אדם שמתפלל באמת, הקב"ה ממלא את רצונו, על ידי שהוא מתפלל. זה מה שנתחדש ב"תפילות אבות תקנום ", יש כאן חידוש מיוחד. האבות הביאו לעולם את הדבר הזה של רצון נקי, רצון אמיתי שיוצר מציאות. איך הדבר הזה קיים בנו, איפה יש לנו את הרצון הזה שבסופו ניצור מציאות, איפה יש בידינו את הדבר הזה? בידינו זה נמצא ב"אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב", כך אנחנו מתחילים להתפלל לפני הקב"ה, זה מה שנשאר לנו. האבות חידשו את התפילה, ומכאן התחדש מה שכתוב בפסוק "כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו", בכל קראינו אליו, תמיד, כל תפילה נענית.
כי מי גוי גדול, מי עוד, אין דבר כזה בעולם. תפילה היתה בעולם ותפילה ישנה בעולם, תפילה היא לא דבר שמיוחד לכלל ישראל, אדרבה, שלמה המלך התפלל שכשנכרי יבא לבית המקדש להתפלל, הקב"ה ישמע ויתן לו את תפילתו בכל מה שהוא יבקש, בין מגיע לו ובין לא מגיע לו, וכפי שמביא זאת רש"י בפירוש הפסוק "ויתן לך", ובאמת, שם זה חידוש מיוחד משום קדושת המקום של בית המקדש, "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", זה עניין מיוחד שנתחדש בבית המקדש.
אבל ישנו עניין מיוחד בכלל ישראל, " כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו", זה דבר ששייך במיוחד, במסוים, לכלל ישראל, אנחנו מתפללים ונענים. אם זה לא נענה צריכה להיות סיבה מיוחדת לכך , אבל התפילה מצד עצמה היא לעולם בכח שהיא צריכה להיות נענית, התפילה תמיד יש בכוחה לשנות את המציאות. כמובן שישנם חשבונות שהדבר הזה לא יקרה, ועם כל החשבונות, לעולם , תפילה אמיתית, כשהיא תפילה באמת ממעמקי הלב, תפילה בבחינה הזאת של רצון, שהיא מעין "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי", מעין התפילה של אברהם יצחק ויעקב , היא לעולם נענית. זה בהבטחה ברורה וגמורה, הבטחה של חז"ל. אין מציאות שתפילה כזאת לא תהיה נענית.
זאת היא בחינת האבהות שישנה בתפילה. בחינת האב, הכונה היא, בחינת רצון שיוצר מציאות, יוצר מציאות חדשה בעולם. ליצור מציאות חדשה בעולם , זה הדבר שיש בתפילה, זה מה שהאבות יסדו ותקנו. תפילות אבות תקנום. כך גם אנחנו צריכים להתפלל. זה החלק בעניין התפילה, בבחינה זאת של תפילות אבות תקנום, ואז מובטח לנו כי "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם".
[הגרמ"ש זצ"ל]
