י"ז אייר תשמ"א, יום ה' לסדר אם בחקותי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם אותם.
17th Iyyar 5741, Yom Chamishi of Parshas Bechukosai.
לכבוד ר' מרדכי עמנואל שליט"א, קיבוץ שעלבים.
ראש הישיבה ר"י גוסטמן שליט"א קיבל את שאלתך בענין חינוך, וביקש ממני לכתוב לך את תשובתו.
הנה, ענין חינוך הבנים אינו רק מצוות עשייה, שהמצוה לעשות דבר, ובעשיית הדבר קיים המצוה; מצות חינוך היא מצוה לעשות פעולות להגיע אל תכלית, דהיינו להדריך ולהדריך את הבנים ביראת ה' ובאהבתו, וישמח הבן בלימוד ובקיום המצוות, ולא יעשם רק כעול המוטל עליו מהוריו, אלא שתחילת לימודו יהיה באופן שהתלמיד ילך בדרך זו כל ימי חייו.
לכבוד ר' מרדכי עמנואל שליט"א, קיבוץ שעלבים.
ראש הישיבה ר"י גוסטמן שליט"א קיבל את שאלתך בענין חינוך, וביקש ממני לכתוב לך את תשובתו.
הנה, ענין חינוך הבנים אינו רק מצוות עשייה, שהמצוה לעשות דבר, ובעשיית הדבר קיים המצוה; מצות חינוך היא מצוה לעשות פעולות להגיע אל תכלית, דהיינו להדריך ולהדריך את הבנים ביראת ה' ובאהבתו, וישמח הבן בלימוד ובקיום המצוות, ולא יעשם רק כעול המוטל עליו מהוריו, אלא שתחילת לימודו יהיה באופן שהתלמיד ילך בדרך זו כל ימי חייו.
The topic of chinuch is not simply a mitvas asiyah, wherein you take certain actions and the mitzva is accomplished; rather, the mitzva of chinuch is a mitzva to do actions aimed towards a purpose, namely to guide children towards awe of G-d and towards loving Him, so that the child will take delight in learning and in the fulfillment of mitzvos, and will not do them as if they were a yoke his parents burdened him with; instead, the beginning of his learning should be such that the student will [wish to] continue in this path all the days of his life.
והנה, כשם שפרצופיהן של כל אחד אינם דומים זה לזה, כך דעותיהם ומידותיהם וכישרונותיהם של כל אחד הם טיפוס מיוחד, וצריכים חכמה גדולה וסיעתא דשמיא לחנך כל אחד לפי הדרך המסוגל לו, כמו שכתוב 'חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה'. ומפסוק זה אנו לומדים שני דברים. א: החנוך לנער הוא על פי 'דרכו', דהיינו שיש לכל נער דרך שמסוגל לו, והדרך בחינוך צריך להתאים לתנאים המוצרכים ליחיד. וב: 'גם כי יזקין' – שתכלית החינוך הוא שלא יסור ממנה גם כי יזקין.
Realize that just as the facial features of each individual are distinct from those of others, so are the [דעות] and middos and talents of each one unique, and it requires great wisdom and siyata d’shmaya to teach each one according to his ideal path, at it says, “Teach the child according to his path, and even in his old age he will not stray from it.” From this pasuk we learn two things. א: Chinuch for a child must be according to “his path,” which is to say that each child has a path that is ideal for him, and the path in chinuch must match his distinct needs. ב: “Even in his old age” - that the purpose of chinuch is [to ensure] that “he will not stray from it” even when he is older.
כל ילד בהתפתחותו צריך למלמד, וגם צריך להתרגל בעבודה בעצמו, דהיינו שבעצמו ילמוד ויעשה מצוות ויתחנך ברגשי היראה. ועוד צריך ילד רך בשנים עיתים להתפתחות הגשמית, כמ"ש בבבא בתרא כא, א 'ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע', ועיין בתוס' ד"ה כבן שכתב כבן שש בבריא כבן שבע בכחוש. וכן כתב בספר החינוך מצוה תי"ט "וראוי לכל בן דעת שיתן לבו שלא להכביד על הילד בלימוד בעודנו רך האברים ורך הלבב, עד שיגדל ויתחזק כח לבו ותוקף אבריו ועצמותיו ימלאו מוח ויוכל לסבול יגיעת הלימוד". עכ"ל. והטעם בזה הוא פשוט כמו שכתבנו, שמצות החינוך אינה רק מצוות עשייה שעושים מעשה ונפטרים, אלא שמצות חינוך היא לעשות פעולות שגם כי יזקין לא יסור ממנה.
Every child, as he progresses, needs למלמד, and also needs to become used to working by himself, for by himself he will learn and do mitzvos and educate himself in feelings of yir’ah. Further, a young child requires time for physical development, as it says in Bava Basra 21.1, “And you shall bring him in at age six or seven,” and in Tosfos there כבן שש בבריא כבן שבע בכחוש. And thus writes the Sefer HaChinuch, mitzva 419: “And it is appropriate for all men to take care not to overburden his child with learning when he is still young of body and young of heart, until he grows and his will increases, and his limbs and bones strengthen and his brain is ready to bear the exertion of learning.
ועוד יש להוסיף במצות חינוך, שיש בה שתי מצוות. האחת, שהאב חייב ללמד את בנו לכל הפחות [וז"ל החינוך מצוה תי"ט] 'עד שידע לקרות בספר תורה ויבין פירוש הכתובים כפשוטן'. עכ"ל. ויש עוד מצוה, כמ"ש בקידושין דף ל, א 'ושננתם – שיהו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד' וכו'. ופשוט דזהו בכל התורה כולה, כמ"ש שם שמלמדו 'מקרא משנה ותלמוד אגדות והלכות', שאל תגמגם אלא אמור לו מיד. ביאור הדבר, שאם לא לימדו לקרות בספר תורה על זה כתב החינוך שביטל מצות ושננתם ולא יצא ידי חובת המצוה כלל, אבל עד שילמדו כל התורה וידעה בלי גמגום עדין אביו מקיים מצות ושננתם, שהוא מצות חינוך. [ובאופן הלימוד בתורה עי' ברכות ו, ב רש"י ד"ה אגרא דפרקא ורש"י ד"ה אגרא דשמעתתא, ושם בדף מז, ב רש"י ד"ה שלא שימש ת"ח]. וכמו שהוא בלימוד תורה כן הוא ביתר הדינים שבמצות חינוך – דעד שיגיעו מעשיו ומידותיו למעשה אבות העולם שכך חשק ה' בהם עדיין הוא מקיים מצות חינוך, ולזה צריך שישים מגמתו ושאיפתו.
As well, let it be added that mitzva of chinuch contains two mitzvot within it. The first is that the father is obligated to teach his child, at the least, (as is written in the Chinuch, mitzva 419) “Until he is able to read from a sefer torah and understand the simple meaning of the text [meaning the Chumash? Or Ketuvim? Text in general?].” Ad kan leshono [end of citation]. And there is another mitzva, as it says in Kiddushin 30.1: “vishinantam -- that the words of Torah should be sharp in your mouths, so that if a man asks of you, ‘Speak [about Torah]!’ you will not have to hesitate, but will be able to speak immediately.” And it is pashut that it should be thus with kol hatorah kula, as it says there to teach him “Mikre, mishna and talmud, aggada and halachot,” so that he need not hesitate but can speak immediately. To clarify, if he does not teach his son to read from a sefer torah, the Chinuch states that he has ביטל the mitzva of vishinantam and has not fulfilled his obligation at all; but until he teaches him the whole torah so that he knows it without hesitation, the father is still continuing to fulfill the mitzva of vishinantam, that is to say the mitzva of chinuch. And as it is with limud torah, thus is it with the other laws in the mitzvos of chinuch - that until his actions and middos reach those of the Avos, as Hashem wishes, he is still fulfilling the mitzva of chinuch, and it is towards this goal that he should aspire.
ועל פי זה מוסברת הברכה 'ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה' שאנו מברכים בה את הילדים. וקשה, איך נעיז פנינו לבקש בקשה גדולה כ"כ שיהיו כאפרים וכמנשה, ומדוע לא נברך אותם שיהיו כחפץ חיים זצ"ל, שבוודאי אושר גדול יהיה לנו אם בנינו יהיו כחפץ חיים? אלא ששאיפתנו צריכה להיות שיהיו כאבות העולם, ולזה אנו צריכים לתת מאוויינו ותכלית החינוך, ואם נשתדל שיהיו כאבות העולם - אז יהיו בני תורה, ואל לנו לוותר על כיוון ותכלית זה.אבל לפי מה שביארנו שתכונות כל אחד שונות, וצריך חכמה מיוחדת לחינוך כל אחד, לפעמים צריכים נסיגה קטנה אחורנית בכדי להשיג אחר כך התקדמות גדולה קדימה. וכיון שכל ילד שונה מחברו, לכן לכל ילד ובכל מצב יש דרך אחרת, אבל העיקר הוא לדעת ולכוון בתחילה שסוף כל הדרכים יגיע אל התכלית המבוקש.
According to this we can explain the bracha, “May Hashem make you like Efraim and Menashe,” with which we bless our children. It is difficult to understand how we can dare to request something so great as to be like Efraim and Menashe; why do we not bless them to be like the Chofetz Chaim? Surely we would be delighted to have our children be like the Chofetz Chaim? But our aspirations must be that they be like the Avos, and we must aim towards this target; and if we try to make them like the Avos - then they will turn out as bnei torah, and ואל לנו לוותר על כיוון ותכלית זה - but according to what we have previously explained, that everyone has different characteristics, and we require special wisdom to educate each one - sometimes we need to take a small step back in order to later achieve a great step forward. And since each child is unique, every child and every situation requires a different path, but the essential point is to know and to aim carefully at the beginning so that the end of all the paths reaches the desired goal.
ועל פי זה נראה לפרש הגמ' בשבת קד, א שנדחקו בה כמה מפרשים, 'אמרי רבנן לריב"ל אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי דאפילו בימות יהושע בן נון לא איתמר כוותייהו' וכו', עיין שם הסוגיא. והנה קשה, מה מלמדנו שצריך ללמד לדרדקי? ונראה שמשמיענו שבתחילת לימוד קטנים, כשהם דרדקי, כשמלמדם אלף בית, כבר מוסרים להם משלים שידיעתם הוא בסודות התורה הגדולים והמופלאים. דבשעת לימוד אלף בית אין התכלית רק אלף בית, וכשיזכה ללמוד חומש אז התכלית הוא ללמוד חומש וכן במשניות ובגמ', אלא שתחילת לימודו הוא על מנת ללמוד לאח"כ כל התורה כולה, ואפילו סודות שלא הודיעום בימות יהושע בן נון.
And according to this we can explain the Gemara in Shabbos 104.1 [We interrupt this translation for the following information: Your translator does not understand Aramaic.]
ולהאריך בדברים אלו צריך קונטרס מיוחד, ובפרט שכל יחיד הוא עולם מלא. לכן ישתדל שאופן הלימוד יהיה כזה המביאו
לתכלית המבוקש כמ"ש.
And to speak at length on these matters would require a kuntreis of its own, particularly as each individual is an entire world. Therefore let us attempt to make the method of learning be thus, to arrive at the intended goal as we have written.
וה' יצליח דרכו לגדל דור ישרים אשר צדיקים ילכו בו.
הכותב בשם הראש ישיבה ר"י גוסטמן שליט"א, מיכל ברניקר
