א.
"מרדכי בן יאיר בן שמעי".
Mordechai son-of Yair son-of Shimi.
בן יאיר – בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפילתו.
Son-of Yair – son who illuminated the eyes of Israel in his prayer.
בן שמעי – בן ששמע אל תפילתו (מגילה יב).
Son-of Shimi – son who heard to his prayer (Megillah 12).
From the words of these Gemara teachings we learned that in the redemption of Purim there were innovations not only in Torah – that “הדור קבלוה” etc. – but that things were also renewed in prayer, for such is the language: “who illuminated the eyes of Israel in his prayer.”
ב.
The Men of the Great Assembly instituted a fixed text of prayer, whereas until then each person would pray according to his own language and style. And it turns out that they fixed for us specific words/letters, that specifically through these the fulfillment of prayer would exist. And since they placed the entire discussion of the matter of the institution of the Eighteen Blessings in Maseches Megillah (17), it illuminates for us a certain connection to this redemption. And we will explain as follows below.
ג.
It is stated in the Gemara (Eruvin 65a): “I am able to exempt the entire world from the law of prayer, as it is said: ‘drunk but not from wine.’” After the destruction they were unable to concentrate their mind, like a drunk person, because of the troubles of exile. And the matter may be because in this redemption the Holy One, blessed be He, agreed to reveal the holiness of the bodies of Israel, for there was here a decree to destroy their bodies, as per the Gra”s comment on “to destroy, to kill and to annihilate” – that in addition to “to destroy and to kill” there was also a decree to destroy their bodies. And He, in this salvation, wanted to reveal the opposite of all the decrees of Haman, and there emerged here a revelation of the holiness of the “body” of Israel.
And see in Pachad Yitzchak (קונטרס רשימות ב) that here it was shown that the world cannot exist without there being known Jews in the world. Even in a way that they were mixed in the world and not known who they are, like the ten tribes – even that is impossible. Part of the promise of the eternity of Israel is that there will be known bodies in the world.
ד.
And parallel to this, Israel received the power to establish letters and words that are called “bodies” ("גופים" in the language of the Gemara regarding the form of the letters – Megillah 9a), and in them would rest all the intentions included within them. And in Nefesh HaChaim (Gate 2, Chapter 13) he went even further in the greatness of prayer through the visualization in thought of the forms of the letters. And this is an astonishing innovation – that there would exist an independent entity/object of letters and their form in something outside of the Written Torah. And it turns out that even though before the Men of the Great Assembly each one would speak in the language that comes from his own heart, behold through their institution of fixed wording and specific words they innovated and created a liturgy [מטבע] of the body of prayer that includes all the supernal lights within it.
And this is what we said – it is possible (so the heart feels in this hour) that all this they merited from the strength of the act of Purim that preceded, in which this innovation was made parallel to these bodies, and that is in the bodies of Israel. Not only do the souls of Israel have the quality of eternity, but also the bodies of Israel reflect this quality. Upon these bodies rest all the promises that were said to Israel. There is here a correspondence between the soul of Israel and prayer which is called soul – “and I will pour out my soul” (Shmuel I 1:15).
And when the Men of the Great Assembly saw this – there also emerged the institution to fix a permanent text. And even if he does not know the meaning of the words, only intends the prayer – then these words already perform their action.
(And known is the advice in the name of the Gra” – in order to concentrate in his prayer that he should look inside the siddur/book, and the hint specifically from Megillat Esther in what is written “with the book his evil thought will return” – Esther 9:25.)
ה.
And in this we can explain that Mordechai illuminated their eyes in his prayer – that he fulfilled the mode of prayer through “and I am prayer” – that even the body as it stands is full of light and holiness, and then there is no impediment of “drunk but not from wine” that nullifies settled mind. If the very essence of us is prayer, then even a drunk person who does not know how to concentrate properly and join his words correctly – there is no lack in the state of his prayer.
And it says “who illuminated the eyes of Israel in his prayer” – similar to what is said regarding the Urim and Tumim that would illuminate the bodies of the letters before the eyes of the Kohen, and afterward he would concentrate with divine inspiration to know how to join the letters and in what order.
And explained in Ramban (Shemot 28:30) that the Kohen who would concentrate with the sacred Name called Tumim was – in the language of Ramban – “perfect/tamim” was his heart in the knowledge of the joining. And together they are Urim and Tumim – Urim that illuminate the letters, and Tumim that his heart is perfect in the knowledge of the combinations.
And in the text “asher heini” – “You saw the prayer of Mordechai and Esther” – and this is as above, that in general prayer is heard, but here was added the seeing of their prayer which pertains to bodies.
ו.
And it turns out therefore that in general a drunk person indeed knows how to speak letters but lacks the mind and fails in a proper manner of joining words. But on this day of the revelation of the holiness of the bodies – behold we walk in the way of “be perfect/tamim” and nullify our mind in the mitzvah of “עד דלא ידע-until he does not know,” so that the body remains together with the perfection/temimus of the heart upon Him, may He be blessed, and we are confident that the combinations of the lights will shine in our heart today in the correct way, and we rely on the Holy One, blessed be He, that He will direct us to the truth of His will and we will merit to receive with joy all the good that He will bestow.
ז.
And it is known that among our Sages there was strictness that a person should pray from clarity of mind, but on Purim there was not so much strictness in this matter. Behold from the holiness of Purim there was protection from every stumbling block.
א.
"מרדכי בן יאיר בן שמעי".
בן יאיר – בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפילתו.
בן שמעי – בן ששמע אל תפילתו (מגילה יב).
מדברי הגמרא הללו למדנו כי בגאולת פורים היו חידושים לא רק בתורה – ש"הדור קיבלוה" וכו' – אלא גם בתפילה חודשו דברים, שכן כך לשון הגמרא: "שהאיר עיניהם של ישראל בתפילתו".
ב.
אנשי כנסת הגדולה תיקנו נוסח תפילה קבוע, ואילו עד אז היה כל אדם מתפלל כלשונו וסגנונו שלו. ומסתבר שהם קבעו לנו מילים/אותיות מסוימות, שבדווקא דרכן מתקיימת קבלת התפילה. ומאחר שהעמידו את כל הדיון בעניין תקנת שמונה עשרה ברכות במסכת מגילה (יז), הרי זה מאיר לנו קשר מסוים לגאולה זו. ונבאר להלן כך.
ג.
נאמר בגמרא (ערובין סה ע"א): "יכול אני לפטור את כל העולם מדין תפילה, שנאמר 'שכור ולא מיין'". לאחר החורבן לא יכלו לכוון את דעתם, כמו שיכור, מפני צרות הגלות. והעניין אולי משום שבגאולה זו הסכים הקב"ה לגלות קדושת הגופים של ישראל, כי כאן היה גזירה להשמיד את גופיהם, כדברי הגר"א על "להשמיד להרוג ולאבד" – שבנוסף ל"להשמיד ולהרוג" הייתה גם גזירה על גופיהם. והוא, בישועה זו, רצה לגלות ההיפך מכל גזירות המן, ויצאה כאן התגלות קדושת ה"גוף" של ישראל.
וראה בפחד יצחק (קונטרס רשימות ב) שכאן הוכח שהעולם אינו יכול להתקיים בלי שיהיו יהודים מוכרים בעולם. אפילו בדרך שהיו מעורבים בעולם ולא נודע מי הם, כמו עשרת השבטים – אף זה אי אפשר. חלק מהבטחת נצחיות ישראל הוא שיהיו גופים מוכרים בעולם.
ד.
ובמקביל לכך, קיבלו ישראל כוח לקבוע אותיות ומילים הנקראות "גופים" (בלשון הגמרא על צורת האותיות – מגילה ט ע"א), ובהן ינוחו כל הכוונות הכלולות בהן. ובנפש החיים (שער ב פרק יג) הלך עוד יותר בגדלות התפילה דרך ההתבוננות בצורות האותיות. וזה חידוש נפלא – שתהיה ישות/חפץ עצמאי של אותיות וצורתן במשהו מחוץ לתורה שבכתב. ומסתבר שאף על פי שלפני אנשי כנסת הגדולה היה כל אחד מדבר כלשון היוצאת מלבו, הנה על ידי תיקונם נוסח קבוע ומילים מסוימות חידשו ובראו מטבע של גוף התפילה הכולל בתוכו את כל האורות העליונים.
וזהו מה שאמרנו – אפשר (כך מרגיש הלב בשעה זו) שכל זה זכו על ידי כוח מעשה פורים שקדם, שבו נעשה חידוש זה במקביל לגופים אלו, והיינו בגופי ישראל. לא רק נשמות ישראל יש להן תכונת הנצחיות, אלא גם גופי ישראל משקפים תכונה זו. על גופים אלו נשענות כל ההבטחות שנאמרו לישראל. יש כאן התאמה בין נשמת ישראל לתפילה הנקראת נשמה – "ואשפוך את נפשי" (שמואל א א, טו).
וכאשר ראו אנשי כנסת הגדולה זאת – יצאה גם התקנה לקבוע נוסח קבוע. ואפילו אם אינו יודע פירוש המילים, רק מתכוון לתפילה – הרי מילים אלו כבר פועלות פעולתן.
(וידוע העצה בשם הגר"א – כדי לכוון בתפילתו שיסתכל בתוך הסידור, והרמז דווקא ממגילת אסתר במה שנאמר "בספר יחשוב מחשבתו הרעה" – אסתר ט, כה.)
ה.
ובזה נוכל לבאר שמרדכי האיר עיניהם בתפילתו – שקיים את אופן התפילה דרך "ואני תפילה" – שאפילו הגוף כמות שהוא מלא אור וקדושה, ואז אין מניעה של "שכור ולא מיין" שמבטלת יישוב הדעת. אם עצם מהותנו היא תפילה, אז אפילו שיכור שאינו יודע לכוון כראוי ולחבר את מילותיו כהלכה – אין חיסרון במצב תפילתו.
ונאמר "שהאיר עיניהם של ישראל בתפילתו" – דומה למה שנאמר על האורים והתומים שהיו מאירים גופי האותיות לעיני הכהן, ואחר כך היה מתכוון ברוח הקודש לדעת כיצד לחבר את האותיות ובאיזה סדר.
ומבואר ברמב"ן (שמות כח, ל) שהכהן שהיה מתכוון בשם הקודש הנקרא תומים – בלשון הרמב"ן – "תמים" היה לבו בידיעת החיבור. וביחד הם אורים ותומים – אורים שמאירים את האותיות, ותומים שלבו תמים בידיעת הצירופים.
ובלשון "אשר הֵאִיר" – "ראית את תפילת מרדכי ואסתר" – וזה כנ"ל, שבכלל התפילה נשמעת, אבל כאן נוסף ראיית תפילתם השייכת לגופים.
ו.
ומסתבר אפוא שבכלל שיכור אמנם יודע לדבר אותיות אך חסר לו הדעת ונכשל באופן חיבור נכון של מילים. אבל ביום זה של התגלות קדושת הגופים – הנה אנו הולכים בדרך "תמים תהיה" ומבטלים דעתנו במצוות "עד דלא ידע", כדי שהגוף יישאר יחד עם תמימות הלב עליו יתברך, ואנו בטוחים שהצירופים של האורות יאירו בלבנו היום בדרך הנכונה, ואנו סומכים על הקב"ה שיכוון אותנו לאמת רצונו ונזכה לקבל בשמחה את כל הטוב שיגמול.
ז.
וידוע שבין חכמינו הייתה החמרה שאדם יתפלל מתוך יישוב הדעת, אבל בפורים לא הייתה כל כך החמרה בעניין זה. הרי מקדושת פורים הייתה שמירה מכל מכשול.
