אנחנו נמצאים בפתחה של שבת – השבת שאחרי הבחירות.
כששורות אלו נכתבות, אין לי מושג מה עלה בתוצאות האמת. אינני יודע איזה גוש ניצח, מי ירכיב את הממשלה ומי יישב בקואליציה. אבל האמת היא שזה לא העיקר.
אני מאמין בקדוש ברוך הוא, ואני מאמין בעם ישראל. עם כל הפלגנות, הסערה והמתח שמערכת בחירות מייצרת – ובמיוחד זו האחרונה – עם ישראל נשאר מתוק, עם ישראל נשאר מופלא. את העומק הזה לא רואים באולפנים; רואים אותו בלבבות, דווקא במקומות שבהם פרצה אותה מלחמה נוראה בשמחת תורה.
אני רוצה לשתף אתכם בשני סיפורים מעוטף עזה. שני סיפורים על חיבור, על אמונה ועל עין טובה.
בחול המועד סוכות נסענו לבקר חברה טובה באחד מקיבוצי העוטף. חלק ממשפחתה הקרובה ביותר נרצח באותו טבח נורא.
ישבנו איתה בביתה החדש – בית שנבנה בצמוד לבית הישן והשרוף, המקום שבו איבדה את יקיריה והספוג בכאב שאין לו מילים. תוך כדי שיחה נחו עיניי על פינת החדר, ושם הבחנתי בבית מזוזה מעוצב מקרמיקה.
שאלתי אותה לפשרו, והיא סיפרה בהתרגשות: "הכנתי אותו בסדנת קרמיקה. אני כל כך רוצה לקבוע מזוזה בבית החדש..." אמרתי לה בפשטות: "מה הבעיה? אני אביא לך קלף כשר." היא הביטה בי בעיניים בורקות ושאלה ברטט: "אתה באמת יכול להביא לי מזוזה? באמת נעשה טקס?" "בוודאי", עניתי.
ביום ראשון האחרון, יומיים לפני הבחירות, נסענו שוב לניר עוז. הצטרפו אלינו אורחים שהגיעו מחו"ל, ויחד קבענו את המזוזה ברגע מרגש ומלא הוד.
כשעמדתי שם, הבנתי משהו עמוק: לפעמים נדמה לנו שאנחנו מפוצלים, מרוחקים או זרים זה לזה. אבל האמת הפנימית היא שעם ישראל מחובר – מחובר לשורשים, מחובר למסורת, ומחובר בלב. לא במקרה מראים הסקרים שבעקבות המלחמה רוב מוחלט בציבור מעיד על התחזקות באמונה, ואחד מכל חמישה ישראלים שבעבר לא הדליק נרות שבת – מדליק כיום. מתחת למעטה הפוליטיקה והוויכוחים, אנחנו קרובים מאי פעם.
את הסיפור השני שמעתי מבחור יקר משדרות, וכך הוא סיפר:
"חסכתי שקל לשקל כדי לקנות רכב חשמלי. מכיוון שאני חשמלאי במקצועי, אמרתי לעצמי: 'למה לשלם לאחרים? ארד בערב ללובי של הבניין, אעביר קו חשמל מסודר מהמונה הפרטי שלי, אתקין עמדת טעינה, ומחר אסע למגרש המכוניות לקנות את הרכב.'
בשעה חמש בערב ירדתי למטה עם פטישון. רק התחלתי לקדוח בקיר – ופתאום חושך בעיניים. תוך דקות נעמדו סביבי פקחים, צוות שיטור עירוני וניידת משטרה. צעקות באוויר: 'מה אתה עושה?! אתה גונב חשמל! זו התחברות פיראטית!' ניסיתי להסביר בנחת: 'אני חשמלאי מוסמך, הנה המונה הפרטי שלי, אני לא גונב מאף אחד!' – אבל לא היה עם מי לדבר. מנהל הפיקוח הביט בי בקרירות ואמר: 'אתה מעוכב לחקירה.'
הובילו אותי לתחנת המשטרה בשדרות. מצאתי את עצמי עצור שם שעות ארוכות, עד חצות הלילה. רק בחצות הגיע קצין המשמרת, עבר על התיק, הבין מיד את גודל הטעות ואמר: 'חבר'ה, מה אתם רוצים ממנו? הבחור חשמלאי, העבודה חוקית למהדרין. שחררו אותו מיד!'
יצאתי מהתחנה באמצע הלילה. כל אדם שהיה יושב שבע שעות במעצר שווא על לא עוול בכפו היה יוצא רותח מזעם – מאיים בתביעות, צועק 'אני אהרוס אתכם, אקח לכם מיליונים'. אבל בדיוק בתקופה הזו התחלתי להעמיק בלימודי אמונה.
נעמדתי בחוץ, הוצאתי את הנייד והתקשרתי למנהל הפיקוח. הוא ענה בחשש, בטוח שאני עומד להשתלח בו. אמרתי לו: 'תשמע... מקודם, כשכולם הקיפו אותי, קצת הרמתי את הקול ולא דיברתי יפה. רציתי רק לבקש ממך סליחה.' מנהל הפיקוח נדהם: 'מה?! אתה מבקש סליחה? אנחנו אלה ששגינו! שפכנו את דמך וגררנו אותך למעצר סתם!' עניתי לו: 'זה לא משנה. אני לומד אמונה. נזכרתי ששום דבר לא קורה במקרה, ושהכול בהשגחה. אם נגזר עליי לשבת במעצר – זה מאת השם, ואני לא רוצה להחזיק בלב שום טינה כלפיך.' הוא נשאר פעור פה. ואני חזרתי הביתה והלכתי לישון בלב שלם ורגוע, בידיעה שאין עוד מלבדו.
למחרת בבוקר נסעתי למגרש המכוניות. עוד אני בדרך, הטלפון מצלצל: 'שלום, מדברים מהביטוח הלאומי... בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר ערכנו בדיקות רוחב לנפגעי חרדה בשדרות. הבנות שלך שוחחו עם הצוות הטיפולי, והוכר כי המשפחה מתמודדת עם פוסט-טראומה מורכבת. הוחלט להעניק לכם מענק סיוע לרכב מותאם על סך 130,000 שקלים. הסכום יועבר לחשבונך בימים הקרובים.'
הייתי בהלם מוחלט. שאלתי שכנים ומכרים – איש לא קיבל מענק כזה. בתוך יומיים הכסף כבר נחת בחשבון, ורכשתי רכב חדש לחלוטין היישר מהניילונים. השגחה פרטית ומתנה גלויה מהשמיים."
אילו אותו בחור היה יוצא מהתחנה כועס, מריר ומחפש נקמה – הוא היה נשאר כבול בעלבון ובכאב. אבל ברגע שהוא נשם עמוק, ויתר על הפגיעה ואמר: "הכול מהשמיים, ואני לא נוטר טינה" – נפתחו לו שערי שפע.
זה כל הסיפור של העם שלנו. כשאנחנו מצליחים להרפות מהכעס, להתעלות מעל מחלוקות הרגע ולזכור שכולנו אחים ושיש בעל הבית לבירה – אנחנו מפנים מקום לטוב הגדול להופיע.
כל טיפה של אהבה, חמלה ועין טובה שאנחנו זורעים בינינו – לעולם אינה הולכת לאיבוד; היא תמיד שבה ומאירה את דרכנו.
שבת שלום לכל בית ישראל.
