ודבר זה ביארנו בנתיב התורה, כי התורה נקראת עוף פורח בשמים, ובשביל כי היסורים הם חסרון באדם והתורה מסולקת מן החסרון, רק התורה היא השלמת הכל, ולכך התורה מגביהה ומעלה את האדם שאין יסורין שולטין בו, שהרי התורה היא תמימה, ובמדריגת התורה אין חסרון רק תמימות... ויש שהם תמהים שהקב"ה יביא על האדם יסורין משום אהבה, ופירוש זה שיש לאדם לתלות היסורין קודם בחטא ממה שיתלה בביטול תורה, כי החטא הוא בודאי ראשון אל היסורין וקרובים הם אל החטא, שהחטא הוא חסרון באדם, שכן הוא לשון חטא, וכאשר האדם חטא והוא חסר, ראוי שיבאו עליו היסורין שמחסרים האדם, אבל שיתלה בביטול תורה זה אינו, שאף אם מבטל תלמוד תורה אין חסר בעצמו, רק נקרא חסר מפני שאפשר לו להשלים עצמו בתורה ביותר עד שהוא שלם, וכאשר עומד בחסרונו כמו שהוא נברא, ודבר זה בצד מה נקרא חסר, שהאדם נברא חסר, וצריך להשלים עצמו בתורה, אבל לא כמו החוטא המחסר עצמו לגמרי מן הדבר שהוא מצווה מן השי"ת, והוא מחוייב לעשות. ומכל מקום אלו שניהם שיוצא האדם ממה שראוי עליו לעשות, לכך החטא הוא הראשון שיתלה בו היסורין, ואם לא מצא יתלה בביטול תורה, כאשר הוא חסר השלמה.
ואם לא מצא יתלה ביסורין של אהבה, פירוש כי כאשר האדם הוא צדיק וראוי אל מעלה עליונה, והאדם מצד הגוף יש בו צד שאינו ראוי אל אותה מעלה, שאין האדם ראוי אל אותה מעלה מצד החסרון שהוא דבק בחומר, והקב"ה מביא עליו יסורין כדי למרק הנפש שהוא דבק בחומר, ולסלק חומר שלו ממנו, כדי להביא אותו אל המעלה העליונה, שאין האדם זוכה לזה, שהגוף יש בו פחיתות, והיסורים ממרקין הנפש ומסלקין הנפש מן פחיתות החמרי עד שהוא טהור, ולפיכך נקראו יסורין של אהבה, כי מצד שהשי"ת אוהב אותו ורוצה לקרב את האדם אליו להיות דבק בו יתברך, ויש לאדם מניעה ועיכוב שאין ראוי אל הדביקות בו, לכך מביא השי"ת עליו יסורין למרק את חטאו עד שראוי אל הדביקות...
ואמר דוקא שקבלן מאהבה, וזה כי יסורין של אהבה הם להביא אותו אל המדרגה העליונה, שיהיה קרוב אל השי"ת, כמו שאמר כל שהקב"ה חפץ בו הוא מדכאו, ולפיכך צריך שיקבל אותם באהבה, שאם לא אין לו דביקות בו, ואיך יהיו יסורין של אהבה.
ואמר שאם קבלם מאהבה שכרו יראה זרע יאריך ימים, יש להבין השכר הזה, כי מי שמקבל היסורין מאהבה, שאלו שני דברים באים על ידי הדבוק בו יתברך לגמרי, כי על ידי הדבוק בו יתברך, כאשר מקבל היסורין מאהבה, לכך מקבל מהשי"ת הברכה ממקור העליון ודבק במדת יעקב שזכה לבנים ושזכה לחיים, כי יעקב אבינו לא מת, כי היסורין מסלקין אותו מן פחיתות החומר עד שהוא קדוש, ולכך זוכה לזרע קדוש ממקור עליון, ולחיים, והבן זה.
וביאור זה כמו שאמרנו, שיסורין של אהבה הוא, כדי לעשות לאדם דביקות בו יתברך ולצרף הנפש, ואם כן אין ראוי שיהיו היסורים מביאים הריחוק מן השי"ת, רק שיהיו מביאים הדביקות. וזהו שאמר כל יסורין שיש בהם ביטול תורה אינם יסורים של אהבה. וידוע כי תלמוד תורה הוא הדביקות שיש לאדם אל בוראו... וכן למאן דאמר כל שיש בו בטול תפלה אינם יסורין של אהבה, כי יש לאדם גם כן דביקות עם בוראו על ידי התפלה... ויש להבין.
למדנו קל וחומר משן ועין, שהוא אחד מאבריו של אדם, עבד יוצא בהן לחירות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם, אינו דין שיוצא בהם האדם לחירות. רוצה לומר, כי מאחר שעיקר יסורין של אהבה הבאים על האדם כדי למרק ולזכך את האדם, אם כן אף שיש בהם ביטול תורה או ביטול תפלה, דסוף סוף היסורין ממעטין וממרקין את האדם, ולכן בין כך ובין כך הכל הוא יסורין של אהבה... ממה שביארנו למעלה, כי היסורין של אהבה מסלקין וממרקין הנשמה שיש לה דביקות אל הגוף, שכאשר חטא ונטה אחר הגוף שממנו החטא יש לה כפרה על ידי יסורין שממעטין הגוף. וראיה לזה, כי העבד שהוא בעל חומר... כאשר האדון מפיל שן עבדו או מסמא עינו ומחסר לו אבר מגופו וממעט אותו מגופניות, ראוי שיהיה יוצא מן העבדות ויהיה בן חורין, וקל וחומר גדול מאד זה למי שמבין דברי חכמה... (נתיב היסורין פרק א)
