It is important to remember: Hashem wants us to be healthy and happy. We are human beings and we are not allowed to suppress that part of ourselves. If we play that we are angels in the guise of human beings it won't work.
On the other hand - we are not animals and there is a great value in showing personal restraint. Just because the Torah PERMITS something doesn't mean that the Torah ADVOCATES such behavior.
After one gets married it is a mitzva to be with his wife. It is also not forbidden [or so it seems] to do it twice a day - every day. But someone who lives that way is an animal and transgresses the mitzva of Kedoshim Tihiyu.
One is allowed to eat as much as he wants [or so it seems] as long as the food is kosher and he makes a bracha. But if he eats and eats without any self control then he is an animal and transgresses the mitzva of Kedoshim Tihiyu.
A person who lacks self restraint is called a נבל ברשות התורה - He is a נבל, disgusting, an dead animal [like נבילה], with the permission of the Torah. Scary. One would think that if the Torah gives permission to act a certain way then one who does is not a נבל. But no - a נבל ... and ברשות התורה.
Someone who uses drugs is also a naval b'rshus hatorah.
Someone who uses drugs is also a naval b'rshus hatorah.
So be a person but be a holy person. ואנשי קודש תהיון לי - You should be holy people to me.
Let us see the classic Ramban [please learn it]:
ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות כדברי הרב אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד שבעליה נקראים פרושים והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין א"כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו וידבר כרצונו בכל הנבלות שלא הוזכר איסור זה בתורה והנה יהיה נבל ברשות התורה לפיכך בא הכתוב אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות ימעט במשגל כענין שאמרו (ברכות כב) שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין ולא ישמש אלא כפי הצריך בקיום המצוה ממנו. ויקדש עצמו מן היין במיעוטו כמו שקרא הכתוב (במדבר ו ה) הנזיר קדוש ויזכור הרעות הנזכרות ממנו בתורה (בראשית ט כא) בנח ובלוט וכן יפריש עצמו מן הטומאה אע"פ שלא הוזהרנו ממנה בתורה כמו שהזכירו (חגיגה יח) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים וכמו שנקרא הנזיר קדוש (במדבר ו ח) בשמרו מטומאת המת גם כן וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה ומן הדבור הנמאס כענין שהזכיר הכתוב (ישעיהו ט טז) וכל פה דובר נבלה ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות כמה שאמרו על רבי חייא שלא שח שיחה בטלה מימיו באלו ובכיוצא בהן באה המצוה הזאת הכללית אחרי שפרט כל העבירות שהן אסורות לגמרי עד שיכנס בכלל זאת הצוואה הנקיות בידיו וגופו כמו שאמרו (ברכות נג) והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן ערב כי אע"פ שאלו מצות מדבריהם עיקר הכתוב בכיוצא בזה יזהיר שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים וזה דרך התורה לפרוט ולכלול בכיוצא בזה כי אחרי אזהרת פרטי הדינין בכל משא ומתן שבין בני אדם לא תגנוב ולא תגזול ולא תונו ושאר האזהרות אמר בכלל ועשית הישר והטוב (דברים ו יח) שיכניס בעשה היושר וההשויה וכל לפנים משורת הדין לרצון חבריו כאשר אפרש (שם) בהגיעי למקומו ברצון הקב"ה וכן בענין השבת אסר המלאכות בלאו והטרחים בעשה כללי שנאמר תשבות ועוד אפרש זה (להלן כג כד) בע"ה וטעם הכתוב שאמר כי קדוש אני ה' אלהיכם לומר שאנחנו נזכה לדבקה בו בהיותנו קדושים והנה זה כענין הדבור הראשון בעשרת הדברות (שמות כ ב) (ג) וצוה איש אמו ואביו תיראו (פסוק ג) כי שם צוה על הכבוד וכאן יצוה על המורא ואמר ואת שבתתי תשמרו כי שם צוה על הזכירה וכאן על השמירה וכבר פירשנו (שמות כ ח) ענין שניהם.
ולפענ"ד יפה כיוון רש"י ז"ל, כי בודאי מצות קדושים תהיו הוא מן הדברים שאין להם שיעור, וכפי הפרישה זוכים לקדושה ואין לדבר סוף. לכן כתיב תהיו, כי לעולם צריך האדם להתקדש קדושה על קדושה וכו' אכן ודאי התחלת הקדושה הוא להיות פרושין מעריות ועבירה, אז מתחילין לכנוס בגדר הקדושה שזה החיוב של הקדושה לכל איש ישראל, ואז יש להרבות תוספות קדושה כנ"ל. כענין תלמוד תורה וכדומה, שאין לו שיעור"
The Sfas Emes [תרמ"א] qualifies the words of the Ramban and explains that it is a gradual process. First one keeps the exact letter of the law and from there one progressively elevates himself [or herself, of course] to higher and higher levels of holiness, ad infinitum:
