אָמַר שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק: מִיָּמַי לֹא אָכַלְתִּי אֲשַׁם נָזִיר טָמֵא! אֶלָּא אֶחָד, פַּעַם אַחַת בָּא אָדָם אֶחָד נָזִיר מִן הַדָּרוֹם, וּרְאִיתִיו שֶׁהוּא יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רוֹאִי וּקְווּצוֹתָיו סְדוּרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִים, אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, מָה רָאִיתָ לְהַשְׁחִית שְׁעָרְךָ זֶה הַנָּאֶה? אָמַר לִי: רוֹעֶה הָיִיתִי לְאַבָּא בְּעִירִי, הָלַכְתִּי לִמַלְּאוֹת מַיִם מִן הַמַּעְיָן וֱנִסְתַּכַּלְתִּי בַּבָּבוּאָה שֶׁלִּי, וּפַחַז עָלַי יִצְרִי וּבִקֵּשׁ לְטוֹרְדֵנִי מִן הָעוֹלָם, אָמַרְתִּי לוֹ רָשָׁע! לָמָּה אַתָּה מִתְגָּאֶה בְּעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שלך, בְּמִי שֶׁהוּא עָתִיד לִהְיוֹת רִמָּה וְתוֹלֵעָה? הָעֲבוֹדָה (אני נשבע) שֶאֲגַלֶּחְךָ לַשָּׁמַיִם מִיָּד עָמַדְתִּי וּנְשַׁקְתִּיו עַל רֹאשׁוֹ, אָמַרְתִּי לוֹ : בְּנִי, כָּמוֹךָ יַרְבּוּ נוֹזְרֵי נְזִירוּת בְּיִשְׂרָאֵל, עָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר: (במדבר ו' ב') "אִישׁ כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר להשם ..."
שואלים איך לא קיים שמעון הצדיק מצות אכילת קדשים בחלק שזכה בו באשם נזיר טמא
מדין לכל בני אהרן תהי' איש כאחיו.
ואולי הרי
שמעון הצדיק הי' כהן גדול ארבעים שנה כדאיתא ביומא ט' א' ל"ט ב' ותנן ביומא י"ד
א' שכהן גדול מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש. ושם י"ז ב' כיצד נוטל חלק בראש
אומר חטאת זו אני אוכל אשם זה אני אוכל. וברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פ"י
הל' י"ח וכהן גדול אוכל שלא בחלוקה אלא נוטל כל מה שירצה וכהן גדול איננו
שייך לשום בית אב אלא מקריב בראש ונוטל בראש כל זמן שירצה וכל מה שירצה.
ובזה יומתק מאד הא דחוץ מפעם אחת שבא הנזיר מן הדרום אטו בדיוק אותו
היום הי' היום של הבית אב של שמעון הצדיק שזכה בו בחלק מאשם נזיר הטמא ולהנ"ל
ניחא היטב שהי' כהן גדול ואמר באותו יום שבא הנזיר הצדיק הזה אשם זה אני אוכל. [הגרממ"ש זצ"ל]
