One of the more controversial [he was almost put in cherem] Rabbinic thinkers over the generations was the Ralbag - Rav Levi Ben Gershon [1288-1344]. He was also a Talmudist doctor, astronomer, astrologer, mathematician etc. etc.
He believed in the Torah but didn't see a contradiction in also believing that the primordial material [חומר היולי] with with the world was created was eternal. This was a view not accepted by the consensus of Jewish thinkers. The 4th principle of faith of the Rambam is that Hashem precedes everything!
והיסוד הרביעי, הקדמוּת. והוא כי זה האחד
האמור הוא קדמון בהחלט, וכל נמצא זולתו בלתי קדמון בְּעֶרְכּוֹ אליו. וְהָרְאָיוֹת
על זה בכתבי הקודש רבות. והיסוד הרביעי הזה מורה עליו מה שנאמר “מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם".
Here is an overview of his approach.
הרלב"ג מפרש פירוש פילוסופי מובהק את העניינים העקרוניים ביותר
של היהדות. לדעתו אין כלל התנגשות בין פילוסופיה כתפיסת עולם לתפיסה היהודית.
ואפילו אם יש פילוסופים שהכריעו אחרת, הרי שלא בדין עשו כך אף לשיטתם.
הרמב"ם, לעומתו, אמר שאפשר שלשיטתם הכריעו כפי שהכריעו, אבל לנו יש מסורת
ברורה, אנו יודעים את האמת, ובנקודות עקרוניות אלה אנו מכריעים כפי שאמרה התורה.
כך למשל, דעתו של הרמב"ם בענין חידוש העולם: אמנם, אריסטו כתב שהעולם קדמון
ונצחי, אבל אנחנו יודעים שהעולם נברא, ומכיוון שקשה להכריע מבחינה פילוסופית בנקודה
זו, הרי שהוא הכריע כך ונימוקיו עימו, ואילו אנו מכריעים כפי שהתורה אומרת. לא כן
הרלב"ג. הוא מביא ראיות פילוסופיות שהעולם נברא ומחודש, ולדעתו, כך מוכרח
להיות. ואף שאריסטו לא חשב כך - טעה.
ומעניין, שדווקא בסוגיה זו, מתחברת דעתו של הרלב"ג לדעתו של ר'
יהודה הלוי, שלכאורה הם עומדים בשני קצוות: ר' יהודה הלוי נחשב לאחד ממבקריה
המעמיקים, החריפים והעקביים ביותר של השיטה הפילוסופית. הוא מבסס את שיטתו על
הנבואה, על מקור המידע העליון, ההחלטי והבטוח, של התחברות הא-ל עם בני אדם.
הרלב"ג עומד בקצה השני מבחינת הפילוסופיה היהודית וטוען שהשיטה הפילוסופית
מסוגלת על ידי חשיבה הגיונית ומדוייקת, להביא לפנינו את האמת הברורה אודות
המציאות, הנפש והאדם. והנה דווקא בסוגיה זו ישנה קירבה. בספר הכוזרי, אומר ר'
יהודה הלוי שאם יהיה לו לאדם הכרח לחשוב שהעולם נברא מחומר היולי, אבל עולמנו זה
צורתו נבראת ומחודשת, הרי שלא נמחה בידו. מהו חומר היולי? זהו חומר ראשוני, חסר
צורה - מושג רווח במדע של ימי הביניים. והנה בא אדם שאכן חושב כך. בא הרלב"ג
ואומר: אנו יודעים שאין סתם בריאה יש מאין, שהרי מאין בא החומר? חומר היולי קדם
לכל. וכאן הוא מוסיף רעיון שר' יהודה הלוי לא פיתח אותו, אבל זוהי הערה בעלת עומק
רב: החומר ההיולי אינו אלא אפשרות של בריאה. זהו חומר חסר צורה לגמרי - באופן
מהותי הוא חסר צורה, ועל כן אינו אלא פוטנציה, אפשרות, כוח. ואמנם, האפשרות לבריאת
העולם היא קדמונית וניצחית, היא תמיד היתה, ועל ידי החלטה אלוקית אפשרות זו יצאה
אל הפועל, על ידי נתינת צורה בה. כך מחזיק הרלב"ג בדרך פילוסופית הגיונית, של
שימוש בקטגוריה לוגית של "אפשרי" לעומת "הכרחי" או קיים.
העולם הוא אפשרי ולא הכרחי כמקורו האלוקי.
בדברים אלו מגלה לנו הרלב"ג ענין מרחיק לכת עוד מעבר לסוגיה עצמה
של בריאת העולם - ענין "החומר" ו"הצורה" הם בעצם צמד מושגים
אחר - "הכוח" ו"הפועל". החומר הוא מה שבכוח, והצורה היא מה
שבפועל. הפוטנציה והממשות.
אולם, משנתקבלה ההחלטה האלוקית לברוא את העולם, אין לעולם זה הפסק,
מכיוון שלא יתכן שההחלטה האלוקית איננה שלימה אלא זמנית בלבד. יש כאן הנחת יסוד
שהחכמה האלוקית היא שלימה, איננה מוגבלת ואיננה זמנית. היא מופיעה וקיימת לעולם.
כפי שהרמב"ם מנסח את אחד מעיקריו: "שזאת התורה לא תהא מוחלפת" , שכמובן
זהו עיקר תיאולוגי נגד הנוצרים והמוסלמים, אך הוא נסמך על עקרון לוגי, שההחלטה
האלוקית אינה צריכה תיקונים ושינויים, כי היא נובעת מחכמה שלימה. כך, אומר
הרלב"ג, גם העולם לא יהיה מוחלף, כי למעשה מדובר באותו סוג של החלטה. אמנם,
גם נקודה זו ראויה לעיון: האם לא יתכן שהחלטה אלוקית זו כוללת מראש גם את סופיותו
של העולם?
הרלב"ג מנסח את העיקרים היהודיים בדרך פילוסופית מובהקת, מבלי
להזדקק לראיות תורניות. ההגיון עצמו מוביל אותנו להחלטות זהות לעיקריה של תורה.
