Rav Soloveitchik said a stirring drasha called קול דודי דופק where he used the imagery of Shir Ha-shirim to describe how our beloved Hashem is knocking at our door, asking us to return to Israel.
So a woman in Israel asked him in a letter why HE doesn't come himself!
The question is a non-starter. Living in Israel is a great mitzva but not the only mitzva in the Torah. He had thousands of talmidim and was the leader of one major segment of American Jewry. How could he possibly leave them to fulfill his own personal mitzva of living in Israel. We see that to this day nobody has replaced him.
This is a hadracha for life. We are all Hashem's soldiers. We go where we can do the most for Him. For most people that means Eretz Yisrael, but if there are other factors involved [such as the chinuch of his children or parnassa] then it could be that until Moshiach comes, Chutz La-aretz is the correct place. One should consult with a posek to clarify this question.
Here is Rav Soloveitchik's response [which is striking in its revelatory nature - he admitted that he suffers from depression or melancholy]:
כבוד הגברת מרים שילה שתחי' שלום וברכה!
אני מבקש סליחה על אשר לא נזדקקתי לאיגרתה בתכיפה, ואיחרתי עד כה. קשה הייתה עליי, וגם עדיין קשה, היא הכתיבה. שקוע הנני באבלות על מות רעייתי החביבה, בבת עיני וחמדת נפשי, זכרונה לברכה. עולמי התמוטט וחרב. כאמור, גם עכשיו אני כותב בדמע ובדם לבי הקרוע והמורתח. אני מודה לה על דבריה, ואני מקבל את תוכחתה ברצון. אמנם חטאתי לארץ הקודש. הנני בין המפגרים. מובן שהרבה גורמים בלתי תלויים בי עכבוני. בכל זאת איני מבקש אמתלא, ואין אני מלמד סנגוריה על עצמי. אשמתי, והקולר תלוי בצווארי. אשתקד החלטנו, אני ורעייתי ז"ל, לבוא ארצה ולעשות שמה כשישה חודשים, כדי לראות את הארץ ואת העם היושב בה. אולם, רבות מחשבות בלב אדם, אירע מה שאירע, ורבות אנחותיי ולבי דווי! הרבה ממכריי ומידידיי היושבים בין בארץ ובין בגולה, מאיצים בי שאבוא עכשיו. גם גברתי הדגישה במכתבה, כי שעת רצון וגם שעת משבר רוחני היא עתה. אולם רבותינו סיפרו לנו על כיפה של חשבונות שהייתה חוץ לירושלים, מפני שכל המחשב ומוצא חשבונו חסר מצטער, ובירושלים כתוב 'משוש כל הארץ'. הדברים קל וחומר לכיפה של אבלות קודרת שאני נמצא בתוכה, שצריכה להימצא חוץ לירושלים. איך אפשר לי עכשיו לעלות ירושלימה, ואני איש קשה רוח ומר נפש? אין ההשראה חלה במצב של דיכאון, עצבון וצער. אין גברתי צריכה להצטדק על דבריה. גם אני יהודי פשוט. בלשון רבנן דיבנה (ברכות יז), הייתי אומר: אני מלמד, והרבה העמלים עם הציבור בשדה החינוך התורני, מלמדים. אני מלאכתי בעיר ניו יורק הגדולה, במוסד רב תלמידים, והם מלאכתם בגבעת וושינגטון או במושב אחר במוסד מצומצם בכמותו. אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון לבו לשמים. מלאכת כולנו מוקדשת לטיפוח ערכי היהדות, מסורת אבות ותורת רבותינו, בעלי הקבלה וחכמיה.
בכבוד רב
יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק
בכבוד רב
יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק
