Thursday, July 26, 2018

The Underlying Unity Of Creation As Reflected In The Bris Milah

לע"נ סבי ר' אלכסנדר זושא בן ר' יוסף 
יום פטירתו היום י"ד באב 

There are two ways of viewing the תאות of man. The pessimistic perspective is that there is no hope. It is too strong to control so we must submit to it. Most of the world lives that way. There is nothing to fight. Just protect yourself and have a good time. In the secular society, there is little talk of self-control. That is limited to things like diet. [The word "sin" is used mostly in that context, like a "sinful" dessert. Arayos is not spoken of as "sinful". Maybe an "indiscretion" or "weakness" but not a "sin"]. People are in love with their bodies and thus want to be healthy. So the attitude is - don't eat unhealthy now and enjoy temporary pleasure when you can eat healthily and have a longer healthier life of heightened physical pleasure. But to curb the desire for arayos? What is the point? I can enjoy myself now and also later! They just tell a person to be careful not to get diseases from this behavior because then, once again, that will mean less pleasure in the long run. And since the purpose of life is pleasure [not in the Mesilas Yesharim sense of להתענג על השם]  - that would be nothing less than foolhardy. 

The optimistic perspective says that we DO have the power to control ourselves. The Rambam in Moreh Nevuchim says that the mitzva of Bris Milah is intended, among other reasons, to diminish the sexual urge. The Torah says that in the merit of Bris Milah, Hashem will be our G-d for all of the generations. This is because the Bris symbolizes a much bigger idea than the mere removal of a piece of skin. The Bris teaches that we can direct ALL of our energies and desires to Hashem, even the "lower" ones. This, in turn, teaches us about the underlying unity of creation where all phenomena ultimately exist as a reflection of Hashem in this world. There is no disunity in creation. EVERYTHING is a reflection of our spiritual roots.  Iyov said מבשרי אחזה אלוה - From my flesh I see Hashem. The Bris allows us to see Hashem from our flesh. Even our flesh can be elevated. 

We have to remember that we are surrounded EVERYWHERE WE LOOK with the attitude that life is about maximizing our physical pleasure. Even religious publication and websites shout this to us at every turn. Of course they will never say "Be a hedonist today, for tomorrow you will die" but that is the attitude that is subtly and covertly conveyed. You have to get this new car, eat at this restaurant, go to this vacation spot, buy this "dream" sheitel or fancy new hat etc. etc. 

This is not a plea for an ascetic lifestyle. For us, it would be impossible. When I was a child, a Jewish German woman named Rita used to babysit for my brothers and me. She used to say about us in her German accent "shpoiled, shpoiled, shpoiled". What can we do - we are "shpoiled". I grew up in the 70's and 80's before home computers, smartphones and plenty of gadgets that people can't live without for 5 minutes and I am spoiled. Certainly, people raised from the 90's and on are spoiled. Almost everything is SOOO EASY and COMFORTABLE. So no, we don't aspire to live like Rav Shteinman. We revere and respect him but WAAAAYYYYY out of our league. But we MUST find a balance between and our bodies and souls and not let our physical desires trample our spiritual essence.        

The Bris Milah is a reminder of that. 

הטעם העתיק של המילה, המעטת תאות המין, הוא חובק כללים רחבים של המדע. קשר הברית, להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, של דעת אחדות ד', הקשור במילה, משולב הוא עמה קשר עצמי, מבשרו יחזה אדם אלוה. אם יש באדם כח לאחד את כל כחות נפשו וכל נטיותיו למטרה שכלית ומוסרית אחת, כבר רואה הוא את האחדות בעולמו הפנימי, והאחדות של העולם הכללי מתבררת אצלו יותר ויותר. וכשהוא מוצא שכחותיו פרודים הם, כשאינו יכול לצייר שלטון כללי על נטיותיו ותאותיו, אז מחליט הוא, שהעולם הגדול כמוהו מפורד הוא גם הוא, ושאין אחדות במציאות. 

התאוה המינית כוללת בעצמותה, ובסעיפי התאות החמריות הדמיוניות והרוחניות הכלולים בה, את החלק היסודי מכל הנטיות כולן, אם היא עומדת באדם במצב כזה, שהרוח האצילי שבו יוכל לעלות גם עליה להקיפה, לאחדה עם כל המון הכחות הגשמיים והרוחניים שבאדם למטרה אחת מוסרית עליונה, אז האחדות מתגלה בעצמותו, וגילוי האחדות האלהית מתחזה בו בבשרו. השיקוע של רוח האדם בתוך תאות המין עד לכדי צלילה גמורה, עד לכדי אוטם האידיאליות והמוסריות בחוגה, גרמה את תכונת הערלה, והמעמד הפתלוגי הזה הוא נושא עליו בגויה את האימוץ של נטיה זו בצורתה היוצאת מחוג האידיאליות והמסירה המוסרית המגמתית. מובן הדבר, שההשקפה הפסימית בעולם, שהיא נאותה לירידה מוסרית, היא נותנת כח דוחף להנתקתה של תאות המין מן האידיאליות, שכיון שהמציאות בכללה היא רעה רבה, איך יהיה אידיאל להרבות יצורים אומללים. ולפי זה לכל הנטיה כולה אין שורש באידיאל, רק התפרצות התאוה היא שעושה את דרכה. לא כן היא השקפת הטוב העולמי, ההשקפה האופטימית, של וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, היא נותנת מקום לאידיאליות להתפשט גם על הנטיה המינית. ואם ירד טבע הבשר ויצר לב האדם עד כדי התפתחותה של הערלה, הנה יסול לו האדם את דרכו האצילית בתיקון ברית קודש, על ידי המילה, ואז ימצא את כל כחותיו נטויים למטרה כללית אידיאלית קדושה, ומבשרו יחזה אלוה, ויקדש את קדוש ישראל, ד' אחד.