The gemara [Brachos 12] says that at the end of days the memories of yetzias Mitzraim will be secondary while the reality of the present will be primary. Why is this?
Memories are GREAT!! We need them. We especially need to CONSTANTLY remind ourselves of the miracles Hashem performed for us in the past. By remembering them we even bring them to life to a certain extent, as the holy sfarim teach.
But there is yet a higher level. Where the present reality is so miraculous, so elevating, so awe inspiring, that no memory of the past could possibly compete, as powerful as that memory may be. The HIGHEST level of Emunah is when the HERE AND NOW is SO AMAZING that everything else pales in comparison. THAT is what we will experience when Moshiach comes! Our neshamos will be elevated with faith in Hashem as never experienced before. Chazal say that even the Torah we will learn in the time of Moshiach will be MUCH GREATER AND DEEPER than the Torah we learn in the present. Our present Torah is called "הבל" compared to the Torah of Moshiach!
הניסים מבארים הם את האמונה האלהית, שהיא ממעל לכל גבול, והשלמות
האלהית נקבעת ע"י אמונה קדושה זו בנפש. וכשתגמר לגמרי האמונה את תפקידה,
ותוציא את הנשמה לאורה, אז לא תהיה צריכה לעצמיות האמונה בהניסים ולזכרונם. אבל
אין השלמת האמונה ברום קדשה באה, כ"א ע"י קביעות קשר האמונה בניסים
בפועל. ויציאת מצרים והניסים הכרוכים בה היא יסודם, שממשכת והולכת עד לימות המשיח,
שאז לא תהיה יציאת מצרים עוד ליסוד עקרי, כ"א או טפל לעיקר, או דבר שכבר שמש
את תפקידו לגמרי, ולא יאמר עוד חי ד' אשר העלה את ישראל מארץ מצרים, כ"א חי
ד' אשר העלה את בנ"י מארץ צפונה, ומכל הארצות אשר הדחתים שם, והושבתים על
אדמתם, נאם ד'. והאורה המשיחית תשיב את הזוהר העליון של האדם לאיתנו, ותהיה לכן
גבוהה מכל התגלות אלהות שעד כה, עד שאפילו תורה שבעוה"ז הבל הוא כלפי תורתו
של משיח. וזוהר עליון של אדם הראשון שואב את טל חיי קדושתו ואשרו מן ההוה, ואינינו
נזקק לשעבר, ממעמק הדעת והחיים, ולא מן הזכרון.
