אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים
The Golden Calf took them out of Egypt????
OH-ME OH-MY!!!
Rashbam:
וכי שוטים היו, שלא היו יודעים שעגל זה שנוצר היום לא העלם ממצרים? אלא כל עובדי עבודה זרה יודעים שאלהינו שבשמים ברא את העולם, אך בזה היו טועים: שהתרפים יש בהם רוח טומאה כמו הנביאים שיש בהם רוח הקדש, וסבורים שהעגל שהיה מדבר ברוח הטומאה, כאילו היה מדבר ברוח הקדש של מעלה. ולכך אומרים: אלה אלהיך ישראל אשר העלוך – כלומר: רוח הקדש יש בו וכאילו רוח הקדש הולך לפנינו. וכן לבן אמר על התרפים: למה גנבת את אלהי (בראשית ל״א:ל׳). ולנסות בו את ישראל נתן בו רוח הטומאה של מיני מכשפות, ואוב וידעוני {נתן} כח בו להכחיש פמליא של מעלה ולהגיד נולדות, לדעת אם {י}היו תמים לי״י אלהיהם ולא יהיה בהם מעונן ומנחש ומכשף, ולא מאמין לאות ומופת של נביאי רוח הטומאה, כדכתיב: כי מנסה י״י אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את י״י אלהיכם וגו׳ (דברים י״ג:ד׳), וירא משה את העם כי פרע הוא (שמות ל״ב:כ״ה).
א. כך בדפוס ראשון. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין): אף.
ב. כך תיקן רוזין. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין): רוח נבואי הטומאה. בדפוס ראשון: רוח נבואת הטומא׳.
ג. כן בפסוק. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון: אם ישכם.
ד. בדפוס ראשון ובמהדורת רוזין: ״ברע״, כנראה בהשפעת לשון הכתוב בשמות ל״ב:כ״ב.
א. כך בדפוס ראשון. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין): אף.
ב. כך תיקן רוזין. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין): רוח נבואי הטומאה. בדפוס ראשון: רוח נבואת הטומא׳.
ג. כן בפסוק. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון: אם ישכם.
ד. בדפוס ראשון ובמהדורת רוזין: ״ברע״, כנראה בהשפעת לשון הכתוב בשמות ל״ב:כ״ב.
אלה אלהיך ישראל THIS IS YOUR GOD, O ISRAEL, WHO BROUGHT YOU OUT OF THE LAND OF EGYPT: Were they so foolish as to think that this calf, that was just made that very day, was the one that took them out of Egypt?! Rather [one must understand that] allidolaters know that it is our God in heaven who created the world. But their error was as follows: Teraphim have an impure spirit in them, just as prophets have a holy spirit. When the calf spoke to them using impure spirits, the Israelites felt that it was speaking through the divine holy spirit. That is why they said, "These are your gods, O Israel, who brought you out of the land of Egypt." In other words, they said: "The holy spirit is in this calf, and it is as if the holy spirit is going before us." That is also why Laban, in speaking of his teraphim, [refers to them as gods, when he] says (Gen. 31:30), "why did you steal my gods?"
God put the impure spirits of sorcery into the calf in order to test the Israelites. Similarly God put into the 'ov and the yide`oni impure spirits that can lessen the power of the divine agencies and predict the future. [God did this] in order to determine whether they would (Deut. 18:13) "be wholehearted with the LORD," their God, and then there would (ibid., vs. 10) "not be found among you ... a soothsayer, a diviner, a sorcerer," nor anyone who believes the (Deut. 13:2) "sign or portent" of one who prophesies by using impure spirits. And [concerning those false prophets,] it is written (ibid., vs. 4), "For the LORD your God is testing you to see whether you really love the LORD your God."
God put the impure spirits of sorcery into the calf in order to test the Israelites. Similarly God put into the 'ov and the yide`oni impure spirits that can lessen the power of the divine agencies and predict the future. [God did this] in order to determine whether they would (Deut. 18:13) "be wholehearted with the LORD," their God, and then there would (ibid., vs. 10) "not be found among you ... a soothsayer, a diviner, a sorcerer," nor anyone who believes the (Deut. 13:2) "sign or portent" of one who prophesies by using impure spirits. And [concerning those false prophets,] it is written (ibid., vs. 4), "For the LORD your God is testing you to see whether you really love the LORD your God."
כלי יקר
ויאמרו אלה אלהיך ישראל וגו׳ – מכאן ראיה שהערב רב אמרו כן אל ישראל כי איך יאמר ישראל אחד לחבירו אלה אלהיך ישראל וכי הוא אינו ישראל אלא ודאי שהערב רב אמרו כן לישראל ומה שרצו להטעותם בצורת שור דווקא כבר אמרנו לפי שראו את ישראל אוהבי כסף וזהב וידעו זה מביזת מצרים ומביזת הים ע״כ אמרו שישראל יבחרו בצורה זו כי ממנה תוצאות הזהב כמבואר למעלה. ובזה מתורץ מ״ש כאן אשר העלוך מארץ מצרים. ומשה אמר למה ה׳ יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים. לפי שהעלוך משמש גם לשון מעלה וגדולה כי אמרו שכל מעלת ישראל שנעשו עשירים בכסף ובזהב הכל היה משל מצרים ומשלהם עשו את כל הכבוד הזה, ואמרו הערב רב כי בכחו של מזל שור עשיתם כל החיל הזה שעליתם במעלה מן הרכוש של ארץ מצרים, ולפי מה שכתבנו למעלה שהקב״ה אמר למשה רד כי שחת עמך. היינו הערב רב, נראה לפרש שלכך אמר אשר העלית מארץ מצרים כי ע״י הליכה זו נתעלו במעלה על שאר המצרים, אבל לישראל לא היה זה עליה לכך אמר משה למה ה׳ יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים, ועוד שישראל היו במצרים כתפוסים בבית האסורים שייך אצלם לשון יציאה משא״כ בערב רב.
וי״א שטעות זה בא להם, לפי שלא יכלו ישראל לצאת ממצרים כי אם כשילך עמהם ארונו של יוסף מצד השבועה ולקח משה טס וחקק עליו עלה שור עלה שור וזרקו בנילוס, ועל כן חשבו הערב רב שעלייתם ממצרים היתה תלויה ביוסף בכור שור ונקרא בכור שור כי כל כחו היה נמשך ממזל שור וחשבו שלכך לקח משה את עצמות יוסף עמו לפי שהעלם ממצרים בכחו של מזל שור בצירוף כחו של משה וזהו אשר העלוך לשון רבים.
אור החיים הקדוש
ויעשהו עגל – פירוש בעבור שנעשה על ידו לא שעשאו הוא דכתיב (פסוק כ״ד) ויצא העגל הזה. או לצד שלקח הזהב מידם לידו ולא נתחכם שיניחו הזהב בארץ לבטל כשפיהם (זוהר ח״ב קצ״ב.) העלה עליו הכתוב המעשה.
ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר וגו׳ – קשה איך יאמן הטפשות והבערות לדור דעה רבים ונכבדים לומר לדומם אלה אלהיך וגו׳, ולו יהיה שדיבר העגל באמצעות מעשה כישוף כמאמרם ז״ל (תנחומא) אף על פי כן זה יועיל לחשוב בו דבר אבל להעיד עדות שקר שזה הוא המוציא לא.
אכן הנכון הוא כי אדרבה בדבריהם אלו גילו דעתם שאינם משתחוים ועושים אלוה אלא להמוציאם מארץ מצרים ונתכוונו בדיבור זה להכין בו בחינת האלהות שהוא המוציא ותהיה העבודה לחלק מהכל והרי הם כעובדים לכל והחלק היה הולך לפניהם והוא יענה להניקח ממנו, ולא היה בעיניהם לזרות כי הלא יש באדם חלק אלוה ממעל אלא כי לצד שהרכבתו אינה ממין המתקיים הרוח תשוב אל האלהים, ונתחכמו לעשות הדבר להמשיך כח עליון בדבר המתקיים ויהיה מצוי תמיד לפניהם ולעולם לא עקרו אנכי ה׳ וגו׳ אשר הוצאתיך מארץ מצרים אלא אמרו אלה, ואולי כי לזה אמר העלוך לשון רבים לרמוז לכח תחתון כעליון ח״ו, ובאמצעות זה פגמו פגמים רבים ועשה ה׳ בהם שפטים, ועיין בפירוש פסוק (ח) סרו מהר מן הדרך וגו׳.
ונראה בעיני כי לא כל ישראל הסכימו על הטעות אלא חלק מהם וחלק לא מיחו ושקולים היו בדבר וחלק לא היה בהם כח למחות, והנה מדקדוק אומרם אלהיך ולא אמרו ח״ו אלהינו וגו׳ הוציאנו זה יגיד כי קצת מהם אמרו זה לכולם ויש שהצדיק ויש שלא הצדיק, ורבותינו ז״ל אמרו (שמו״ר פמ״ב) שערב רב שעלו עם ישראל הם העושים, ובהכרח לומר כי ישראל לא הסכימו בשעת מעשה שאם הסכימו הרי גם המה עשו שהמחשבה פועלת בעבודה זרה וגם לא מיחו ועל זה נענשו כללות ישראל זולת מעטי היכולת שבחן ה׳ לבם שלא נטה אחר הרע והמפורסמים בדבר הם בני לוי, והנה אחר שנעשה העגל בהכרח לומר שחלק מישראל טעו אחריו דכתיב (פסוק כ״ח) ויפול מן העם כשלשת אלפי איש ובהכרח שמישראל נפלו כמובן מאומרו (פסוק כ״ז) הרגו איש את אחיו וגו׳ את קרובו אם כן בהכרח לומר שחלק מישראל עבדו עבודה זרה בעדים והתראה.
ויעשהו עגל – פירוש בעבור שנעשה על ידו לא שעשאו הוא דכתיב (פסוק כ״ד) ויצא העגל הזה. או לצד שלקח הזהב מידם לידו ולא נתחכם שיניחו הזהב בארץ לבטל כשפיהם (זוהר ח״ב קצ״ב.) העלה עליו הכתוב המעשה.
ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר וגו׳ – קשה איך יאמן הטפשות והבערות לדור דעה רבים ונכבדים לומר לדומם אלה אלהיך וגו׳, ולו יהיה שדיבר העגל באמצעות מעשה כישוף כמאמרם ז״ל (תנחומא) אף על פי כן זה יועיל לחשוב בו דבר אבל להעיד עדות שקר שזה הוא המוציא לא.
אכן הנכון הוא כי אדרבה בדבריהם אלו גילו דעתם שאינם משתחוים ועושים אלוה אלא להמוציאם מארץ מצרים ונתכוונו בדיבור זה להכין בו בחינת האלהות שהוא המוציא ותהיה העבודה לחלק מהכל והרי הם כעובדים לכל והחלק היה הולך לפניהם והוא יענה להניקח ממנו, ולא היה בעיניהם לזרות כי הלא יש באדם חלק אלוה ממעל אלא כי לצד שהרכבתו אינה ממין המתקיים הרוח תשוב אל האלהים, ונתחכמו לעשות הדבר להמשיך כח עליון בדבר המתקיים ויהיה מצוי תמיד לפניהם ולעולם לא עקרו אנכי ה׳ וגו׳ אשר הוצאתיך מארץ מצרים אלא אמרו אלה, ואולי כי לזה אמר העלוך לשון רבים לרמוז לכח תחתון כעליון ח״ו, ובאמצעות זה פגמו פגמים רבים ועשה ה׳ בהם שפטים, ועיין בפירוש פסוק (ח) סרו מהר מן הדרך וגו׳.
ונראה בעיני כי לא כל ישראל הסכימו על הטעות אלא חלק מהם וחלק לא מיחו ושקולים היו בדבר וחלק לא היה בהם כח למחות, והנה מדקדוק אומרם אלהיך ולא אמרו ח״ו אלהינו וגו׳ הוציאנו זה יגיד כי קצת מהם אמרו זה לכולם ויש שהצדיק ויש שלא הצדיק, ורבותינו ז״ל אמרו (שמו״ר פמ״ב) שערב רב שעלו עם ישראל הם העושים, ובהכרח לומר כי ישראל לא הסכימו בשעת מעשה שאם הסכימו הרי גם המה עשו שהמחשבה פועלת בעבודה זרה וגם לא מיחו ועל זה נענשו כללות ישראל זולת מעטי היכולת שבחן ה׳ לבם שלא נטה אחר הרע והמפורסמים בדבר הם בני לוי, והנה אחר שנעשה העגל בהכרח לומר שחלק מישראל טעו אחריו דכתיב (פסוק כ״ח) ויפול מן העם כשלשת אלפי איש ובהכרח שמישראל נפלו כמובן מאומרו (פסוק כ״ז) הרגו איש את אחיו וגו׳ את קרובו אם כן בהכרח לומר שחלק מישראל עבדו עבודה זרה בעדים והתראה.
ויעשהו עגל, "he made it into a calf." The calf is described as the work of Aaron not because he meant to make it but because he was the instrument which caused the calf to emerge. We hear about this clearly in verse 24 where Aaron describes what happened with the words: "this calf emerged (from the crucible)." It is also possible that the making of the calf was attributed to Aaron because he accepted the gold from the contributors in his hands without first depositing it on the ground which would have deprived it of the magical quality which resulted in it emerging in the shape of a calf (Zohar volume 2 page 192).
ויאמרו אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים, They said: "these are your gods Israel which brought you up from the land of Egypt." At first glance the foolishness of this statement is so colossal that one cannot perceive of anyone taking it seriously. How can our sages who characterised this generation of Israelites as the דור דעה, "the generation endowed with superior knowledge," reconcile such a characterisation with the statement in front of us? Even if we accept a comment in Tanchuma according to which the calf was perceived as able to speak through some magic formula employed by the sorcerers amongst the mixed multitude, how could anyone fall for such a blatant lie as "these are the gods which have brought you up out of Egypt?"
We are therefore forced to conclude that the makers (initiators) of this golden calf did not mean for the Israelites to worship and prostrate themselves to anyone but the one who had truly taken them out of Egypt; the statement reported here only prepared the ground for making a deity out of the calf. The initiators indicated that they worshiped an all-embracing God and that the calf was merely part of that greater "whole." It was the part which would "walk in front of them," i.e. be the visible reminder of the Power which had delivered them from bondage. They did not consider making an inert golden calf into such a symbol as anything strange at all. On the contrary, inasmuch as even the "ideal" intermediary Moses had proved to be transient, mortal (according to their perception at the time), they decided to use the most precious and enduring symbol in the future, i.e. the golden calf. According to their reasoning every human being is composed of both matter and spirit, the spirit returning to its Maker at some time or other. In order not to risk losing such a go-between once more, they thought that the golden calf was a superior intermediary between them and their God. They actually believed that by means of the enduring nature of gold they could attract God's Presence on a permanent and enduring basis. The last thing they had on their minds was to uproot the first of the Ten Commandments in which the God in Heaven proclaimed Himself as their God and Redeemer. When they spoke about אלה, "These," they made sure that they did not exclude God in Heaven. Possibly, they used the expression העלוך "they brought you up," to hint that there was a Power on earth which equals the Power in the Heavens, God forbid; by making such a statement they insulted God in many different ways and this is why God reacted so violently. Please examine my comment on verse eight: "they have departed quickly from the path I have commanded them, etc."
I am convinced that not all of the Jewish people committed this error and that is why they did not all die. Among those who did not agree with the philosphy espoused by the enthusiastic followers of the golden calf some protested whereas some were powerless to counter the new philosophy. From the fact that the leaders of the new cult addressed the people saying: "these are your gods," instead of saying: "these are our gods," it is clear that they were in a minority. They also did not say "who have brought us out of Egypt," but they said "who have brought you up from Egypt;" all of this proves that the people who said this were a small minority at that time. Some of the people accepted this line of reasoning, others did not. Our sages in Shemot Rabbah 42,6 state that the whole episode of the golden calf was initiated by members of the mixed multitude, and that the Israelites did not agree with them at all. Had they agreed with the mixed multitude they would all have been guilty of the death penalty as God holds one responsible even for idolatrous thoughts not merely for idolatrous actions. The Israelites' sin consisted in their failure to protest what was going on and that is why the people were punished en masse except for a few whose hearts were tested by God and the Levites who had remained opposed and whom God charged with the task of executing Jews who actively worshiped the golden calf. Once the calf had been made, at least some of the natural-born Israelites erred and believed it possessed some divine powers, and that is why the Torah reported in verse 28 that about "three thousand of the people 'fell' on that day." Seeing that in verse 27 the Levites had been instructed not to spare family members when executing these idol worshipers, we must accept that natural-born Jews were amongst those who worshiped the calf and who were executed, seeing they did not desist in spite of warnings and witnesses.
