I had a tyveh [hey we are all human and it is understood if we have tyves from time to time] to share Rav Berel Shwartzman's torah [see link in previous post]. The man was a tzaddik and gaon and why shouldn't the readers of Mevakesh enjoy his Torah. [Incidentally - a careful reading of the piece would please one with feminist leanings - although I am sure that he didn't intend it that way:-).] So here goes... From his sefer on Gittin!! May our souls be worthy of connecting to his pure soul through the learning of his Torah.
והנה הרמב"ם פ"ז מגירושין הכ"ד כ' וז"ל נתן לה גיטה והרי הגט יוצא מתחת ידה אינה צריכה לומר כלום והרי היא בחזקת מגורשת הואיל וגט שבידה כתוב כהלכתו והעדים חתומים עליו ואע"פ שאין אנו מכירין כתב העדים ולא נתקיים אין חוששין לה שמא זייפה אותה שהרי אינה מקלקלת על עצמה ועוד שהעדים החתומים על הגט הרי הן כמי שנחקרה עדותן בבי"ד עד שיהא שם מערער לפיכך נעמיד הגט בחזקתו ותנשא ואין חוששין שמא ימצא מזויף כמו שנעמיד הגט בחזקת כשר וכו' שאין דיני האיסורין כדיני הממונות עכ"ל
וצ"ע כל אריכות לשון הרמב"ם בזה שמתחילה כתב הטעם שאין חוששין לה שמא זייפה אותו משום שאינה חשודה לקלקל עצמה וגם מדאורייתא אי"צ קיום דעדות הגט כמי שנחקרה בבי"ד ואח"כ כתב עוד דאין חוששין שמא ימצא מזויף משום שמעמידים הגט בחזקת כשרות, ושוב סיים וכתב הטעם שאין חוששין לזיוף משום שאין דיני האיסורין כדיני ממונות וצ"ב איך מצטרפין ג' טעמים אלו יחד
ונראה דהנה בגט יש לדון להצריכו קיום משום ג' סיבות א' משום תקנת קיום בשטרות שכל זמן שלא נתקיים יהא ככל שטר שאינו מקויים דאינו שטר כלל דשיטת הרמב"ם היא שכל שטר שלא נתקיים אינו שטר כלל היינו שלאחר שתיקנו חכמים קיום בשטרות אם בא לפנינו שטר שאינו מקויים אין אנו פוסלין אותו רק מספק מחשש זיוף אלא שחסר בעצם הדין שטר ואינו שטר כלל וכאילו אין לפנינו כלל עדות כשרה עד שיתקיים. ב' גם אם נימא דשאני גט משאר שטרות וחשיב שטר גם כשאינו מקויים מ"מ יש לדון להצריכו קיום משום עצם החשש לזיוף ג' גם אם אנן לא חיישינן מצד שהגט מדאורייתא בחזקתו וגם מדרבנן לא חיישינן כדלקמן מ"מ מדין טענינן נפסול הגט דמכיון שהבעל נאמן לטעון מזויף כשלא נתקיים הגט כמש"כ הרמב"ם פ"ז מגירושין ה"ב ומשום שיש לו כח טענה לערער על השטר כמו בשטרי ממון שהנתבע יכול לטעון מזויף כל זמן שאין ודאות שהעדים חתמו ומחויב התובע לברר תביעתו וא"כ ממילא יהא גם דין טענינן שגם אם הבעל אינו טוען מזויף אנן טענינן ליתומים וללקוחות במקומו.
וזה נראה כונת הרמב"ם דמתחילה כתב לבאר הטעם ש"אין חוששין לה שמא זייפה אותו שהרי אינה מקלקלת על עצמה ועוד שהעדים החתומים על הגט הרי הן כמי שנחקרה עדותן בבי"ד" היינו דגט שאינו מקויים הוי גט משום דמדאורייתא יש דין נחקרה ולא חיישינן כלל וגם התקנה של קיום שטרות מדרבנן ליכא בגט משום שאינה חשודה לקלקל עצמה וממילא שטרא דגט נחשב שטרא מעליא גם בלא קיום. אח"כ הוסיף הרמב"ם עוד "ואין חוששין שמא ימצא מזויף כמו שנעמיד הגט בחזקת כשר" היינו שמתירין אותה לינשא ע"פ גט זה ולא מצריכין אותה לקיימו מחשש שמא יבוא הבעל ויברר וימצא שהגט מזויף משום שהגט בחזקת כשרות כל זמן שלא בא הבעל וערער ושוב הוסיף וכתב "שאין דין האיסורין כדיני הממונות" היינו שהגם שהגט בחזקת כשרות מ"מ אמאי לא טענינן מזויף כשם שטוענין ליתומים וללקוחות כפי שנתקשו תוס' הנ"ל אמאי גט בא"י כשר בלא קיום ולא טענינן, ע"ז כ' הרמב"ם שאין דיני הממונות כדיני האיסורין והיינו דהגט נחשב לשטר של איסורין שבא להתירה לינשא ולא שייך טענינן אלא בממונות ולא באיסורין וכעין זה כ' הר"ן ג' ע"א ברי"ף ראין להוכיח ממתני' דלא טענינן ליתומים וללקוחות לפי שאין האשה ממונו של בעל אלא ברשות עצמה היא לינשא ואנן לא מנעינן לה ע"ש
מאידך בהאי טעמא לחודי' לא סגי דמ"מ מצד הגט עצמו יחשב בלי קיום לחספא בעלמא כמי שאין עליו עדים וע"ז לא מהני הטעם שאין דין האיסורין כדיני הממונות דלגבי חשש זיוף אין סברא לחלק בין איסורין לממונות ואדרבה איסורין חמירי טפי ואזלינן
בספיקא דאיסורא לחומרא לכן הוצרך גם לפרש שהגט מצד עצמו אינו צריך קיום וכמש"נ
ואני הקטן הצעיר באלפי ישראל מוסיף שדברי פי חכם חן - ושם האריך בסוגיא עיי"ש ותרווה נחת.
