התקרבתי לרכב שלי בדיוק כשפקח החניה הדביק את דו"ח החניה על שמשת הרכב. בעסה, שכחתי (בהפרש של דקות) לחדש את הפנגו.
הפקח הבחין בי, והמשיך עם דו"ח חניה לרכב נוסף.
נכנסתי לרכב, התנעתי ואז פתאום רואה את הפקח נתקל באבן על שפת המדרכה ומשתטח על הכביש, נראה ממש כואב.
ברור שרצתי אליו, סייעתי לו לקום, הושבתי אותו על שפת המדרכה והבאתי לו בקבוק מים מהקיוסק הסמוך.
לאט לאט הוא התאושש, הביט בי ושאל, "התפלאתי שעזרת לי לאחר שראית שרשמתי לך דו"ח חניה. למה עזרת לי?"
"מה זאת אומרת?", עניתי, "אתה מילאת את חובתך כפקח תנועה ואני מילאתי את חובתי כבן אדם".
נפרדנו בחיבוק.
עוד באותו ערב שילמתי את דו"ח החניה תוך כדי הודיה על הטוב שיש לי בחיי.
