הרב נתנאל רוזן
רופא מתחיל מרפא עם אנטיביוטיקה. אבל רופא מומחה מרפא גם עם רעלים .כי אפילו רעלים יכולים להציל חיים, במינון ובמקום הנכון. אבל אין זו משימה לרופאים מתמחים. שהרי ככל שהטיפול יותר מסוכן, רק מומחים מתעסקים בו.
בדיוק כך–מסביר הבעל-שם-טוב1
ובעקבותיו מרן הרב זצ"ל2–
יש להתנהל עם ה'מידות'. אין' מידות רעות'. אלא יש 'מידות מסוכנות' , הדורשות זהירות. כי רק מומחים עובדים עם רעלים. אבל ברמת העיקרון ,לכל המידות יש ייעוד.
התפנית אצל יעקב
ביעקב אבינו יש דבר המפתיע מאוד. שהרי לאורך חייו הוא מתעסק עם ה'כלים' המסוכנים ביותר: הוא לכאורה מנצל, מרמה, משקר ולוחם. מנצל–את עשו בעסקת הבכורה, משקר–ואומר "אנוכי עשו", מרמה את לבן דודו עם 'טכניקת המקלות' ולוחם אל
מול שרו של עשו .איך יתכן הדבר?
אלא, אפשר להבין שאברהם ויצחק אכן הציתו מהפכה אידיאולוגית. אבל החידוש הזה עוד לא היה' מוכן לשיווק'. עדיין היה חסר יעקב שיבוא על גביהם ויבנה את 'רמת המקצוענים'.
הוא ישתמש, בזהירות ובדייקנות קיצונית, בכל הכלים המסוכנים ביותר–כדי לנצח את הרשעים ולמנוע אסונות. אסונות כמו אם ברכות הרות-גורל יפלו לידיו של אדם נורא. וכך יברר יעקב עד כמה יש באידיאולוגיה החדשה הזו 'פתרון יישומי 'לכל סיטואציה, ועד כמה יש בה יכולת-הדרכה בכל שדה.
אחיזת עקב עשו–נוסטלגיה או פרט חשוב?
על פי זה מסביר מרן הרב זצ"ל 4
כי הסיפור של 'אחיזת העקב'–טומן בתוכו את כל הייעוד הגדול של יעקב.
היד–מסמלת את הפעולות המכוונות. לעומת זאת, הרגל–כמו ב'נזקי רגל' בהלכות נזקי שור–מבטאת כל תנועה אוטומטית, מתוך זרימה נטולת מחשבה.
ממילא, התפיסה בעקב של עשו מבטאת את כל הדברים שיעקב עתיד לקחת מעשו. אבל אצלו הם יהיו בבחינת 'יד' ,ולא בבחינת 'רגל'.
המיומנות לרמות וכל מידה רעה – אלו הן יכולות שגם איש תם עתיד לרכוש .אך ההבדל הגדול הוא בכך שאצלו הן לעולם לא ייצאו בטבעיות אוטומטית .הכל יהיה ברגישות עליונה, באפן מדוד ומחושב, תוך שליטה ודיוק.
בדיוק בעזרת אמצעים אלו יעקב יביס את עשיו, את לבן, את שרו של עשיו ואת כל מי שיאיים על האור ועל העתיד.
ככה גם ילמדו הכול עד כמה שכל מידה וכל מרכיב בטבע שלנו–כולם טובים !ואף כאשר הדבר הזה אינו נראה באופן מיידי–או אז יש צורך לחשוף את השימוש הנכון במידות האלו.
1 כתר שם טוב [סימן ט אות ב; ובדפוסים אחרים: חלק א פרק ה אות ג].
2 ראו למשל: עין איה לברכות פרק א אות כד ואות סט
3 ראו על כך עוד בצדקת הצדיק לר' צדוק הכהן [אות מז].
[מז] כל הכחות הנטועות בכל נפש מישראל אין לחשוב שהוא רע גמור ושצריך להיות הפכו כי אין לך שום מדה וכח שאין בה צד טוב ג"כ רק צריך שישתמש בה כפי רצון הש"י ואם אינו כפי רצון הש"י גם המדות טובות רעות כמו שאול שנענש בעבור הרחמנות ובגיטין (ט.) ענותנותו של ר' זכרי' ב"א החריבה כו' ולהיפך אז"ל (שבת סג.) אם ראית ת"ח נוקם ונוטר כנחש חגרהו כו' ונחש הוא שורש הרע בכעס. ובת"ח ר"ל אשר כל מגמותיו רצון הש"י אדרבא הוא טוב מאוד ע"ד שאז"ל (ב"ר פ' ט) טוב מאוד זה יצה"ר. וכן בגאוה (בפ"ק דסוטה ה.) בשמתא מאן דלית בי'. ולכן הנביאים היו מייללים על אבדן האומות לבי למואב וגו' וכיוצא ורז"ל שבחום ע"ז במ"ר (ר"פ בלק) ובוודאי לא חשו על אבוד גופם כי באבוד רשעים רנה [ואולי יהי' לבי ע"ד שאז"ל (שהש"ר פ' ה' ב) הקב"ה לבן של ישראל שנא' צור לבבי. ואז"ל (מגילה י':) הוא אינו שש] רק ידוע כל אומה הוא כח מיוחד ע' אומות וע' כחות בנפש וביום ההוא יגדל המספד באבדן היצה"ר ג"כ כמ"ש (סוכה נב.) כי יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל כו' ואז יהי' בכלל. ואבדן אומה פרטית הוא אבוד ממשלת אותו כח פרטי. [וע"ד שנתאונן קהלת וכן רז"ל שילהי שבת על הילדות ואע"פ ששנינו זקני ת"ח כו' דעתן מתיישבת כו' ובשמו"ר (ס"פ ה) מחשיבות הזקנים וכן בכ"מ. אלא שפסק החמדה והיצה"ר]. וכח בלעם בחציפות שלמדו ממנו רז"ל (סנהדרין קה.) והוא הי' ראשית גוים דוגמת משרע"ה בישראל כמשאז"ל (זח"ג קצג ב) לכך הכח שהשיג יתוקן בישראל באחרית הימים ובעקבי משיח אז חוצפא יסגא יתגדל ויהי' במעלה:
4 מדבר שור הדרוש התשעה ועשרים [עמ' רסט].
