ"א לא ניתן להכשירה (וראה הערה 2).

[ג] גומיות התנור דינם כפלסטיק, שמחמירים שלא מהני בו הגעלה וליבון קל.

[ד] דפנות תאי האפייה עשויות מאמייל שמחמירים שלא להכשירו לפסח (עיין שעה"צ סי' תנא ס"ק קצא).

יז. הנוהגים שלא להכשיר - יסגרו את התנור, וימכרו את החמץ הדבוק בו במכירת החמץ. הרוצה להדר, קודם המכירה יבדוק קלות את התנור מחמץ בעין העלול להימצא שם, או שיפעיל את התנור למשך זמן מה, כך שכל דבר שהיה עלול להיות שם, כבר נשרף ובטל.

יח. יש להזיז את התנור ממקומו ולבדוק את השטח שתחתיו, שמצוי שם חמץ.

תנור ניקוי עצמי [פירוליטי]

יט. קיימים תנורים בעלי מנגנון ניקוי עצמי המתחממים לרמת חום של 500 מעלות צלזיוס הנחשבת לליבון חמור. אמנם, לא כל החברות שוות בדבר, וישנם שאף שמרכז התנור מגיע לרמת חום זו, אך הדפנות אינן מתחממות עד כדי כך. לכן מי שברשותו תנור כזה לא יקל להשתמש בו בפסח עד שיוועץ עם מורה הוראה הבקי בפרטים האלו. וראה בשו"ת שאלה צג.

כירת הגז [משטחי זכוכית, מתכת, וחרסינה]

כ. יש מהדרין לייחד כירת גז מיוחדת לפסח, ולכל הפחות ישתמש בחצובות מיוחדות לפסח. את הכירה שמשתמש בה בחמץ, יעטוף וימכור [את החמץ הדבוק בה] לגוי.

כא. מי שאין לו כירה לפסח - עליו להכשיר את החצובה ע"י ניקוי יסודי עם חומרי ניקוי [ואין צורך בחומר ניקוי הפוגם מאכילת כלב, אלא די בחומר ניקוי שיטנף קצת את הפירורים, אף שעדיין הם ראויים לאכילת אדם], ולאחר מכן ילבן אותה באש ע"י העברת ברנר על כל חלקי החצובה, כשבכל מקום מתעכב לכמה דקות כדי להגיע לדרגת 'ליבון חמור' [שהברזל מאדים], או שיניח את החצובה על גבי להבת הגז, וכשהמקום שעל האש הגיע לדרגת 'ליבון חמור' יזיז את החצובה [ע"י צבת וכדומה] עד שתעבור החצובה כולה באש[1]. אחר הליבון ראוי להחמיר ולעטוף את החצובה בנייר כסף עבה, ומי שעוטף היטב בנייר כסף עבה את החצובה ואת המשטח יש להקל שאין צריך לעשות ליבון.

כב. מבערים, יש לנקותם עם חומרי ניקוי ולהדליק את האש למשך כמה דקות.

כג. משטח הגז יש לנקותו היטב ולכסותו בנייר כסף עבה, ועדיף להגעילו לפני כן ע"י עירוי מכלי ראשון [ואפשר מקומקום חמץ או פסח, ועדיף מקומקום חמץ].

כד. אם יש מכסה כיריים מלמעלה, יש לנקותו ולכסותו עם נייר כסף עבה.

כה. הכפתורים שמדליקים את הגז יש לנקותם היטב [קיימים מסירי שומנים עדינים שאינם הורסים את הכפתור ומנקים אותו כראוי]. יש מהדרים לכסותם בנייר כסף.

כיריים חשמליות ממשטח מתכת

כו. יש המהדרין להשתמש בכיריים מיוחדות לפסח.

כז. במידה ואין לו, ינקה את הכירה היטב בחומר ניקוי, וידליק על החום הכי גבוה למשך שעה. אם אפשר, יש לעוטפה בנייר כסף עבה.

כח. הכפתורים שמדליקים בהם את הכירה יש לנקותם היטב [קיימים מסירי שומנים עדינים שאינם הורסים את הכפתור ומנקים אותו היטב]. יש מהדרים לכסותם בנייר כסף.

כיריים חשמליות עם משטח זכוכית / כיריים קרמיות

כט.  אין אפשרות להכשירם[2], אלא אפשר להשתמש רק ע"י שמכסה היטב את הכירה בנייר כסף עבה [100 מיקרון].

ל. יש המהדרין להשתמש בכיריים מיוחדות לפסח.

כיריים אינדוקציה

לא. אין אפשרות להכשירם, אלא אפשר להשתמש ע"י שיניח עליהם משטח סיליקון, ויקפיד שהמשטח יכסה היטב את כל הכיריים, וידביק היטב מסביב למשטח שלא יכנסו נוזלים תחתיו כלל.

לב. יש המהדרין להשתמש בכיריים מיוחדות לפסח.

ארון מעל כיריים וקולט אדים

לג. ארון מעל הכיריים במקום שעולים אדים מהתבשילים, יש לנקותו ולכסות את תחתית הארון [-החיצונה, זו שפונה אל הכיריים] בנייר כסף.

לד. קולט אדים, יש לכסותו בנייר כסף.

פלטה חשמלית

לה. לכתחילה יש לייחד פלטה חשמלית מיוחדת לפסח.

לו. מי שאין לו - ינקה היטב עם חומר ניקוי, ידליקה למשך שעה [ויש מהדרין לשפוך עליה מים רותחים מכלי ראשון], ולאחר מכן יכסנה עם נייר כסף עבה.

קומקום ומיחם חשמליים

לז. קומקום חשמלי לכתחילה אין להשתמש בקומקום של כל השנה לפסח מהסיבות הבאות:

[א] לפעמים מניחים על מכסה הקומקום לחם ופיתות וכדו' לחימום, ויתכן שמכסה הקומקום צריך ליבון, ומכיוון שהליבון עשוי לקלקל את המכסה, הוא אינו מועיל [שדבר שההגעלה והליבון עלולים לקלקלו, הם אינם מועילים לו].

[ב] קומקום פלסטיק, כיוון ששופכים מהקומקום על אטריות, גריסים וכדו' והוא בולע טעם חמץ ע"י האדים, לכן צריך הגעלה, אך לא ניתן להגעילו, שלשיטות רבות לא מועילה הגעלה לפלסטיק.

[ג] ברוב המקרים מצטברת אבנית בקומקום, ויש הסוברים שלא מועילה הגעלה באופן כזה.

[ד] לפעמים נכנסים בקומקום פירורי חמץ שקשה לזהותם ולנקותם.

לח. מיחם חשמלי דינו כקומקום חשמלי כיון שיש בו חלק מהסיבות המנויות לעיל.

מיקרוגל

לט. יש המקלים שניתן להכשיר מיקרוגל לפסח באופן הבא:

לנקות היטב, להמתין 24 שעות שלא יהיה בשימוש, ולהניח בתוכו כוס עם מים חמים ויפעילו למשך רבע שעה. ואף המקלים הנ"ל, נכון שאף לאחר ההכשרה יחממו מאכלים רק כשהם מכוסים.

אמנם רבים מחמירים שלא ניתן להכשיר מיקרוגל לפסח, הן משום שאינו מתחמם לדרגת ליבון חמור, ועוד שיש בו חלקי זכוכית ופלסטיק שלדעות רבות לא ניתן להכשירם (וראה הערה 2).

מצנם וטוסטר לחיצה [ראה בשו"ת שאלה ק]

מ. לא ניתן להכשיר מצנם לפסח, הן משום שאינו מתחמם לדרגת ליבון חמור, והן משום שפירורי חמץ נמצאים בכל חוריו וסדקיו. טוסטר לחיצה - דפנותיו מצופות טפלון ולא ניתן להכשירם.

מקרר ומקפיא

מא. המקרר והמקפיא יש לפרק את חלקיהם ככל הניתן ולנקותם היטב, ואח"כ לבודקם מחמץ.

מב. גומיות המקרר [בפרט גומיות הדלת התחתונה] מועדים לפירורי חמץ, יש לנקותם היטב מכל חמץ, וראה הערה[3].

מג. משטחים המוברגים בתוך המקרר, יש להקל שאין צריך לבודקם, דאפילו אם נכנס שם חמץ הוי כחמץ שנפלה עליו מפולת, ומוטב לשים קצת חומר ניקוי [אם הדבר לא יזיק למקרר או למקפיא וכדו'].

מד. עדיף לשים ניירות על המדפים לפני שמניח את מוצרי הפסח.

מדיח כלים

מה. לכתחילה אין להשתמש בו, ואין להכשירו (וראה פרטים נוספים בשו"ת שאלה פג דעת המקלים).

משטחי העבודה

כיור[4] וברזים

מו. כיור מחרס / חרסינה / פורצלן שלא ניתן להגעילם משום שאין הגעלה מועילה לכלי חרס, אם אינו משתמש בו, די בכך שינקה אותו. אולם אם משתמש בו, יש לנקותו היטב עם חומר ניקוי ולהניח בו כיור המיוחד לפסח.

מז. כיור נירוסטה - יש לנקותו היטב עם חומר ניקוי ולהניח בו כיור המיוחד לפסח. הרוצה להשתמש בכיור עצמו, עליו לנקותו היטב ולהמתין 24 שעות בלא שימוש בחם.

אופן ההכשרה - לדעת השו"ע די בעירוי מכלי ראשון. אך לדעת הרמ"א[5] אין די בכך, כיוון שלפעמים שופכים לכיור מאכל גוש חמץ חם כגון פסטות וכדו', והדבר מצריך הגעלה בכלי ראשון ממש, ולא בעירוי בלבד. הכשרה זו נעשית ע"י שמניח אבן מלובנת באש בכיור, ומערה עליה מים רותחים מכלי ראשון, ועושה כך בכל שטח הכיור. ניתן להשתמש במגהץ חשמלי [שאינו מחובר לשקע, אך עדיין רותח] כאבן מלובנת.

מח. ברז שבמטבח שלפעמים נוגעים בו אדים מסירים שיש בהם חמץ או שזרמו מים רותחים מהברז לתוך סירים שיש בהם חמץ – מן הדין לא צריך להכשירו (עי' אזמרה לשמך גיליון 100, וחשש רחוק הוא שיעלו אדים שהיד סולדת בהם, וירדו למטה בחזרה אל הכלים), ויש מחמירים להכשירו באופן הבא:

[א] להמתין 24 שעות בלא שימוש במים חמים.

[ב] להדליק את הבוילר, כדי שבשעת ההכשרה יהיו המים הזורמים חמים ככל האפשר.

[ג] לפתוח את ברז המים החמים ולהמתין עד שיזרמו בו מים החמים ביותר.

[ד] בזמן שהברז פתוח, לערות מים רותחים מקומקום או סיר על הברז מבחוץ.

שיש וקרמיקה

מט. לכתחילה יש להמתין 24 שעות בלא שימוש בחם, להגעיל את השיש[6] ע"י עירוי מכלי ראשון [ואפשר מקומקום חמץ או פסח, ועדיף מקומקום חמץ] וגם לכסותו בפי וי סי (p.v.c.), או טפט או נייר כסף עבה. ואם אינו מכסהו, לכתחילה יש להגעילו ע"י עירוי מכלי ראשון על אבן מלובנת כפי שפירשנו.

נ. הקרמיקה שעל הקיר במקומות שמגיעים שם אדים מהסירים, ראוי לכסותה עם נייר כסף וכדו'.

מעמד ליבוש כלים

נא. מעמד ליבוש כלים די לו בניקוי היטב, ושטיפה, ובדיקה [ורבים נוהגים לייחד מעמד לפסח, היות וכלי האכילה באים איתו במגע].

רהיטי המטבח

ארונות מטבח

נב. ארונות ומדפים שמוכר לגוי, אם אין שם חמץ בעין, אין צריך לבודקם.

נג. מדפים שרוצה להשתמש בהם בפסח, ינקם היטב [בפרט את פינות המדף] עם סמרטוט וחומר ניקוי [ודי בחומר ניקוי שיטנף קצת את הפירורים אף שעדיין הם יהיו ראויים לאכילת אדם, וראה בהרחבה 'אזמרה לשמך' פסח ב], ויבדקם, ויש עדיפות לכסותם בנייר.

שולחן וכסאות

נד. השולחן יש לנקותו היטב [יש להשגיח לנקות את פלטת השולחן מצידה התחתון, כאשר יש חשש שהגיע לשם חמץ], ולהשתמש בו כשמפה פרוסה על גביו. וראוי לכתחילה לצפות את הפלטה [בנייר כסף, גיליון נייר, מפת ניילון, פי.וי.סי או טפט] ועל זה לפרוס את המפה.

נה. כיסאות יש לנקותם היטב, ובפרט כיסא אוכל של תינוקות, שמצויים שאריות אוכל בכל סדקיו וחריציו.

כלי האוכל ומכשירי החשמל

נו. במטבח כלי אכילה ואחסון רבים, ומכשירי חשמל להכנת מזון כגון מיקסר, בלנדר, מעבד מזון ומטחנה. יש להרחיב באופן ניקיונם והכשרתם, אך לא עשינו זאת במסגרת זו, שכבר נהגו ישראל לייחד מערכות כלים ומכשירים מיוחדים לפסח [וכלי החמץ נסגרים בארון סגור ומסומן, ומוכרים (את החמץ הדבוק בהם) לגוי].

רצפת המטבח

נז. יש להזיז את התנור ואת המקרר ולנקות תחתם, ומאוד מצוי שם חמץ [וראה להלן סע' עז]. אמנם ישנה אפשרות למכור במכירת חמץ את המקום שתחת המקרר/התנור ומאחוריהם, ובכך לפטור את המקום מבדיקה. אם קשה להזיז את התנור/המקרר, יש לדון את המקום כחמץ שנפלה עליו מפולת שאין חיוב לבערו.

בקבוק תינוק

נח. בקבוק של תינוק המשמש לתחליפי חלב ודייסות, מוטב שלא לסמוך על ניקיונו והכשרתו, אלא ישתמש בבקבוק נקי המיוחד לפסח (ראה בשו"ת שאלה קא).

חדר שינה

מיטות

נט. יש לבדוק תחת המזרון ותחת המיטות.

שידות, ארונות בגדים

ס. בשידות וארונות בגדים יש לבדוק מדפים שיתכן שניגשים אליהם בשעה שעסוקים עם חמץ, כגון מדפי המגבות. דוגמא נוספת: מדפי הבגדים באדם שעשוי לגשת בשעת הסעודה להחליף בגד שהתלכלך [בבתים שיש לילדים גישה לארון, יש לבדוק כל מקום שהם מגיעים אליו].

סא. מקומות החייבים בבדיקה, די לראות שאין שם חמץ בעין, ולעבור עם סמרטוט וחומר ניקוי שיפגום כל פירור שיתכן ונמצא שם, וכיון שנפגם שוב אינו חייב בביעור.

סב. ארונות שאין גישה לרצפה שתחתם [אלא אם כן יזיז את הארון ממקומו] אין צריך לבדוק תחתם, אך ארונות שניתן לשלוף את המגירות התחתונות, צריך לשולפן ולנקות שם.

בגדים

סג. יש לבדוק את כיסי הבגדים ובפרט בגדי ילדים. עצה טובה היא לכבס את הבגדים לפני הפסח כשהכיסים כלפי חוץ, ושוב אין צריך לבודקם [כשהכיסים בפנים, אין די בכביסה, שלפעמים נמצא בכיס חמץ עטוף באריזה או שקית].

תיקים

סד. תיקים יש לבודקם, שמצוי מאוד שנותר בהם חמץ, ואם ניתן טוב לכבסם. אם מוכרם לגוי, טוב שיבדקם מחמץ בעין, ואין צריך לכבסם.

חדרי ילדים

מיטות

סה. יש לבדוק תחת המזרון ותחת המיטות.

ארונות ומגירות

סו. חובה לבדוק את הארונות והמגירות של חדרי ילדים בכל מקום שיד הילדים מגעת. שאר המדפים, אם אינו רגיל לגשת אליהם להוציא דברים בשעת הסעודה, אין צריך לבודקם.

צעצועים

סז. אם מוכרים את המשחקים לגוי אין צריך לבדוק.

סח. משחקי קופסה: אלו שלא יבואו לשימוש בימי הפסח, מוטב למוכרם. אם רוצים להשתמש בהם בפסח - יש לבדוק את חלקי המשחק ואת הקופסה [וראוי שלא לשחק בו בימי הפסח במקום שמניח עליו אוכל, כגון על השולחן או על משטחי השיש במטבח].

סט. משחקים העשויים פלסטיק שרוצים להשתמש בהם בפסח, יש לכבסם במכונה [ניתן להניח את החלקים בתוך רשת, סדין או ציפית], ואז אף אם יש בהם פירורי חמץ, הם פירורים מטונפים, שאין בהם חובת בדיקה וביעור.

ילקוטים ותיקי אוכל

ע. יש לבדוק ילקוטים ותיקי אוכל, כיוון שמצוי מאוד שנותר בהם חמץ, וטוב לכבסם. אם מוכרם לגוי, טוב שיבדקם מחמץ בעין, ואין צריך לכבסם.

הסלון

שולחן וכסאות

עא. השולחן יש לנקותו היטב, ולהשתמש בו כשמפה פרוסה על גביו. וראוי לכתחילה לצפות את הפלטה [בנייר כסף, גיליון נייר, מפת ניילון, פי.וי.סי או טפט] ועל זה לפרוש את המפה.

עב. כיסאות יש לנקותם היטב, ובפרט כיסאות אוכל של תינוקות, שמצויים שאריות אוכל בכל סדקיו וחריציו. חריצי כיסאות שיתכן שיש שם פירורי חמץ, ראוי במידת האפשר לפגום אותם ע"י חומר ניקוי.

ספות

עג. יש לנקות היטב בפרט ברווחים ובחריצים העמוקים שבין הכריות. אמנם מקום שקשה להגיע אליו, הוי כנפלה עליו מפולת ואינו צריך לבער.

ארונות הספרים

עד. ארונות ומדפי ספרים, שניגשים אליהם בשעת האוכל, יש להקפיד שלא לאכול איתם בפסח, ולא להניחם על מקומות שמניחים שם מזון כגון השולחן ומשטחי השיש. חייבים בבדיקה. בבית שמצויים בו ילדים קטנים יש לבדוק בכל המקומות שהילדים מגיעים אליהם, שמצוי שמכניסים שם חמץ.

ספרים

עה. אם אינו נזהר כל השנה שלא לאכול איתם, נחלקו הפוסקים אם חייבים בבדיקה, וגם לדעת המקלים

ברכונים

עו. ברכונים וזמירות קשה לנקותם, ויש למוכרם לגוי.

כללי

רצפה

עז. רצפה אינה צריכה בדיקה, היות ופירורי החמץ שעליה נדרסים ואינם חייבים ביעור, אכן בפינות הבית שאין דורסים שם יש לבדוק, אך כששוטפים את הרצפות עם חומר ניקוי נפגמים גם הפירורים שבפינות ואין חייבים בדיקה וביעור.

חלונות ותריסים, בוידעם

עח. אין צורך לנקות חלונות ושלבי תריסים, אך במסילות חלונות מצוי חמץ, ויש לנקותן מחתיכות חמץ ניכרות, ולשפוך שם חומר ניקוי שיפגום את הפירורים שיתכן ונותרו.

עט. הבוידעם בדרך כלל אין מכניסים בו חמץ, ואינו חייב בבדיקה אלא אם כן יודע שהשתמש בו לאכסן חמץ.

טלפון, מחשב

פ. מוצרי אלקטרוניקה שרגילים לאכול בעת שמשתמשים בהם, כמחשב וטלפון, יש לנקותם מחמץ העלול להיות דבוק בהם [לרוב מצוי פירורי חמץ בחריצי מקלדת המחשב, ודי לנערה היטב כשהיא הפוכה ללא צורך בפירוק. יש לשים לב לפירורי החמץ שבמגן הטלפון].

השטח המשותף

חדר מדרגות

פא. בנין שיש לו כניסה מרווחת [הול], יש לבדקה מחמץ. רצפת חדר המדרגות אינה צריכה בדיקה, חוץ מהפינות שלא דורכים בהם ששם יש לבדוק, אך אם שוטפים את כל הרצפות עם חומר ניקוי נפגמים גם הפירורים שבפינות ואין חייבים ביעור. ואם אוכלים בערב פסח בחדר המדרגות ולא שוטפים אחר כך, אז יש לבדוק את הפינות שלא דורכים בהם.

פב. ארונות השירות [חשמל, מוני גז ומים] צריכים בדיקה, שפעמים מכניסים שם דברים לזמן קצר ושוכחים אותם, וכן ילדי הבניין מאכסנים שם דברים [ומאחר שבדר"כ הפירורים המצויים שם מטונפים, די שיבדוק שאין שם חתיכות חמץ גדולות].

פג. תיבות הדואר שנגישות לילדים צריכות בדיקה.

חדר אשפה

פד. זריקת חמץ למיכל האשפה הפרטי של הבניין אינה נחשבת לביעור חמץ, לכן אין להשליך חמץ לפח המשותף אחר פינוי האשפה האחרון שלפני זמן ביעור חמץ, ויש לכל אדם ליידע את שכניו מה שעת הפינוי האחרונה ולהזהירם שלא ישליכו חמץ לפח אחר זמן זה.

פה. מי שחושש שאחד השכנים לא יקפיד על האמור, עליו להפקיר בפני שלשה את חלקו בפח ובשטח המשותף [וישתמש בפסח בפח העירוני, מפני שאין איסור בחמץ הנמצא שם, וראה בשו"ת שאלה מ, ולענין השכרת חדר האשפה לגוי, ראה להלן עמ' כב סע' קכט].

החצר

פו. חצר פתוחה שמצויים שם בעלי חיים [יונים וכדו'] אינה צריכה בדיקה, אך אם ידוע שאכלו שם חמץ מליל בדיקת חמץ ואילך יש לבודקה. דין זה מצוי מאוד, שהדיירים שולחים את ילדיהם לאכול בחצר אחר בדיקת חמץ או בבוקר קודם סוף זמן הביעור, ואז יש לשוב לבדוק את החצר.

פז. חורי החצר, שהם מקומות בחצר שהעופות אינם מגיעים לשם, צריכים בדיקה.

המקלט

פח. מקלט שמכניסים בו חמץ צריך לבודקו, או שישכירוהו לגוי בהסכמה של כל השכנים [שכן שותף אינו יכול להשכיר את חלקו ללא הסכמת כל השותפים, ראה להלן עמ' כב סע' קכט]. בנין שכל דייריו שומרי תורה ומצוות יוכל ועד הבית להשכיר את המקלט לגוי. במידה ולא ניתן להשכיר את המקלט יפקיר את חלקו בפני שלשה.

הגעלת כלים

הוראות למגעילים ולציבור

פט. מי שיש באפשרותו עדיף שיקנה כלים חדשים ולא יגעיל כלים ישנים מחמץ לפסח (עיין פסחים ל:, סי' תנא ס"ק יט).

צ. אין להגעיל כלי אם השתמשו בו בתוך 24 שעות שלפני ההגעלה, ולכתחילה צריך שגם הניקיון של הכלי יהיה 24 שעות לפני ההגעלה, ויש מקפידים שלא להשתמש בו 3 ימים לפני ההגעלה (משנ"ב סי' תנב ס"ק כ, ביה"ל שם).

צא. אין להגעיל כלי אם הוא לא נקי לגמרי, דהיינו שיש בו לכלוך או חלודה שיש בהם ממשות.

צב. כלים שיש בהם קפלים או חריצים לא מועיל להם הגעלה וצריך ליבון קל במקום הקפלים או החריצים.

צג. סיר עם ידיות: אם הידיות ניתנות לפירוק, צריך לפרקן ולהגעיל את הסיר והידיות. ואם הידיות אינן ניתנות לפירוק, צריך ליבון קל במקום החריצים, וכיון שהרבה פעמים זה יכול להינזק בליבון, לכן אין לזה תקנה. כמו כן סכינים העשויים משני חלקים שיש בהם חריצים במקום החיבור, צריך ליבון קל, וכנ"ל, אם יכול להינזק, אין לזה תקנה.

צד. גביעים ששימושם בצונן, אף שיש בהם קפלים, אפשר להקל בהגעלה, ולדעת השו"ע כיון שרוב תשמישו בצונן די בשטיפה, ואף לאשכנזים, אם יודעים בוודאות שלא נגע בחמץ חם [ולא כבוש] בשום צורה – די בשטיפה.

צה. אין להגעיל כלי טפלון או ציפוי קרמי או כל ציפוי אחר.

צו. תבניות, אי אפשר להכשירן לפסח.

צז. אין להגעיל כלי פלסטיק שבלעו בכלי ראשון או בעירוי מכלי ראשון.

צח. אין להגעיל כלי זכוכית – קריסטל [וראה בשו"ת שאלה עט לעניין שימוש בכוסות זכוכית של כל השנה].

צט. אם מגעילים כמה כלים ביחד, צריך שלא יהא נגיעה בין כלי לכלי וע"כ אין להרבות בכלים, וכשמגעילים כמה כלים צריך לנער היטב את הסל בתוך המים.

ק. כשמגעילים כלים מחמץ לפסח יש להגעילם בכלי הכשר לפסח, ולכן אם הכלי אינו כשר לפסח יש להגעיל קודם את הכלי שבו עושים את ההגעלה, אופן ההגעלה וכן אופני ההגעלה למי שרוצה להשתמש בפסח בכלי שבו הגעיל כלים אחרים יתבאר להלן סעיפים קב-קג.

פרטי דיני הגעלת הכלים וכלים שלא ניתן להגעילם

קא. כאמור יש להגעיל את הכלים בכלי הכשר לפסח ולכן אם הכלי הוא כלי של חמץ יש להגעילו לפסח באופן זה - ימלא את הכלי במים ויניחו על האש[7] עד שהמים ירתחו ויעלו בועות, ומכיון שצריך שהמים יגלשו קצת לצדדים ייקח קומקום חשמלי של חמץ שהוא רותח ומעלה בועות וישפוך לסיר עד שיגלשו המים קצת לצדדים, ובזה הוכשר הכלי לפסח, וישפוך את המים, ואז אפשר להגעיל בתוכו את כלי החמץ [במים חדשים], כמבואר בסעיף הבא.

קב. כשמגעיל את כלי החמץ בתוך כלי שהוכן לכך כנ"ל, יש להמתין עד שהמים ירתחו ויעלו בועות, ואז יכניס לתוכו את הכלים הטעונים הגעלה, ישהה אותם למשך שתי שניות בערך ויוציאם. אחר הגעלת כלי חמץ יש לשוטפם במים קרים, ואפשר לשטוף גם תחת הברז. השטיפה אינה מעכבת.

קג. אם ברצונו להשתמש בפסח בכלי שהגעיל בתוכו, אחר שהגעיל בתוכו את כל הכלים – יגעילנו שנית כמבואר לעיל סעיף קא, וכששופך לתוך הסיר מהקומקום החשמלי כמבואר בסעיף קא, יכול להשתמש בין בקומקום של חמץ ובין של פסח, אך עדיף מקומקום של חמץ.

דרשת שבת הגדול

קד. בשנה זו, מקדימים לדרוש את דרשת שבת הגדול בשבת ז' בניסן.

קה. במוצאי שבת זו, אומרים "ויהי נועם וכו' ואתה קדוש וכו'", כרגיל בכל השנה.

תענית בכורות

קו. הבכורות מתענים בערב פסח, בין בכור מאב, בין בכור מאם. ובשנה זו – מקדימים להתענות ביום חמישי (וראה להלן סע' קכ, בעניין אכילה בצאת התענית לפני בדיקת חמץ).

קז. בכור פחות מגיל י"ג, אביו מתענה עבורו [ואם הוא תינוק פחות מגיל ל' יום, נחלקו הפוסקים, ודעת המשנ"ב שאביו אינו מתענה בעבורו. ואם יכול, ישמע סיום].

קח. נשים ובנות אינן צמות, ואף בנות ספרדיות נהגו כן.

קט. החש בראשו או בעיניו אינו צריך לצום.

קי. תענית בכורות אינה צריכה קבלה מבעוד יום מפני שהיא חובה.

קיא. נחלקו הפוסקים האם מועילה סעודת סיום להתיר לבכור לאכול, והמנהג היום להקל לאכול ע"י סיום מסכת. ובשנה זו – עושים סיום מסכת ביום ה', ויש המדקדקים לעשות גם ביום ו', אך להלכה די ביום ה'.

קיב. גם מי שלא סיים בעצמו, אלא שמע את הסיום והשתתף בסעודת הסיום, נפטר מהצום.

קיג. מי שרק שמע את הסיום ולא אכל מסעודת הסיום, נראה שנפטר מהצום [ויש להסתפק בשומע דרך הטלפון].

קיד. מי שהשתתף בסעודת הסיום ולא שמע את הסיום, נראה להקל שיכול לאכול.

קטו. גדר סיום: סיום מסכת גמרא ואף מסכת כמסכת תמיד, או סדר משניות שלם. אך מסכת משניות אינה מספיקה.

בדיקת חמץ וביעורו

[ראה אזמרה לשמך פסח ב – הרחבה בדיני בדיקת חמץ]

בדיקת חמץ בשנה זו

קטז. השנה, שערב פסח חל בשבת, מקדימים ובודקים את החמץ ביום חמישי בלילה.

תפילה, מלאכה ואכילה לפני הבדיקה

קיז. לאחר צאת הכוכבים יש להתפלל ערבית ולאחריה לבדוק את החמץ, מפני ש'תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם'. אמנם מי שבדעתו להתפלל ערבית בשעה מאוחרת יותר, יכול לבדוק ואחר כך להתפלל.

קיח. מחצי שעה לפני צאת הכוכבים [מהשקיעה] אסור לעשות כל מלאכה שיש בה שיהוי (ופרטיה מבוארים בסימן רלב ס"ב), וכן אסור להיכנס למרחץ.

קיט. וכן אסור לאכול פת ומזונות יותר מכביצה וכן אסור לשתות משקה המשכר יותר מכביצה, אבל טעימה - מותרת. הגדרת 'טעימה' היא - אכילת פת ומזונות עד כביצה, ופירות וירקות וחטיפים שאינם מיני דגן אפי' הרבה. שתיית משקאות שאינם אלכוהוליים אפי' הרבה דינה כטעימה.

קכ. היתר טעימה נאמר דווקא בחצי שעה שלפני צאת הכוכבים, אבל כשמגיע זמן הבדיקה [דהיינו צאת הכוכבים] - אין להקל אף בטעימה, אם זה גורם לעיכוב גדול. ובשנה זו, שהבכורות מתענים ביום חמישי, אם קשה לבדוק מבלי לאכול במוצאי התענית, מותר לטעום לפני הבדיקה, או שימנה שליח שיבדוק במקומו (כדלהלן סע' קכב).

קכא. מותר ללמוד תורה עד צאת הכוכבים אם התחיל ללמוד לפני השקיעה, ובהגיע צאת הכוכבים צריך להפסיק ללמוד, גם אם התחיל ללמוד לפני השקיעה. ולבני ספרד, אם התחיל לפני השקיעה, לא צריך להפסיק.

קכב. אם מינה שליח שיבדוק במקומו, המשלח מותר במלאכה, אכילה ולימוד תורה כרגיל.

דיני הבדיקה

קכג. צריך לכבד את הבית לפני הבדיקה.

קכד. נוהגים להטמין עשרה פתיתים כדי שימצא הבודק ויבערם. וכיוון שנתבאר לעיל (סע' יב) שכל מקום מטונף אינו טעון בדיקה וביעור, ומאחר ובזמננו כל הארונות כבר נוקו בחומרי ניקוי לפני הבדיקה, לכן כיום יש חובה מדינא להניח עשרה פתיתים, ויש לבדוק עם נר [פנס] בליל בדיקת חמץ את המקומות הללו, וראה להלן סע' קל.

קכה. נכון להיזהר שהפתיתים יהיו פחות משיעור כזית, מלבד פתית אחד שיהיה בו כזית, ויזכור היטב היכן הניחו [ויותר טוב לכתוב על דף את המקומות בהם הניחו את פתיתי החמץ].

קכו. טוב שייטול ידיו קודם הבדיקה משום נקיות.

קכז. יברך לפני הבדיקה "בא"י אמ"ה אקב"ו על ביעור חמץ", ויכוון בברכה גם על הביטול שלאחר הבדיקה, וגם על שריפת החמץ וביטולו מחר.

קכח. אין לדבר משעת הברכה עד סיום הבדיקה. לאחר שהתחיל לבדוק יכול לדבר לצורך הבדיקה בלבד.

קכט. יבדוק עם נר שעווה. ומקומות שקשה לבודקם עם נר [כגון רכב וכד'], יבדוק עם פנס.

קל. אדם שכבר בדק חמץ במקומות שניקה בימים שלפני פסח, אזי בליל בדיקת חמץ עליו לבדוק את המקומות שטרם בדק, וכמו כן לעבור על כל הבית ולברר שאכן כבר ניקו ובדקו את כל הבית מחמץ.

קלא. לאחר שמסיים לבדוק את ביתו, ימשיך לבדוק את רכבו/משרדו וכו', וטוב שלא יפסיק בדיבור בינתיים. ואף אם הפסיק, לא יברך שנית.

קלב. לאחר הבדיקה יאמר נוסח ביטול חמץ [ואף בשנה זו], ויניח את החמץ שמשאיר במקום שמור.

שחרית בערב שבת בשנה זו

קלג. כתב המהרי"ל (והביאו המשנ"ב סי' תכט ס"ק יג) שיש להקדים להתפלל שחרית בערב פסח כדי להספיק לאכול עד סוף זמן אכילת חמץ. ובשנה זו – דין זה לא נוהג ביום שישי, כיון שמותר לאכול חמץ במשך כל היום, אלא הוא נוהג ביום השבת.

קלד. ביום שישי מתפללים שחרית כרגיל, ואומרים "מזמור לתודה" והאשכנזים אומרים גם "למנצח".

ביעור חמץ בערב פסח

קלה. ביום ו' בבוקר שורפים את כל החמץ [שאינו רוצה עוד לאכול], ואף בשנה זו - טוב לבערו עד סוף זמן הביעור כבשאר שנים, כדי שלא יבואו לטעות בשנה אחרת.וכבכל שנה, טוב שישרפנו כמות שהוא, מבלי לשפוך עליו חומר בעירה/אקונומיקה לפני השריפה.

קלו. בשנה זו – לא יאמר לאחר השריפה את נוסח ביטול חמץ, אלא יאמרנו בשבת לפני סוף זמן ביעור חמץ [והנוהגים לומר "יהי רצון" לאחר שריפת חמץ, יאמרוהו ביום ו'].

קלז. יש ליזהר שלא יתפזרו פירורי החמץ שמשאיר לשבת, ובפרט בבית עם ילדים קטנים. ולכן טוב ונכון שלא להשאיר כמות גדולה של חמץ, אלא רק את המעט הנצרך לקיום מצוות סעודות שבת (וכדלהלן סע' קנז).

דיני שביעית בפסח

קלח. יש להיזהר שלא להשתמש ביין שנאסר מחמת שלא נתבער בזמן הביעור.

דיני ערב שבת (י"ג ניסן) בשנה זו

מלאכה, גילוח, נטילת ציפורניים, כיבוס ואכילה בערב שבת זו

קלט. השנה, שערב פסח חל בשבת, אין את האיסורים המיוחדים של ערב פסח רגיל, אלא דינו ככל ערב שבת, וכדלהלן:

קמ. עשיית מלאכה: מותר לעשות מלאכה הנצרכת לחג ולשבת עד כניסת שבת.ומלאכה שאינה נצרכת לחג ולשבת, נכון להימנע מלעשותה אחר חצות, והמיקל לעשותה עד שעת מנחה קטנה יש לו ע"מ לסמוך (וכדין כל פרטי המלאכות בערב שבת, סי' רנא).

קמא. תספורת, גילוח, נטילת ציפורניים וכיבוס: מותרים עד כניסת שבת.

קמב. אכילה: פרטי היתר אכילה בערב שבת זו, כבכל ערב שבת (כמבואר סי' רמט).

קמג. הנוהגים איסור אכילת מצה [וכן קניידלאך וכו'] בערב פסח בלבד, מותרים בערב שבת זו וכן בליל שבת באכילתה (וראה להלן סע' קעו זמן האיסור בשנה זו).

קמד. בשנה זו, מותר להגעיל כלים מחמץ לפסח, עד כניסת שבת (ואינו דומה למבואר בסי' תנב ס"א). אך יש ליזהר משום עשיית מלאכה כבכל ערב שבת.

טבילה בערב הרגל

קמה. יש לטבול בערב פסח אחר חצות, ואפשר להקדים הטבילה אף שעה קודם חצות (סי' תעא ס"ק כב, סי' קכח ס"ק קסה). ובשנה זו - הטבילה בערב שבת מועילה גם ליום טוב [והטובל בשבת אחה"צ, אינו עובר משום "הכנה משבת ליו"ט"].

הכנות לליל הסדר שיש לעשותן השנה בערב שבת

קמו. צליית הזרוע: יש לצלות את הזרוע של ליל הסדר בערב שבת. שכח לצלותה בערב שבת –יצלנה בליל יו"ט, ובתנאי שיאכלנה למחרת ליל הסדר [ביום טוב], אך בליל הסדר אין לאוכלה, מפני שלא אוכלים בשר צלי בליל הסדר.

קמז. בישול וצליית הביצה: יש לבשל ולצלות את הביצה בערב שבת [וישאירה עם הקליפה כדי שלא תיאסר בשהיית לילה]. שכח לעשות כן - יבשלנה ויצלנה בליל יו"ט, ויאכלנה בליל הסדר [דכל האיסור לאכול צלי בליל הסדר, הוא רק בצלי בשר ולא שאר דברים], או למחרת ביום טוב.

קמח. הכנת המרור והכרפס: יבדוק את עלי החסה מתולעים בערב שבת. וכדי שהעלים לא יכמשו, ישמרם בתוך מגבת רטובה, או בתוך המקרר [אך אין לשומרם בתוך מים, כדי שלא יהיה כבוש].

קמט. הכנת החרוסת: יש להכין את החרוסת בערב שבת, אך את היין יכול להכניס בליל יו"ט [מפני שלישה הותרה ביו"ט, ואין צביעה באוכלין]. שכח להכינה בערב שבת – או שיטחן בליל יו"ט בשינוי [כגון ע"ג שולחן], או שיחתוך בליל יו"ט בסכין דק דק בלי שינוי.

קנ. הכנת המי מלח: יש להכין בערב שבת את המי מלח. שכח להכין - יכין ביו"ט כמות מועטת, באופן שהרוב יהיה מים ומיעוט מלח.

קנא. הכנת החריין: מותר לפורר את החריין בליל יו"ט במגרדת, אך יעשה זאת בשינוי, וכגון שיעשה זאת ע"ג השולחן או השיש, או על צלחת הפוכה. ורבים נוהגים להכינו בערב שבת, ויסגרוהו היטב בכלי אטום כדי שלא תפוג חריפותו (עי' משנ"ב סי' תעג ס"ק לו שמבואר שיש חשש שהחריפות תפוג אם יכינו בער"ש, ולכן יעשה כנ"ל).

קנב. הכנות נוספות: יכין נר ליקנה"ז (ראה להלן סע' רא). יפתח מערב שבת את כל הבקבוקים הנצרכים לשבת ויו"ט, וכן את אריזות המצות. יפריש חלה ותרו"מ.

קנג. יביא את המחזור של פסח לבית הכנסת בערב שבת, או בצאת שבת (כמבואר להלן סע' קפו, עיי"ש).

קנד. כמו כן, יכין [ככל האפשר] את כל הנדרש לליל הסדר כבר בערב שבת (ראה להלן בדיני ליל הסדר סע' יד), מפני שבשבת אסור להכין ליו"ט, וכדי שלא יעכבוהו בתחילת ליל הסדר (וראה הכנות נוספות - לקמן סע' קסז, קצד).

לבישת בגדי יו"ט

קנה. את בגדי היו"ט [פראק] יש ללבוש כבר מערב שבת. ואם חושש שיתלכלכו מחמץ, יכול ללבשם בשבת בעוד היום גדול.

הדלקת נרות שבת

קנו. מדליקים נרות שבת כבכל שבת, ובנוסף יש

להדליק נר נשמה של 36 שעות, כדי שיוכלו להעביר ממנו אש ולהדליק נרות יו"ט למחרת [ואם מניח את הפמוטים על השולחן, ורוצה לטלטל את המפה בשבת, ראה בשו"ת בעמ' יח].

דיני שבת ערב פסח

סעודות ליל ויום שבת, ולחם משנה

קנז. רבים נוהגים לבשל עבור סעודות שבת זו רק מאכלים הכשרים לפסח, בכלים הכשרים לפסח, ויש ליזהר שלא לערות מכלי/לתוך כלי חמץ, אלא יאכלו את התבשילים בכלים חד פעמיים, או בכלי פסח.

[אמנם מדינא מותר לבשל גם מאכלי חמץ שאינם נדבקים לכלים, וכ"ש שמותר לבשל קטניות (אפי' לאשכנזים) בכלי חמץ, ולאחמ"כ להדיח את הכלים באופן המותר בשבת, אך לכתחילה יש לנהוג כאמור לעיל].

קנח. בסעודת ליל ויום שבת, רבים נוהגים לבצוע דווקא על פיתות [מפני שהן לא מתפוררות כחלה], ואוכלים אותן על מפה חד פעמית, ולאחר סיום אכילתן מנערים את הפירורים שעל המפה לבית הכסא או לאמבטיה, ולאחמ"כ ממשיכים את הסעודה בכלים חד פעמיים או בכלי פסח.

קנט. אפשר להשתמש במצה כלחם משנה, אע"פ שאסור לאוכלה בערב פסח [וייזהר שלא תיגע בחמץ, ויכול גם לעוטפה בשקית]. אמנם אם אלו מצות המיוחדות לליל הסדר, יש לחשוש שאסור לטלטלם משום "מוקצה מחמת חסרון כיס".

אופן ביעור החמץ שנשאר בשבת, וביטול חמץ

קס. אם נשאר חמץ בצלחות או במפה וכדו', יש לבערו וכדלהלן:

קסא. אם נשארו פירורים שאפשר לנערם לבית הכסא או לאמבטיה – יעשה כן, וכיון שהם נשטפים לגמרי, הוי ביעור לכולי עלמא. כמו כן יכול לזרקו לפח אשפה ציבורי [כאשר יש עירוב שאפשר לסמוך עליו]. אבל לא יזרקנו כמות שהוא לפח האשפה שבבניין (ראה בשו"ת שאלה מ).

קסב. אם אין כזית בכל פירור - די לשפוך על החמץ חומר ניקוי שיטנפם קצת [אע"פ שעדיין יהיו ראויים למאכל אדם], ואם יש כזית בכל פירור – יתיז עליהם חומר פוגם [כגון אקונומיקה, אציטון או טינר, שאינם מוקצה (כמבואר באזמרה לשמך 253)] כדי שייפסלו מאכילת כלב. לאחר שעשה כן – יכול להשליכם לפח האשפה הביתי או לפח האשפה שבבניין.

קסג. אם מטלטל את החמץ בידיים, יקפיד לטלטלו לפני סוף זמן אכילת חמץ (מפני שלאחמ"כ הוא מוקצה, כי אין בו שום שימוש, אא"כ מצוי שם גויים או בע"ח שאוכלים את זה), אבל את הפירורים שעל המפה מותר לנער אף לאחר סופ"ז אכילת חמץ (מפני שהוא טלטול מן הצד לצורך דבר המותר).

קסד. פירורים שעל הרצפה: מעיקר הדין הרי הם בטלים ואין צריך לנקותם ולבערם, אך טוב לנקותם, ואפשר לנקות ע"י מגב גומי/מטאטא וכף אשפה [אמנם שטיפת הרצפה אסורה], ולאחמ"כ יניחם במקום המכור לגוי.

קסה. את נוסח הביטול יש לומר לפני סוף זמן ביעור חמץ, וטוב שאף אשתו ובני ביתו יאמרו את נוסח הביטול.

צחצוח שיניים ושטיפת הפה

קסו. אסור להשתמש במברשת שיניים רטובה בשבת, אמנם במברשת שיניים העשויה מסיליקון אין איסור סחיטה, ובתנאי שהיא מיועדת רק לשבת, וכן שהסיבים יהיו מופסקים ורחבים, וכן שישתמש בה ללא משחה. באופן שיש פסיק רישא שיצא דם מחמת הצחצוח, אסור בכל אופן.

קסז. ניתן לשטוף את הפה עם מי פה [ואם צריך למהול אותם במים, לכתחילה יש למהול בערב שבת].

סעודה שלישית

קסח. הקדמה: [א] לדעת רוב הראשונים צריך לאכול סעודה שלישית [בכל שבתות השנה] לאחר זמן מנחה גדולה (וכ"פ השו"ע סי' רצא ס"ב), אך ישנם הסוברים שאפשר לקיים סעודה שלישית בבוקר. [ב] כמו כן, לכתחילה [בכל שבתות השנה] יש לאכול בסעודה שלישית פת, ובשעת הדחק ניתן לעשותה בבשר ודגים, או לכל הפחות בפירות (שו"ע שם ס"ה).

קסט. בשבת זו, לא ניתן לקיים את ב' ההלכות הללו יחד, כיוון שאי אפשר לאכול סעודה שלישית בפת לאחר חצות [לא בלחם, מפני שכבר עבר סוף זמן אכילת חמץ, ולא במצה, מפני שאסור לאכול מצה בערב פסח], ולפיכך טוב ונכון [לבני אשכנז] לחלק את סעודת יום השבת לשתיים, באופן הבא:

קע. יקדים להתפלל שחרית ולאכול סעודת שבת מוקדם, יברך ברכת המזון, ולאחמ"כ ילך כחצי שעה ללמוד או לטייל (כדי שלא ייכשל בברכה שאינה צריכה, ושיעור "חצי שעה" הוא מאגרות חזו"א ח"א סי' קפח, ועי' משנ"ב (סי' רצא ס"ק יד, וסי' תמד ס"ק ח) שנראה מדבריו שדי בפחות משיעור זה, ובחמד משה שם סע' ו כתב "ויש שכתב וכו' ולשהות מעט כדי הילוך ד' אמות לפחות"), ואז ייטול ידיים שנית ויאכל סעודה נוספת עם לחם, ויסיים את אכילת החמץ לפני סוף זמן אכילת חמץ (והרוויח שלדעות הסוברות שאפשר לאכול סעודה שלישית גם בבוקר, אכל סעוד"ש עם פת).

קעא. את החמין [הצ'ולנט] יאכל [כנ"ל, בכלים חד פעמיים או בכלי פסח] באיזו סעודה שירצה (ראה אזמרה לשמך גיליון 155), ואפשר לברך ברכת המזון אף לאחר סוף זמן אכילת חמץ.

קעב. אף הנוהג כך, ואוכל בבוקר ב' סעודות – צריך לאכול סעודה נוספת ללא פת לאחר זמן מנחה גדולה (כדי לצאת יד"ח סעודה שלישית לדעות הסוברות שזמנה רק לאחר זמן מנח"ג, וכפסק השו"ע), ובאופן שיתבאר להלן בסע' הבא.

קעג. הספרדים לא נהגו לחלק את הסעודה לשתיים כנ"ל, וכן האשכנזים שקשה להם לחלק את סעודת השבת באופן הנ"ל, יאכלו בבוקר סעודה אחת כרגיל [ויסיימו את אכילת החמץ עד סוף זמן אכילת חמץ, וכן יבערו את כל החמץ ויאמרו את נוסח הביטול לפני סופ"ז ביעור חמץ], יתפללו מנחה לאחר זמן מנחה גדולה, ויאכלו סעודה שלישית בבשר ודגים עד שעה עשירית. אם אין לו בשר ודגים - יאכל פירות עד שעה עשירית (וראה להלן סע' קעז לענין אכילת סעודה שלישית במצה מבושלת).

קעד. אם לא הספיק לאכול עד שעה עשירית, יאכל מעט בשר ודגים או פירות אבל לא ימלא כריסו מהם (וכבסע' הבא).

אכילה בערב פסח לאחר שעה עשירית

קעה. משעה עשירית, אסור לאכול תבשיל של מצה אפילו מעט כדי שיאכל מצה לתיאבון (וכבסע' הבא). אבל מותר לאכול מעט פירות, ירקות, תפוחי אדמה, בשר, דגים, ביצים, ויקפיד שלא ימלא כריסו מהם.

אכילת תבשילי מצה בערב פסח

קעו. מעיקר הדין מותר לאכול מצה מבושלת, קניידלאך או עוגיות שנילושו בקמח מצה עד שעה עשירית, ויש המחמירים בכך.

קעז. לנוהגים כעיקר הדין, אפשר לקיים סעודה שלישית גם במצה מבושלת וכד' עד שעה עשירית.

קעח. קטן שלא יודע מה שמספרים בלילה מסיפור יציאת מצרים [בערך עד גיל 5], מותר להאכילו מצה כל היום.

דיני יו"ט שחל במוצאי שבת

לבישת בגדי יו"ט

קעט. כאמור לעיל סע' קנה, יש ללבוש את בגדי היו"ט [פראק] כבר מערב שבת. ואם חושש שיתלכלכו מחמץ, יכול ללבשם בשבת בעוד היום גדול.

שינה בשבת ערב פסח

קפ. יש להסתפק האם מותר לומר בשבת שהולך לישון כדי שיהיה לו כח להיות ער בלילה (עיין משנ"ב סי' רצ סק"ד).

הכנה ליו"ט

קפא. אסור להכין משבת ליום טוב, עד צאת הכוכבים של מוצאי שבת, ורק לאחר תפילת ערבית ואמירת "ותודיענו" [ואם לא התפלל ערבית, אזי רק לאחר אמירת "ברוך המבדיל בין קודש לקודש"].

קפב. ואפי' טרחה בשבת עבור יו"ט אסורה. ולכן אין להוציא אוכל מבושל מההקפאה בשבת לצורך יו"ט עד צאת הכוכבים, וכן אין להכניס בקבוקי שתייה למקרר [אמנם החזרת אוכל למקרר או למקפיא מותרת, כיון שבהחזרת דבר למקומו אין איסור הכנה].

קפג. גם טאטוא וסידור הבית, וכן הדחת כלים [באופן המותר] לצורך הלילה אסורים עד צאת הכוכבים. אמנם אם אי סידור הבית והדחת הכלים מפריעים לו כעת, מותר לעשות זאת כיון שהוא לצורך יום זה.

קפד. בשעת הדחק, אם לא יספיקו לעשות את ההכנות הנ"ל (בסע' הקודם) בלילה לאחר צאת הכוכבים, ובלא שיעשו זאת בשבת, תתאחר מאד סעודת ליל יו"ט, אזי פעולות שהן בגדר "טרחה" מותרות (סי' תרסז סק"ה), ובתנאי שיעשה אותן בעוד היום גדול, שיהיה כבר ראוי לשימוש גם בשבת.

קפה. כמו כן אסור לסדר את השולחן ואת כסאות ההסיבה בשבת לצורך ליל הסדר, אלא יעשה את כל ההכנות רק לאחר צאת הכוכבים, ולאחר אמירת "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".

קפו. יש להביא את המחזור של פסח לבית הכנסת בערב שבת, או במוצ"ש לאחר צאת הכוכבים, אך בשבת עצמה אין להביאו, אא"כ משתמש וקורא בו גם בשבת [ובתנאי שיש שם עירוב שאפשר לסמוך עליו].

קפז. המתארח בליל הסדר, יכול להביא את כל הדרוש לו לסדר [כגון מצות, כריות, הגדות וכו'] רק לאחר צאה"כ של מוצ"ש, ולאחר אמירת "ותודיענו" או אמירת "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".

הדלקת נרות יו"ט

קפח. מדליקים נרות יו"ט רק לאחר צאת הכוכבים, ולאחר אמירת "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".

קפט. וידליקם ע"י העברת אש מנר לנר. אם קשה להעביר מנר לנר, יכול להעביר ע"י גפרור או נר אמצעי, ויניחנו לכבות מאליו.

קצ. ברכה לפני ההדלקה או לאחריה: נחלקו האחרונים האם הנוהגים בכל שבת להדליק לפני הברכה יעשו כן גם ביו"ט כדי שלא לחלק בין שבת ליו"ט, או שביו"ט יקדימו הברכה להדלקה כדי שיהיה עובר לעשייתן. ולהלכה נראה שיברכו לפני ההדלקה (עי' משנ"ב סי' רסג ס"ק כז).

קצא. ברכת שהחיינו: ישנן נשים הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, ויש הנוהגות ששומעות [וכשמקדשות בעצמן, מברכות] 'שהחיינו' בעת הקידוש. ומי שאין מנהג בידה תשמע [וכשמקדשת בעצמה, תברך] 'שהחיינו' בשעת הקידוש.

קצב. אותן הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, אם הן מקדשות, אין אומרות 'שהחיינו' בקידוש. אולם אם הן שומעות קידוש מהבעל או מאחרים, יש להסתפק אם יכולות לענות אמן אחר ברכת 'שהחיינו' ולשתות מהכוס, ויסוד הספק האם כיון שיצאו ידי חובת 'שהחיינו' נמצא שעניית אמן נחשב כהפסק וצריכות לברך על שתיית הכוס כדין המפסיק בין ברכת המקדש לשתייה, או שאין זה נחשב הפסק. ולמעשה נראה שיענו 'אמן', ואינו נחשב להפסק [ובפרט שבברכת 'שהחיינו' בקידוש מכוונים על כל מצוות הלילה].

קצג. אם נשארו פתילות, חתיכות פח, שיירי נרות, וכדו' מהנרות של היום הראשון - מעיקר הדין מותר להוציאם אפילו בידו לצורך הדלקת נרות יום טוב [ואין בכך משום איסור מוקצה, מפני שהדלקת הנר נחשבת לאוכל נפש, וטלטול מוקצה הותר לצורך אוכל נפש]. אך בזמננו שיש את אור החשמל, אינו מבורר כל כך להחשיבו כצורך אוכל נפש, ולכן לכתחילה עדיף להוציא את הפתילה ע"י כפית או מזלג וכדומה. וכן ניתן להוסיף שמן ופתילה חדשה לכוסיות מבלי להוציא את הפתילה הישנה.

קצד. יש המדקדקים לכוון את שעון השבת כך שבזמן הדלקת נרות יו"ט [או במשך זמן אחר שמשתמשים בנרות, ואפי' זמן קצר], התאורה תהא כבויה, ועי"כ יש תועלת בנרות. אמנם המנהג הנפוץ שלא לחוש לכך.

מלאכה ואכילה במוצ"ש ליל יו"ט

קצה. כאמור, ניתן לעשות מלאכות [המותרות ביו"ט] רק לאחר צאת הכוכבים, ורק לאחר אמירת "ברוך המבדיל בין קודש לקודש". אולם אכילה אסורה עד לאחר הקידוש (משנ"ב סי' רצט ס"ק לו).

מעריב ליל יו"ט

קצו. אומרים "ותודיענו" במקום "אתה חוננתנו". שכח לומר "ותודיענו" - אם כבר הזכיר את שם השם שבסוף הברכה, אינו חוזר.

קצז. במוצ"ש זה לא אומרים "ויתן לך".

יקנה"ז

קצח. ביום טוב שחל במוצאי שבת, עושים קידוש והבדלה על כוס אחד, וסדר הברכות הם: יקנה"ז - "יין - בורא פרי הגפן", "קידוש", "נר - בורא מאורי האש", "הבדלה", "זמן - שהחיינו".

קצט. יש לדון בגדר "יקנה"ז", דהנה מצאנו כמה חילוקי דינים בין קידוש להבדלה (ויבוארו להלן), ויש להסתפק האם נדון את ה'יקנה"ז', כקידוש או כהבדלה.

ונראה למעשה שיש לדון אותו כקידוש, וכמו שעולה מדברי המשנ"ב (המובאים בסמוך).

ויש לגדר זה כמה השלכות להלכה:

[א] הנוהגים לשבת בקידוש ולעמוד בהבדלה, יאמרו יקנה"ז בישיבה כיון שהוא נידון כקידוש ולא כהבדלה (סי' רצו סקכ"ח, סי' תעג סק"ג).

[ב] נשים שותות מכוס יקנה"ז, אף שאינן שותות מכוס הבדלה.

[ג] ביקנה"ז ממלאים את הכוס כמו בקידוש, ולא ממלאים אותו על גדותיו כדי שיישפך כבהבדלה.

[ד] אפשר לעשות יקנה"ז על פת כדין קידוש, ואף שאין מבדילים על הפת, מ"מ ביקנה"ז שעיקרו קידוש יכול לעשותו על הפת (ראה להלן בסמוך).

ויסוד הדבר שיקנה"ז נחשב לקידוש, נראה שיש ללמוד ממש"כ התוס' (פסחים קו: ד"ה מקדש) ונפסק בשו"ע (סי' רצו ס"ב) ובמשנ"ב (שם ס"ק יד), שאפשר לעשות יקנה"ז על הפת כדין קידוש אע"פ שאין מבדילים על הפת, וטעם הדבר הוא משום שכיון שיש בו קידוש [שיכול להיעשות על פת], אגב כן גם יכול להבדיל עליו.

ומבואר מזה לכאורה שהקידוש עיקר, שאם החשיבות של הבדלה ביקנה"ז היתה שווה לחשיבות של הקידוש, לא היה מועיל על כך סברא של "אגב", ורק משום שההבדלה ביקנה"ז נטפלת לקידוש, יש להבין סברת התוס' שההבדלה נטפלת גם לקידוש שעושהו על הפת.

אבוקה להבדלה ביקנה"ז

ר. הנה הדין ידוע שמצווה מן המובחר לברך 'בורא מאורי האש' בהבדלה על אבוקה, ורק אם אין לו אבוקה, מברך על נר יחיד (שו"ע סי' רחצ סע' ב).

ויש לדון כיצד לקיים את המצווה מן המובחר של אבוקה ביו"ט שחל במוצ"ש, דהנה הרבה נוהגים לעשות אבוקה ע"י חיבור של שני נרות או של שני גפרורים, ולכאורה ביו"ט יש לחוש לכך מג' טעמים:

[א] בשעה שמקרבים הנרות, נמס קצת מהחלב ויש לחוש בזה לגרם כיבוי [חשש זה לא קיים בחיבור גפרורים זה לזה].

[ב] עוד יש לחוש שהוא מוסיף הבערה שלא לצורך, דשמא אין היתר ליצור אבוקה ביו"ט בשביל קיום מצווה מן המובחר, ומטעם זה גם אין לחבר ב' גפרורים זה לזה.

[ג] יש לחוש בהפרדת הנרות או הגפרורים משום כיבוי בכך שממעט את אש האבוקה.

רא. ולכן למעשה, כדי לקיים את המצווה מן המובחר של אבוקה - יש להדליק בנר הבדלה קטן, או ע"י נעיצת פתילה נוספת בנר קטן סמוך לפתילה הקיימת מערב שבת [וינעץ את הפתילה הנוספת בחור נפרד, מפני שאם יצאו שתי הפתילות מאותו חור, הרי זה כפתילה אחת עבה ואין זה נחשב אבוקה, ולפיכך צריך שיפריד בין הפתילות שעווה או חלב] (משנ"ב סי' רחצ סק"ח).

רב. אם אין אבוקה מוכנה - ידליק נר אחד במיוחד להבדלה ויברך עליו [וישאירנו דולק], ורבים נוהגים לברך על נרות החג ללא אבוקה (אמנם עי' שו"ע סי' רחצ ס"ב שאם אין אבוקה, ידליק נר לצורך הבדלה, חוץ מהנר המיוחד להאיר בבית, וא"כ צ"ע איך מברכים על נרות). והמיקל לחבר שני נרות ולהפרידם - יש לו על מה לסמוך.

מלווה מלכה

רג. יש אומרים שיש להרבות קצת בסעודת ליל הסדר לשם סעודת מלווה מלכה (הגדה חיים לראש להגר"ח פאלאג'י, הו"ד בויגד משה עמ' רכט), ולא נהגו כן.

דיני ליל הסדר

עריכת הסדר

א. בני אשכנז הנשואים נוהגים ללבוש בגד לבן [קיטל] בעת עריכת הסדר. ולענין חתן בשנה הראשונה יש בזה מנהגים שונים[8]. אָבֵל – המנהג שאינו לובש, ומי שלובש אין מוחין בידו.

ב. מביאים לשולחן את קערת ליל הסדר שבה יש את המרור, הכרפס, החרוסת, זרוע וביצה. ישנם מנהגים חלוקים בזמן הבאת הקערה: יש נוהגים להביאה אחר הקידוש קודם אכילת הכרפס[9], ויש שנהגו להביאה קודם הקידוש[10] ומנהג הגר"א להביאה אחר טיבול ראשון[11].

ג. כמו כן חלוקים המנהגים בענין סידור הקערה: יש המסדרים באופן שהכרפס והמי מלח יעמדו סמוך לבעל הבית ואחריהם שלש מצות ואחריהם מרור וחרוסת וזרוע וביצה כדי שלא יעבירו על המצוות[12], ויש המסדרים הזרוע מימין וביצה משמאל ומתחתיהם המרור באמצע, ואחר כך חרוסת מימין תחת הזרוע והכרפס משמאל תחת הביצה, והוא על פי קבלת האר"י[13], וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו.

הסיבה

ד. יסדר מקום מושבו כדי שיוכל לישב בהסיבה ולהישען על כרים וכסתות[14].

ה. מסיבים תמיד לצד שמאל, בין לאדם ימני ובין לשמאלי[15]. ואיטר שהיסב על צד ימין יצא יד"ח.

ו. בעת ההסיבה יש לסובב את הכיסא באופן שהמשענת תהיה לצד שמאל ויטה את עצמו לצד שמאל וישען על המשענת[16].

ז. אדם שיושב על כיסא ומשעין את גופו באוויר לצד שמאל לא יצא ידי חובת הסיבה.

ח. צורת ההסיבה צריכה להיות באופן שידו אינה משוחררת ואינו יכול להשתמש בה[17].

ט. מי שיש לו מכה בצד שמאלו שההסיבה מכאיבה לו, אפשר שפטור מלהסב[18].  

י. מי שקשה לו להתחיל לשתות בהסיבה, יכול להתחיל לשתות שלא בהסיבה וימשיך לשתות שיעור רביעית בהסיבה.

יא. מנהג רוב האשכנזים שאין הנשים מסיבות[19], אולם בנות ספרד צריכות להסב [וכן נוהגים קצת מבני אשכנז[20]]. ובכל אופן, אם שכחו להסב אינן חוזרות.

יב. נשים שאינם מסיבות, יקפידו לאכול ולשתות [את הדברים הצריכים הסיבה] דווקא בישיבה.

יג. לכתחילה יש להסב בכל הסעודה[21], והיום רבים נוהגים שאין מסיבים במשך הסעודה כי אין רגילים להסב במשך השנה (וראה בהמשך הדברים שיש מקומות בהם ההסיבה מעכבת אף בדיעבד, שאינו יוצא ידי חובתו אם לא היסב בהם, ואף במקומות בהם ההסיבה מעכבת יחזור ויאכל וישתה ללא ברכה).

קדש

יד. אין מקדשים אלא אחר צאת הכוכבים. ואמנם בהגיע הזמן, מיד אחר תפילת ערבית, יש למהר לעשות הקידוש כדי שלא ישנו התינוקות[22]. ולכן יערוך שולחנו מבעוד יום, ויכין את כל הנצרך לסדר מבעוד יום [וכגון בדיקת המצות, הכנת הקערה, הכלים, הכריות וכו'].

טו. נוהגים לחלק לתינוקות קליות ואגוזים ושאר מיני מתיקה כדי לעוררם שלא ישנו[23], וכן כדי שיראו שינוי מהמנהג בכל השנה שאין מחלקים אלא אחר הסעודה, ויבואו לשאול מה נשתנה[24].

טז. קודם הקידוש יאמר עורך הסדר 'קדש', וקודם נטילת ידיים ראשונה יאמר 'ורחץ', וכן בכל עשיית הסדר יאמר קודם כל דבר מה הולך לעשות[25].

יז. כוס הקידוש ימזגו אחרים לבעל הבית ואינו מוזג לעצמו[26], ויש נוהגים שאף כל המסובים אינם מוזגים לעצמם, אלא כל אחד מוזג לחברו, דרך חירות[27].

יח. לכתחילה יש לשתות מכל כוס שיעור רביעית שלם [150 סמ"ק לשיעור הגדול, 86 סמ"ק לשיעור הקטן[28]], ובפרט יש להקפיד על שתית כל הרביעית בכוס ראשון ובכוס רביעי[29]. אם שתה רוב רביעית [76 סמ"ק לשיעור הגדול, 44 סמ"ק לשיעור הקטן] - יצא ידי חובה[30].

יט. יש אומרים שהדין שהשותה רוב רביעית יצא, היינו בשותה כוס המחזקת שיעור רביעית, אבל כוס שיש בה יותר מרביעית, חובה לשתות לכל הפחות רובה אף שהוא יותר מרביעית[31], ויש מחמירים אף את כולה[32], וראוי לחוש לדעות אלו. ולכן מי שקשה לו שתית יין מרובה, ייקח כוס שאין בה יותר מרביעית.

כ. לכתחילה יש לשתות את הרוב רביעית בבת אחת[33], ועכ"פ לא יותר מהפסק אחד דהיינו שישתה בשתי לגימות. אם שהה בשתיית רוב רביעית מכוס ראשון יותר ממשך ארבע דקות, יחזור וישתה שנית. ואם שהה פחות מזמן זה אבל הפסיק באמצע שתייתו שתי פעמים, אם נהג כמבואר בסעיף הבא וכיון לפטור כל שתייתו עד כוס שני, יחזור וישתה שנית. ואם לא כיון, לא יחזור לשתות[34] [אולם לעניין שאר הכוסות ראה לקמן במקומם].

כא. יש לשתות כל ארבע הכוסות בהסיבה.

כב. שכח ולא היסב: בן אשכנז אינו חוזר ושותה אלא בכוס שני, ובן ספרד חוזר ושותה בכל הכוסות. אם כיון מתחילה בברכת הגפן שישתה עוד יין, אף בן אשכנז יחזור וישתה בכוס ראשונה, ולכן נכון לכתחילה לכוון לפני שתיית כוס ראשונה שישתה עוד יין עד זמן כוס שני[35]. וראה עוד לקמן בסעיף מא, שטוב לבני אשכנז לכוון שלא לפטור בברכת הגפן של הכוס הראשון את שתיית הכוס השני, ובני ספרד שלא מברכים על כוס שני, יכוונו בברכה על כוס ראשון לפטור את הכוס השני.

כג. נשים חייבות בכל מצוות הסדר.

כד. לפני הקידוש יכוון לשם מצות קידוש יום טוב[36], ולשם מצות ארבע כוסות, ולשם מצות שמחת יו"ט[37].

כה. סדר הקידוש: ברכת בורא פרי הגפן, ברכת קידוש היום [בשנה זו, מברך כאן ברכת הנר וברכת הבדלה], וברכת שהחיינו. וי"א שיכוון בברכת שהחיינו על כל מצוות הלילה[38], וי"א שיכוון על מצות ספירת העומר[39] אך לא נהגו כן. וברכת שהחיינו יש המברכים בישיבה, ולדעת האר"י אף אותה יברך בעמידה.

כו. נשים שברכו שהחיינו בהדלקת הנרות, יש להסתפק אם יענו אמן, ונראה שיענו [ובפרט שי"א שיש לכוון על כל מצוות הלילה]. אמנם נשים שאין להן מנהג לא יברכו שהחיינו בהדלקת נרות, אלא בקידוש[40].

כז. אין מברכים ברכת מעין שלש אחר שתיית כוס ראשון, כיון שפוטרים אותה בברכת המזון. ומנהג העולם שאין מברכים ברכה זו אף כאשר יעבור שיעור עיכול, ויש שכתבו שיקפיד שלא יעבור שיעור זה ואם יעבור יברך ברכה אחרונה מיד אחרי שתיית הכוס[41].

ורחץ

כח. נוטלים ידיים כדרך שנוטלים לאכילת לחם[42], אבל אין מברכים על נטילה זו[43]. שכח וברך על נטילה זו, יאכל כזית מהכרפס[44].

כרפס

כט. למצות כרפס יש נוהגים ליקח סלרי[45], ויש נוהגים ליקח צנון[46], ויש נוהגים ליקח תפוח אדמה[47], ויש בזה עוד מנהגים.

ל. יש לאכול פחות משיעור כזית מהכרפס, ויברך עליו 'בורא פרי האדמה', ויכוון לפטור בברכה זו את המרור[48]. וראוי לכוון לפטור אף המרור שבכורך[49].

לא. נראה שיש להדר לטבול את הכרפס ולאוכלו בידיו ממש ולא בעזרת מזלג וכדו', שכיון שצריך להתחייב בנטילת ידיו משום דבר שטיבולו במשקה צריך שיטבלנו ויאכלנו בידו[50].

לב. באכילת הכרפס אין חיוב להסב ואדרבה ע"פ סוד אין להסב[51], ויש אומרים שחייב להסב[52]. ויש הנוהגים לאכול חצי מהכמות בהסיבה וחצי שלא בהסיבה, ובזה יוצאים ידי כל הדעות.

יחץ

לג. ייטול את המצה האמצעית שבקערה, ויבצענה בידו לשני חצאי מצה[53]. את החצי הגדול יוציא וישמור לאפיקומן, ואת החצי הקטן יותר יחזיר למקומו בין שתי המצות.

לד. יש להקפיד שאף בחצי הקטן יהיה לכל הפחות שיעור כזית, כדי שיוכל לברך עליו 'על אכילת מצה'.

מגיד

לה. לפני שמתחיל באמירת ההגדה יכוון לשם מצוה דאורייתא של סיפור יציאת מצרים[54].

לו. כשנמצאים אצל ההורים, יוצאים ידי חובה בסיפור של הסבא מדין שומע כעונה, וגם מפני שהסבא עושה זאת במקום האב, ואין צורך שהאב יספר בעצמו[55], אך לכתחילה עדיף שהאב גם יספר לבניו קצת מסיפור יצי"מ.

לז. יגביה הקערה עם המצות ויתחיל באמירת 'הא לחמא עניא וכו' עד 'מה נשתנה'[56], ויש אומרים שיגביה את המצה הפרוסה בלבד[57].

לח. אחר שסיים אמירת 'הא לחמא עניא', יסלק הקערה לקצה השולחן כדי שיראו התינוקות וישאלו. ויש אומרים שאין צורך לסלק הקערה אלא די בכיסוי המצות.

לט. אחר סילוק הקערה, ימזוג כוס שני. ואף שאין שותים ממנו אלא אחר סיום אמירת ההגדה, מ"מ מוזגים כבר כעת, כדי שיראו התינוקות ויתמהו, ויבואו לשאול על כך[58].

מ. את ההגדה יש לומר באימה וביראה שלא בהסיבה[59]. ואין לאכול או לשתות בזמן אמירת ההגדה עד שיסיים ברכת גאל ישראל [וראה בשו"ת שאלה נא].

מא. כוס שני: בני ספרד אינם מברכים עליו 'בורא פרי הגפן', מפני שכבר נפטר בברכת הגפן של כוס ראשון[60]. ובני אשכנז מברכים עליו בורא פרי הגפן[61], וטוב שיכוונו בברכת כוס ראשון שאינם רוצים לפטור בו כוס שני, וראה עוד בהערה[62].

מב. שכח ולא היסב בכוס שני חוזר ושותה בהסיבה[63].

מג. אם הפסיק באמצע שתיית כוס שני שתי פעמים, יחזור וישתה שנית[64].

רחצה

מד. מי שברור לו ששמר ידיו היטב ולא נגע בדבר המטמא את הידיים, נכון שיטמא את ידיו על ידי שיגע במקום מטונף או במקומות המכוסים, כיון שעל נטילה זו מברכים על נטילת ידיים[65].

מוציא מצה

מה. יש שכתבו שראוי להקנות המצות לכל המסובים [אשתו ובני ביתו וכיוצ"ב], אבל מנהג העולם שלא להקנות ויש להם על מה לסמוך[66].

מו.  יש לכוון באכילת המצה לשם מצות אכילת מצה[67].

מז. אופן הבציעה: ייקח את שלוש המצות [שתי השלימות והפרוסה שביניהן] ויברך המוציא, אחר כך יעזוב את המצה התחתונה ויברך על השתיים שנותרו בידיו על אכילת מצה[68], ויכוון בברכה זו לפטור גם מצות של כורך ושל אפיקומן[69], ויאכל כזית ממצה העליונה וכזית ממצה הפרוסה[70].

מח. שיעור המצה שנצרך לאכול הוא 30 גרם[71], שבזה נמצא אוכל כזית משיעור הגדול לקיום הדין דאורייתא של כזית אחד, ושני כזיתים משיעור הקטן לקיום הדין דרבנן לאכול משני המצות[72] [וראה עוד בהרחבה להלן סע' עח].

מט. מותר לשקול [במשקל מכני] את המצה בשבת ויום טוב, ואין בזה משום איסור מדידה בשבת כיון שהוא לצורך מצוה[73].

נ. המנהג הנפוץ הוא לאכול את ב' הכזיתים מעט מעט בלא הפסק עד השלמת השיעור בפחות מכדי אכילת פרס[74], [לכתחילה 2 דקות, ובדיעבד 4 דקות][75].

נא. מנהג בני ספרד שאף בליל פסח טובלים המצה במלח[76], ומנהג בני אשכנז שבליל פסח אין טובלים המצה במלח[77]. ונראה שאף לבני אשכנז יש להביא מלח לשולחן אף שאין טובלים במלח[78].

מרור

נב. ייקח כזית מרור, חזרת או חסה, יטבלנו בחרוסת ומיד ינער החרוסת, ואף כשחל בשבת יכול לנער החרוסת ואין בכך משום מלאכת בורר, שהרי אינו מפריד בניעורו את החרוסת כולה[79].

נג. יברך על אכילת מרור ויכוון בברכתו לפטור אף המרור שיאכל בכורך.

נד. באכילת מרור אין צורך להסב.

נה שיעור המרור: עלי חסה קלים קצת מהמים ואפשר לשער את נפחו במשקל המים וכיון שכזית במרור דרבנן אפשר להקל כשיעור שכזית הוא שליש מביצה של זמנינו שהיא 17 סמ"ק - גרם, אך כל זה רק אם הוא שומע את הברכה של המרור מאחר אבל המברך על המרור כתב המשנ"ב שכיון שמברך צריך לאכול כשיעור הגדול של כזית שהוא חצי ביצה של זמנם והוא 50 סמ"ק/גרם, והוא בערך 2 עלי חסה גדולים [וראה להלן סע' צג-צד].

כורך

נו. ייקח כזית מהמצה השלישית וכזית מרור, ונוהגים שמניח המרור בין שני חלקי המצה[80], ושיעור המצה לכורך 10 גרם[81], ואחר כך יטבלם בחרוסת, והמקפידים שלא לאכול שרויה לא יטבלו את המצה אלא רק את המרור. ויאמר זכר למקדש כהלל, ואחר כך יאכל הכורך[82], ויש אומרים שרק לאחר אכילת הכורך יאמר זכר למקדש כהלל[83].

שולחן עורך

נז. לאחר הכורך אוכלים סעודה, ויש לאכול בה ביצים[84], ויהדר לאכול מהביצה שבקערה[85]. אין אוכלים מהזרוע שבקערה כיון שלא אוכלים בשר צלוי בלילה זה.

נח. יזהר שלא יאכל בסעודה זו הרבה כדי שיוכל לאכול את האפיקומן לתאבון, ושלא תהיה אכילת האפיקומן אכילה גסה שאינה נחשבת אכילה.

צפון

נט. לאחר גמר הסעודה יאכל כזית ממצת האפיקומן[86], ולכתחילה ראוי שיאכל שני כזיתים ממצת האפיקומן[87]. ושיעורם 30 גרם, ולקטנים עד בר מצוה אפשר להקל לכתחילה בשיעור של 15 גרם[88].

ס. שאר המסובים יאכלו מעט ממצת האפיקומן, ואת החסר לשיעור כזית ישלימו משאר המצות.

סא. את האפיקומן יש לאכול בהסיבה, שכח ולא היסב, אם נזכר קודם ברכת המזון ראוי שיחזור ויאכל בהסיבה, אבל אם קשה עליו האכילה יכול להקל בכך ואין צריך לאכול שנית[89].

סב. אחר אכילת אפיקומן אסור לאכול ולשתות מלבד מים ותה, עד עלות השחר[90], ואם ישן והשכים קודם עלות השחר מן הדין רשאי לאכול ולשתות[91].

סג. יש להקפיד לאכול האפיקומן קודם חצות הלילה[92], ולצורך זה יש להזדרז בסעודה.

סד. ובשעת הדחק אם רואה שזמן חצות מתקרב ורוצה להמשיך לאכול, יש מקילים שיעשה באופן הבא: יאכל כעת [לפני חצות] כזית ויתנה שאם הלכה כרבי אלעזר בן עזריה דזמן אפיקומן הוא עד חצות, אזי יצא יד"ח אפיקומן במה שאוכל כעת, ולאחר חצות יכול להמשיך לאכול [93]. אך אם הלכה כר"ע שזמן אפיקומן עד עלות השחר, אזי הכזית שאוכל כעת לפני חצות יהיה בתורת מצה סתם, ובסוף סעודתו יאכל כזית לשם אפיקומן לדעת ר"ע.

ברך

סה. יברך ברכת המזון על הכוס, וישטפנה וידיחנה קודם הברכה[94].

סו. יזכיר בברכת המזון 'יעלה ויבוא'. ואם שכח - יחזור ויברך שנית[95]. אולם אם נזכר אחר שכבר שתה מכוס של ברכת המזון, יברך ברכת המזון שנית בלא כוס[96].

סז. כוס שלישי: טוב לבני אשכנז לכוון בברכת הכוס השלישי שאינו רוצה לפטור את הכוס הרביעי.

סח. ישתה כוס שלישי בהסיבה. שכח ולא היסב, בן ספרד יחזור וישתה שנית בהסיבה, ובן אשכנז לא ישתה, שלא יוסיף על הכוסות.

סט. הפסיק באמצע שתיית כוס שלישי באופן ששתה אותו במשך זמן רב יותר מארבע דקות, יחזור וישתה שנית[97].

הלל

ע. אחר שתיית כוס של ברכת המזון ימזוג כוס רביעית ויאמר שפוך חמתך וכו', ויש מוזגים כוס רביעית אחר האמירה[98].

עא. המנהג לפתוח דלת הבית קודם אמירת שפוך חמתך וכו'.

עב. לכתחילה יאמר ההלל קודם חצות[99].

עג. אומר מ'לא לנו' עד סוף ההלל וברכת השיר על כוס רביעית, ואחר כך שותה ממנה, ויש לשתות ממנה שיעור רביעית כדי שיוכל לברך אחריה ברכה אחרונה.

עד. מן הראוי להקפיד לשתות מכוס רביעית קודם חצות[100].

עה. כוס רביעית: על שתית הכוס הרביעית בני ספרד אינם מברכים בורא פרי הגפן שכבר נפטר בברכת הגפן של הכוס השלישית, ובני אשכנז מברכים עליו בורא פרי הגפן.

עו. יש להסב בשתיית כוס רביעי, שכח ולא היסב: בן ספרד יחזור וישתה שנית בהסיבה [ולא יברך 'הגפן' שנית], ובן אשכנז אינו חוזר לשתות.

עז. הפסיק באמצע שתיית כוס רביעי באופן ששתה אותו במשך זמן רב יותר מארבע דקות, יחזור וישתה שנית.

הלכות נוספות הנוגעות לליל הסדר

שיעור אכילת מצה [וראה אזמרה לשמך פסח ב]

עח. עורך הסדר צריך לאכול לכתחילה בליל הסדר שני כזיתים והמסובים צריכים לאכול כזית אחד.

וישנה מחלוקת מהו שיעור כזית. השיעור הגדול [55 סמ"ק] שקול לשיעור שני כזיתים לפי השיעור הקטן [27 סמ"ק].

ולכן הלכה למעשה צריכים כל המסובים ועורך הסדר לאכול מצה בשיעור משקל 30 גרם שיש בה 55 סמ"ק, ושיעור זה כולל בתוכו כזית אחד גדול שהם שני כזיתים קטנים [וכיון שהדין שעורך הסדר צריך לאכול שני כזיתים הוא מדרבנן מספיק לאכול שיעור כזית גדול אחד שכולל בתוכו שיעור שני כזיתים קטנים].

בדר"כ במצת מכונה אחת מרובעת יש משקל 30 גרם, ובמצות יד הוא בערך חצי מצה [תלוי בגודל המצה, שישנן מצות גדולות שקילו אחד שווה לשש עשרה מצות, וישנן מצות שקילו אחד שווה ל22 מצות].

וכן באפיקומן שצריך לאכול 2 כזיתים, לכתחילה יש לאכול מצת מכונה אחת שלימה או חצי מצת יד [תלוי בגודל כנ"ל].

בכורך די ב10 גרם מצה שזה שליש מצת מכונה וחמישית מצת יד. זהו השיעור לכתחילה.

עט. מי שקשה לו - יכול להקל אף ב17 גרם מצה בין בהתחלה ובין באפיקומן, וכן הדין לילדים מתחת לגיל בר מצווה שדי להם בשיעור זה. מי שאסור לו לאכול את כמות זו, ישאל חכם אף על כמות פחותה מזו [וראה מה שנכתב בעניין זה בשו"ת שאלה מז].

ארבע כוסות

פ. טוב יותר להשתמש ביין לא מבושל אלא אם כן היין המבושל טוב יותר.

פא. יין מפוסטר אינו נחשב יין מבושל ואפשר אפי' לכתחילה לצאת בו.

פב. לכתחילה יש לשתות יין המשכר שזהו דרך חירות, ולכן לכתחילה ישתה יין ולא מיץ ענבים, ולפחות שליש יין ושני שליש מיץ ענבים [או עכ"פ שישית יין] אם מורגש בו היטב טעם היין. מי שקשה לו - יכול לצאת יד"ח במיץ ענבים.

פג. חמר מדינה כשר לארבע כוסות אם אין לו יין, ולא פשוט מה נקרא בזמנינו חמר מדינה ויש לומר שיוצאים יד"ח בדיעבד בתה או קפה או קוקה-קולה, וכיון שדבר זה אינו ברור דיש חמר מדינה בזמנינו לכן נכון לעשות גם שומע כעונה כדלהלן.

פד. כיון שחמר מדינה ברכתו שהכל, לא יברך על הכוס השניה והרביעית, כי הם נפטרים בברכה הראשונה והשלישית.

פה. חולה סכרת שאינו יכול לשתות כלל יין או מיץ ענבים ואפי' לא יין יבש, יצא י"ח בחמר מדינה וגם ע"י שומע כעונה כדלהלן (וראה מה שנכתב בעניין זה בשו"ת שאלה מז).

פו. נסתפקו התוס' (פסחים צט:) אם יוצאים יד"ח ארבע כוסות ע"י שומע כעונה כמו בקידוש שהמקדש מקדש על הכוס ואחרים יוצאים ממנו גם בשתייה והכא נמי בארבע כוסות יוצאים הציבור ע"י ברכת בעל הבית, וביאר בחידושי מרן הגרי"ז הלוי (הל' חמץ ומצה פ"ז) משום שאין עיקר מצות ארבע כוסות בשתיית הכוסות אלא בברכה על הכוס.

פז. לכתחילה יש להשתמש בכוס המחזיקה רביעית [150 סמ"ק] ולשתות את כולה בכל ארבע הכוסות.

פח. חולים וקטנים שאינם יכולים לשתות שיעור זה – ישתו מכוס המכילה 86 סמ"ק (רביעית לפי השיעור הקטן), ואם אינם יכולים לשתות את כולה, ישתו לפחות רוב רביעית שהוא 44 סמ"ק (וראה עוד לעיל סעיף יח).

פט. חולה שיכול לשתות 86 סמ"ק [ולא הרבה יותר], יש להסתפק אם ייקח כוס גדולה המכילה 150 סמ"ק וישתה את רובה או שייקח כוס של 86 סמ"ק וישתה את כולה. ונראה שיותר טוב שייקח כוס המכילה 150 סמ"ק וישתה את רובה [76 סמ"ק].

דיני אכילת מצה בחולה

צ. בריא יכול לפורר את המצה לפירורים דקים ולאכלם, או לטבול את המצה במים בלי לשרותה [אם לא נוהג בכך איסור מצד שרויה], או לשתות קצת מים תוך כדי הבליעה.

צא. חולה יכול לשרות את המצה במים עד שתתרכך ואח"כ לאוכלה, אבל שלא תהא נימוחה.

צב. אכל מצה או מרור והקיא - יצא ידי חובה, אבל לא יברך ברכה אחרונה [על המצה] אם הקיא כל מה שאכל ולא נשאר כזית במעיו.

שיעור המרור

צג. חסה קרובה למשקל המים, ולכן כשמברכים על אכילת מרור: המברך יאכל 50 גרם חסה [וי"א שדי ב-27 גרם (ראה במקור לשאלה קכח)], והשומעים די להם ב- 17 גרם חסה. לאכילת כורך די ב- 17 גרם בין למברך ובין למסובים (וראה לעיל סע' נה).

צד. חריין הוא כמשקל המים. ולכן המברך יאכל 50 גרם למרור [וי"א שדי ב-27 גרם]. ובכורך 17 גרם, והשומעים בכל האכילות 17 גרם.

שו"ת בדיני ליל הסדר

צה. שאלה: האם מבשלים או צולים את הביצה שבקערה.

תשובה: קודם מבשלים את הביצה ואחר כך צולים אותה על האש.

צו. שאלה: איזה חלק בעוף/בבהמה לוקחים לזרוע.

תשובה: זרוע הוא הרגל הקדמית של הבהמה, אולם רבים נוהגים לקחת את הכנף של העוף, ויש הנוהגים לקחת את השוק [ירך/פולקע], ויש להקפיד שיהיה עליו מעט בשר [ויש שהקפידו שיהיה דווקא מעט ולא הרבה (כדי שלא יהיה דומה ממש לקרבן פסח, עי' ויגד משה סי' ג). מי שאין לו כנף, ייקח שאר בשר עוף אפי' בלי עצם.

צז. שאלה: איך הדרך לצלות את הזרוע.

תשובה: צולים ע"ג האש או גחלים (סי' תעג, ועי' פסחים עה), ואפשר אף לצלות על הגז (ואף שאין צולין את הפסח על שיפוד של מתכת (פסחים עד, רמב"ם הל' קרבן פסח פ"ח), והרי הגז הוא ממתכת והבשר נוגע בגז, אעפ"כ כיון שהוא רק זכר לקרבן פסח, די בכך). כמו כן אפשר אף לצלות ע"ג מנגל חשמלי (ואף שאין צולין את הפסח ע"ג חום חשמל (עי' פסחים עה בעניין גחלת של מתכת), כיון שהוא רק זכר לקרבן פסח, די בכך וכדלעיל. ובדעת הרמב"ם (שם) יש הסוברים שאפשר לצלות את הפסח על גחלת של מתכת). ורבים נוהגים לבשל את הזרוע ואח"כ לצלותה, ואז הצלייה יותר בקלות.

צח. שאלה: איך מכינים את החרוסת שבקערה.

תשובה: עשויה מתפוחים חמוצים, תמרים, אגוזים ושקדים. עושים בלילה עבה זכר לטיט. ונותנים יין אדום, זכר לדם, ותבלינים [קינמון וזנגוויל] מפני שדומים לתבן.

צט. שאלה: האם מותר לאכול בליל הסדר צלי.

תשובה: בשר ועוף צלי אסור, אבל דגים וביצה ושאר מאכלים צלויים מותר.

ק. שאלה: האם אפשר לאכול בליל הסדר בשר שבושל ואח"כ נצלה ולהיפך.

תשובה: הולכים לפי אחרון, אם הבשר נצלה לבסוף אסור לאוכלו, ואם בסוף נתבשל - אחרי הצלייה - מותר.

קא. שאלה: האם אומרים קריאת שמע שעל המיטה לאחר ליל הסדר.

תשובה: קורא רק את פרשיות קריאת שמע כדרכו בכל יום, אך אין אומר את שאר ההוספות, ואומר רק 'בידך אפקיד רוחי וכו', וברכת המפיל.

שו"ת בעניין ערב פסח שחל בשבת

קב. שאלה: הרגילים להניח את הפמוטים על שולחן האכילה, האם יכולים לעשות כן גם בערב שבת זו.

תשובה: כיון שבשבת זו יש לנער את המפה מפירורי החמץ שעליה, ואם יניח את הפמוטים על המפה לא יוכל לטלטל את המפה, מפני שהיא בסיס לדבר האסור, לפיכך יש להניח את הפמוטים במקום אחר [ובלבד שיאיר למקום האכילה].

אם אין מקום אחר – יניח מתחת לפמוטים מגש שאינו מיוחד לפמוטים, ויניח על המגש לפני השקיעה תכשיטים היקרים יותר מהפמוטים, ובכך המגש נעשה בסיס לדבר האסור והמותר, שמותר לטלטלו כשההיתר חשוב יותר, וכך יכול לטלטל את המגש להיכן שירצה [ולאחר שמניחו, יכול ליטול משם את התכשיטים].

קג. שאלה: הנוהגים לאפות מצות מצוה בערב פסח, מה יעשו השנה.

תשובה: יאפו השנה בערב שבת לאחר חצות (סי' תנח ס"א), והמנהג הנפוץ שלא לומר הלל בשעת האפייה, ולא צריך לבטל את פירורי החמץ לאחר האפייה. יש לזכור להפריש חלה מהמצות.

תרופות בפסח [וראה הרחבה בעניין באזמרה לשמך פסח ב]

כללים

קד. תרופות הבאות בשימוש חיצוני [כגון נרות, טיפות אף/עיניים/אוזניים, משחות, משאפים וכדומה] מותר להשתמש בהן בפסח.

קה. תרופות שאין בהן טעם מותר להשתמש בהן בפסח, אפילו אם יודע שמכילות חמץ.

קו. תרופות שיש בהן טעם חייבים לברר כשרותן [ואם הן מכילות קטניות, מותר לצורך חולה].

תרופות עם טעם טעים

קז. תרופות שיש בהן טעם טעים, ויש בהן חמץ או חשש תערובת חמץ וזקוקים ליטלן באופן שמותר ליטלן בפסח (כדלהלן סע' קי-קיב) - אם הן ברשותו לפני פסח, יניחן במקום שמכור לגוי, וכל פעם שצריך יוציאן מרשות הגוי ויכוון מפורש שאינו רוצה לזכות בהן, וישתמש ויחזיר לרשות הגוי.

קח. אם קונה בבית מרקחת [שעשו מכירת חמץ] יכוון שאינו רוצה לקנותן לעצמו, ובאופן זה אף שהתרופה נמצאת בביתו, היא נשארת בבעלות הגוי, ויניחן בביתו במקום שמכור לגוי.

תרופות עם טעם לא טעים

קט. תרופות בחשש חמץ עם טעם לא טעים [ורוב האנשים לא אוהבים אותן], מותר ליטלן בפסח, אך יש להניחן במקום שמכור לגוי (כדלעיל סע' קז), ואם קונה בבית מרקחת, ראה לעיל סע' קח.

אופן נטילת התרופה בתינוק או בילד

קי. תינוק או ילד הנצרך לתרופה [עם טעם טוב] – ייקחו ילד מתחת לגיל מצוות שייתן לתינוק את התרופה, ואם הנצרך לכך הוא ילד גדול אך מתחת לגיל מצוות, ייקח זאת בעצמו.

 אופן נטילת התרופה למבוגר [באופן המותר ליטול בפסח]

קיא. גדול שצריך לשתות סירופ עם טעם - צריך שהתרופה תהיה ברשות הגוי וכנ"ל, ויוציא מרשות הגוי בכל פעם שצריך, וימרר את התרופה [ע"י מלח או כמה שקיות תה קמומיל ללא סוכר].

קיב. גדול שצריך ליטול כדור בליעה עם טעם: אם ניתן להמיס את הכדור [עפ"י הוראת הרופא], ימיסו במים וימרר את המים. אם לא ניתן להמיסו – יבלע את הכדור עם מים מרים. ובכל אופן צריך שהתרופה תהיה ברשות הגוי, וכנ"ל.

רשימת תרופות נפוצות – מאושרות לפסח ושאינן מאושרות

יישר כח לבד"צ עדה"ח על הסיוע ונתינת המידע

ברזל לילדים מאושר:

 פריפל טיפטיפות [שאר תוספי הברזל רובם לא מאושרים לפסח, בדר"כ אפשר לדלג שבוע]

ברזל לנשים מאושר:

 פריפול כדורים

 פרנטל אף כשיש בהם חמץ, כיון שאין בהם טעם מותר לקחת

 פרנטל של חברת מקסי הלט (יצור מיוחד)

 פולקס 400 (סם און, פורמולציה חדשה)

 פולקס 400 (רפא)

 פוריק הריון

 פוליק 400 [פוליק אסיד, טבליות של רקח, 5 מ"ג]

ויטמין D (די) לילדים מאושר:

טיפטיפות חברת כצט

ויטמין D למבוגרים מאושר:

ויטמין די 3 (1000) (סם און, טבל)

ויטמין די 3 (1000) (גילקו פארם, טיפות)

חומצה פולית:

אם אינו מכיל 12B – של כל החברות כשל"פ

בי 12B:

 יש בו טעם ואינו כשל"פ ואפשר שבוע אחד לדלגו [ולחברת אלטמן יש 12B ללא טעם]

משככי כאבים למבוגרים מאושרים:

 אקמול (כדורים)

 נורופן (טבליות, לא ליקויי ג'ל)

 אופטלגין (קפל / טבל / טיפ, בלי טעם)

 אדויל [אם אין בו טעם]

 אדקס, אדקס פורטה [קפליות, לא ליקויי ג'ל]

 אתופן - משכך כאבים [דלקתיים]

משככי כאבים לילדים מאושרים:

 סירופ אקמולי בטעם פירות 125 מ"ג

 סירופ אקמולי פורטה בטעם טוטי פרוטי 250 מ"ג

 נרות נורופן

 טיפות אופטלגין (ללא טעמים)

משככי כאבים לילדים שאינם מאושרים לפסח:

 סירופ נורופן

 סירופ נובימול

 סירופ אייבו

 סירופ אקמול בטעם פטל

 סירופ אקמול בטעם שוקולד עם סוכר

 ילדים גדולים בטעם תות שדה ללא סוכר

 טיפות אופטלגין חדש (יש בהם טעם)

קשב וריכוז מאושרים:

 קונצרטה

 פוקלין (רגיל וXR)

 ויואנס (כל המינונים)

 אטנט (רגיל וXR – כל המינונים)

 סטרטרה (כל המינונים)

 ריטלין [כולם כשל"פ, חוץ מריטלין 10, ואף בו מותר להשתמש מפני שאין בו טעם]

גזים לילדים מאושרים:

 קלבטן תרחיף [רגיל, לא פורטה]

בייביזים טיפות

 קלבטן פורטה [קפליות, אך תרחיף אינו מאושר]

 גזים X

שיעול יבש מאושר:

סימפוקל בטעם דבש ולימון בלבד כשל"פ (אך בטעם פטל אינו כשל"פ)

מלטונין מאושרים:

 מלטונין כמוסות 3/5/10 מ"ג (מקסי הלט)

 מלטונין מציצה בטעם למון (מקסי הלט)

ריקוטן:

אין בו טעם, ואפשר להשתמש

צרבות לא מאושר:

 טמס

 מלוקס, מלוקס פלוס

 גביסקון מנטה (טבל.)

צרבות מאושר:

 אומפרדקס קפל.

 גאסטרו טבל.

 נקסיום טבל.

 פמוטידין (טבע, טבל., 20/40 מ"ג)

 גביסקון מנטה (נוזל)

כדורים הורמונליים רובם המוחלט מאושר לפסח ואלו הם (טבליות):

 מיקרולוט

 נורידיי

 סרזט

פומיניק

דיאמילה

 פמולן

 אוטרוגסטן (קפסולות)

 דיאנה

 הרמונט

 יאז, יאז פלוס

 יסמין, יסמין פלוס

 מינס

 מיקרוגינון

 איקאקלומין (50 מ"ג)

 לטרוזול (רגיל, דקסל, ופרמוז 2.5 מ"ג)

 אסטרופם

 ויאגרה (כל המינונים)

 סיאליס

רשימת מוצרי מזון חמץ ושאינם חמץ

ברשימה זו מופיעים מוצרי מזון חמץ ממש או שיש בהם תערובת חמץ לפי מה שמקפידים שלא למכור מוצרים אלו.

מוצר שכתוב עליו 'מכיל גלוטן' – הרי הוא חמץ. מוצר שכתוב עליו 'עלול להכיל גלוטן' - אינו חמץ.

מוצרים שאינם חמץ ולא מופיע ברשימת הרכיבים שלהם שהם מכילים גלוטן – מעיקר הדין אפשר להשאיר בבית ולא למכור, אף שאין להם כשרות לפסח, כיון שאין בהם אף תערובת חמץ. אמנם בכל אופן אין להשתמש בהם בפסח ולכתחילה ראוי למכרם.

אבקת אפיה - לא חמץ

אבקת בצל - לא חמץ

אבקת ג'לי - לא חמץ

אבקת מרק ללא גלוטן - לא חמץ

אבקת מרק רגילה - יש בה גלוטן, אבל אם כתוב רק עמילן אינו חמץ

אבקת סוכר - לא חמץ

אבקת פלאפל - מכיל קמח

אבקת קצפת - לא חמץ

אבקת שום - לא חמץ

אלכוהול (שמיוצר בארץ) - לא חמץ

בוטנים אמריקאים לסוגיהם - חמץ [אא"כ ידוע שעשויים מקמח תירס]

בורגול - חמץ

במבה - לא חמץ

בצל מטוגן - לא חמץ

ברנדי ליקרים (המיוצר בארץ) - לא חמץ

גבינות לבן וכו' - לא חמץ

גלידות ושלגונים - לא חמץ אם אין בהם שברי עוגיות וכדו'

גפילטע פיש - צריך לבדוק אם יש קמח, בדרך כלל אינו חמץ

גריסים לסוגיהם - כל עוד שלא בושלו או נשרו במים בבית אינם חמץ

גריסים מחיטה שלמה - לא חמץ

ג'ריש (בורגול דק) - חמץ

גרנולה - חמץ

דגים - לא חמץ

דגני בוקר - רובם חמץ, לבדוק ברכיבים אם מכילים גלוטן

דוריטוס – אם מכיל גלוטן - חמץ

וודקה - חמץ [חוץ מהכשר בד"ץ עדה"ח]

ויסקי - חמץ

זעתר - לא חמץ

חומץ סינטטי - לא חמץ

חיטה - כל עוד שלא בושלה או נשרתה במים בבית אינה חמץ

חלב - לא חמץ

חלב סויה - לא חמץ

חלווה - לא חמץ

חמאת בוטנים - לא חמץ

חרדל (תוצרת הארץ) - לא חמץ

חרדל (תוצרת חו"ל) – תערובת חמץ

ירקות קפואים - לא חמץ

כוסמין – אם בא במגע עם מים, חמץ

כוסמת - לא חמץ

ליקר - אפשר למכור

לתת ותמצית לתת - חמץ

מיונז - לא חמץ

מלבין קפה - חמץ

ממרח חרובים - לא חמץ

ממרח אגוזים - לא חמץ

מצות חמץ - חמץ

משפרי האפייה - רובם חמץ, יש לבדוק ברכיבים אם מכילים גלוטן

משקאות חריפים - אפשר למכור (למעט בירה וויסקי. וראה לעיל דין וודקה).

נקניקיות בשרי - לבדוק ברכיבים אם מכילים גלוטן

נקניקיות סויה - חמץ

סובין - חמץ

סוכר - לא חמץ

סוכר וניל - לא חמץ

סוכריות וממתקים מחו״ל - תערובת חמץ, עדיף לא למכור

סולת - חשש חמץ, עדיף לא למכור

עמילן - רוב העמילן אינו חמץ, מצוי שהוא מקטניות

פודינג - לא חמץ.

פיצוחים בהכשר עד״ח - קלויים כל השנה בקמח תפו"א [וראה לעיל דין בוטנים אמריקאים]

פיצוחים קלויים - המצופים בקמח חיטה ולא בקמח תפוחי אדמה הרי הם חמץ

פסטה - חמץ

פצפוצי אורז - תלוי במרכיבים צריך לבדוק ברכיבים אם מכילים גלוטן

פריכיות אורז – אין בהם חמץ, אך אם הם מכילים חיטה או שיבולת שועל, הם בחשש חמץ

צ׳יטוס - אם מכיל גלוטן - חמץ

צ׳יפס מתובל - חמץ

קוואקר - חמץ

קורנפלקס - חמץ חוץ מ B&D שלא חמץ

קטשופ - לא חמץ

קמח/קמח מלא רגיל – חשש חמץ

קמח מלא מטחינה ללא תולעים – פעמים רבות הוא מטחינה יבשה ואינו חמץ

קמח כוסמין – בדרך כלל מטחינה יבשה ואינו חמץ

קפה – לא חמץ

רטבים למיניהם - אם ברכיבים כתוב מכיל גלוטן חמץ, אבל אם כתוב עלול להכיל או שלא כתוב - לא חמץ

שוקולד – אינו חמץ, אא"כ כתוב מכיל גלוטן

שיבולת שועל - חמץ

שלווה – חמץ חוץ משל חברת 'אשבול'

שמרים יבשים - חשש חמץ בציפוי, אא״כ בהכשר בד"ץ עדה"ח

שמרים לחים - לא חמץ

שניצל סויה - חמץ

שקדי מרק - חמץ

תבלינים – בדר"כ אינו חמץ, חוץ מכמון

תה – אינו חמץ

תחליב חלב (מלבין לקפה) - חמץ

תחליף קפה ציקו - חמץ

רשימת מוצרים שצריכים ושאינם צריכים כשרות לפסח

דבק נייר / סלוטייפ / דבק חם – אינם צריכים כשרות

טפט – לא צריך כשרות

כוסות נייר (קרטון) - צריך כשרות לפסח

כוסות פלסטיק - לא צריך כשרות לפסח

כפפות חד פעמיות לטקס - שיש בהם אבקה צריכים כשרות לפסח

נייר אפיה - צריך כשרות לפסח

מגבונים וממחטות לחות – אם אינם נוגעים באוכל אינם צריכים כשרות

מגבות נייר - צריך כשרות לפסח

מי פה - ראוי שיהיה כשר לפסח

מנג'טים - צריך כשרות לפסח

מפות ניילון - לא צריך כשרות לפסח

מפות ומפיות נייר - לא צריך כשרות לפסח (כשאינו נוגע באוכל)

מפות פלסטיק - לא צריך כשרות לפסח

משחת שיניים - ראוי שיהיה כשל"פ

ניילון נצמד – ראוי שיהיה כשר לפסח

נייר לעטיפת מצות - צריך כשל"פ

נייר עטיפה לציפוי ארונות - לא צריך כשרות לפסח (רק כשנשאר יבש)

סבון כלים – ראוי שיהיה כשר לפסח

סירים חד פעמיים - ראה תבניות אלומיניום

סכו״ם פלסטיק - לא צריך כשרות לפסח

פחמים – אינם צריכים כשרות, ואת השיפודים יש להניח על האש לכמה שניות לפני שנוגעים באוכל.

צלחות מנייר - צריך כשרות לפסח

קיסמי שיניים (פלסטיק ועץ) – אם אין טעם ל"צ כשרות

רדיד אלומניום - ראה תבניות אלומיניום

שמן זית למאור – לא צריך כשרות לפסח

שקיות ניילון - לא צריך כשרות לפסח

תבניות אפיה מקרטון / נייר - צריך כשל"פ

תבניות ורדידי אלומיניום חד פעמי עם כשרות לכל השנה – ראוי שיהיו כשרים לפסח מחשש שמן קטניות

קטניות

קיג. דין קטניות: השו"ע (סי' תנג) מתיר לאכול קטניות וכן נהגו חלק מבני ספרד, אך הרמ"א אוסר, וכן נהגו בני אשכנז.

קיד. טעם האיסור: כתב הטור (סי' תנג) "יש אוסרין לאכול אורז וכל מיני קטניות בתבשיל לפי שמיני חטין מתערבין בהן". ובסמ"ק כתב הטעם "כיון שראוי לעשות עיסה מהן אתי לאחלופי בשאר עיסה של חמץ" (הביאו הט"ז סי' תנג ס"ק א).

קטו. גדר הנכנס בכלל קטניות: כתב הרמב"ם (הלכות כלאים פרק א הלכה ח): "הזרעונין נחלקין לשלשה חלקים... והשני מהן הוא הנקרא קטנית, והן כל זרעים הנאכל לאדם חוץ מן התבואה, כגון הפול והאפונים והעדשים והדוחן והאורז והשומשמין והפרגין והספיר וכיוצא בהן". ומבואר ברמב"ם שגדר קטנית הוא שאוכלים את הזרע שאותו זורעים. עוד כתב הט"ז (שם) "ונראה הטעם לפי שגידול החרדל הוא בשרביטי' דומה לגידול קטניות ע"כ הוי בכלל איסור קטניות".

קטז. רשימת מיני הקטניות המצויים:

הקטניות המוקפות בסוגריים יש בהן נידונים הלכתיים. תבלינים – רובם אינם קטניות ולא מופיעים ברשימה. ידיעה כללית – ישנם מוצרים הנחשבים קטניות בגלל שמן קטניות המעורב בהם. גריסים אינם קטניות [וראה דינם לעיל ערך גריסים, האם הם חמץ].

אפונה, אורז, [בוטנים], גרעיני חמניות [ודלעת], דוחן, חומוס, חרדל, חילבה (כיון שגדל בשרביט), כוסמת [לא כוסמין שהוא מין דגן], כמון [גם לאוכלי קטניות יש בעיה בזה מפני ששיבולת שועל דומה לכמון], לפתית [וכן שמן קנולה המופק מלפתית (עי' שו"ת אבני נזר או"ח שעג)], סויה (ראה להלן מש"כ בענין תירס), עדשים, פול, פרג, פשתן, קינואה, שומשום, שעועית, תורמוס, תירס (למרות שהוא מין חדש שלא היה ידוע בזמן הגזירה, משנ"ב סי' תנג ס"ק ד, וכן פופקורן העשוי מתירס).

שרויה

קיז. דין שרויה: יש מחמירים שלא לאכול מצה שרויה במים וכל דבר שמכיל תערובת מים.

קיח. שרויה בחלב: חלב ומוצריו (כדלהלן) אין בהם תערובת מים, אך יש חשש לטיפות מים בודדות שנשארו משטיפת הצינורות של החלב. ונראה שאף שלעניין קמח במי פירות, יש להחמיר אפי' בתערובת קטנה של מים (סי' תסב ס"ק י), לעניין מצה [אפויה] במי פירות אין חשש בשרויה, באופן הנ"ל שיש רק חשש תערובת טיפות מים בודדות. אמנם יש שמחמירים אף בכך.

קיט. שרויה במי פירות: מצה שרויה במי פירות ולא במים, מותרת [ויש שמנהגם להחמיר אף בכך, ומקילים רק באבוקדו, ביצים שקליפתן יבשה וכד'].

קכ. שרוי בדבר קרוש: במצה שרויה בדבר קרוש יש פחות חשש (עי' סי' תסו ס"ק כו).

קכא. בישול מצה במים, ומריחת מוצרים המכילים מים על המצה: המחמירים בשרויה לא מבשלים מצה ופירורי מצה במים. אמנם במריחת דברים המכילים מים על המצה יש פחות חשש, מפני שאוכלים את זה מיד, וזה לא מספיק להחמיץ. אך למעשה גם בזה נהגו להחמיר.

קכב. רשימת מוצרים ללא חשש שרויה: על פי האמור לעיל, יובאו להלן כמה מוצרים שאין בהם חשש שרויה ["אין חשש" – הכוונה למנהג הנפוץ באלו שמחמירים שלא לאכול שרויה, שאינם חוששים לשרויה במי פירות, כנ"ל]:

חלב - אין חשש [ויש שמחמירים]

לבן לסוגיו - אין חשש [ויש שמחמירים]

שמנת - אין חשש [ויש שמחמירים]

מעדנים לסוגיהם - אין חשש [ויש שמחמירים]

גבינות רכות - אין חשש [ויש שמחמירים]

חמאה - אין חשש

שמן - אין חשש

ביצים - אין חשש [ויש להקפיד שהקליפה תהיה יבשה]

אבוקדו - אין חשש

שוקולד - אין חשש

מיונז - אין חשש [אא"כ ידוע שמעורב בו מים]

קכג. בגבינות דלהלן יש חשש של תערובת אבקת חלב המומסת במים:

גבינה מלוחה

קוטג' [גרגרי הקוטג' עוברים שטיפה במים]

גבינות צהובות

חמאה מלוחה או עם תוספות

חריין - [כיון שמבשלים אותו במים]

יין - מעורב בו מים, אא"כ ידוע שהוא מייצור ביתי שאין בו תערובת מים כלל.

מיץ ענבים - יש בו תערובת מים, אא"כ מופיע "100% מיץ" [ויש שמחמירים אף בזה, מחמת מי שטיפת הצינורות כמו בחלב כנ"ל]

הלכות מכירת חמץ

קכד. יש מקפידים שלא למכור חמץ גמור בעין אלא במקום הפסד מרובה.

קכה. הרב אינו קונה את החמץ, אלא הוא נעשה שליח של כותב ההרשאה למכור את החמץ לגוי.

קכו. נוהגים לעשות קנין בין הרב לבין נותן ההרשאה, ואין הקנין מעכב כיון שמעיקר הדין מינוי שליחות אין צריך קנין, וכאן הרב רק נעשה שליח למכירה כנ"ל.

קכז. הקנין נעשה ע"י שכותב ההרשאה מגביה את הסודר וע"י זה הרב נעשה שליח למכור את החמץ.

קכח. במכירת חמץ נעשים שני דברים: דבר אחד מוכרים את החמץ לגוי, ודבר שני משכירים את המקומות שבהם מונחים דברי החמץ.

[יש שתי סיבות מדוע צריך להשכיר את מקום החמץ: האחת - שלא יצטרך לעשות מחיצה בפני החמץ, שהרי הלכה היא בגמ' בפסחים (ו.) ובשו"ע (או"ח סי' תמ) דצריך לעשות מחיצה עשרה טפחים בפני חמץ של גוי, וכיון שמשכירים את מקום החמץ לגוי נמצא שהחמץ ברשות הגוי ואין צריך מחיצה. והסיבה השניה להשכרת מקום החמץ היא - כדי שהגוי יקנה את החמץ בקנין חצר].

קכט. חמץ שנמצא בפחי אשפה יש לפנותו [וראה בשו"ת שאלה מ]. ויש לדאוג שבערב פסח לאחר פינוי האשפה ע"י העיריה לא יניחו שום חמץ בפח האשפה. ולא פשוט כ"כ להקל ע"י שישכיר לגוי את חלקו שבפח, מכיון שהפח הוא רכוש משותף, ואין שותף רשאי להשכיר את חלקו ברכוש משותף ללא הסכמת שותפו [עיין שו"ת מהרש"ם (ח"ו סי' ריז) ושו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' רג), ועי' שו"ע (חו"מ סי' שטז וסי' קנד ס"ב) ובסמ"ע (סק"ח), וכן בשו"ע (סי' שסג ס"י) ובסמ"ע (סקכ"ה) ובביאור הגר"א (ס"ק לג)]. אולם אם כל השכנים שומרי תורה ומצוות, אפשר להשכיר, כיון שמסתמא אינם מקפידים על כך. ונכון שוועד הבית ישכיר את כל חדר האשפה.

קל. חמץ בחצר, אם היא חצר פתוחה ויש עופות ואין ידוע שנכנס שם חמץ מליל בדיקת חמץ, יש לסמוך שעופות אכלוהו, ולכן סגי בבדיקה בצידי החצר מקומות שהעופות לא מגיעים. אבל אם ידוע שאכלו שם חמץ מליל בדיקת חמץ, יש לבדוק חמץ בחצר. ולענין להשכיר את חלקו בחצר אינו פשוט כ"כ דמהני וכנ"ל (בסע' הקודם).

קלא. יש לבדוק את החמץ בארונות החשמל וכדו' משום שפעמים מכניסים שם חמץ, ולא לסמוך על המכירה וכנ"ל.

קלב. יש לבדוק את תיבות הדואר - אם משתמש בהן בפסח, משום שפעמים מכניסים שם חמץ, וכן כל מקום שמכניסים בו חמץ ומשתמש בו בפסח, אין להשכירו לגוי וצריך לבודקו מחמץ.

קלג. יש לזכור להוציא או לרוקן את השקית של השואב אבק שיתכן ויש בה חמץ, ואין לכתחילה לסמוך על המכירה בזה.

קלד. הקדמה למכירת י"ג וי"ד בשנה זו: השנה, מכירת החמץ הרגילה נעשית בי"ג ניסן [במקום י"ד ניסן], והמכירה המוקדמת נעשית בי"ב ניסן [במקום י"ג ניסן].

ולכן בכל המקומות להלן שמצוין "מכירת י"ד" – בשנה זו הכוונה למכירת י"ג, ובכל המקומות שמצוין "מכירת י"ג" – בשנה זו הכוונה למכירת י"ב.

מכירת י"ג וי"ד: נחלקו האחרונים האם כדי להיפטר מבדיקת חמץ, צריך להשכיר את מקומות החמץ לפני זמן חובת בדיקת החמץ, היינו להשכירם בי"ג ניסן, או שמא די בכך שמשכירם בי"ד ניסן. וכתב המשנ"ב (סי' תלו ס"ק לב) שאף שאין למחות ביד המקלים למכור בי"ד ולא לבדוק, אך המוכר ביום י"ג שפיר עביד טפי.

ולפיכך אנו עושים מכירת י"ג לאותם המעוניינים שלא לבדוק חמץ במקומות מסוימים, ולהשכיר את אותם המקומות כבר בי"ג ניסן, וכדברי המשנ"ב. אין צורך למלא שטר נפרד עבור מכירת י"ג, ודי למלא שטר אחד עבור שתי המכירות. ובכדי להבדיל בין המקומות שמשכיר בי"ד למקומות שמשכיר בי"ג, סוכם עם הגוי [ונכתב בשטר] כי כל המקומות שיסומנו עד השקיעה של יום י"ג [לפני זמן חיוב בדיקת חמץ] יושכרו בי"ג ניסן, וייפטרו מבדיקה. וכל המקומות שיסומנו לאחר מכן, עד סוף זמן ביעור חמץ, יושכרו בי"ד ניסן, וממילא יתחייבו בבדיקה בליל י"ד [לדעת האחרונים המחמירים כנ"ל].

אמנם אם ישנם מקומות מסוימים שאינו רוצה לבדקם [וכגון שהם מקומות גדולים שהבדיקה בהם קשה וכד'], אך ברצונו להשתמש בהם במהלך ליל ויום י"ד [וכגון משרד/ארון שמשתמש בהם בליל/ביום י"ד ולא רוצה לבודקם], עליו לסמנם רק לאחר השקיעה, ולסמוך על הדעות המקלות שאף מקומות שמשכיר בי"ד פטורים מבדיקה.

קלה. דין היוצא מדירתו לכל ימי החג [לפי האמור בסע' הקודם]:

אם יוצא לפני ליל בדיקת חמץ – ימלא שטר מכירת חמץ, וישכיר את כל דירתו לגוי בי"ג ניסן (ראה בהקדמה לסע' יא, שבשנה זו ימכור בי"ב ניסן), ע"י שיכתוב בשטר [בשורה השנייה מתחת לטבלה, במקום המיועד] 'ו-כל הדירה מושכרת לגוי בי"ג', [ואם לא ציין זאת בשטר, די שיסמן לפני השקיעה על דלת ביתו מבפנים 'כל הדירה מושכרת לגוי']. [ולפי מה שמחמירים שלא למכור חמץ בעין, יוציא מביתו את כל החמץ לפני שיוצא].

את מצות בדיקת חמץ יקיים ע"י שיבדוק את הדירה/חדר ששוהה בו בימי החג [לפני הבדיקה, יקנה את המקום בקנין שאילה, ע"י שיאמר לו בעל הבית או אחראי מטעמו 'לך חזק וקני', וינעל ויחזור ויפתח]. ולעניין ברכת הבדיקה – אם שם עשרה פתיתים, יכול לברך. אמנם אם זהו חדר בדירת הוריו/חמיו, עדיף שישמע את הברכה מבעל הבית (ועי' בשו"ת שאלה קלד).

אם יוצא לאחר השקיעה של ליל בדיקת חמץ [ואינו רוצה לבדוק את ביתו]– יסמוך על הדעות המקלות שאף מקומות שמשכיר בי"ד פטורים מבדיקה, ויקיים מצות בדיקת חמץ ע"י שישאיר מקום אחד [כגון הכניסה לבית] שאותו יבדוק. ולפיכך יכתוב בשטר [בשורה השנייה מתחת לטבלה, במקום המיועד] 'ו-כל הדירה מושכרת לגוי, חוץ מהכניסה לבית'.

יש להעיר שאם עדיין לא בדקו חמץ במקום בו הוא ישהה בחג, חובה עליו לבדוק גם את הדירה/חדר הנ"ל כשיגיע לשם [ואם המקום כבר נקי היטב, ואינו מחביא פתיתי חמץ לפני הבדיקה, יבדוק ללא ברכה]. ובאופן שמגיע לשם לפני עלות השחר, יכול להשכיר את כל דירתו לגוי [ואינו צריך לשייר חדר אחד], כי מקיים מצות בדיקת חמץ במקום ההוא.

קלו. קטניות, ממרחים, חטיפים, שאין בהם דגן, אף אם השתמשו בהם במשך השנה, אפשר למכור לגוי.

קלז. מי שרוצה להחמיר למכור תמרוקים, חומרי ניקוי, סבונים וכד' – יפרטם [וראה בגיליון 'אזמרה לשמך' פסח ב'].

קלח. יש לבדוק בדיקת חמץ בשטח שמאחורי המקרר או שינקה לפני כן כדי שיהיה בדוק לפסח, כיון שאנו משכירים אותו רק בי"ד בבוקר לצורך קנין אגב, לכן לפי מה שמחמירים לעשות מכירת י"ג, יש לבדוק שם את החמץ ללא ברכה.

מזון בעלי חיים בפסח

קלט. בפשוטו כיון שנפסק להלכה (פסחים מה: ושו"ע סי' תמב סעיפים ב, ט) שמזון שנפסל מאכילת אדם וראוי למאכל כלב יש בו חיוב ביעור, א"כ מזון בעלי חיים שיש בו חמץ צריך לבערו כיון שראוי למאכל כלב [ונראה שמה שנקטו כלב לאו דוקא אלא כל בע"ח].

ואמנם הטעם שחמץ שנפסל מאכילת אדם וראוי למאכל כלב חייב לבערו, הוא מכיון שראוי לחמע בו עיסות אחרות, וכדעת הרמב"ם (הל' חמץ ומצה פ"א ה"ב) שחמץ שנפסל מאכילת אדם, אם ראוי להחמיץ עיסות אחרות הרי הוא בכלל שאור, אבל אם אינו ראוי להחמיץ עיסות אחרות, כיון שאינו ראוי לאכילת אדם, לא חל עליו איסור חמץ כלל.

קמ. למעשה: אם יש במזון של הבע"ח תערובת חמץ באופן שנשתנה צורתו של החמץ, וכיון שהוא מרוסק ומעורב בדברים אחרים אינו ראוי להחמיץ עיסות אחרות (עיין חזו"א סימן קטז ס"ק ח), אין בו חובת ביעור ומותר להשהותו ולהשתמש בו.

אולם אם החמץ המעורב במזון לבע"ח אינו מרוסק כגון חיטים ושעורים, אף אם אינו ראוי למאכל אדם - כיון שראוי למאכל בע"ח [כלב] ולהחמיץ בו עיסות אחרות חייב ביעור.

קמא. אפשר לתת לבע"ח מזון חליפי בפסח שאינו חמץ, כגון לתוכים – דוחן, לדגים - תולעים, לחתולים וכלבים – בשר עוף וכדו' [ואם אפשרות זו אינה קיימת, ישנה אפשרות למכור את הבעל חי עם החמץ ומקומם לגוי בנוסח מיוחד, וישאל חכם].

הרב עמרם פריד שליט"א