MAVHIL!!!
דרך הלימוד בישיבה הקדושה
וע"כ הנני מעלה בדפוס החידושים שחנני ה' לומר על מס' ב"ק קמי רבנן דיתבי בהישיבה הקדושה והמפוארה מתיבתא רבתי דסלאבאדקא אשר נוסדה זה כתשע עשרה שנה ברוח ודעת, אדמו"ר גאון וקדוש ישראל הגאון מאור הגולה צדיק יסו"ע ר' ישראל סאלאנטער זצוק"ל, אשר מצוינה היא ת"ל ברוח התורה השורר בה, מלבד השקידה הרבה והנפלאה אשר ישקדו בה הבחורים היקרים יותר ממאה וחמשים ה' עליהם, ישקדו על התורה יומם ולילה, עוד זאת כי סדר הלמוד השורר בה, הוא בדרך נפלא ת"ל.
עיקר ידיעת התורה היא סברת והבנת הדברים ולא בקיאות צורת הדברים, והיודע מסכת אחת בהבנה נקרא ת"ח, והיודע כל התורה בלא הבנה נקרא עם הארץ
כי יש לימוד ויש לימוד, מצינו אשר אמרו חז"ל בקדושין (מט ב) כי תלמיד ששואלין אותו דבר הלכה במסכת אחת ואפילו במסכתא דכלה ויודע להשיב נקרא תלמיד חכם, וכנגד זה אמרו בברכות (מז ב) כי רמי בר חמא לא רצה לצרף אחד לזימון, שלמד ספרא וספרי והלכתא בחשבו אותו לעם הארץ יען שלא שמש תלמידי חכמים, כמה ההרחק גדול, זה למד מסכת אחת ונקרא תלמיד חכם, וזה למד כל הש"ס ונקרא עם הארץ. יען כי עיקר ידיעת התורה לא בקיאות צורת הדברים, אך עיקר הידיעה היא סברת והבנת הדברים, וכמאמר חז"ל בברכות (ו ב) אגרא דשמעתא סברא. אם אחד בקי בהלכה אחת ואינו יודע סברת והרגש הדברים, לא נוכל לומר כי חסר לו מקצת הדבר, אך כל הדבר חסר לו, כי עיקר הדבר הוא סברת הדבר, ועל ידי זה, על ידי הסברא מתהפך הדינים היוצאים מן הקצה אל הקצה.
ועל כן אמרו חז"ל בסוטה (כב א) "התנאים", ופירשו שם שהם המורין הלכה מתוך משניות שלמדו, "מבלי עולם", אף שלמדו משניות, אך כיון שלא למדו הגמרא היינו סתירות וקושיות ופירוקים, ולא למדו דרכי העיון לרדת לעומק הדברים, לא יוכלו להורות. ומשום זה אף מי שלמד כל הש"ס, אם לא הורגל בדרכי הסברות, עם הארץ נקרא, אך מי אשר למד מסכת אחת ובה נשא ונתן והתרגל לקנות סברת הדברים, ואם ישאלוהו הלכה יאמר כדינו, זה יקרא תלמיד חכם, כי הוא כבר התרגל להבין ולהורות, וכל דבר הלכה שישמע ינתחנה ועד תכליתה יגיע.
אחד מהדברים שהתורה נקנית הוא פלפול התלמידים
ועל כן שפטו חז"ל (אבות פ"ו, מ"ה) כי אחד מהדברים שהתורה נקנית הוא פלפול התלמידים, מכלל דבלא פלפול התלמידים אי אפשר לקנות התורה. וכאשר בזמן הש"ס היתה הגמ' מפתח להבין דברי המשניות, ובלא הגמרא היה עם הארץ במשניות, כן בזמננו אשר נתמעטו הלבבות ונתקטנו המוחות, ודברי הגמרא הם לנו בודאי כספר החתום יותר משהיה המשניות ספר החתום לפני בעלי הגמרא, ולא עוד אלא אף דברי הראשונים הם לנו כמשניות וכספר החתום, ורק על ידי פלפול התלמידים ושקלא וטריא רבה אז נוכל לרדת לעומק דבריהם ולקנות אגרא דשמעתא סברא. ודבר זה ידוע לכל אשר יודע ומבין ערך הבנת הדברים, הוא יודע כמה יגיעות צריך ליגע, עד שיאירו עינינו להבין סברות הראשונים הרשב"א והר"ן.
ועל כן רק על ידי פלפול התלמידים, פלפול כזה שיהיה רק בנוי לקנות ידיעת ותמצית הדברים, ולהבין הסברא הנכונה, לא פלפול שיהיה בנוי לומר דבר חריפות שהוא רחוק מנקודת האמת, אך פלפול שיהיה בנוי להתקרב לאגרא דשמעתא סברא, וכפלפול אשר הורו לנו רבותינו הקצות והנתיבות, אשר עליהם נוכל לומר הם החזירו התורה מפלפולם, והם האירו לנו את הדרך איך להתנהג בפלפול אשר בנוי יהיה כולו על אדני השכל וישרות הסברא, על ידי פלפול כזה, יש לקנות ידיעת התורה. ופלפול כזה ת"ל נוהג בהישיבה הקדושה, וכאשר המליצו חז"ל (ערובין נד ב) שתלמידי חכמים נקראים הולכי על דרך שיחו, שכל שיחם בתורה ומשאם ומתנם של בני הישיבה אך ורק בדברי תורה, ויגיעים המה ביגיעה רבה ועצומה להבין ולהשכיל, ועל ידי זה עולים ומצליחים המה, והרבה גדולי תורה יוצאים ממנה בכל עת ת"ל.
והחידושים שחנני ה' לומר קמי רבנן על מסכת בבא קמא ורובם הוטבו בעיניהם העליתי על ספר, ומה' הטוב אבקש שיזכני לומר דברים אמיתיים וישרים בשכל. ואבקש מאת חבירי אשר יעיינו בספרי ואולי ימצאו דברים שאינם נכונים יטיבו נא לעיין אולי לפעמים יהיה חסרון מפני כי לא בארתי הכוונה היטב, וכידוע דהדברים אשר בהרגש יסודם קשה להעלות בכתב כאשר על פה, [ואולי זה אחד מהטעמים שתורה שבעל פה לא נתנה לכתוב], ובפרט לאיש אשר אין מליצתו חדה כמוני, והדן לכף זכות ידינוהו לכף זכות.
פלפול בלא בקיאות לא יועיל, הדרכה בדרך הלימוד
והנה אם כי הארכנו לבאר עיקר ונחיצות פלפול התלמידים, כי הוא עיקר ידיעת תורתנו הקדושה, עם כל זה כל מבין יבין כי בפלפול לבד לא בא אל הקודש, כי יש אשר הוא מפולפל וחריף יודע לישב ולפרק בסברא ישרה, אך בלא בקיאות לא תועיל כלל ידיעתו. על כגון דא אמרו בירושלמי סנהדרין פרק אחד דיני ממונות (פ"ד ה"א), "אמר רבי תלמיד וותיק היה לרבי מאיר והיה מטהר את השרץ ומטמאו מאה פעמים כו' א"ר יעקב בר דסאיי דההוא תלמידא קטוע מטורא דסיני הוה", פירוש לענ"ד הוא היה חריף ומפולפל, אבל היה קטוע מהתורה, היה מפולפל בפני עצמו לא מצורף להתורה, כי היה חסר לו בקיאות התורה אשר קראוהו חז"ל (הוריות יד א) לרב יוסף "סיני" על בקיאותו, והדין תלמידא היה קטוע מטורא דסיני, רק מפולפל בפני עצמו. וטוב להיות מפולפל על התורה, היינו שמזה מבקיאות, וגם מזה מפלפול התלמידים בסברא ישרה, אל יניח ידו, ואז יהיה מחובר ודבוק לתורה ולהר סיני.
ובדוק כי טוב מאד העצה היעוצה, כי תיכף כאשר יוכל ללמוד גמרא ותוס' בעצמו יקבע לו שני לימודים, אחד גמרא עם תוס' בעיון, וחצי היום ילמוד גמרא בלי תוס', אך לחזור להיות בקי היטב, ושעה אחת ביום יקבע ללמוד קצות עם חבר כגילו שיש לו שכל ישר, ובזה בעזרת השם יצליח הרבה.
ומצאתי בזה חובה לבקש מטו מרבותינו הקדושים הקצות והנתיבות, אשר לפעמים במשא ומתן על דבריהם בכתב או בעל פה, יצאו דברים שלא כהוגן נגד כבוד תורתם הקדושה, נעניתי לכם עצמות רבותינו הקדושים, לפעמים ילדות היתה בי לומר על דבריהם הקדושים טעות או שגגה, ומתניתא דמרן מתנינא (עי' ב"מ פה ב). ה' הטוב יזכנו להיות זהיר בכבוד רבותינו, ולא לכוות חלילה בגחלתם, אך לילך לאורם.
