הרב חיים נבון
לפני נאום הבכורה של בני גנץ, הדליפו אנשיו שמנהיגם מתנשא לגובה 1.95 מטר. בכך הוסיפו ארבעה סנטימטרים לגובהו האמיתי, שגם הוא ניכר. גנץ לא היה הרמטכ"ל הכי גבוה: משה לוי, שזכה לכינוי החביב "מוישה וחצי", התנשא לגובה 1.96 מטר. אך בין הפוליטיקאים העכשוויים, גנץ אכן בולט משכמו ומעלה – לפחות בהיבט הגופני המסוים הזה. ובכל זאת אנשיו הרגישו צורך להוסיף לו כמה סנטימטרים. יש הטוענים שגם גובהו הרשמי של טראמפ (1.91 מטר) מנופח לצורך יחסי ציבור.
למה פוליטיקאים נוטים להגזים בגובהם? כי למרבה המבוכה, זה מגדיל את הסיכוי שייבחרו. אנחנו מעדיפים מנהיגים גבוהים. בין נשיאי ארה"ב בחמישים השנים האחרונות היה רק אחד שהיה נמוך מ־1.80 מטר, והוא ג'ימי קרטר, שחסרו לו שלושה סנטימטרים (מי שקורא את הלהג שקרטר נוהג לכתוב נגד מדינת ישראל מבין שהסנטימטרים הללו אינם הדבר העיקרי שחסר לו). מביך לחשוב שאם הנשיא לינקולן (1.93) לא היה מקבל בילדותו מספיק ויטמינים, אולי לא הייתה מתבטלת העבדות בארה"ב.
לא רק הגובה משפיע, אלא גם תווי הפנים. חוקרים הציגו לסטודנטים תמונות של מועמדים לבחירות במדינות זרות, ושאלו אותם מי נראה להם מתאים יותר לתפקיד, על סמך תמונתו. התוצאה הייתה מדכאת: בשני שליש מהמקרים, המבדק הלא־רלוונטי הזה ניבא בדייקנות את תוצאות הבחירות. טוענים שריצ'רד ניקסון הפסיד לג'ון קנדי בבחירות בעיקר משום שהגיע לא מגולח לעימות הטלוויזיוני. אז למה למועמד להשקיע במצע? עדיף להשקיע במכונת גילוח טובה. אנחנו משקיעים מיליארדים בבחירות, ומקבלים תוצאה שעלולה להיות אקראית באותה מידה.
באתונה היו בוחרים את מנהיגי הציבור בהגרלה. מתברר שהשיטה שלנו לא מאוד שונה. נכון, לפעמים המנגנון הדמוקרטי עובד היטב. במערכות הבחירות האחרונות בחרו הישראלים לא רע, וזה נס קטן משמיים, וגם תוצאה של הנוגדנים שעדיין יש לישראלים מממשלות הנסיגות של שנות התשעים והאלפיים. מחקר של מכון PEW הראה שרק 8 אחוזים מהיהודים בישראל מגדירים עצמם כיום אנשי שמאל. השמאלנים טוענים שזה בגלל ההסתה של נתניהו, שהפך את המילה "שמאלני" לקללה. האמת היא שזה בגלל השכל הישר של אזרחי ישראל. מי שממשיך להאמין במתן־ומתן המדיני, אחרי הקטסטרופות של אוסלו וההתנתקות – בת יענה היא נשר לידו. אבל אפילו בנסיבות האלו, יש עדיין ישראלים רבים שמצביעים לשמאל (בכינויו החדש "מרכז").
אנשים לא מצביעים בהיגיון, ולכן אין קשר הכרחי בין השאלה מי נבחר לבין השאלה מי מתאים. למה בכל זאת הדמוקרטיה המודרנית היא התפתחות מצוינת? כי פוליטיקאים רוצים להיבחר שוב, ואם יהיו מושחתים מאוד או כושלים מאוד – לא ייבחרו. הדמוקרטיה שלנו מנפה שחיתות קיצונית, אידיאולוגיות מטורללות מדי והנהגה שכושלת באופן סדרתי. זה הישג יפה של השלטון הדמוקרטי, אבל זה הרבה פחות מהיתרונות העצומים שבדרך כלל מייחסים לדמוקרטיה.
רבי דון יצחק אברבנאל היה מגדולי החכמים וגם מגדולי המדינאים של המאה ה־15. הוא היה שר אוצר בפורטוגל, בספרד ובנאפולי. משלושתן גורש בחוסר כול, בגלל עלילות שווא ובגלל גירוש היהודים. בשנותיו באיטליה, לעת זקנה ומתוך תלאותיו, כתב את פירושו לתנ"ך ועוד ספרים רבים. מתוך ניסיונו המדיני כתב אברבנאל שמשטר רפובליקני, שבו סמכויות השליט מוגבלות וכהונתו קצובה, עדיף בהרבה על משטר מלוכני. זאת הוכיח לא מתוך תיאוריות מופשטות, אלא מתוך העיקרון השמרני של התבוננות זהירה במציאות. "הניסיון גובר על ההיקש", כתב, כלומר: המציאות חזקה יותר מהתיאוריה. המשטרים המלוכניים, כתב אברבנאל, הם מושחתים וכושלים, בעוד הרפובליקות משגשגות: "אין בהן נפתל ועיקש, לא ירים איש את ידו ואת רגלו על כל דבר פשע, והמה כובשות ארצות בחוכמה, בתבונה ובדעת". אברבנאל הגזים בשלווה שהוא ייחס לרפובליקות הקטנות שהיו אז באיטליה. אך הן בהחלט הצליחו הרבה יותר מאשר המונרכיות הכושלות, שמלכים הובילו מדחי אל דחי.
אצלנו הדמוקרטיה כבר אינה שיטת ממשל, אלא דת. שיעורי האזרחות, שפעם למדנו בהם כמה עובדות נחוצות על סדרי הממשל, הפכו למערך של הטפה פרוגרסיבית וסגידה לערכי הדמוקרטיה הנאורים. התובנות של אברבנאל, כמו גם ממצאי המחקרים ותוצאות הבחירות, צריכים ללמד אותנו שהדמוקרטיה אינה גן עדן עלי אדמות, אינה משטר מושלם, אינה מושא לסגידה. הדמוקרטיה כובשת את העולם לא בגלל ערכיה המופשטים ולא משום שהיא תמיד מביאה ממשלות מצוינות, אלא משום שמדינות דמוקרטיות הן פחות כושלות מאשר דיקטטורות. זה לא מעט, אבל זה לא מספיק. לקראת הבחירות, צריך לזכור להתפלל חזק. אמנם העם ימני, אבל גנץ גבוה.
לפני נאום הבכורה של בני גנץ, הדליפו אנשיו שמנהיגם מתנשא לגובה 1.95 מטר. בכך הוסיפו ארבעה סנטימטרים לגובהו האמיתי, שגם הוא ניכר. גנץ לא היה הרמטכ"ל הכי גבוה: משה לוי, שזכה לכינוי החביב "מוישה וחצי", התנשא לגובה 1.96 מטר. אך בין הפוליטיקאים העכשוויים, גנץ אכן בולט משכמו ומעלה – לפחות בהיבט הגופני המסוים הזה. ובכל זאת אנשיו הרגישו צורך להוסיף לו כמה סנטימטרים. יש הטוענים שגם גובהו הרשמי של טראמפ (1.91 מטר) מנופח לצורך יחסי ציבור.
למה פוליטיקאים נוטים להגזים בגובהם? כי למרבה המבוכה, זה מגדיל את הסיכוי שייבחרו. אנחנו מעדיפים מנהיגים גבוהים. בין נשיאי ארה"ב בחמישים השנים האחרונות היה רק אחד שהיה נמוך מ־1.80 מטר, והוא ג'ימי קרטר, שחסרו לו שלושה סנטימטרים (מי שקורא את הלהג שקרטר נוהג לכתוב נגד מדינת ישראל מבין שהסנטימטרים הללו אינם הדבר העיקרי שחסר לו). מביך לחשוב שאם הנשיא לינקולן (1.93) לא היה מקבל בילדותו מספיק ויטמינים, אולי לא הייתה מתבטלת העבדות בארה"ב.
לא רק הגובה משפיע, אלא גם תווי הפנים. חוקרים הציגו לסטודנטים תמונות של מועמדים לבחירות במדינות זרות, ושאלו אותם מי נראה להם מתאים יותר לתפקיד, על סמך תמונתו. התוצאה הייתה מדכאת: בשני שליש מהמקרים, המבדק הלא־רלוונטי הזה ניבא בדייקנות את תוצאות הבחירות. טוענים שריצ'רד ניקסון הפסיד לג'ון קנדי בבחירות בעיקר משום שהגיע לא מגולח לעימות הטלוויזיוני. אז למה למועמד להשקיע במצע? עדיף להשקיע במכונת גילוח טובה. אנחנו משקיעים מיליארדים בבחירות, ומקבלים תוצאה שעלולה להיות אקראית באותה מידה.
באתונה היו בוחרים את מנהיגי הציבור בהגרלה. מתברר שהשיטה שלנו לא מאוד שונה. נכון, לפעמים המנגנון הדמוקרטי עובד היטב. במערכות הבחירות האחרונות בחרו הישראלים לא רע, וזה נס קטן משמיים, וגם תוצאה של הנוגדנים שעדיין יש לישראלים מממשלות הנסיגות של שנות התשעים והאלפיים. מחקר של מכון PEW הראה שרק 8 אחוזים מהיהודים בישראל מגדירים עצמם כיום אנשי שמאל. השמאלנים טוענים שזה בגלל ההסתה של נתניהו, שהפך את המילה "שמאלני" לקללה. האמת היא שזה בגלל השכל הישר של אזרחי ישראל. מי שממשיך להאמין במתן־ומתן המדיני, אחרי הקטסטרופות של אוסלו וההתנתקות – בת יענה היא נשר לידו. אבל אפילו בנסיבות האלו, יש עדיין ישראלים רבים שמצביעים לשמאל (בכינויו החדש "מרכז").
אנשים לא מצביעים בהיגיון, ולכן אין קשר הכרחי בין השאלה מי נבחר לבין השאלה מי מתאים. למה בכל זאת הדמוקרטיה המודרנית היא התפתחות מצוינת? כי פוליטיקאים רוצים להיבחר שוב, ואם יהיו מושחתים מאוד או כושלים מאוד – לא ייבחרו. הדמוקרטיה שלנו מנפה שחיתות קיצונית, אידיאולוגיות מטורללות מדי והנהגה שכושלת באופן סדרתי. זה הישג יפה של השלטון הדמוקרטי, אבל זה הרבה פחות מהיתרונות העצומים שבדרך כלל מייחסים לדמוקרטיה.
רבי דון יצחק אברבנאל היה מגדולי החכמים וגם מגדולי המדינאים של המאה ה־15. הוא היה שר אוצר בפורטוגל, בספרד ובנאפולי. משלושתן גורש בחוסר כול, בגלל עלילות שווא ובגלל גירוש היהודים. בשנותיו באיטליה, לעת זקנה ומתוך תלאותיו, כתב את פירושו לתנ"ך ועוד ספרים רבים. מתוך ניסיונו המדיני כתב אברבנאל שמשטר רפובליקני, שבו סמכויות השליט מוגבלות וכהונתו קצובה, עדיף בהרבה על משטר מלוכני. זאת הוכיח לא מתוך תיאוריות מופשטות, אלא מתוך העיקרון השמרני של התבוננות זהירה במציאות. "הניסיון גובר על ההיקש", כתב, כלומר: המציאות חזקה יותר מהתיאוריה. המשטרים המלוכניים, כתב אברבנאל, הם מושחתים וכושלים, בעוד הרפובליקות משגשגות: "אין בהן נפתל ועיקש, לא ירים איש את ידו ואת רגלו על כל דבר פשע, והמה כובשות ארצות בחוכמה, בתבונה ובדעת". אברבנאל הגזים בשלווה שהוא ייחס לרפובליקות הקטנות שהיו אז באיטליה. אך הן בהחלט הצליחו הרבה יותר מאשר המונרכיות הכושלות, שמלכים הובילו מדחי אל דחי.
אצלנו הדמוקרטיה כבר אינה שיטת ממשל, אלא דת. שיעורי האזרחות, שפעם למדנו בהם כמה עובדות נחוצות על סדרי הממשל, הפכו למערך של הטפה פרוגרסיבית וסגידה לערכי הדמוקרטיה הנאורים. התובנות של אברבנאל, כמו גם ממצאי המחקרים ותוצאות הבחירות, צריכים ללמד אותנו שהדמוקרטיה אינה גן עדן עלי אדמות, אינה משטר מושלם, אינה מושא לסגידה. הדמוקרטיה כובשת את העולם לא בגלל ערכיה המופשטים ולא משום שהיא תמיד מביאה ממשלות מצוינות, אלא משום שמדינות דמוקרטיות הן פחות כושלות מאשר דיקטטורות. זה לא מעט, אבל זה לא מספיק. לקראת הבחירות, צריך לזכור להתפלל חזק. אמנם העם ימני, אבל גנץ גבוה.
