בס"ד
הגאון רבי חיים מאיר הורוביץ שליט"א
בעמדינו סמוך ונראה לימים הקדושים ימי החנוכה הבעל"ט שבו אנו מייחלים ומצפים שאבינו אב הרחמן יגלה לנו האור הגנוז בתורה, נכתוב בע"ה בענין שמן של איסורי הנאה הטעונים שריפה.
שאלה: אחד קנה שמן זית הנעשה מאילן שהוא ספק ערלה בארץ ישראל, ונסתפק האם יכול להדליק נר חנוכה משמן זה.
תשובה: הנה בענין זה יש לדון בתרתי. חדא משום דערלה אסורה בהנאה, ותו משום דערלה בא"י מצותה בשריפה וא"כ יש לדון בזה משום כתותי מיכתת שיעורי'. והנה, משום הא דאסור בהנאה, כבר כ' הגאון השער אפרים ז"ל בתשו' סי' ל"ח דכיון דנר חנוכה אסור להשתמש לאורו א"כ אין כאן אלא הנאת מצוה, וקיי"ל כרבא בר"ה כ"ח א' דמצוות לאו ליהנות ניתנו. ואע"ג דדעת בעל המאור ז"ל בר"ה שם דבמצוות דרבנן ליתא להך כללא אלא מצוות ליהנות ניתנו, מ"מ הראשונים ז"ל שם ה"ה הריטב"א והר"ן והמאירי ז"ל לא ס"ל הכי.
ועתה נפן בע"ה לנדון השני, האם אמרי' בזה כתותי מיכתת שיעורי'. דהנה בשבת כ"א ב' אמרי' "מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק מאי לאו דאי כבתה הדר מדליק לה לא דאי לא אדליק מדליק ואי נמי לשיעורה".
והנה השער אפרים ז"ל שם דן בשמן שנאסר משום בשר בחלב אי מותר להדליק בו נר חנוכה. ובתוך הדברים דן בשמן העומד לשריפה דיפסל לנ"ח משום דכתותי מיכתת שיעורי' או משום כל העומד לישרף כשרוף דמי. ואסיק התם, דבב"ח דהוי מן הנקברין ליכא דינא דכתותי מיכתת שיעורי' יעו"ש. ומכלל דבריו ז"ל נראה, דהא מיהת פשיט"ל דשמן שהוא מן הנשרפין, וכגון שמן זית של ערלה, פסול לנ"ח משום דנחשב כאין בו שיעור, ונ"ח בעי שיעור שמן משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, יעוש"ה. אבל הפמ"ג ז"ל סי' תרע"ג א"א סק"א ספוקי מספק"ל אי אמרי' בנ"ח כתותי מיכתת שיעורי' וציין לדברי התוס' בעירובין פ' ב' ולא ביאר צדדי הספק בזה.
אמנם לולי דברי השער אפרים ז"ל, הי' נ"ל משום כמה טעמים דלא שייך בזה דינא דכתותי מיכתת שיעורי', ושמא בזה יתבארו כונת דברי הפמ"ג ז"ל.
א] נלע"ד בע"ה לדון בדבר החדש, הנה מצינו כמה דברים הטעונים שיעור אך אין מהותם שוה, ויש לחלקם לב' ענינים, יש מן הדברים הטעונים שיעור באיכות הדבר, ויש מן הדברים הטעונים שיעור בכמות הדבר, ואפרש שיחתי.
מצינו בלולב ושופר וכדו' דטעונים שיעור, והשיעור הוא באיכות הדבר, דלולב שאין בו שיעור נפחת חשיבותו. אמנם יש מן הדברים הטעונים שיעור והשיעור הוא בכמות, וכגון הא דצריך לאכול כזית בכל המצוות, אין זה משום דכזית הוי שיעור באיכות אלא משום דהתורה הצריכה מעשה אכילה עד שיאכל שיעור כזית, ונמצא השיעור הוי בכמות האכילה ואין השיעור נתפס בחפץ המצוה כי יכול לאכול כזית מכמה מצות. וכן באיסורים, שיעור כזית אינו בחשיבות המאכל האסור, דהרי גם אם יאכל מכמה כזית מכמה נבילות עבר על איסור אכילת נבילה.
והשתא לפי"ז נראה בע"ה, דדינא דכתותי מיכתת שיעורי' שייך היכא דהשיעור הוא מכח חשיבות הדבר, דבזה אמרי' דנחשב כדבר כתות שאין בו חשיבות, ולפיכך לולב של אשרה נחשב כאין בו שיעור ואזדא לי' חשיבותו. אבל היכא דהשיעור אינו בגוף הדבר אלא בכמות העבירה, לא שייך בזה דינא דכתותי מיכתת שיעורי'. וההוכחה הגדולה לכך, דאל"כ לא תמצא אדם שילקה על אכילת כזית מערלה, דכיון דערלה מצותו בשריפה נימא כתותי מיכתת שיעורי' [וכדכ' התוס' בסוטה כ"ה ב' לגבי כלאי הכרם לענין טומאה]. אלא בהכרח דלא נתפס בזה דינא דכתותי מיכתת שיעורי'.
ומדאתינן להכי, נראה דה"ה גבי שמן של נר חנוכה, שיעור השמן אין זה מחמת חשיבות השמן אלא שיעור בכמות המצוה, דצריך שמן בשיעור חצי שעה, ולפיכך לא שייך בזה דינא דכתותי מיכתת שיעורי'.
והנה נחלקו רבנן קמאי ז"ל בדבר שאינו נצרך להיות שלם האם איכא פסולא דכתותי מיכתת שיעורי'. המאירי ז"ל בעירובין י"ד ב' כ' וז"ל, "וי"מ שכל איסורי הנאה אין אומרין בהן שיהו כמי שאינן לגמרי, אלא כתותי מיכתת שיעורייהו, ומשום דלשרפה קיימי לא שיהו כמי שאינם, אלא שהוא כדבר המכותת. וא"כ כל שאנו צריכין בו לשלם כגון אתרוג ולולב ודומיהם נפסלו בו, וכן קורה, שהרי החוזק בטל בכתותה, אבל לחי אף כשתחשבהו כמכותת במקומו אין זה פחות מתל עפר שכשר משום לחי". וכ"כ התוס' בעירובין פ' ב' ד"ה אבל בשם רבינו אברהם ז"ל.
אבל בסוכה י"ט ב' הביא המאירי ז"ל שיטה החולקת וז"ל, "וכן מאחר שאתה צריך לשיעור, אם סיכך באשרה של ישראל פסולה דכתותי מכתת ואף בדפנות כן. ואף על פי שבלחי הכשירו, לחי אינו צריך שיעור לרחבו, אבל דפנות צריכות שיעור לרחבן כמו בגבהן. ויש חולקין אף בלחי, ומ"מ לדעתנו כל שאנו אומרים כתותי מיכתת אין דנין את הדבר כמו שאינו אלא כמי שהוא תל עפר וא"כ בדפנות כשר ובסכך מיהא פסול", ובפשוטו נראה דסברתינו הנ"ל מקורו בדברי המאירי ז"ל בעירובין.
מיהו נראה דסברא אחרת היא, דהם ז"ל כתבו דרק דבר שצריך להיות שלם פסול אבל דבר שא"צ להיות שלם אע"ג דהשיעור הוי משום חשיבות הדבר ה"ז כשר. אבל לסברתינו לא תליא בשלימות אלא בסיבת השיעור, דכל שסיבת השיעור הוי מחמת איכותו פסול וכל שסיבת השיעור מחמת כמות לא מיפסיל.
ונפק"מ ברורה איכא בין הסברות. דהנה נחלקו רבנן קמאי במאכל אסור שטעון שריפה ונטמא האם מטמא אחרים או לא, דעת התוס' בסוטה כ"ה ב' ד"ה לאו, דמטמא טומאת אוכלים [והק' התם אמאי לא נימא בזה כתותי מיכתת שיעורי'], מיהו מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מטו"א הכ"ה דכ' דערלה וכלאי הכרם מקבלין טומאת אוכלין, ודייק הפר"ח ז"ל באהע"ז סי' קכ"ד ס"ב דמשמע דרק מקבלין טומאה משום דאוכל מקבל טומאה בכל שהוא אבל אין מטמאין אחרים והיינו משום דרק אוכל בשיעור כביצה מטמא אחרים, ובערלה וכלה"כ ליכא שיעור כביצה דכתותי מיכתת שיעורי', וכ"כ הגאון מוה"ר יהודה ז"ל ברי' דהשער אפרים ז"ל שם.
ומעתה לפי"ז נראה דנפק"מ בין ב' הסברות הנ"ל הוי בדין ערלה וכלה"כ, דלהסברא שכ' המאירי ז"ל דרק דבר שבעינן שיהי' שלם אמרי' בי' כתותי מיכתת שיעורי' א"כ בערלה וכלה"כ שפיר יטמאו אחרים דלא בעי' כביצה שלימה לטמא אחרים אלא גם כביצה מאוכל טמא מפוררת לחלקים שנגע בב"א באוכל טימאוהו ולא דמיא ללולב, אבל לסברתינו דינא הוי דאין מטמאין אחרים, דהשיעור כביצה אין זה בכמות הדבר אלא באיכותו, דמאכל פחות מכביצה אין בו חשיבות לטמא דילפי' מקרא דכל האוכל דרק אוכל הנאכל בבת אחת מטמא והיינו כביצה.
ב] תו יש לומר בע"ה סברא דקה, דבנ"ח ליכא דינא דכתותי מיכתת שיעורי', דהנה נראה דגם להסוברים דדפנות של אשירה פסולין לסוכה, ואע"ג דגם תל עפר כשר לדפנות, כ"ז שייך בדבר גוש שכל חלקיו מאוחרים לדבר אחד וע"י תוספת כמות נוסף גם גודל וחשיבות וכשמניח גרגיר עפר ע"ג הגרגיר הראשון גם הגרגיר הראשון משתבח ונעשה חלק מגוש עפר אחד גדול, וממילא אמרי' כיון דכתותי מיכתת שיעורי' איבד גדלו וחשיבותו, אבל דבר לח שאין חלקיו מתאחדים ממש ואינם אלא שכנים זל"ז א"כ אין חשיבותו תלויה בגדלו אלא רק בכמות שלו י"ל דלא שייך בזה דינא דכתותי מיכתת שיעורי'.
ויש להביא בע"ה ראי' מוכרחת לכך, דהנה בפסחים מ"ח א' ילפי' מקרא 'מן המאתיים' דא"א להביא נסכים מן הערלה יעו"ש, ותיקשי למה לי קרא תיפו"ל דכיון דערלה בשריפה נימא כתותי מיכתת שיעורי' והרי נסכים יש בהם שיעור רביעית ההין לכבש, ובע"כ דבדבר לח לא שייך כלל דינא דכתותי מיכתת שיעורי', מיהו למאי דכ' לעיל אות א' דבדבר שהשיעור אינו באיכות אלא בכמות הדבר ליכא דינא דכתותי מיכתת שיעורי' ליכא ראי' מהתם דהרי נסכים נמי אין השיעור באיכות אלא בכמות.
ושו"ר דהמנח"ח ז"ל במצוה רצ"ט אות כ' דנסכים של כלאי הכרם וערלה פסולים משום דמיכתת שיעורייהו ויליף לה מדברי התוס' במנחות ק"מ א' גבי בהמה של עיר הנידחת דתיפסל להקרבה משום דלשריפה קיימא יעו"ש, והנה לדברינו ליכא למילף מדברי התוס' דגבי בהמה שפיר שייך כתותי מיכתת אבל בנסכים שהן דבר לח לא שייך כתותי.
