In the very
first essay in Maamarei Hara'ayah [if you read it - PLEASE email me that you did!] the Rav offers a brilliant,
illuminating dissertation on the historical development of Am
Yisrael. In Hebrew this is called היסטוריוסופיה
– the
philosophy of history. I would love to learn the whole essay with you
but not in this limited forum [that is for members of the “skype
yeshiva"...]. We will stick to the topic of our exploration – the
appearance of Chasidus on the Jewish scene.
החסידות
יצאה גם היא מתוך התביעה של ההזרמה הנפשית
אשר נרדמה אחרי
הנסיון
הבלתי מוצלח של משיח השקר האחרון שבתי
צבי שהוריד את ההזרמה
הפסיכית
למדרגת שגעון ושכרון רשע,
ונסתיימה אח"כ
בכל נכריותה במשיח השקר החצי
רשמי פרנק וסיעתו.
אחרי כל אלה היה החשש
גדול פן תמאס האומה לגמרי בכל
שריד שנשאר בידה מכח הגנוז של ההזרמות
הנפשיות החיות ותשוב רק
לשינון
האותיות ושמירת המעשים המצות והמנהגים
בגו כפוף ולב רצוץ וסוף סוף
לא
תוכל להתקים מחוסר רעננות ורוממות הנפש.
הדבר
הזה הורגש מצד האישיות הגדולה של אבות
החסידות שההזרמה הנפשית
האלהית
היתה חיה בקרבה אבל צורתה היתה בלתי למודית
כל צרכה ולא יכלה
איפוא
להתבסס יפה ע"י
חנוך מודרג מסומן בסימנים תוריים קצובים
המגדירים
אותו
ועושים מעקה לאור המתרחב שלא יפול החוצה
ולא תרבה המכשלה.
ואולם
שמירה פנימית היתה בקרבה לשמר נטיה זו
שלא יצא ממנה מה שיצא
מהנטיות
של ההזרמות הבלחי נורמליות שקדמו לה והיא
אהבה געגועית נפלאה
לאומה
אהבת ישראל הכללי ואהבת היחידים הפרטים
עמדו בתוך הזרמה נפשית
זאת
כעמודי איתן אשר לא יזוזו ממקומם מפני כל
רוח פרצים,
בכל זאת לא היה
הדבר
מספיק והדורות הבאים היו יכולים לאבד את
הטובה החיה הזאת ולהפכה
לרועץ
לולי שנתמרקה ביסורים ע"י
תבערת ההתנגדות מהזיו היותר עליון של
נקודת
הנשמה הישראלית במובן הלמוד והחנוך המעשי
שאמנם כפל בקרבו גם
את
ההזרמה החיה אבל אצלו היה זה טפל לגבי
עיקר.
זאת היא הפסיכיקה
התורית של
הגר"א
שעמדה לשטן נגד הרחבת ההזרמה הנפשית
האלהית של הפסיכיקה של הבעש"ט
שלא היתה מבוססה כל צרכה בחנוך הלמודי
והיה מקום להתירא שלא תתנכר
במשך הימים.
מחלקת
לשם שמים זאת,
בנתה דוקא ע"י
שני יסודותיה המתרוצצים זה בזה
שפריר
שמים עדינים וזכים מלאים חן ותפארת על
הככר הגדול של כנסת ישראל
בגולה
ורק ע"י
הויתו ושכלולו של חוג שחקים זה יכול
להתכונן יסוד ארצי ותחיה
מעשית
לישראל בארץ אבות עם כל הנטיות הריאליות
העוזרות אותה בימינו
שאמנם
גם הן אינן אלא מכשירות אל התנועה הפסיכית
האלהית.
Before the
birth of Chasidus, Klal Yisrael suffered the ravages of the משיחי
שקר.
These movements were led by charismatic people [such as Frank and Shabtai Tzvi] who galvanized the
masses into a frenzy of eschatological ectasy. After they were proven
false there was a very real danger that people would lapse into an
intellectual, dry practice of Torah, lacking life, spirit and
vitality. After the trauma caused by following the excitement and
emotional high of the משיחי שקר
people
were liable to opt for something completely contrary in order to
avoid all danger. People were down and this depression could have
heralded a new period of religious practice that is stale and
lifeless.
To this end,
came Chasidus and saved the day. This movement encouraged people to enjoy
ecstatic religious practice and charismatic leaders while preserving
and even enhancing the foundations of tradition. Chasidus taught love
for Jews as a nation and individuals which are protective gear
against another fall.
However,
Chasidus also posed a danger that it would overstep the bounds of our
tradition because not everything people were doing was text based. In
order to keep them at bay, came the Vilna Gaon and the Misnagdim
whose opposition together with the insistence of Chasidim to expand
and develop their movement, created a beautiful balance in Klal
Yisrael. The Misnagdim had their values and principles, such as the
supreme importance of Talmud Torah and strict halachic practice while
the Chasidim contributed their great enthusiasm, clinging to holy
Tzadikim who inspired them and emphasis on davening with kavana and
פנימיות in
general [among other things].
Klal Yisrael
was saved…...
