הסיפור הראשון הוא על חבר שלי ששהה עם משפחתו מספר שנים בשליחות בלונדון.
במסגרת שהותם שם הם שכרו רכב. באחת הנסיעות עצרה אותו שוטרת וביקשה את מסמכי הרכב. כשעברה על המסמכים היתה כנראה תקלה במחשב של חברת הליסינג עם הביטוח.
הוא ניסה להסביר לשוטרת שיש תקלה ובתוך כמה דקות הוא יראה לה שהכל בסדר. השוטרת לא הייתה מוכנה לשמוע אותו בכלל. הוא הרגיש שיש בה שנאה כלפיו ויתכן שהשנאה כל כך גדולה משום שהוא יהודי.
היא לקחה ממנו את מפתחות הרכב באגרסיביות, הזמינה גרר והחרימה לו את מכוניתו.
בעקבות החרמת הרכב הוא הפסיד לא מעט ימי עבודה והדבר הזה יצר אצלו עוגמת נפש.
הוא התייעץ בדבר עם חבר שלו שהוא עו"ד. חברו המליץ לו לתבוע את המשטרה. הוא שלח כתב תביעה ולאחר זמן מסויים הוזמן לדיון בבית המשפט.
כאשר נכנס לבית המשפט, הוא התרגש לראות בית משפט אנגלי, כשהשופט מעוטר בתלתלים לבנים ארוכים ממש כמו שראה בסרטים.
השוטרת עלתה להעיד והמשיכה את הקו של האגרסיביות והשנאה. לאחר שהשוטרת סיימה את עדותה והחלה לרדת מדוכן העדות השופט ביקש שתישאר על הדוכן ופשוט התחיל לצעוק עליה, כל פעם שהיא רצתה להגיד מילה הוא קטע אותה. לסיום פסק לתת את כל הפיצויים שהחבר ביקש ואפילו הוסיף קנס משמעותי.
החבר היה בהלם מוחלט.
לסיום השופט אמר לו בשקט בעברית ללא שום מבטא 'יאללה לך מפה מהר יש לי הרבה תיקים על הראש'!
----
לפני שנתיים וחצי נפטר הרב ד"ר דוד אליאך ז"ל מניו יורק כשהוא בן 99. דוד עסק בחינוך במשך 79 שנים ושלושה חודשים. רק סמוך לפטירתו הוא הפסיק את עבודתו. כשהוא נפטר ביקשתי מבנו יוטב שיספר לי סיפור חינוכי על אביו.
יוטב סיפר: 'יש הרבה סיפורים אבל אני דווקא אספר סיפור מצחיק שמראה את חוש ההומור החינוכי של אבא ז"ל.
כשאבא ניהל את תיכון 'פלדבוש" כשהתחילה עונת הביסבול ומשחק הפתיחה לעונה היה המשחק הכי חשוב ומשמעותי בשנה. אבי ראה ששני תלמידים לא הגיעו לבית הספר ביום המשחק.
למחרת הוא זימן אותם למשרדו ושאל אותם לפשר היעדרם. השניים אמרו לו שהם היו חולים.
הוא שאל אותם אם הם הלכו לרופא?
והם ענו לו – 'בוודאי'.
הוא שאל 'לאיזה רופא'?
וכל אחד אמר לו שם של רופא אחר.
הוא שאל: 'איזה תרופות הרופא נתן לכם'?
והם פירטו את התרופות.
כך המשיך בתחקור התלמידים על מחלתם כשסיים שלח אותם בברכת רפואה שלמה.
במשך כל אותה העת הוא הרים את עיתון הבוקר ועשה את עצמו כאילו הוא קורא בעיתון כשהכותרת הראשית והצבעונית מופנית אליהם. בכותרת היתה תמונה ענקית של ראש העיר במשחק הפתיחה כשמימינו ומשמאלו יושבים שני התלמידים "החולים" כשחיוך גדול מרוח על פניהם… ■
אורי שכטר
