חלק מרכזי בפרשתנו עוסק בהכנת עם ישראל לגאולתו, ובמצוות הבאות לשמר אירוע מרכזי זה בזכרון האומה וחייה. התורה מצווה על קרבן פסח, מצווה שנועדה לבנות בעם ישאל את היכולת לתעוזה, שהייתה חסרה בהם לאחר שנות עבדות רבות שיצרו בהם מעמד של שפלות.
בני ישראל נדרשו לשחוט את אלהי מצרים לעיניהם, ללא מורא ופחד ולאכול את קרבן הפסח בחיפזון. הרב קוק מבאר שהסיבה לכך כדי להעיד שבפנינו נבנית אומה, עם מרכיב אלוקי, לא ככל העמים שתהליך בנייתם מתמשך וארוך, ויש בו שותפות ארצית. צביונם של האומות נבנה לפי מעשיהם, ובשונה מכך עם ישראל נבנה רק על פי ה'.
על כן, הכל נעשה בחיפזון, להראות שאין לאדם ולממד הזמן חלק בתהליך זה. מיד לאחר מכן, מצטווים ישראל במצוות תפילין הבאה לשמר לדורות את הקניינים שקנו ישראל ביציאת מצריים, כדי שיוכלו למלא את תפקידם בעולם.
למרבה הפלא, אנו מוצאים שהתורה חורגת מההכנות לגאולה בהיבט הרוחני, ועוסקת במעשה שבמבט ראשון נראה כחומרי מידי וככזה הסותר את מהלך הכנת העם לגאולה. "דבר נא באוזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ושמלות", מה הקשר בין עניין זה ובין הכנה לגאולה? ואיך אפשר להקים עם רוחני עם שאיפות גשמיות?
מדברי המדרש ניתן לבאר את בקשה זו כפיצוי לעם ישראל לאחר הרבה שנות שעבוד וסבל, כריצוי לאברהם אבינו. "דבר נא…אמר לו הקב"ה למשה בבקשה ממך אמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק 'ועבדום ועינו אתם', קיים בהם, 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' לא קיים בהם". בחומש הראי"ה, הרב קוק מבאר את העניין באופן שונה. מדבריו עולה כי אין כאן קטיעה של ההכנה לגאולה אלא המשך ההכשרה של עם ישראל לגאולתו.
הרב קוק מרחיב לבאר שלאחר שנות עבדות רבות נשפלה רוחו של העם. כדי לרוממה, שתחזור למצבה הנורמאלי, היה צורך בעושר חומרי רב להוציאם ממצב שפל זה. עם שמעמדו הנפשי שפל עוסק רק בהישרדות, כך לא יוכל להתרומם בשום צורה ולא ימצא את הכוחות להרים את עצמו.
יש בעושר הגשמי כדי לרוממו, לעורר בו את כוח הרצון לחיים מלאים, ומתוך כך לפעול ולהשתפר אף בתיקון מידותיו. אולם, כיוון שבעושר גשמי זה יש סכנה להימשך אחרי החומריות, נאמרה בקשה זו בלשון 'נא' ולא בלשון ציווי, וזאת כדי שיפנימו שזהו רק אמצעי אך לא מטרה.
מעבר לכך, מדגיש הרב שבקשה זו נאמרה בלשון התנצלות, 'שלא יאמר אותו צדיק", וכל זה כדי להראות שעניין זה אינו תכלית בפני עצמו ואין זה עניין שראוי לשאוף לו מצד עצמו. אם כן, כך גם צריך להסביר את הקפדת אברהם אבינו בעניין זה.
רצונו של אברהם הוא להעמיד גוי שראוי להודיע את שמו של ה' בעולם, ולכן אברהם מבקש בשבילם את העושר כדי שזה יבנה בהם מעמד נפשי שיוכלו לרומם נפשם לפעול ולהשפיע על עמים רבים. "…ושאיפה לרכוש ולמקנה קניין, שעל ידי זה מקרבים עמים רבים… ולמדים איש מדרכי רעהו".
חידושו של הרב הוא שהצורך בעושר אינו כדי שנראה בעיני האומות כמכובדים ויכבדו את דברינו ויקבלום, בבחינת "בעל המאה הוא בעל הדעה". אלא העושר יוצר באדם נפש רחבה וגדולה שיש לה עסק עם דברים גדולים ולא מסתפקת בקטנות. שאיפה זו מביאה צורך להתחבר עם כל העולם.
רעיון זה, שכאשר יש באומה דרישה לגדלות יוצר קשר בין העמים, ניתן לראותו גם בימינו. אומות מפותחות נמצאות בקשרים עם כל העולם, ואינן מסתפקות ומצטמצמות בחוגן הפרטי. לעומתן, מדינות עניות בהן החיים מצומצמים להשגת צרכי קיום אין להם שיח עם כלל העולם.
ומסיים הרב: "על כן אברהם ביקש להרגיל נפשם אחר שפלות עבדותם שהיה כור ברזל לצרף נפשם בהכנעה הדרושה לעול מצוות, שעם זה יחד יתרגלו להתרוממות הנפש ושאיפה לחיים מדיניים חברותיים שיבואו על ידי הרצון להרבות את הרכוש."
A central part of our parasha deals with preparing the people of Israel for their redemption, and with the commandments that preserve this central event in the nation's memory and life. The Torah commands the Passover sacrifice, a commandment designed to build in the people of Israel the ability to be bold, which they lacked after many years of slavery that created in them a state of inferiority.
The children of Israel were required to slaughter the gods of Egypt before their eyes, without fear or dread, and to eat the Passover sacrifice in haste. Rav Kook explains that the reason for this is to testify that a nation is being built before us, a nation with a divine component, not like all the nations whose building process is continuous and long, and has earthly partnership. The character of the nations is built according to their actions, and unlike that, the people of Israel are built only according to God.
Therefore, everything is done in haste, to show that man and the dimension of time have no part in this process. Immediately afterwards, Israel is commanded in the commandment of tefillin, which preserves for generations the possessions that Israel acquired in the Exodus from Egypt, so that they can fulfill their role in the world.
Surprisingly, we find that the Torah deviates from the preparations for redemption in the spiritual aspect, and deals with an act that at first glance seems too material and as such contradicts the process of preparing the people for redemption. "Speak now in the ears of the people, and let every man ask of his neighbor, and every woman of her neighbor, jewels of silver, and jewels of gold, and raiment," what is the connection between this matter and the preparation for redemption? And how is it possible to establish a spiritual people with material aspirations?
From the words of the Midrash, it is possible to explain this request as compensation for the people of Israel after many years of enslavement and suffering, as appeasement to Avraham our father. "Speak now... the Holy One, blessed be He, said to Moses, 'Please, tell the people of Israel, please ask the Egyptians for jewels of silver and jewels of gold, so that that righteous man will not say, "And they shall serve them, and they shall afflict them," was fulfilled in them, "and afterwards shall they come out with great substance" was not fulfilled in them.'" In Chumash HaReiyah, Rav Kook explains the matter differently. From his words, it appears that this is not a break in the preparation for redemption, but rather a continuation of the preparation of the people of Israel for their redemption.
Rav Kook elaborates that after many years of slavery, the spirit of the people was humbled. In order to elevate it, to return it to its normal state, there was a need for great material wealth to bring them out of this lowly state. A people whose mental state is low deals only with survival, so it will not be able to rise in any way and will not find the strength to lift itself up.
There is material wealth to elevate him, to awaken in him the will to live a full life, and from that to act and improve even in correcting his character traits. However, since there is a danger in this material wealth of being drawn after materialism, this request was said in the language of 'please' and not in the language of command, so that they would internalize that this is only a means but not an end.
Beyond that, the Rav emphasizes that this request was said in the language of apology, 'so that that righteous man will not say', and all this in order to show that this matter is not an end in itself and it is not a matter that is worthy of striving for in itself. If so, this is also how we should explain the meticulousness of Avraham our father in this matter.
Avraham's desire is to establish a nation that is worthy of making God's name known in the world, and therefore Avraham asks for them the wealth so that it will build in them a mental state that they can elevate their souls to act and influence many nations. "...and aspiration for acquisition and possession, by which many nations are brought closer... and learn each from the ways of his fellow."
The Rav's innovation is that the need for wealth is not so that we will appear in the eyes of the nations as respected and they will respect our words and accept them, in the sense of "the owner of a hundred is the owner of the opinion." Rather, wealth creates in a person a broad and great soul that deals with great things and is not satisfied with smallness. This aspiration brings a need to connect with the whole world.
This idea, that when there is a demand for greatness in a nation, it creates a connection between the nations, can also be seen in our time. Developed nations are in contact with the whole world, and are not satisfied and limited to their private circle. In contrast, poor countries where life is limited to achieving the needs of existence have no dialogue with the rest of the world.
And the Rav concludes: "Therefore, Avraham asked to accustom their souls after the lowliness of their slavery, which was an iron furnace to refine their souls with the humility required for the yoke of commandments, that together with this they will become accustomed to the elevation of the soul and the aspiration for a social political life that will come through the desire to increase wealth.
