ראיתי מאמר של "חוקרת חסידות גור" שבו כתבה על ההבדל בין האמרי אמת לבין אביו השפ"א, וכה כתבה:
"חידושו של האמרי אמת בולט בעיקר ביחס להנהגתו של אביו. השפת אמת היה נטוע כולו בעולם רוחני. בתפיסת עולמו הוא הבחין בין העולם העליון שבו האמת לבין העולם הארצי, התחתון, שקרא לו עלמא דשיקרא. אמנם גם אצל האמרי אמת קיימת הפרדה בין העולמות, אבל הוא טבע ביטוי חדש, שעמד בבסיס תפיסת מעשיו הארציים: "אולם צריכים לדעת שכל הדברים בעולם הם מהשי"ת וצריך להיות דבקות בהנותן ולתת שבח והודיה ועל ידי זה מתפשט אלוקות בכל מקום וזהו "אל עולם". (אמרי אמת, וירא, תרצ"ד). הביטוי "א־ל עולם", שכוונתו שגם למעשים בעולם הזה ועבור העולם הזה, העולם הארצי, יש משמעות, הוא שהקנה עבורו ממשות וחשיבות למהפכות ולשינויים שביצע."
ראשית כל, לא רק השפת אמת קרא לעולם הזה "עלמא דשיקרא" אלא המון חכמי ישראל לדורותיהם.
שנית, גם האמרי אמת היה נטוע עמוק מאד בעולמות רוחניים.
והעיקר - בוודאי ובוודאי שגם לדעת השפ"א גם למעשים בעולם הזה יש משמעות והוא כתב המון על כך שיש "נקודה פנימית" של אלוקות החבויה בתוך העולם שלנו הארצי ושצריך להתחבר אליה ע"י דבקות בתורה ובמצות. לא חידוש ומהפכה של האמרי אמת יש כאן אלא המשך ישיר מהשקפת אביו ואבות החסידות.
