העברית עשירה למדי באוצר מילותיה בתחום השמחה. עושר זה בא לידי ביטוי באבות דרבי נתן: "עשרה שמות נקראת שמחה, אלו הן: ששון, שמחה, גילה, רינה, דיצה, צהלה, עליזה, חדוה, תפארת, עליצה" (פרק לד). שש מן המילים האלה באות גם בברכה השביעית בשבע ברכות הנישואין: "...אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה, רינה, דיצה וחדוָה, אהבה ואחוָה ושלום ורעות".
נפתח כמובן בשִׂמְחָה. מילים מן השורש שמ"ח רווחות מאוד כבר בתנ"ך – כמאתיים ושבעים מופעים. בפורים השמחה קשורה קשר הדוק ליין, קשר המודגש במגילת אסתר: "וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה" (אסתר ט, יז), שהרי כידוע "יַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹש" (תהלים קד, טו). מהשוואה ללשונות שמיות אחרות עולה כי שָׂמַח מציין ביסודו עלייה ושגשוג, בדומה לצָמַח.[1] גם בספר משלי יש עדות למשמעות זו: "אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ" (יג, ט).
מקצת מילות השמחה קשורות להשמעת קול. כך הוא הפועל צָהַל, המציין בין השאר את קולו של הסוס. גם השורש רנ"ן מציין השמעת קולות מסוגים שונים: אדם שהבריות מְרַנְּנוֹת אחריו הוא אדם שמפיצים שמועות נגדו, והמילה רִנָּה יכולה לציין גם תפילה וצעקה: "שִׁמְעָה אֱלֹהִים רִנָּתִי, הַקְשִׁיבָה תְּפִלָּתִי" (תהלים סא, ב). אך שימושם העיקרי של צהל ורנן היה לציון קולות של שמחה, ומכאן הם קיבלו משמעות של שמחה גם בלי קשר להשמעת קול. במגילת אסתר נאמר: "וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה" (ח, טו), ובישעיהו: "צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (יב, ו).
מילות שמחה אחרות קשורות לתנועה. את גִּיל מקובל לקשור לפועל בערבית המציין סיבוב ולפועל באחת מלשונות אתיופיה המציין ריקודים ושירה. שורשה של המילה דִּיצָה מציין בעברית ובלשונות שמיות נוספות גם קפיצה וניתור, ויש הסוברים שהפועל שָׂשׂ – אביהם של המָשׂוֹשׂ והשָׂשׂוֹן – מציין ביסודו ריצה ותנועה של הגוף.
עוד מילה שמֵחה היא המילה חֶדְוָה, אשר חדרה ללשוננו מן הארמית. העליזוּת והעליצוּת שייכות גם הן לתחום השִמחה, ולדעת רבים מקורן בשורש יסודי אחד, שכן העיצורים ז ו־צ קרובים בהגייתם ונוטים להתחלף ביניהם, כגון בצמד זָעַק–צָעַק.
שמות פרטיים רבים לקוחים מתחום השמחה – אם משום שההורים רוצים לבטא את שמחתם על הולדת הילד, אם משום שהם רוצים שהשם יהיה איחול לעתיד. כאלו הם השמות ששון, שמחה, עליזה, דיצה, חדווה, גיל, גילי, גילה ויָגֵל. פורה במיוחד הוא השורש רנ"ן אשר ממנו נגזרו השמות רן, רון, ירון, רונן, רונית, רוני, רינה, רינת, רננה ועוד.
יש שהשמחה מובעת על ידי דימויים ומטפורות מתחומים אחרים. אחד מהם הוא תחום האור, כפי שאפשר ללמוד מן התקבולות בספר תהלים: "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה" (צז, יא), "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב, מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם" (יט, ט). כך כמובן גם בפסוק הידוע ממגילת אסתר: "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" (ח, טז). כן תהיה לנו.
כתבה: תמר קציר (כץ)
[1] כך הוא למשל השורש شمخ בערבית.
מבחר מקורות:
מנחם צבי קדרי, עיונים בלשון ימינו, ירושלים תשס"ד, עמ' 78–79
Hebrew is quite rich in its vocabulary for the concept of **joy** and **happiness**. This richness is expressed in *Avot de-Rabbi Natan*: "Joy is called by ten names, and they are: *sasson*, *simcha*, *gila*, *rina*, *ditza*, *tzahala*, *aliza*, *chedva*, *tiferet*, *alitza*" (Chapter 34).
Six of these words also appear in the seventh blessing of the seven wedding blessings (*Sheva Berachot*): "...who created *sasson* and *simcha*, groom and bride, *gila*, *rina*, *ditza* and *chedva*, love and brotherhood, peace and friendship."
We begin, of course, with **simcha** (שמחה). Words from the root שמ"ח are very common already in the Bible—around 270 occurrences. On Purim, joy is closely linked to wine, as emphasized in the Book of Esther: "and they made that day a day of feasting and *simcha*" (Esther 9:17), for as is well known, "wine gladdens the heart of man" (Psalms 104:15). A comparison with other Semitic languages suggests that *samach* fundamentally denotes rising or flourishing, similar to *tzamach* (to sprout/grow). There is also evidence for this meaning in Proverbs: "The light of the righteous rejoices (*yismach*), but the lamp of the wicked goes out" (13:9).
Some words for joy are connected to making sound or vocal expression. This is the case with the verb *tzahal* (צהל), which among other things denotes the neighing of a horse. The root רנ"ן also refers to emitting various kinds of sounds: a person whom people *meraninot* after is someone about whom rumors are spread, and *rinna* can denote both prayer and a cry: "Hear, O God, my *rinna*, attend to my prayer" (Psalms 61:2). However, the primary use of *tzahal* and *ranan* was to describe sounds of joy, and from there they acquired the meaning of joy even without vocalization. In the Book of Esther it says: "And the city of Shushan was *tzahala* and glad" (8:15), and in Isaiah: "*Tzahali* and sing (*roni*), O inhabitant of Zion, for great in your midst is the Holy One of Israel" (12:6).
Other joy words are connected to movement. *Gil* (גיל) is commonly linked to an Arabic verb meaning to turn or spin, and to a verb in one of the Ethiopian languages denoting dancing and singing. The root of *ditza* (דיצה) denotes jumping or leaping in Hebrew and other Semitic languages, and some scholars believe that the verb *sas* (שׂשׂ)—the root of *masos* and *sasson*—fundamentally denotes running and bodily movement.
Another joyful word is *chedva* (חדווה), which entered our language from Aramaic. *Alizut* and *alitza* also belong to the realm of joy, and according to many, they share a common root, since the consonants ז (z) and צ (tz) are phonetically close and tend to interchange, as in the pair *za'ak*–*tza'ak* (to cry out).
Many personal names are drawn from the field of joy—whether because parents wish to express their happiness at the child's birth, or because they want the name to be a blessing for the future. Such names include Sasson, Simcha, Aliza, Ditza, Chedva, Gil, Gili, Gila, and Yagel. Particularly fruitful is the root רנ"ן, from which derive the names Ran, Ron, Yaron, Ronen, Ronit, Roni, Rina, Rinat, Renana, and more.
Sometimes joy is expressed through metaphors and imagery from other domains. One of them is the realm of light, as can be learned from parallels in Psalms: "Light is sown for the righteous, and for the upright in heart *simcha*" (97:11), "The precepts of the Lord are right, rejoicing (*mesamchei*) the heart; the commandment of the Lord is pure, enlightening the eyes" (19:9). So too, of course, in the famous verse from Esther: "For the Jews there was *ora* (light), *simcha*, *sasson*, and honor" (8:16). May it be so for us as well.
Article by: Tamar Katzir (Katz)
[1] For example, the Arabic root شمخ (shamakh).
Selected sources:
* Menahem Zvi Kadari, *Studies in Contemporary Hebrew*, Jerusalem 2004, pp. 78–79
