Introduction: Preparing for the Perception of Purim
Proper preparation for Purim is not material—such as acquiring costumes or festive foods—but rather intellectual and spiritual: an acquisition of deeper understanding (Kinyan Daas). A common misconception views Purim as a "lower" holiday because of its emphasis on physical elements like feasting and drinking. In truth, Purim represents a profound spiritual peak. Accessing its inner light requires grasping its inherent order (Seder) and logic. The discussion divides into two main pillars: the nature of the miracle (involving faith) and the nature of the Avodah.
Part 1: The Essence of Nes Purim
A core question arises: What is the true novelty of the Purim miracle?
The concept of "hidden miracles" defines Purim, where divine intervention appears disguised within natural events, unlike the overt miracles of the Exodus (e.g., splitting the sea). Yet, according to Ramban (Nachmanides), all of nature consists of hidden miracles—everyday events are sustained by divine will. So what distinguishes Purim?
If the events were merely political—Vashti's removal, Esther's rise, Haman's downfall—it would resemble ordinary geopolitical shifts (comparable to modern international conflicts). Such occurrences alone do not constitute a miracle.
The true miracle lies in the supernatural transformation of the Jewish people's standing before the "King" (referring to both Achashverosh and, ultimately, God).
The "sale" to Haman represented a spiritual transaction. Due to prior failings—bowing to Nebuchadnezzar's idol and participating in Achashverosh's feast—the Jews had diminished their divine standing.
The turnaround occurred despite the irreversible decree: the Jews did not assimilate or flee but instead rallied around Mordechai in unity, self-sacrifice, and faith. This act rekindled divine desire for them. As a result, the apparent reality (the world of falsehood, Alma d'Shikra) inverted: the very forces of evil (Haman and Achashverosh) became instruments of deliverance.
Part 2: From Coercion to Desire (Ratzon)
The central idea contrasts Ratzon (genuine will or desire) with coercion.
At Mount Sinai, the Torah describes acceptance under duress: God "held the mountain over them like a barrel," implying coercion despite the people's declaration of "Naaseh V'Nishma" (We will do and we will hear). The overwhelming revelation left no real choice—it was an intellectual and spiritual compulsion.
Purim introduced a fundamental innovation: In the hiddenness of the Persian exile (Hester Panim, God's face concealed), without open miracles, the Jews chose connection to the Divine freely. This generated Ratzon—a profound, internal desire rooted in love rather than fear or undeniable proof.
The Megillah's detailed account of Vashti's refusal illustrates that the King (God) seeks no forced relationship. Vashti, symbolizing coerced obedience or outright refusal, was removed to allow Esther—representing service from genuine will—to take her place.
Haman embodies Amalek: cold logic, compulsion, and detachment. Mordechai represents the warmth of desire. Purim celebrates the triumph of voluntary "want" over enforced "must."
Part 3: The Power of Connection (Dibuk Chaverim)
This concept of Ratzon links directly to Purim's specific mitzvos: Mishloach Manos and Matanos LaEvyonim.
A metaphor of flint stones applies: A single stone remains cold and inert. When two strike together, sparks emerge.
Haman's accusation highlighted Jewish disunity—"a certain people scattered and dispersed." The remedy was unity: "Go gather all the Jews."
Gifts to friends and the poor serve not merely as acts of charity or festivity but as means to ignite spiritual sparks. Connections between Jews create the necessary "friction" to reveal the hidden fire of the soul—this fire is Ratzon itself.
Similarly, Torah study thrives through a Chavrusa, where minds sharpen one another like "swords sharpening swords." The light of Purim emerges through interpersonal bonds among Jews.
Conclusion: The Enduring Light
Purim enables touching the deepest core of Judaism: serving God out of desire, not compulsion. Through unity—expressed in gifts, connection, and mutual joy—and recognition that even in nature's apparent darkness divine guidance prevails, a sustaining level of faith and voluntary love is attained. This voluntary, loving bond with the Creator and His people constitutes Purim's ultimate joy, carrying its light throughout the year.
מבוא: ההכנה לתפיסת פורים
ההכנה הראויה לפורים אינה חומרית – כגון רכישת תחפושות או מאכלי חג – אלא אינטלקטואלית ורוחנית: רכישת הבנה עמוקה יותר (קניין דעת). טעות נפוצה היא לראות את פורים כ"חג נמוך" יותר בגלל הדגש על אלמנטים גשמיים כמו סעודה ושתיה. לאמיתו של דבר, פורים מייצג שיא רוחני עמוק. כדי לגשת לאור הפנימי שלו, יש להבין את הסדר (סדר) ואת ההיגיון הטמון בו. הדיון מתחלק לשני עמודי תווך עיקריים: מהות הנס של פורים (הכרוך באמונה) ומהות העבודה.
חלק א: מהות נס פורים
שאלה מרכזית עולה: מהו החידוש האמיתי של נס פורים?
המושג "נס נסתר" מגדיר את פורים – התערבות אלוקית המופיעה במסווה של אירועים טבעיים, בניגוד לנסים הגלויים של יציאת מצרים (כגון קריעת ים סוף). אולם לפי הרמב"ן, כל הטבע כולו מורכב מנסים נסתרים – כל אירוע יומיומי נתמך ברצון האלוקי. אם כן, מה מבדיל את פורים?
אילו האירועים היו רק פוליטיים – הסרת ושתי, עליית אסתר, נפילת המן – הם היו דומים לשינויים גיאופוליטיים רגילים (דומים לסכסוכים בינלאומיים בימינו). אירועים כאלה לבדם אינם מהווים נס.
הנס האמיתי טמון בשינוי על-טבעי במעמד עם ישראל לפני ה"מלך" (הכוונה גם לאחשוורוש ובסופו של דבר – לה').
ה"מכירה" להמן הייתה עסקה רוחנית. בגלל כשלונות קודמים – השתחוות לצלם נבוכדנצר והשתתפות בסעודת אחשוורוש – ירד מעמדם הרוחני של היהודים.
ההיפוך התרחש למרות הגזירה הבלתי-הפיכה: היהודים לא התבוללו ולא ברחו, אלא התאחדו סביב מרדכי באחדות, מסירות נפש ואמונה. פעולה זו הציתה מחדש את הרצון האלוקי כלפיהם. כתוצאה מכך, המציאות הנראית לעין (עולם השקר – עלמא דשקרא) התהפכה: דווקא כוחות הרע (המן ואחשוורוש) הפכו לכלי גאולה.
חלק ב: מהכרח לרצון
הרעיון המרכזי מנגיד בין רצון (רצון אמיתי, תשוקה פנימית) לבין הכרח.
בהר סיני מתוארת קבלת התורה תחת הכרח: "כפה עליהם את ההר כגיגית" – למרות שאמרו "נעשה ונשמע", ההתגלות העצומה לא הותירה בחירה אמיתית; זו הייתה הכרח שכלי ורוחני.
פורים מביא חידוש יסודי: בגלות פרס, בהסתר פנים, ללא נסים גלויים, בחרו היהודים להתחבר לה' מתוך חירות מלאה. בחירה זו יצרה רצון – תשוקה פנימית עמוקה, שורשית באהבה ולא בפחד או בהוכחה בלתי-ניתנת לערעור.
תיאור סירובה של ושתי במגילה ממחיש שהמלך (ה') אינו מבקש קשר מתוך כפייה. ושתי – המייצגת ציות מאולץ או סירוב גורף – הוסרה כדי לאפשר לאסתר – המייצגת עבודה מתוך רצון אמיתי – להיכנס למקומה.
המן מייצג את עמלק: לוגיקה קרה, הכרח וניתוק. מרדכי מייצג את חום הרצון. פורים חוגג את ניצחון ה"רוצה" מרצונו החופשי על ה"חייב".
חלק ג: כוח החיבור (דיבוק חברים)
רעיון הרצון קשור ישירות למצוות הייחודיות של פורים: משלוח מנות ומתנות לאביונים.
משל: אבני צור – אבן אחת נשארת קרה וחסרת חיים. כאשר שתי אבנים מתנגשות, ניצוצות יוצאים.
האשמת המן הדגישה את פירוד היהודים – "עם אחד מפוזר ומפורד". התרופה הייתה האחדות: "לך כנוס את כל היהודים".
משלוח מנות ומתנות לאביונים אינם רק מעשי צדקה או שמחה – הם אמצעי להצתת ניצוצות רוחניים. החיבורים בין יהודים יוצרים את החיכוך הדרוש כדי לגלות את האש הנסתרת של הנשמה – וזו עצמה הרצון.
בדומה לכך, לימוד התורה מתעלה דרך חברותא, שבה מוחות מחדדים זה את זה כמו "חרבות מחדדות חרבות". אור פורים מתגלה דרך הקשרים הבין-אישיים בין יהודים.
סיכום: האור הנצחי
פורים מאפשר לגעת בליבת היהדות העמוקה ביותר: עבודת ה' מתוך רצון, לא מתוך הכרח. דרך אחדות – המתבטאת במשלוח מנות, חיבור ושמחה הדדית – ודרך ההכרה שגם בחשכת הטבע לכאורה מונחת הנהגה אלוקית, נרכשת רמה מתקיימת של אמונה ואהבה רצונית. הקשר הרצוני והאהוב הזה עם הבורא ועם עמו מהווה את שמחת פורים האמיתית, והוא נושא את אורו לאורך כל השנה.
