.... That nothing matters anymore!!
הספקנות מזיקה ברובד הנפשי, וזאת מפני שרצינות עומדת ביחס ישר לוודאות. ככל
שלאדם ישנה ודאות גדולה יותר כלפי נושא מסוים, כך גדלה מידת רצינותו בהתייחסו
אל אותו הנושא. ולהפך, ככל שהודאות פוחתת כך ההתייחסות נעשית רצינית פחות
ופחות.
משל למה הדבר דומה- לו יצוייר כי יספרו לאדם שמחלקים שקי זהב בתחנה
המרכזית בקרית שמונה, אזי סביר להניח שהוא לא יעשה דבר. לעומת זאת, אם הוא
יראה אנשים החוזרים מקרית שמונה ושקי זהב על גבם, הוא כנראה ירוץ לשם. ככל
שגדלה ודאותו בכך שמחלקים שקי זהב, גדלה גם מידת מוכנתו להשקיע. כל עוד רק
סיפרו לו, הוא לא ממש האמין, ולכן גם לא היה מוכן להשקיע כלל, אך כאשר ביטחונו
גבר גם השקעתו גברה. מידת הודאות שווה למידת ההשקעה והרצינות. מכאן ניתן
לראות את הנזק שבספקנות. תודעה ספקנית המטילה ספק בכל דבר, ממילא גוררת
חוסר אמון וחוסר בוודאות בכל דבר, שהרי הכל נכון או לא נכון באותה מידה. כיוון שכך אין התייחסות רצינית כלפי דבר. בעבר אנשים היו מוכנים להקריב הרבה בשביל אידיאלים מכל סוג שהוא- קומוניזם, פאשיזם, וכדומה, בעוד כיום על פי רוב,
אין אידיאלים. אין זה מפני שדורנו פחות טוב מקודמיו, אלא מפני שלאנשים בדורנו
אין בטחון או ודאות באידיאלים מכל סוג שהוא, וממילא הם אינם מוכנים להתאמץ
בעבורם. אדם שיכריז ברוב פאתוס על רצונו לתקן את העולם, יתקל במקרה הטוב
בגיחוך קל, בעוד שבעבר אנשים כמו אחד העם זכו להערצה ולהערכה של ההמון.
הספקנות הרגה את האידיאלים כולם, מפני שאיש אינו מאמין בהם יותר-ולא רק בהם,
אלא בכל דבר ודבר. לכך יש משמעות מעשית ומשמעות תודעתית. המשמעות
המעשית היא חוסר המוכנות לפעול למען אידיאלים וערכים.
[ודאות וספקנות עמ' ט"ז-י"ז]
