קשר בשבת ציציות טלית חברו זו לזו בקשר הדוק האם חייב לשלם
שאלה. ראובן שכעס על שמעון, קשר ב' ציציות טליתו בקשר הדוק מאד שאי אפשר להתירו, ואילו היה עושה זאת בימות החול היה חייב לשלם מדין מזיק, אולם כשקשר בשבת יש להסתפק דאולי פטור מטעם קים ליה בדרבה מיניה?
תשובה. לכאורה הוי מקלקל ופטור מחיוב מיתה, והנה בב"ק (דף לה ע"א) נחלקו רש"י ותוס' אי מקלקל בשבת פטור מתשלומין משום דקים ליה בדרבה מיניה, דשיטת רש"י (שם ד"ה רבא) דהמקלקל במלאכת שבת פטור מתשלומים מדתנא דבי חזקיה דהעושה מלאכה בשוגג פטור מתשלומין, אף מקלקל כן, ושיטת התוס' (ד"ה מתניתין) דמקלקל אין עליו שם מלאכה כלל ולא דמי לשוגג.
ויעוין בשו"ת "ראשי בשמים" (להגרמ"י הכהן גוריון או"ח סימן י) שדן באחד שזרק בשבת חתיכת בשר, לתוך קדירה של חבירו שעומדת על האש והיה בה חלב, האם פטור מטעם קים ליה בדרבה מיניה, או שמא הוי מקלקל, והביא מחלוקת הנ"ל של רש"י ותוס', ושוב סיים דאמרינן בפסחים (דף עג ע"א) דהשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז, חייב ג' חטאות ומקשינן והלא מקלקל הוא, ומסיק דתיקן להוציאו מידי אבר מן החי, ופרש"י (ד"ה מידי) 'דאם בא א"י ואכל אינו נהרג עליו', ואף דהוי קדשים ואסור בהנאה וגם נעשה תקרובת ע"ז שאסור בהנאה, ומ"מ חשיב ליה מתקן מה שתקנו לגבי א"י דאישתרי איסורא דאבר מן החי לגביה, כך גם בזרק חתיכת בשר לתוך קדירת חלב של חבירו, דתיקנו דעכשיו עכו"ם יכול לאוכלו, יעו"ש.
ויעוין במנחת חינוך (רחץ אות יג) שהביא בשם האחרונים שמקשים דאיתא במסכת מכות (דף כא ע"ב) המבשל גיד בחלב ביום טוב לוקה משום מבשל גיד בחלב, והרי הוא מקלקל, וכתב: אבל לפי דעתי הקושיא מעיקרא ליתא, דנראה דלא הוי מקלקל בשבת ויו"ט רק אם הוא דרך קלקול והשחתה כמנהגו של עולם וכמו חובל ואינו צריך לדם, ומבעיר ואינו צריך לאפרו, כי הוא משחית ומקלקל דרך מנהג העולם, וכן קורע בגדים ושובר כלים ודומיהן, אבל מה שמתקן על פי מנהגו של עולם, אף דאיסורא רביע עליו, מ"מ לא נקרא מקלקל", יעו"ש, ויעוין בערוך לנר (במכות) שתירץ את הקושיא כמו שכתב הראשי בשמים דתיקן לגבי נכרי, ועיי"ש שכתב דמתוס' משמע דתיקון לגבי נכרי לא חשיב תיקון באיסורי הנאה.
לכאורה כל זאת שייך בבשר בחלב, אך בעניננו בקושר ציציות של חברו זה בזה, לכו"ע הוי מקלקל, ולכן לשיטת רש"י פטור מטעם קים ליה בדרבה מיניה, אך לשיטת תוס' אין במקלקל קלבד"מ ומסתבר דחייב בתשלומים מדין מזיק.
אלא שיש לעיין, דיש לדון משום מה חייב הקושר בשבת, דאפשר דחייב משום יצירת הקשר אף דלא חיבר ואף דקלקל, ודמי למבואר במשנ"ב (סימן שמ ס"ק כב אות ז) בשם הרמב"ם ד"הכותב על מנת לקלקל העור חייב, שאין חיובו על מקום הכתב, אלא על הכתב". כמו כן נאמר אצלנו, יתכן שאין חיוב הקושר על הדבר הנקשר שנתחבר לרעהו, כי אם על עצם יצירת הקשר. ולכן אף על פי שביחס לחוטי הציצית הרי זה קלקול, אבל ביחס לקשר גופא יש בו תיקון שהוא יצירת עצם הקשר.
ולכאורה ממה שכתב המשנ"ב (סימן שיז ס"ק לד) בשם הרמב"ם דהפותל חבלים חייב משום קושר, לכאורה מוכח מזה דהחיבור היא המלאכה ולא יצירת קשר, שהרי אין בחבלים כל קשר, וצ"ע.
והנה לכאורה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ואם כן אין זה קשר של קיימא דאין בקשירתו ולא כלום, אך מאידך יתכן שמכיון דאי אפשר לתקן ולהתיר את הקשר, שוב הוי קשר של קיימא מכיון דבפועל ולמעשה אי אפשר להתיר את הקשר והוי לקיימא.
הנוטע בעזרה האם חייב
שאלה. אדם הנוטע בעזרה דהרי אסור לנטוע שם, האם חייב משום זורע, או שמא פטור בשבת מטעם מקלקל, וגם שעומד להעקר משם?
תשובה. המנחת חינוך (מצוה רחצ אות יג) הביא את קושיית התומים על המשנה במכות (דף כא ע"ב) דיש חורש תלם אחד וחייב משום שמונה לאוין, ומקשה הש"ס ולחשוב נמי זורע ביום טוב, ומשני אין חילוק מלאכות ביום טוב, והקשה התומים מאי מקשה דיתחייב ביום טוב משום זורע, הא מבואר במשנה שם דהוא כלאים בכרם, וכלאי הכרם אסורים בהנאה, א"כ הו"ל מקלקל, וכל המקלקלין פטורים, ותירץ התומים דכיון דמיירי בשביעית, ולא נאסר משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
והמנחת חנוך כתב שם וז"ל: "אבל לפי דעתי הקושיא מעיקרא ליתא, דנראה דלא הוי מקלקל בשבת ויו"ט רק אם הוא דרך קלקול והשחתה כמנהגו של עולם וכמו חובל ואינו צריך לדם, ומבעיר ואינו צריך לאפרו, כי הוא משחית ומקלקל דרך מנהג העולם, וכן קורע בגדים ושובר כלים ודומיהן, אבל מה שמתקן על פי מנהגו של עולם, אף דאיסורא רביע עליו, מ"מ לא נקרא מקלקל", יעו"ש. ואם כן לכאורה גם בעניננו לדברי התומים דמשמע דמעשה איסור היינו מקלקל יהיה פטור, ולשיטת המנחת חנוך דחייב אם לא קלקל בדרכו של עולם הכא נמי יהיה חייב אם זרע בעזרה. אך אפשר דמאחר ואין דרך לזרוע בפלטרין של מלך, ובפרט שהאנשים יעקרוהו, ואין לנטיעה זו קיום במקום קדוש, אולי הוי שינוי.
והנה המדרש הגדול מספר על ר' עקיבא שלאחר שנשא את רחל התבייש לבא לבית המדרש ללמוד כי היה מבוגר ועדיין לא ידע מה שתינוקות של בית רבן יודעים מה עשתה רחל, היא נטלה חמור מבית אביה שסוע גב, וזרעה בעפר שהניחה על הגב השבור ואנשים תמהו על המראה ואח"כ נתרגלו, כך הסבירה רחל לעקיבא אמנם בימים הראשונים תתבייש אבל אח"כ יתרגלו אליך ולא תתבייש, מה הדין בזורע בחמור שגבו שבור האם יתחייב בזריעה בזו בשבת? יש מקום להסתפק כי אין זה דרך לזרוע על חמור, ואפילו הסוברים שזורע בעציץ שאינו נקוב חייב בכה"ג יתכן שפטור, כי חמור אינו מקום מתאים לגידול.
בגמ' סנהדרין ל"ג: טימא את הטהור דאגעי בי' שרץ, טיהר את הטמא, שעירבן בין פירותיו.
בקונטרס לב האריה (אות ב) כותב: המנחת חינוך (מצוה רצד) מביא קושית הגאון בעל התומים בהא דתנן במכות כ"ב יש חורש תלם א' וחייב עליו משום שמונה לאוין החורש בשור וחמור וכו', וליחשוב נמי זורע ביום טוב ומשני אין חילוק מלאכות ביום טוב וכו', ומאי מקשה דיתחייב ביום טוב משום זורע, הא מבואר במשנה שם דהוה כלאים בכרם וכלאי הכרם אסורים בהנאה, א"כ אינו חייב על זריעה ביום טוב דהו"ל מקלקל דאוסרו בהנאה, וכל המקלקלין פטורין.
וכתב ע"ז המנ"ח, אבל לפי דעתי הקושיא מעיקרא ליתא, דנראה דלא הוי מקלקל בשבת ויו"ט רק אם הוא דרך קלקול והשחתה כמנהגו של עולם, כמו חובל ואין צריך אלא לדם, ומבעיר ואין צריך אלא לעפרו, כי הוא משחית ומקלקל דרך מנהג העולם, אבל מה שמתקן ע"פ מנהגו של עולם, אף דאיסורא רביע עליו מ"מ לא נקרא מקלקל ע"כ.
וכתב בקו' הנ"ל שם דיש לעיין על יסודו של המנ"ח מהגמ' כאן דקאמר טימא את הטהור דאגעי ביה שרץ, טיהר את הטמא שעירבן בין פירותיו, משמע דחשיב מזיק אף על גב דאין זה מזיק בדרך העולם, רק מצד האיסור דרמי עלי' ע"כ.
