ויקהל משה וכו' ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת וכו' קחו מאתכם תרומה לה'. הענין הוא שנאמר שבת כאן קודם מלאכת המשכן, כי בבנין המשכן נתחברו כל ישראל בלבם מבלי שום התגאות אחד על חבירו, כי בתחילה עשו כל חכם לב במלאכת המשכן כל אחד את עבודתו והראה לו כי עשו מלאכה נפלאה למאד, ואח"כ כאשר ראו החיבור שנתחבר יחד כל העבודה כל היריעות והקרשים, ראו כי כל אחד שייך לחבירו כאלו עשאם אדם אחד, והבינו כי כל מה שעשו לא היה בשכלם רק בסיעת הש"י ביד כל העושה במשכן, שיהיה אח"כ שלימות צורת הבנין, ואיך יוכל להתגאה אחד על חבירו מאחר שלא עשה בשכלו רק בסיעת ה'. וכן בגמ' מגילה [ט.] במעשה דתלמי שכינס ע"ב זקנים והסכימו כלם לדעה אחת וכתבו לו כמה שינוים, ודמה כל אחד בלבו שעשה וכיון לחכמה עמוקה, אך כאשר ראו כי כלם כוונו לדעה אחת אז הבינו כי היה בסיעת ה'. ולזה נאמר פרשת שבת אצל מלאכת המשכן, כי עיקר התחברותם היתה ממצות שבת, כי שבת היא תוך כל המצות הנמצא בם כוונה לש"ש וזה הכוונה נקראת שבת, וגם במלאכת המשכן שכל עבודתם היתה לכבוד שמים כדי שתשרה שכינה בישראל, ובזה נתחברו לבם כי השכינה לא היתה שורה אף כשנחסר יתד אחד, ולכן לא היו יכולים להתגאות אחד על חבירו כלל, אף עושה הארון נגד עושה יתדות החצר כמאמר הגמ' (סוטה מ'.) מה איכפת לך, מיני ומיניה יתקלס עלאה, וזהו ויקהל משה את כל עדת בני ישראל.
Moshe then convoked the whole Israelite community and said to them…
On six days work may be done, but on the seventh day you shall have a Shabbos of complete rest, holy to Hashem…
Take from among you gifts to Hashem; everyone whose heart so moves him shall bring them—gifts for Hashem
The reason Shabbos is mentioned first before the construction of the Tabernacle is that the construction of the Tabernacle connected the heart of every person in Israel to one another without even a hint of ego.
Initially, each skilled craftsman made his specialized contribution, and it was apparent that every piece was truly remarkable. Afterwards, when all the individual twists and ties were joined together, they saw how each thing fit perfectly, as if it was all made by one person. They realized that everything they had done was not because of themselves – it was only the hand of God guiding their handiwork, and this is why there was a perfection of form in the completed building. How is it possible to feel superior over another when it was made only with the help of God?
The Gemara (Megillah 9a) relates the story of King Ptolemy gathering the 72 elders [to translate the Torah into Greek, independent of one another] who all acted as one mind and made the same emendations to the biblical text. It seemed to each one that he had uncovered a profound and deep wisdom in his changes. When it was revealed that they had unearthed the exact same insights, they understood it all had been God’s will.
This is why the Shabbos is placed in relation to the building of the Tabernacle, for the essential principle that connects them is the commandment of the Shabbos. The Shabbos underlies any commandment done with the intention of being for the sake of Heaven, as this intention is called “Shabbos.”
So too with the construction of the Tabernacle. All their work was to glorify Heaven to allow the Divine Presence to dwell with Israel. It was this that joined their hearts together, for the Divine Presence would not reside there if even one peg or rod is missing. Therefore, it wasn’t possible to feel superior to another at all, even the one who constructed the Holy Ark compared to the one who made the pegs of the outer courtyard, as it says in the Gemara (Sotah 40a), “What do you care? Through this and this the Most High is praised!”
And this is what it means that Moshe then convoked the whole Israelite community.
