[Note: We are still 3,000 dollars short of our goal of five thousand dollars. Today only one donation of $100 came in the whole day [from a very special person I may add - לזיווג הגון במהרה]. We hope tomorrow will be more fruitful. Sunday is an "off day". Tomorrow back to work! Have a chelek in the Torah of thousands and thousands weekly!!:-)]
Why is עשה דוחה לא תעשה?
Ramban: Aseh expresses love, Lo taaseh expresses fear. Love is greater than fear.
Chizkuni - Every mitzvas aseh has an attendant לאו in the pasuk ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו so it is a "double whammy" and thus more חמור.
Rav Yosef Engel - When one is not מקיים a לא תעשה due to אונס he is guiltless while [says the Yerushalmi] if he isn't מקיים the עשה due to אונס he doesn't get credit as if he did it. So when the עשה is דוחה the לא תעשה it is win/win. He fulfills the עשה while not being guilty of not keeping the לא תעשה. But if he would not do the עשה [for the sake of the לא תעשה] then he would lose out and not get credit for it.
However, it is not so simple, for when the Yerushalmi says that if he isn't מקיים the עשה he doesn't get credit for doing it, it is referring not to mitzvos but to the laws of conditions [not being מקיים a תנאי due to אונס is not a valid excuse that makes it as if he was מקיים the תנאי]. On the contrary, the gemara [Brachos 6] says that one who wanted to fulfill a mitzvah but didn't gets credit as if he did it.
The gemara in Yevamos [7a] says that in fact a לא תעשה is more stringent than an עשה and the reason [implies the gemara] that עשה is דוחה לא תעשה is because of a גזירת הכתוב.
כתב בזה רבינו הרמב"ן (שמות כ' ח').
"ואמת הוא ג"כ כי מדת זכור רמזו במצות עשה, והוא היוצא ממדת האהבה והוא למדת הרחמים, כי העושה מצות אדוניו אהוב לו ואדוניו מרחם עליו, ומדת שמור במצות לא תעשה, והוא למדת הדין ויוצא ממדת היראה, כי הנשמר מעשות דבר הרע בעיני אדוניו ירא אותו, ולכן מצות עשה גדולה ממצות לא תעשה, כמו שהאהבה גדולה מהיראה, כי המקיים ועושה בגופו ובממונו רצון אדוניו הוא גדול מהנשמר מעשות הרע בעיניו, ולכך אמרו דאתי עשה ודחי לא תעשה, ומפני זה יהיה העונש במצות לא תעשה גדול ועושין בו דין כגון מלקות ומיתה, ואין עושין בו דין במצות עשה כלל אלא במורדין, כמו לולב וציצית איני עושה, סוכה איני עושה, שסנהדרין היו מכין אותו עד שיקבל עליו לעשות או עד שתצא נפשו" (רמב"ן שמות).
והמהרש"א ביומא (פ"ו ע"א ד"ה עבר על עשה) כתב בסגנון אחר דסברא להקל בעונש עובר בעשה בעלמא דיושב ואינו עושה מעובר בל"ת שעובר במעשה, ומהאי טעמא עשה דוחה ל"ת כיון דהעשה מקוים במעשה.
אך לכאורה אין דבריו מובנים ואיפכא מסתברא דכיון שהעובר בקו"ע חמור עונשו מהעובר בשוא"ת שורת הדין נותנת שלא תדחה עשה את הל"ת, ונבטל את העשה בשוא"ת ולא נעבור על הלאו בקו"ע, ולא ירדתי לעומק דעת רבינו המהרש"א.
ועוד מצינו דבר מחודש באחד מרבותינו הראשונים, בחזקוני על התורה (פרשת משפטים שמות כ"ג י"ב) שכתב דבכל מצות עשה יש גם לאו דהלא אמרה תורה "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו" וכתב רש"י שם דבא ליתן אזהרה על כל מצות עשה. וכיון שכל מצ"ע יש בה גם ל"ת אמרו דעשה דוחה ל"ת, עי"ש.
ועוד מצינו בזה בדרכי הפלפול לפי המבואר בירושלמי (גיטין מ"ג ע"ב) "אונסא כמאן דלא עבד אמרינן אונסא כמאן דעבד לא אמרינן". ועד כאן לא אמרו אלא אונס רחמנא פטריה, ומה שנעשה באונס כאילו לא נעשה כלל, אבל לא מצינו דאונס הוי כאילו עשה את שנאנס ולא עשאה. ומשו"כ אמרו עדל"ת דלגבי הלאו הו"ל כאילו נעשה באונס וממילא אין בו חטא ועון, אבל אילו נמנע מלקיים מצות עשה מחמת אונסא דלאו לא אמרינן דהוי כאילו קיים מצוה זו. וכמדומני שסברא זו ראיתי בספרי האחרונים (הגאון ר' יוסף ענגיל וחתן סופר).
וגם בדרך זו יש להעיר דאין דברי הירושלמי אמורים אלא לגבי דיני תנאי קיומו וביטולו, אבל בגדרי המצוות שבין אדם למקום, אדרבה, הרי אמרו "חושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה" (ברכות ו' ע"א), ודו"ק בזה.
אמנם על אף שגדולי הדורות נתנו טעם ותבלין בהלכה זו, ברור שגזה"כ היא ולא מסברא אמרו כן וכמבואר להדיא ביבמות ז' ע"א דבאמת ל"ת חמור ממצות עשה אלא דגזה"כ דעשה דוחה ל"ת, עי"ש. [הגרא"ו שליט"א]
"ואמת הוא ג"כ כי מדת זכור רמזו במצות עשה, והוא היוצא ממדת האהבה והוא למדת הרחמים, כי העושה מצות אדוניו אהוב לו ואדוניו מרחם עליו, ומדת שמור במצות לא תעשה, והוא למדת הדין ויוצא ממדת היראה, כי הנשמר מעשות דבר הרע בעיני אדוניו ירא אותו, ולכן מצות עשה גדולה ממצות לא תעשה, כמו שהאהבה גדולה מהיראה, כי המקיים ועושה בגופו ובממונו רצון אדוניו הוא גדול מהנשמר מעשות הרע בעיניו, ולכך אמרו דאתי עשה ודחי לא תעשה, ומפני זה יהיה העונש במצות לא תעשה גדול ועושין בו דין כגון מלקות ומיתה, ואין עושין בו דין במצות עשה כלל אלא במורדין, כמו לולב וציצית איני עושה, סוכה איני עושה, שסנהדרין היו מכין אותו עד שיקבל עליו לעשות או עד שתצא נפשו" (רמב"ן שמות).
והמהרש"א ביומא (פ"ו ע"א ד"ה עבר על עשה) כתב בסגנון אחר דסברא להקל בעונש עובר בעשה בעלמא דיושב ואינו עושה מעובר בל"ת שעובר במעשה, ומהאי טעמא עשה דוחה ל"ת כיון דהעשה מקוים במעשה.
אך לכאורה אין דבריו מובנים ואיפכא מסתברא דכיון שהעובר בקו"ע חמור עונשו מהעובר בשוא"ת שורת הדין נותנת שלא תדחה עשה את הל"ת, ונבטל את העשה בשוא"ת ולא נעבור על הלאו בקו"ע, ולא ירדתי לעומק דעת רבינו המהרש"א.
ועוד מצינו דבר מחודש באחד מרבותינו הראשונים, בחזקוני על התורה (פרשת משפטים שמות כ"ג י"ב) שכתב דבכל מצות עשה יש גם לאו דהלא אמרה תורה "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו" וכתב רש"י שם דבא ליתן אזהרה על כל מצות עשה. וכיון שכל מצ"ע יש בה גם ל"ת אמרו דעשה דוחה ל"ת, עי"ש.
ועוד מצינו בזה בדרכי הפלפול לפי המבואר בירושלמי (גיטין מ"ג ע"ב) "אונסא כמאן דלא עבד אמרינן אונסא כמאן דעבד לא אמרינן". ועד כאן לא אמרו אלא אונס רחמנא פטריה, ומה שנעשה באונס כאילו לא נעשה כלל, אבל לא מצינו דאונס הוי כאילו עשה את שנאנס ולא עשאה. ומשו"כ אמרו עדל"ת דלגבי הלאו הו"ל כאילו נעשה באונס וממילא אין בו חטא ועון, אבל אילו נמנע מלקיים מצות עשה מחמת אונסא דלאו לא אמרינן דהוי כאילו קיים מצוה זו. וכמדומני שסברא זו ראיתי בספרי האחרונים (הגאון ר' יוסף ענגיל וחתן סופר).
וגם בדרך זו יש להעיר דאין דברי הירושלמי אמורים אלא לגבי דיני תנאי קיומו וביטולו, אבל בגדרי המצוות שבין אדם למקום, אדרבה, הרי אמרו "חושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה" (ברכות ו' ע"א), ודו"ק בזה.
אמנם על אף שגדולי הדורות נתנו טעם ותבלין בהלכה זו, ברור שגזה"כ היא ולא מסברא אמרו כן וכמבואר להדיא ביבמות ז' ע"א דבאמת ל"ת חמור ממצות עשה אלא דגזה"כ דעשה דוחה ל"ת, עי"ש. [הגרא"ו שליט"א]
