1. The Talmudic Case (Shabbos 53b)
The discussion centers on a bizarre and miraculous story recorded in the Gemara. A man’s wife died, leaving him with a nursing infant. The father was too poor to afford a wet nurse. A miracle occurred: his own breasts opened like those of a woman, and he was able to nurse his son.
This event sparked a dispute between two Amoraim (sages) regarding how to view this man:
Rav Yosef praises the man: "Come and see how great this man is, that such a miracle was performed for him."
Abaye criticizes the man: "On the contrary, how inferior (bad) is this man, that the orders of Creation had to be changed for him."
2. The Philosophical Framework: Nature vs. Miracle
Unity of Divine Will: From the human perspective, we distinguish between the gradual evolution of nature (Hitpatchut) and the sudden leaps of miracles (Deligah). However, from God's perspective, they are one and the same. Both are expressions of Divine wisdom, kindness, and strength.
The Illusion of Size: We tend to think God only intervenes for "big" universal reasons. In the eyes of Eternity, there is no difference between the small and the large. A single human life is as significant as a galaxy. Therefore, God altering nature for a single nursing infant is not "too small" a matter for the Divine.
The Source: Everything—whether it follows the laws of physics or breaks them—comes from the same "Designer." An orange growing from the ground is fundamentally no different than a supernatural event; we are just desensitized to the former because of its regularity.
3. Understanding Abaye: The Defense of Nature
Why did Abaye view the man as "inferior" for requiring a miracle? The shiur delves deep into the spiritual value of Teva (Nature).
The Sanctity of Order: Nature represents the constant, fixed will of God. It is "ordered, secure, and possesses internal grace." To live within the laws of nature is to live in harmony with God's established system.
The "Flawed" Vessel: A miracle is essentially a repair job. If a person requires a miracle, it indicates a deficiency in their natural state. They could not survive within the standard, holy framework of reality. The man in the story was "lowly" because his natural situation (poverty, lack of a mother) was a "broken wall" that required a supernatural patch to fix.
The Psychology of Faith: We are conditioned to be impressed by the breaking of rules (miracles). However, true spiritual maturity is recognizing the miracle within the rule. Abaye argues that we should love the Teva—the way oranges naturally grow or watermelons come from the ground—rather than needing the "shock" of a supernatural event to recognize God.
4. Understanding Rav Yosef: The Value of the Individual
Why did Rav Yosef view the man as "great"?
Divine Attention: The fact that a miracle occurred proves that God cares intimately about this specific individual. It demonstrates that no person is insignificant.
Transcending Structure: While nature is great, the ability to transcend it shows a direct link to the Creator. The miracle is a revelation of the "flow of life and goodness" that is not bound by rigid structures.
5. Synthesis and Conclusion
The shiur concludes that both perspectives offer necessary truths, though Abaye’s view holds a specific moral weight regarding how we should view our relationship with the world.
The Duality: We must accept that "Nature" and "Miracle" are two sides of the same coin. God is the author of both.
The Verdict:
Rav Yosef is right because the miracle highlights the infinite worth of the individual. God was willing to rewrite the laws of biology to save one baby, proving that the specific (Prat) is as important as the general (Klal).
Abaye is right because the ideal spiritual state is not to need a miracle. A person who requires the laws of nature to break is, in a sense, a "flawed vessel."
Final Takeaway: We should not base our faith solely on the supernatural. While we acknowledge the greatness of a miracle when it occurs (as Rav Yosef did), we should strive for the spiritual maturity to see the hand of God in the mundane, constant consistency of Nature (as Abaye advocated). The ultimate goal is to recognize that "Great are the works of God" in the natural world, without needing the heavens to open to prove His existence.
1. המקרה התלמודי (שבת נ"ג ע"ב)
הדיון מתמקד בסיפור חריג וניסי המובא בגמרא: אדם שאשתו נפטרה והותירה אחריה תינוק יונק. האב היה עני מכדי לשכור מינקת, ונעשה לו נס: נפתחו לו דדיים כשני דדי אישה והניק את בנו.
אירוע זה עורר מחלוקת בין שני אמוראים לגבי האופן שבו יש להתבונן באותו אדם:
רב יוסף משבח את האדם: "בוא וראה כמה גדול אדם זה, שנעשה לו נס כזה".
אביי מבקר את האדם: "אדרבה, כמה גרוע אדם זה, שנשתנו לו סדרי בראשית".
2. המסגרת הפילוסופית: טבע מול נס
אחדות הרצון האלוקי: מנקודת המבט האנושית, אנו מבחינים בין התפתחות הדרגתית של הטבע לבין "דילוג" פתאומי של ניסים. אולם, מנקודת מבטו של הבורא, שניהם אחד. שניהם ביטויים של חכמה, חסד וגבורה אלוקית.
אשליית הגודל: אנו נוטים לחשוב שאלוקים מתערב רק עבור סיבות אוניברסליות "גדולות". בעיני הנצח, אין הבדל בין קטן לגדול; חיי אדם אחד משמעותיים כגלקסיה שלמה. לכן, שינוי סדרי הטבע עבור תינוק אחד אינו עניין "קטן מדי" עבור הבורא.
המקור: הכל – בין אם הוא מציית לחוקי הפיזיקה ובין אם הוא שובר אותם – מגיע מאותו "מתכנן". תפוז הצומח מהאדמה אינו שונה מהותית מאירוע על-טבעי; אנו פשוט פחות מתרגשים ממנו בגלל תדירותו.
3. הבנת שיטת אביי: ההגנה על הטבע
מדוע ראה אביי את האדם כ"גרוע" (נחות) בשל הצורך בנס? השיעור מעמיק בערך הרוחני של הטבע:
קדושת הסדר: הטבע מייצג את הרצון הקבוע והיציב של אלוקים. הוא "מסודר, בטוח ובעל חן פנימי". לחיות בתוך חוקי הטבע משמעו לחיות בהרמוניה עם המערכת שהקים הבורא.
הכלי הפגום: נס הוא במהותו "עבודת תיקון". אם אדם זקוק לנס, הדבר מעיד על חסרון במצבו הטבעי; הוא לא יכול היה לשרוד בתוך המסגרת הקדושה והסטנדרטית של המציאות. האדם בסיפור היה בדרגה נמוכה כיוון שמצבו הטבעי (עוני, חוסר באם) היה "פרצה בחומה" שהצריכה טלאי על-טבעי כדי לתקנו.
הפסיכולוגיה של האמונה: אנו מותנים להתרשם משבירת הכללים (ניסים). אולם, בגרות רוחנית אמיתית היא זיהוי הנס שבתוך הכלל. אביי טוען שעלינו לאהוב את הטבע – את הדרך שבה תפוזים צומחים או אבטיחים יוצאים מהאדמה – במקום להזדקק ל"זעזוע" של אירוע על-טבעי כדי להכיר באלוקים.
4. הבנת שיטת רב יוסף: ערך הפרט
מדוע ראה רב יוסף את האדם כ"גדול"?
תשומת לב אלוקית: עצם העובדה שהתרחש נס מוכיחה שאלוקים משגיח באופן אינטימי על האדם הספציפי הזה. זה מדגים ששום אדם אינו חסר משמעות.
התעלות מעל המבנה: בעוד שהטבע הוא כביר, היכולת להתעלות מעליו מראה על קשר ישיר לבורא. הנס הוא גילוי של "זרימת החיים והטוב" שאינה כבולה למבנים קשיחים.
5. סינתזה וסיכום
השיעור מסכם כי שתי הפרספקטיבות מציעות אמיתות נחוצות, אם כי לשיטת אביי יש משקל מוסרי ספציפי לגבי האופן שבו עלינו לתפוס את מערכת היחסים שלנו עם העולם.
הדואליות: עלינו לקבל ש"טבע" ו"נס" הם שני צדדים של אותו מטבע. אלוקים הוא המחבר של שניהם.
פסק הדין:
רב יוסף צודק כיוון שהנס מדגיש את ערכו האינסופי של הפרט. אלוקים היה מוכן "לכתוב מחדש" את חוקי הביולוגיה כדי להציל תינוק אחד, מה שמוכיח שהפרט חשוב ככלל.
אביי צודק כיוון שהמצב הרוחני האידיאלי הוא לא להזדקק לנס. אדם שזקוק לשבירת חוקי הטבע הוא, במובן מסוים, "כלי פגום".
מסר סופי: אל לנו לבסס את אמונתנו אך ורק על העל-טבעי. בעוד אנו מכירים בגדולת הנס כשהוא מתרחש (כשיטת רב יוסף), עלינו לשאוף לבגרות רוחנית שתאפשר לנו לראות את יד ה' בתוך העקביות היומיומית והשגרתית של הטבע (כפי שדגל אביי). המטרה הסופית היא להכיר בכך ש"גדלו מעשי ה'" בעולם הטבעי, מבלי להזדקק לקריעת השמים כדי להוכיח את קיומו.
